תתפללו עלינו!

ביום שני הפסיכומטרי!

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מזל שיש אחים שסוחבים לי את התיק/ ציוד, ואני מסתובבת רק עם תיק צד קטן וחמוד!
[לפעמים אני חושבת שהתיק יותר כבד ממני! ואז זה ממש מלחיץ, כי זה מושך כזה אחורה... ]

הייתי בצומת מזה מפחידה,מלאה מכוניות ומשאיות.הייתי חיבת לעבור כבר תכביש ולהגיע לתחנה כי עוד שניה עובר לי האטובוס!

פתאום-----

אני רואה את האוטובוס בצומת מתחיל לנסוע לכיוון התחנה!וזה אוטובוס פעם בשעה וכבר הייתי חייבת להגיע ואז החלטתי שאני עובר ולא מעניין אותי כי אין מצב שאני מפספסת תאוטובוס!הייתי עם תיק של שבועיים עלי!כבד כמו החיים
אני עוברת בריצה מטורפת(זה כביש רחב כזה)ומסתכל לצדדים ומנסה לודא שאין מכוניות בדרך תוך כדי ריצה הסתבכתי עם החצאית ונפלתי באמצע הכביש!!לא משנה שכל המכוניות מסתכלות עלי..ואני קולטת מהצד מכוניות ומשאיות שבאות..לא יכלתי לקום גם בגלל התיק וגם כי זה היה כואב!

ואז זה היה קטע מצחיק,אמרתי יאלה המכוניות יבלמו כשהם יראו אותי(באמת לא יכלתי לקום!) ואז אמרתי בלב,ואם לא?אני רוצה לחיות!ואז איכשהו תפסתי את עצמי,קמתי ורצתי למדרכה!ו..עכשיו אני חיה

סיפור כזה ארוך שקרה שכמה בכמה שניות!

בטח כבר שכחת מזה...

נראלך ששכחתי?! לא כ"כ מהר..!

טוב, עכשיו תורכם לשפוט:

"האם הסיפור הזה בהרניסטי או לא?"

בס"ד

באמצע פגישה עם בחור! כן, מה ששמעתם.
הלכנו באיזה מגרש, ופתאום, אני אפילו לא זוכרת במה נתקלתי, ונפלתי על הארץ.
הצלחתי לקום די מיד, שני אנשים שעברו מולנו שאלו אותי: "הכל בסדר"?
והבחור - הסתבר שהוא אפילו לא שם לב שצנחתי,
נראה לי שבאותו רגע הפלא' שלו צלצל והוא היה עסוק בלהוציא אותו מהכיס...

פעם הייתי בסיור עם הבוס שלי, והשתטחתי מלוא קומתי... הבוס רצה לעזור, אבל... אז הצלחתי לקום, ונעמדתי, בלי לשים לב על החצאית הארוכה, ותוך כדי שאני ממלמלת לבוס ש"זה בסדר, אני בסדר", אני נופלת שוב... לוידת מה הוא חשב עלי, אבל מה שבטוח שהתפדחתי, ועוד נהיה לי חור בחצאית... נו, תגידו איזה לא יוצלחית... בכל אופן, מאז, כל פעם שהייתי הולכת איתו, והיה איזה תמרור או מפגע נמוך, הוא אמר לי מראש "תיזהרי"...

אתם, לפחות תודו לה' שזה קורה לכם בתור רווקים... באמת. אין לכם איזה פדיחות זה ליפול כשיש לך כיסוי ראש, ואת קמה ומתחילה לסדר אותו... אוי זוועה להיזכר.

ואם כבר, אז נזכרתי שלפני שבוע, בעודי מהלכת לאיטי ברחוב נעמד עלי ע ו ר ב ! כנראה שהלכתי כ"כ לאט שהוא חשב שאני עמוד. מרב הלם העפתי אותו בתיעוב, (טוב שהוא לא לקח איתו את הכיסוי ראש שלי), ואז כשאני ממשיכה ללכת ראיתי ילדון קטן מתפקע מצחוק... כמעט צחקתי איתו, רק שהצחוק היה ע ל י ...

כשאני נזכרת, זה באמת נורא מצחיק...

וכשאני נזכרת איך שניה לפני שהוא החליט להשתכן עלי, הסתכלתי עליו, הוא עמד על מעקה ברחוב, ואני חושבת לעצמי "יו, אף פעם לא ראיתי עורב כ"כ מקרוב... והוא לא עושה לי כלום..." ואז... תוך כדי המחשבה, הוא רצה להראות לי מה זה לא עושה כלום... אוי. זה היה מפחיד. ומצחיק.

קרעתם אותי מצחוק!!! וואי... מזמן לא יצא ממני צחוק אמיתי מתגלגל:

אחד השרשורים הכי מגניבים שהיו פה!

אוווווווווווווווווווווף! אני מפספסת הרבה בגלל הפסיכו!

אנחנו הולכים פתאום אני שומע בום מלפני ורואה את אחד מהחבר'ה שלי כמעט נופל!!
עכשיו הסיפור האמיתי! החבר שלי פשוט יודע לעשות הצגה מאוד טובה כאילו הוא נתקע בעמוד כאילו שהוא לם לב שהוא היה שם!! הקטע הוא שהמורה שהיה איתנו פשוט האמין לזה!! זה היה ממש ממש מצחיק!!

לק"י.

נגיד הולכות כמה בנות.. ואז אחת שיש לידה עמוד בועטת בו בשביל הרעש ועושה כאילו היא נופלת.. זה מגניב לראות את זה..

לק"י.

איכשהו היא עפה לי מהיד וצנחה לה... למזלה היא היתה בתוך קי'יס איכותי ולא קרה לה כלום..

אגב, היא למכירה...

[משה, בוא נראה אותך אומר לי שזה פרסמות...]

הנפילה הכי הכי שאני זוכרת זה היה בפולין...

הגענו למלון, והיינו בחדר של הרב שי, למדנו חובת התלמידים. והוא ביקש ממני ומחברה שלי שנרד לקנות לו דיאט קולה. והייתי עם גרביים שהם כמו כפפות לרגלים וירדנו במדרגות (מעץ) ואנחנו מדברות.

פתאום חברה שלי לא מוצאת אותי...

כן כן... החלקתי את כ-ל (וזה היה המון זה המדבקות הארוכות האלה) המדרגות... חטפתי חתיכת מכה בגב... (זה היה מ-א-ו-ד) מצחיק... במקום לשבת ולבכות מכאבים התפוצצתי מצחוק...

והגיע הקב"ט שלנו לראות מה קרה ופשוט עמדנו שלשתינו וצחקנו...

משו כמו 4 מטר.

למזלי כשנפלתי נפלתי על הגב, וסחבתי את הג'ריקן עלי.

אבל היה מצחיק לראות את הראשים של החבר'ה מסתכלים עלי מלמעלה למעלה..מודאגים כולם

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳