אבל בדכ הדעות שלי שונות...

מתי זה היה?

ואני לא יודעת עדיין איך לעשות את החיוך המטומטם בכותרת

טוב שאמרתי לה את זה.

אני מסוקרנת.

יותר בגלל החצי חיוך הדבילי שעשית.

היא לא אמרה את זה אבל הבנתי לבד

היא ביקשה סליחה על אותו שבוע מטורף אחרי שאני ביקשתי סליחה על ה"פרידה"הזאת

איפה שהוא נדחף המשפט(כשניסיתי להסביר משהו שהיא לא הבינה) וסליחה עם קצת עצבן אותך שעברתי אליה .. ואז באת ונתת לי את החיוך הזה שלך...

אחרי הכל שבוע שלם היא "ירדה"עלייך בפניי

קניתי אותך?

והחיוך לא יודעת למה הוא יצא לי

סתם

בגלל הסיטואציה..

חסרת רגישות היית כשעשית לה את זה...(אגב...אני לא האמנתי לה...)

וכמה בלב ובלה ובלה ואז ביום בהיא אחד אני אומרת לה שלא באלי לצאת איתה(בהפסקות היא יצאה איתי בכל שניה שרק אפשר ודיברה כמעט רק עלייך) ואז אני אומר לה את זה גם למחרת בכיתה אני מתחמקת ממנה ואני מדברת איתה רק כשחייב 

ופתאום בבום אחרי כמה ימים אני מתחילה להתקרב אלייך...

הרגיש לי לא נעים...

לא יודעת למה אין לי מה להגיב על זה.

כשרבת עם לירון באותו זמן של המריבה מה הרגשת?

דיי ניחשתי אותה מראש...

את עדיין אוהבת אותה כי זה משהו ברגש ולא בשכל(לרוב)

אבל את כועסת על משהו שהיא עשתה, על משהו ספציפי שהיא עשתה ולא עליה

לרוב התחושה שבאה זה להרגיש פגוע...

אז כנראה שבכל זאת יש לי את זה...

אז היא תעבוד עלייך ועל כל העולם אולי גם עליה שהיא שונאת אותך 

אבל בינה לבינה אם היא עושה את זה היא מודה שהיא אוהבת אותך

אם הכל היה מתחיל מהשכל ולא הרגש יש לי תחושה שזה מזמן היה מתפרק אבל זה לא...

אם זה היה מתחיל מהשכל ולא מהרגש לא היית ממשיכה להתלבט בינך לבינך כי זה לא היה מציק לך כי השכל בדכ נמשך(לדעתי)לאופי מסוים מאוד או משהו ספציפי ואז אותו דבר שגרם לניתוק בעצם גורם לך לבחון הכל מזוית חדשה מה שגורם לריחוק

מה שגורם לך לכעוס על מה שהבנאדם עשה ולהמשיך לאהוב אותו כי הוא ,הוא

להסתיר אותה...

חשבתי שתביני לבד ולא צריך לכתוב שזה נאמר בנימה לא ברורה של חצי שאלה חצי קביעה

יש לי חולשה אלייך..

אני התמכרתי לחברות אמיתית ואני לא יודעת מה אני עושה בלעדייך...

אפי באמת...אני כבר מזמן עם דמעות בעיניים...וחיוך דבילי

שומעים אותם.....אז אני לא צוחקת בקול אבל רק בגלל הצחוק הדבילי שהגיע לי עכשיו

תחשבי על השבוע הראשון (והאחרון)שלי איתה...

תאמת שזה די ההפך בהתחשב באותו שבוע...את גם לא כל כך היית שם

החוסר ביטחון הזה.

במי שאני.

שיהיה לי עם מי להיות.

שם זה הכי פוגש אותי.

שם אני כבר אבלע.

שם כבר יראו מי אני באמת

חסרת קיימות.

אני פתאום לא קיימת

כי הקיום שלי זה רק בתנאים מסוימים.

אחכ אני כבר לא.

הן עם עצמן, כל אחת יש מי שמחפשת אותה ואוהבת אותה.

ואני בלי אף אחת. המקום שלי נאבד.

אני כבר לא.

שכחתן אותי

הרגלתן אותי להיבלע בין כולכן

אף פעם לא היה לי מקום אצלכן ולא אהבתן אותי

ואת, את שאמרת לי שנדבר.

איפה את?

שכחת אותי? או פשוט לא רצית?

למה?

למה??

מה נשאר ממני?

אין לי כוח שהיצירה שלי מגדירה אותי

והיא מי שאני

רק אם יצרתי יש אותי.

ואם לא, מה יש בי.

כלומר כלום.

וזה כואב. וזה חותך.

בבשר.

ואני רוצה לברוח, לברוח מהכאב.

אבל הוא פה. לא הולך לשום מקום.

ואני?

אני צריכה לבכות.

לא טוב לי

אני לא רגועה היום

כשהוא לא עונה לי אני לחוצה

ובכללי יום ברוך כזה (ככה כותבים?)

קיצור תתפללו עלי שאקום מהמיטה

למה אני לא יודעת מתי זה יקרה

אולי כשהוא יכתוב לי

עלאק שמרה לי את השעה

את אמיתית?!

בכלל לא קבעתי איתה כלום מה זה החוצפה הזאת

והיא גם לא התקשרה אלי כמו שרציתי ואמרתי לה

גם לא התקשרה כדי שנקבע שעה ואסביר לה

וגם קבעה עם עצמה שאני רציתי את השעה הזאת ואני עוד צריכה לעדכן אותה אם אני מגיעה.. פחחח

יש לה בעיה אני אומרת לכם...

זה הזיה מארץ ההזיות

מזל שניצלתי ממנה

תשאל את המים כמה הייתי שקופה

זה כואב לי לכאוב את לכתך

והרגליים מבקשות מנוחה

הלכתי מספיק בשבילך

הלכתי מספיק בשבילך

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואייי

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לאא

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואיי

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לבוא

לבואאאאאא

לבואאא

כל הלילות שהיו לי איתך

מאירים לי החשיכה

בריח שלך

אני עצבנית עליה

מבואסת

ומאוכזבת.

היא כל פעם אומרת ואז מתחרטת

אי אפשר ככה

קשה לי כל פעם חוסר וודאות

כל פעם אולי

ואז בסוף לא

ואז שניה לפני מבטלים

ואז מתחרטים

תחליטי

כאילו לא יודעת אי אפשר ככה

אז הגבתי לה יבש

ומותר לי.

עכשיו אני צכה לקום..

איך?!

כואב לי הבטן.

התקלחתי, התלבשתי, ציחצחתי.

שטפתי תכלים.

צריכה להתארגן

יאלה קומי יפה שלי קומי..

ואני לא אוהבת את זה!

יש דברים שכן אני מחכה להם אז באלי שיעבור הזמן,

אבל זה גם מעצבן ויש לזה השלכות שלא באלי לשאת.

באלי להישאר ילדה.

לנצל כל יום כל דקה.

לחיות את הרגע.

ולהתקדם!

יצאתי קצת לגינה

איזה כיף לי

נעים פה

יש שמש

שקט

אני לבושה כמו בקיץ

מרגיע

לרוב אני לא באה לכאן ..

לעיתים מתעצלת, לעיתים שוכחת

לעיתים צריכה דירבון.

אבל היום?

היום זה היום לצאת

יש שמש

חם נעים רגוע

אז לא היה לי ספק

היום בחרתי לבוא

ואני שמחה על זה

מבחינתי זה עשייה.

זה לא עוד יום שאני מעבירה

זה דרך

וואלה היה נחמד ב*****

לא ציפיתי!

הצלחתי להשתלב הרגשתי בנוח זקפתי את הגב את הכתפיים

הבאתי את עצמי, דיברתי בשוטף, צחקתי

אני אוהבת אותי ככה!

וגם בסוף הצחוקים עם *****

שלחתי לה עכשיו הודעה בוא נראה מה היא תענה..

באלי 

טוב היא בהתחלה התלהבה ואז פתאום היא לא בטוחה.

וזה קשה לי..

אני צריכה וודאות מותק

ולא כל פעם לחכות למה שהיא מחליטה

תקשיבו יום הזויי מארץ ההזויים

דיברתי איתו שעות ותכלס לא היה לי כוח

ואז דיברתי איתו

ואז נפגשתי איתה

ואז היה דווקא נחמד היום הייתי יותר משוחררת.. לא דפקתי חשבון מה שנקרא.

עד גבול היכולת כן?

ואז התחיל הגלגל..

קרה משהו כזה

וזה ביאס וכזה לקחתי את זה קשה

והלכנו במיוחד ואז גילינו שלא

ואז הגענו

והתבטל..

ואז עוד משהו..

ואז עוד משהו

ואז הוא אמר לי את הבשורה ..

ועכשיו עוד אחת

ואי אפשר ככה אי אפשר

מרגישה יום מעפן עם יותר מידי שיגעונות

לא מתאים לי בכלל!

רציתי רוגע שלווה וזה התהפך בצורה לא נורמלית.

ואני דואגת לה קצת

וגם מפחדת קצת שהיא תכעס

באלי שנהיה בטוב

וגם בכלל לא הייתי אמורה לנסוע היום לרוב אני לא הולכת ופתאום דווקא היום קרה כל מה שקרה...

אוף.. אני מבואסת

משהו אחד חיובי זה שהצלחתי לתקן את מה שרציתי. וגם לנקות. אז לפחות משהו

טוב היו ליד אנשים

אבל לא יודעת מעניין

אוף מי זה?

כאילו היא יותר שווה ממני

יאללה מטומטם אחד

מה אני יורדת לרמה הזאת בכלל

לכו שניכם

מפגרים

שונאת את זה שאתה יוצא עם כל החברות שלי

מטומטם!

אני לא מספיקה לך אתה מוכן לקפוץ!

מטומטם!

חושב שאני כלום!

די כבר להשתמש בי כצעצוע!

אני לא הצעצוע שלך

נמאס לי מהטמטום שלך

שירדתי הכי נמוך

אשכרה להתחנן אליו להיפגש איתי

יאלה. ת***** איתה מצידי

אני כועסת על עצמי

ושונאת את עצמי

ומבולבלת

ולבד

ושונאת את כולם

ואותו

ואותו

נעלבתי נפגעתי ואני לא מאמינה לך.