למדתי לאחרונה משהו בענין בטחון, ולי ממש עזר, חשבתי לשתף אתכם...
רוח חיים (פירוש על מסכת אבות של ר' חיים מוולואזין, פרק ב, משנה ד):
הנה הבטחון האמיתי המשילו דוד לצאן אשר כל מחסורם הוא על הרועה, ואין אִתם יודע יודע עד מה, כן ישליך האדם יהבו על ה' בבטחו כי הוא יכלכלהו, וזה שאמר דוד "ה' רועי" - הוא אלי כרועה לצאן הזן אותם, ואם כן איפוא "לא אחסר", ואף מה שנראה לי נגד רצוני, באמת הוא אך לטובתי.
והמשיל לו מהצאן, אשר לפעמים ירצה לו השה לעלות ממקום שכנו, והרועה לא יניח אותו לנוד אנה ואנה, והשה לא יבין למה, אשר באמת כוונת הרועה לטוב, יען כי אך פה מקום מרעה דשן וטוב, וזה שאמר "בנאות דשא ירביצני" – מה שהוא מרביץ אותי על מקומי הוא למען הנאות דשא אשר פה.
ולפעמים נהפוך הוא, כי השה רוצה לנוח ולהרגיע, והרועה לא יניח אותה לנוח, ומנהל אותה הלאה נגד רצונה, ובאמת הוא לטובה, יען כי שם מי מנוחות, וצריך לשתות אחר אכילה, וזה שאמר "על מי מנוחות ינהלני" – מה שמנהל אותי ממקומי הוא למען המי מנוחות אשר שם.
כן הקב"ה רועה אותנו, וכשרואה מצבנו לא טוב מעתיק אותנו על דרך אחר, ואנחנו כאשר לא נדע ולא נבין הטוב הצפון בזה לנו מצטערים אנחנו, ובאחרית אז מתבוננים אנחנו כי בחמלת ה' עלינו עשה לנו כזאת.
ואמר עוד "גם כי אלך בגיא צלמות וגו'", כי לפעמים רואים אנחנו כי גם באחרית הדבר לא נצמח לנו מזה שום טוב, והוא רק ענין רע אשר נתן ה' לענות בו, על זה אמר דוד המלך ע"ה "גם כי אלך בגיא צלמות" שהוא כולו רע, עם כל זה "לא אירא רע", כי מסתמא צריך לקבל יסורין להזדכך חומרו המבדיל אותו בינו לבין קונו, וזה שאמר "כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני", הכוונה כי יש שני סוגי מקלות, מקל נועם ומקל חובלים, מקל נועם אשר הוא לאדם למשענת להתהלך בחוץ, ונקרא משענת, ומקל חובלים אשר בו מיסרים ומכים לאיש ונקרא שבט נוגש, וזה שאמר הן שבטך הוא מדת הדין, והן משענתך הוא מדת הרחמים, שניהם כאחד ינחמוני, בידעי כי הכל לטובה.
....
מקורה לי היום לא מתרכזת אבל ממה שכן הצךחתי אז זה יפהממש
