חיכיתי בשתיקה,
עם כל החלומות שלי,
אולי כי קצת פחדתי לחטוף את המכה.
חיכיתי כמו כולם
אולי טיפה פחות
אני הסרתי אחריות מציפיות וכאבן.
אני חיכיתי לשנות,
אפילו בקטן, לאיזה מישהו,
ואפילו אם זה לכמה דקות.
ואין גם אף אחד,
תאהב את עצמך,
אדם נולד, עובר את החיים
ומסיים לבד.
אני חיכיתי למחילה,
על כל השיגעונות שלי,
על חוסר סבלנות להתקדמות והכלה,
על אגו ושטויות,
על כל הדאגות והפחדים
כשלא הבנתי שהכל זה ניסיונות.
אני חיכיתי שאגדל,
לראות אם הדברים יישארו אותו דבר
או אם יהיה שינוי בכלל,
ועדיין מחכה,
ובעיקר כותב על הדברים
הרי רק ככה אתרכך
ואתנקה.
...
פפפפ
