פרידות מהגנים, עבודה מעשית, פרידה משנה ג', פרידה מהמדרשה ופרידה מהילדים בבית הספר של המלגה..
אבל הפרידה הכי קשה הייתה היום- הפרידה ממנו..!
כן.. נפרדנו..
[או יותר נכון הוא נפרד ממני ואני עדיין לא ממש הבנתי למה...] אחרי קשר טוב ממש של חודשיים וחצי כמעט, אחרי חיבור מ-ד-ה-י-ם, ואחרי שכבר חשבתי שהנה- זה זה! איתו אני רוצה להקים את הבית שלי-- זה נגמר...ואיפה אני עכשיו?
אז אני בגן הוורדים... ולמה אני שם? כי זה המקום שבו ראיתי אותו בפעם הראשונה.... [בסוגריים אגיד שאני אפילו לובשת בדיוק את אותם הבגדים שלבשתי אז.. רק שהפעם אני בלי הטבע שלי אלא עם סנדלים..] אני שוכבת על הדשא ממש איפה שנפגשנו.. אפילו לפני לא הרבה זמן הוא גם תכנן לנו דייט שם שחוז"לש מכל מיני סיבות ושעשינו אותו בסוף במקום אחר....
להגיד את האמת-
אין לי כוח לקום... מפחיד אותי כי אני מרגישה ממש אפטית ושאין לי כוח להקים את עצמי...
אפילו אין לי מושג איך הצלחתי להגיע לפה... הלוואי ויש פה מישהו שבסביבה עכשיו ויכול לבוא ולהרים אותי...כי
קשה לי ממש!!!
האמת, הייתי בטוחה שיהיה יותר קל.. אבל לא... משום מה אני לא מפסיקה לבכות כל היום.. אפילו בבית הספר הדמעות יצאו.. ושיצאתי משם פרצו להן הדמעות ממש..
יצאתי והרגשתי לבד, הרגשתי ככ אבודה! לא ידעתי לאן אני אמורה ללכת..
פשוט עליתי על כל מיני אוטובוסים עד שהגעתי לתחנה המרכזית ומשם החלטה לנסוע לירושלים לקבר של הרבי מזוויעל (כי כבר הייתי ביום שני..) אבל אני פה עכשיו ועדיין לא הלכתי...לגלות עוד אמת- אין לי שום כוח לדבר עם ה' עכשיו.. אין לי כוח להתחזק בו... ואין לי כוח לבקש ממנו בקשות....
נראה לי שזה באמת חבל שאני לא אלך (והרי גם נסעתי במיוחד...) אבל פשוט אין לי שום כוח...!


וכשהלכתי כאן, בירושלים, מהתחנה המרכזית עד גן הוורדים כולה, עלו לי מכל פינה זכרונות וחוויות מפגישות שלנו.. חוויות טובות וגם כאלו שפחות... אבל המשותף שכולן כואבות...! והגוף שלי היה כבוי ומשותק אבל העיניים התרוצצו להן וחיפשו אולי פתאום הן תראנה אותו...

אייי ה'!! אני מרגישה ככ לבד עכשיו..... לא משנה עם כמה חברות דברתי אני מרגישה שלא קיבלתי מענה.. אני פשוט יושבת ובוכה על מר גורלי... כבר גמרתי חבילה של טישואים וקניתי אחת חדשה.... אני גם אפילו לא מצליחה לאכול ולא מצליחה לשתות...
כולן עכשיו מעודדות אותי ואומרות לי שבסוף יהיה טוב.. ושאני ככ מיוחדת ומחזקת ושהן בטוחות שאני אתחזק מזה ממש ושיבוא לי בקרוב הבחור השפיץ והתותח על... אבל אני- אני לא מצליחה לראות את זה בכלל.... בהרגשה שלי איבדתי משהו ככ יקר וככ טוב.... באמת מרגישה שאין עוד בחורים כמוהו.. הלוואי והוא היה יודע כמה הוא נתן לי והעצים אותי, במקום לראות את הפעמים שהוא פגע בי...
הוא נסיך על! ואני ככ מתגעגעת אליו עכשיו וככ מרגישה את החוסר שלו.... ונשאר רק לקוות שגם הוא יצליח להתחזק שם...
ואני-
מקווה שיהיה לי כוח לקום מפה בקרוב....
מקווה לעבור במהירות ובקלות את הכאב הזה...
מקווה להצליח לשוב לחיים שלי ולתפקד..
מקווה לראות איך אני מתחזקת מזה..
מקווה לראות את הטוב שיוצא מזה...
ומקווה ממש שאוטוטו יגמר כבר הניסיון הזה..!
מקווה שהאחד שלי כבר מחכה להיכנס לו בפתח....
מקווה לעמוד מתחת לחופה שלי בקרוב ממש בעז"ה!
כי באמת אני שבורה ומרוסקת..
סוף פריקה. לב טהור


, אז רציתי גם להקדיש לך שיר. באהבה.