מכירים אתזה שאתם פשוט אוהבים? אבל כ"כ אוהבים, עד שלא יודעים איך מכילים אהבה עצומה כזו.
אני אוהבת כ"כ. ואפילו לא יודעת איך להכיל את האהבה הזאת.
יש אנשים כאלה מדהימים בעולם הזה. באמת.
אלוקים. אני אוהבת אותך.
ביקשתי ממך חיבוק, קיבלתי כמה וכמה חיבוקים.
תודה לך, אבא שלי. תודה.
איך שהיא עמדה במרכז הבמה, בעיניים זורחות, וחיוך רחב שמדגיש את הגומות המתוקות שלה.
העיניים שלי התמלאו דמעות, פאדיחות של ממש.
מזל שיש לי דלקת עיניים, ככה פחות ראו את העיניים הדומעות שלי.
אני אוהבת. וזהו.
מזדהה...
שיח סודהללי~אחרונהמעניין אם זה עובד
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
