"תדע שהרי אדם קורא ק"ש שחרית וערבית וערב אחד לא קרא דומה לו כמי שלא קרא ק"ש מעולם".
נשמע קצת מוגזם... כל החיים קראתי קריאת שמע - ערב ובוקר במשך 20 שנה, פעם אחת שכחתי.. מה הביג דייל? למה לדמות אותי לאדם שלא קרא מימיו?!
הסיפור כאן עמוק יותר:
"מפני שאור האמת לא יתיישן לעולם, ולא יזוז ולא יחסר מחבתו כל ימות עולם, הוחק בנפשות חק של כח התקבלות מתחדש,
עד שתהי' תביעה פנימית נמצאת לחדש את אור האמת שכבר ידועה למדי בכל עת.
האמת הגדולה והידועה שאליה נושא ישראל את נפשו מאז הי' לגוי, האמת של ק"ש, של ד' אחד, ד' אלהינו ד' אחד, כמה שהיא ידועה מ"מ עושה בכל יום ובכל עונה רושם מחודש על לבו של כל איש ישראל הקורא ומקבל עליו עול מלכות שמים, והרושם העבר לא ימלא נפשו בבא עונה חדשה לק"ש.
ומפני מה הוחק כזאת בטבע הנפש, שידיעה כ"כ מפורסמת, כ"כ פשוטה וידועה,
תהי' צריכה לחידוש מדי עונה בעונה מעונות הזמן, ושתאבד את כח הכרתה ורישומה בלב כשלא תתחדש, הוא להורות על כח החידוש והליבוב של האמת, שהוא כאויר לנשימה, כלחם לאוכל ומים לשותה שלא יתישנו לעולם.
ולא תאמר הנפש די בהרגלה המרובה, כ"א כל יום שיתחדש, יתחדש רגש של תביעה פנימית, להורות על החידוש המוכרח להיות מתלווה תמיד אל האמת הגמורה שהיא אור עולם הנצחי...
ומ"מ גם זה התכלית של התגלות האור האלהי ואהבת ד' ומצד זה צריך הדבר חידוש בכל יום, שיוכל לעמוד בלא חידוש עצם הידיעה היבשה. אבל ההרגשה שבהתגלות הלב צריכה להתחדש לפעמים ופרקים תכופים, והי' מצות ק"ש לאות על צורך חידוש הרגש בכל עונה, כד' החינוך , ע"ד פעולת כל ק"ש לקיים רגשי הקדושה מעונה אחת של ק"ש לחבירתה. והרגש הזה הוא כעין מכון ובית קיבול לכל המערכה השכלית שתפעל על האדם.
ע"כ בערב אחד שלא קרא, שמתבטלת ההרגשה הגלויה בלב, אע"פ שהיא רק תולדה נמוכה לגבי הקנינים השכליים המוסכמים מ"מ הרתוק של האדם אל כל הטוב והמאור שבתורה מתבטל בביטול חום הלב של הרגש והוא צריך חידוש. וכמו שיש כח חידוש רגש בפרט זה של ק"ש בחק היחיד, כן מוכנים רגשי קודש באוצר הכלל, שמתחדשים מעומקה של תורה ע"פ כל הדורות וכל הזמנים לערכם, ומעירים רוח חיים חדשה בלבן של ישראל, להתגלות החיבה של תורה בהרגשת הלב המוחשית עודף על המוסכם באמונה ודעת שכלית."
אדם ששוכח ערב אחד לקרוא קריאת שמע- שוכח להתנתק מהמציאות היומיומית ולהתחבר לחזון.
מתבטלת לו ההרגשה בלב.
הוא שוכח לחדש לעצמו את הכוחות ולראות את התמונה הכי חשובה במציאות " שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"
אם נדמה את זה לאוכל (דוגמה חומרית לשם ההבהרת הרעיון)-
אם כל החיים אכלתי 3 ארוחות ביום,
והיום דילגתי על ארוחת הצהריים- סביר להניח שזה יורגש. שהבטן תשמיע קולות לקראת ערב.
זה בכלל לא משנה אם אכלתי 20 שנה לפני כן.
יש את הנקודת זמן הנוכחית- ועליי לענות על הצורך.
יעקב אבינו בפגישתו עם יוסף לאחר 22 שנה -
"ויאסור יוסף מרכבתו וגו' וירא אליו ויפול על צואריו" (מ"ו כ"ט) ופירש רש"י "אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו: שהיה קורא את שמע".
יעקב אבינו מבין שאנחנו עם של נצח. עם מעבר לזמן ולמקום, עם של "ה' אחד".
ולכן, כעת זה זמן של ק"ש. של ראיית התמונה הגדולה.
אז מה אני רוצה ממך?
עזוב, זה לא קשור לבחורה.. אל תייחס לה שינוי כה גדול שאתה עובר. (מחילה.. אבל אף אחת לא שווה את זה).
אם יש נפילה בעבודה ה' - אני מסכימה עם מתן. כנראה שצריך לעבוד על השורש.
הרעיון הוא לעבוד על הקשר עם הקב"ה לפני, בזמן ואחרי קשר.
דוד, תקדיש כל בוקר וכל ערב עוד 2 דקות בתפילה.
בזמן קריאת שמע לעצום את העיניים , להתחבר ברגש לעומקה של תורה.
להציב לך תמונה בהירה- מהי מטרת העל שלנו כאנשים שומרי תורה ומצוות?
איך אנחנו רואים את עצמנו בצורה השלמה?
תפספס יום אחד משמע שלא היית לך נביעה פנימית מספיק חזקה לחדש את אור האמת .. והציור יתחיל להתכהות או לחלופין יתחיל להיראות מעט שונה.
מכאן, הדרך לנפילות יכולה להיות קצרה.
כבני אדם אנו צריכים לחדש את הידיעה הפשוטה הזו פעמים ביום.
פעמים עלינו לעצום את העיניים מהבלי העולם הזה ולקבל קצת אוויר לנשימה ע"י קבלת עול מלכות שמים והתחברות לתמונה של מציאות ה' בעולם בצורה המלאה.
אני יודעת שהפתרון הזה דורש עבודה רבה אבל בשביל זה אנחנו כאן.
שיהיה בהצלחה!
נ.ב.
@דוד=) , מתנצלת שיצא מבולגן.. בראש שלי הרעיון מסודר טוב יותר... מקווה שתבין.
ותודה ענקית ל
@ד. על הסיוע במציאת המקור.
