זה אמנם יום אחרון בשנה, יום אחרון שהיא מחנכת שלי, וכנראה גם פעם אחרונה שהיא רואה אותי. אמן שככה.
אבל זה לא אומר שהיא יכולה לדבר אליי ככה שוב.
ועוד כשאנחנו עם כל הכיתה.
ובמיוחד כשהיא יודעת שאני מובכת בקלות יתר.
נכון. רובן ככולן אהבו אותה. (כמה בנות גם אמרו שחבל שהיא יוצאת לשבתון, הן היו שמחות אם היא הייתה ממשיכה איתנו [אני אמרתי לה על זה שבת שלום וזהו], היה להן נחמד שהיא המשיכה איתנו מט'. ממש.)
היא באמת נחמדה, והיא יודעת ללמד, אפילו לפעמים יש לה קצת חוש הומור. היא גם אנושית ומבינה יותר מכל שאר המורות אצלנו.
אבל היא שונאת ציניות.
ובגלל זה היא לא מחבבת (בלשון המעטה) צינים.
ובגלל זה מדברת אליי ככה.
וזה מעצבן.
וזה לא נעים.
אני יודעת שזה בא מנחמדות, אבל זה לא נחמד לי, והיא יודעת את זה.
ככה אני אמורה עכשיו לזכור אותה?
---- סיפרה לי שבפעילות בשבוע שעבר כשירדו עליי והמפעילה ביקשה מהן להפסיק המורה אמרה "זה בסדר, הן רגילות לרדת עליה".
רגילות - לרדת - עליה.
ובגלל שאף פעם לא עוצרים אותן אז עכשיו הן יכולות שוב, כי הן רגילות.
נורא נחמד מצידה.
בעיקר נורא.
אז אלו המשפטים שאזכור ממנה:
*"כן? מדדת את זה?" (ביקשת שננחש, עד שפעם אחת זרמתי!!)
*"את מעצבנת. את מעצבנת אותי, את יודעת?" (אז תתעצבני! אני לא רוצה להיות בכיתה כשמקריאים את הקטע ה( לא )מצחיק שביקשו ממני לכתוב לפני פורים. אני לא חייבת.)
*"את משגעת אותי! מתי תגמרי להמנע?" [כן וההיא הייתה חייבת להוסיף 'היא לא תגמור, זו הבעיה שלה', בכייף עם המשפטים האלו, אבל לא בכזו סיטואציה!] (תשתגעי מצידי. העיקר צאי מהריבוע שלך. אני לא באמת רוצה להגיד לך מה אני חושבת עלייך ועל השנה הזאת אחרי שכולן הרימו לה.) ואז היא התחננה שאומר מילה אחת, אמרתי "ביי" והיא לא אהבה את זה. שלא תאהב.
*"את גם רואה את הירידה שלך בלימודים בזמן האחרון?"[באמצע מסדרון הומה] (זו לא ירידה, זה פשוט לא לימודים. זה עצירה. לא מסוגלת יותר דייי!)
וזה נגמר.
"אשמח לשמור על קשר, מוזמנות להתקשר, להתכתב, לדבר, לבקר.." (יאללה יאללה. שתלך. מי שרוצה כבר עושה את זה ומי שלא לא. זה לא באמת משנה. וזו לא דרך לסיים שנה כזו מורכבת.)
שלום לך, מורה. שלום ולא להתראות.
