להכין עוגה
להכין בורקסים+ רוטב
לסדר את החדר
איזה יום נורא.
ללמוד לתנ''ך
ללמוד לתנ''ך
ללמוד לתנ''ך
ללמוד לתנ''ך
ללמוד לתנ''ך
ליסוע לישיבה
ללמוד לתנ''ך
ללמוד לתנ''ך
א. כל לימוד לבגרות זה משעמם.
ב. זה באמת משעמם, לא קשור לבגרות.
ג. אין לי כוח לכלום. ועוד לא למדתי כלום.
א. תלוי בך.
ב. גם תלוי בך, התנך ספר סבבה לחלוטין. (יש בו 6 התאבדויות, אם זה מעניין אותך..)
ג. אז יאללה!! למה אתה מחכה?
אז ככה מרגישה מורה...
איזה ספרים בתנך?
אתה לא יכול לגשת בלי ללמוד. ולא יישאר לך מתי ללמוד.
יאללה רוץ.
לפחות -בניגוד אליי- עשית משהו מועיל בזמן הזה?
מרגישה רעה.
זה לא הופך את זה ליותר קל
אבל כשאתה מבין שזה בידיים שלך אתה יכול להחליט.
לא קל אבל שווה.
לעזור מזמני זה לא כיף. זה שווה, נכון, אבל לבחור- השכל מעדיף את הכיף לטווח הקצר. אין מה לעשות. כזה הוא.
לא לכולם יש משהו כייף לשעות.
כיף רע. לא לישון זה כיף. לישון עד עשר זה כיף. אבל זה רע מכל המובנים.
עוד דוגמאות?
לדרוש צומי מסכן
לנסות להראות טוב כלפי חוץ כדי שיאהבו אותך
זה כיף!!! בטירוף! אבל זה רע
על הכיף הזה אני מדבר. לא על הכיף כמו לנגן, לאכול, לשחק.
זה טוב.
לדעתי עצם זה שאתה מבין שאתה בבעיה הזו (לדברך) זה כבר טוב. הרי ידיעת המחלה חצי תרופה. עכשיו אתה צריך לעבוד על עצמך.
זה קשה. אני יודעת למרות שלא ניסיתי.
אבל אתה יכול.
בטוח.
אגב, התחלת ללמוד....?|חופר|
לא עשיתי את הבגרות לאור מצבי הרע ומגני הדפוק. בעז''ה שנה הבאה נשלים את הבגרות
אז סתם חפרתי לך בשכל אתמול![]()
לא משנה כמה חפרת, לא השתכנעתי![]()
סתם, בצחוק... תודה על הניסיון! באמת מעריך את זה!
שושנה בין החוחיםאיך אתה לא מבין.
לא יודעת
זה הקוראן (נראה לי ככה אומרים את זה...
)
פשוט אני שונא ללמוד לבגרות והבגרות מחר היא בתנ''ך.....
הכל פסדר...![]()
ללכת לביצפר. זהו גומרים עם זה.
כלום.
כלום.
כלום.
כלום.
כלום.
כלום.
כלום.
כלום.
כלום.
כלום.
כלום.
כלום.
אבל צריך למות בצורה מגניבה
בינתיים הרעיון הכי מגניב היה לשבת על ענף גבוה ולכרות אותו. אבל זה לא מספיק מגניב.
אני גם לא רוצה מצב שיהיה אפשר לצאת בפציעה, לשכב פצוע זה נורא. אני רוצה פשוט למות.
להיכנס לאחד המשרדים. ולקפוץ מאחד החלונות
טוב אני זזה למסיבת סיום המפגרת הזו, כשאחזור דפוק לי רשימה..
בעצם, עכשיו תלמד, וכשאחזור תעשה רשימה של ההתאבדויות שנתקלת בהם, אם נתקלת בהם, יש שם 6.
סתם... תנסי להינות
Solomonאני ממש ממש חוששת שאת איכשהו אני.
אני ממש מבינה את מה שאני אומרת.

כל הכבוד שכל כך מוקדם!
נתחיל?
שִׁירָה
מה נשאר לך?
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)