אז עם זה מה שנשארתי
עם זה נשארתי
זה החיים וזה תכונן,
אלו הדמעות וכך ניגובם.
זה הלב שמצרצר בשתיקה
זה הראש שאמון על המחשבה?
כול אותם כוחות אדירים,
ואם לא אדירים, לפחות סבירים
התרסקו עכשיו באחת לגלים
ואני איתם ואשאר שם לעולמים.
כן, עכשיו המשפטים היו ברורים
חדים
כול הדם ירד לי מהפנים
נהייה לי חם
לחמש שניות שככתי את מקומי ואת הקהל
ורק אני הבודד יושב על הספסל
מול מחשב שחור מהעבר
ומלהיט ידי בכפיי כמו כול עיוור עומלל
טוב מותי מחיי אם זה מה שנשאר
ילד עומלל דופק בהיכל
מנסה להיכנס למקום המבורך
שאולי בשבילו הפך מקולל
אני לא מבקש יופי ורחמים,
אני לא מבקש בישבילי לשנות הרגלים
רק טיף טיפה לקפוץ לגלים
ולמות, פשוט להינות הו אלוהים
אני יכול להמשיך כך לעולמים
ברצון העז למות מות גיבורים
של אלה שלכחו את גורלם מידי אחרים
אך גם כאן יצאתי משוגע וממני מתרחקים
מה שמחזיר לנקודת האכזבה
מעצמי ממני ומאנוכי העלוב והמקולל
די תתעוררו עלוי דעת היציאה
תחזרו לאותה דלת נעולה
במקום לקפוץ מהגג בשימחה
ולמות מבפנים אבל בטוח המהפכה
לא וויתרתי על עצמי הראשוני
נשארתי עם אותו חרה מחשבתי
אך קצת יותר חכם ומתוחכם
שיודע שלחיות זה דבר מסוכאן,
לפחות כאן.
הגברים בוכים בלילה
אומר השיר המפורסם
אך הם פורקים עצבים מול מסך ישן
שמוריד אותם לתחתונים וממוגגם כעשן
ויום אחרי זה שוב בוכים
הפעם על אתמול, על עברם.
אין צורך לבקש מחילה
לא כי לא הרגשתי כולם
כי כבר אין מימי
ואין מימה
רק גוף שהיה פעם אני
ועכשיו מהלך
צוחק מחייך נהנה
אבל זהיא סתם בובה
גוש סמרטותים שמתפרק במיתה
ממחשבה על חיים ועל אישה
על העתיד ועל הצלחה
אני דפוק ושורה אחרונה
מי שלא מאמין שיקרא שוב מהתחלה.
