לימדתי אותו גם לסדר כשמסיימים

זה משהו שהיא צריכה לעשות למען הנכדים.

גם אחותך מצפה לזה. היא מסדרת אחריהם כל יום.

שמגיעה להורים לשבתות)

לנו זה ברור שלא משאירים להורים שלנו לסדר. (ולא, אי אפשר כ"כ לסדר במהלך השבת, כי לפעמים זה עלול להיחשב כהכנה משבת לחול).

אצל צד אחד מההורים שלנו - אנחנו מסדרים בעצמנו את המשחקים. משדלים ללמד את הילדים לאסוף - בדיוק כמו בבית. אצל הצד השני - הדודים בד"כ בשמחה מסדרים, אבל גם שם אנחנו מפעילים את הילדים בסדר.

וכן, אנחנו לוקחים בחשבון שמוצ"ש כזה הוא לא כמו ערבים רגילים, שיש בהם סדר קבוע של ארוחת ערב, מקלחות ושינה. לוקחים בחשבון שהם ילכו לישון מאוחר נורא... (היום, למשל, נשארתי עם כמה ילדים בבית, שלא הצליחו לקום אחרי החזרה המאוחרת במוצ"ש מההורים...)

זה לא נוח, ויש בזה משהו קשה - אבל אנחנו מעדיפים "לסבול" את זה פעם ב--- כדי לזכות להתארח אצל הורינו ולזכות אותם באירוח שלנו ושל הנכדים.

אנחנו לא מסדרים במהלך השבת, אבל כן מסדרים בעצמנו בסיומה של השבת, כדי לא להשאיר להורים.

(באשר לדיון ההלכתי - אני לא בטוחה. בסופו של דבר, שתיהן מצוות מעשרת הדברות...)

אצלנו המצב הוא שמסדרים בסוף היום. אז לכן אי אפשר ליזום סדר במהלך השבת.

(דוגמה שרלוונטית לכולם - פינוי השולחן אחרי סעודה שלישית, בהנחה שלא משתמשים בשולחן או במראהו הפנוי לאחר סיום הסעודה. מלבד דברים שעלולים להתקלקל - את שאר השולחן אני מפנה רק בצאת השבת).

ולא משאירים אותו מבולגן.

כך גם לשבת המלכה- צריך שהבית יהיה פחות או יותר מסודר ולא מהפכה...

על אם כיבוד הורים קודם להכנה מקודש לחול...

זה כך. אחרי שאת הולכת וסוגרת את הדלת מבחוץ- יכול להיות שבפנים הם לא כ"כ מרוצים ממה שהם עושים....

זה תלוי כמה ילדים הם וכמה עומס נופל על אחותך...(כשהיא לבד במיוחד..)

וגם תלוי כמה הילדים שלה בלאגניסטים.

אני יכולה להגיד לך שכשאחיינים שלי היו באים אלינו (בתור רווקה אני מדברת), אז כל הסלון והמרפסת- מהפכה. היו שופכים את כל המשחקים וכו'.. הם לא היו אוספים הכל ואני חושבת שלפעמים גם לא כלום...

זה היה קצת מעצבן אותי אבל בתכל'ס ראיתי אח"כ שככה הם בבית שלהם- עושים מהפכת עולם! ככה הם משחקים בגילאים האלה..  ואולי אוספים בסוף חלק, אבל זה די קשה לילד קטן לאסוף הכל הכל... 

אז עצות בשבילך:

במשך השבת- לאסוף ביחד עם הילד את המשחקים, או חלק מהם או מה שהוא כבר לא משחק בו.

לשחק ביחד איתו- ואז בסוף לאסוף יחד איתו את המשחק (וככה הוא לומד שאוספים בסוף..אבל צריך להיות עקבי כדי להצליח).

לאסוף לפני סעודה שלישית חלק נכבד מהמשחקים! זה כבר שעה יחסית מאוחרת בקיץ, ומאד הגיוני לאסוף משחקים כבר בשעה הזאת. אפשר להגיד לו שתאספו ביחד את הכל / לעשות משחק מי אוסף הכי הרבה / לאסוף לפי צבעים או צורות וכו' - ואז שיוציא רק משחק אחד בלבד שישחק בו עד אחרי הסעודה וזהו. ככה יש פחות עומס בצאת השבת.

בהצלחה!

אז יש מהפכה בעצם המשחק. וברגע.

אצל ההורים שלי היתה תקופה שהרבה משחקים היו בארגז אחד מבולגנים ולא טרחו לסדר אותם משבת לשבת שאחיינים באים (כי אין כח ואין טעם) אז פשוט מחזירים את כל הבלאגן חזרה... 

כשזה מסודר בקופסאות, כמו עכשיו- הרבה יותר קל לשלוט בזה.

וחוץ מזה- כשיש ילד אחד, סבבה. אבל כשיש 5 ילדים? וכל אחד מתאים לו משחק אחר לפי הגיל שלו?

אז גם אם לא עשו מהפכה- יש בלאגן, כי יש 5 משחקים בבת אחת.

לכן אנחנו בקושי באים להורים כי אף אחד כבר לא עומד בקושי שזה דורש. (מדגישה שמדובר על שבתות קיץ חמות וארוכות)

אתה נתת דוגמה של לאסוף צעצועים, יש עוד המון דברים אחרים שנדרשת בהם עזרה, אם אחותך לא עושה ממש ממש כלום, זה עניין אחד, אבל אם היא לא עושה מספיק מנקודת המבט שלך- אז זה עניין אחר.

לגבי חינוך- אני לא מסכימה איתך- ילדים מתנהגים שונה בבית שלהם ומחוץ לבית שלהם, זה לא עניין של חינוך.

זה הרבה גם עניין של תנאים סביבתיים.

(יכול להיות שהאחיינים שלך ספציפית לא מחונכים, אבל זה לא אומר שכל הילדים שלא אוספים צעצועים אצל סבא וסבתא לא מחונכים- ואם הצרה שלכם זה צעצועים אז אתם במצב טוב, מה עם לגעת באיפור/ דברים אישיים של הדודים שישנים בחדר שלהם? מה עם לקפוץ על ספות, להשפריץ מים, להפריע בעת מנוחת צהריים, לגעת בחוטי חשמל, שקעי חשמל, לנסות לגעת בנרות/ גפרורים, להוציא משהו מהמקרר ולשאיר אותו פתוח, לטרוק דלת, לקחת דברים בלי רשות, לגעת בכלי זכוכית והרשימה עוד ארוכה...)

אין מה לעשות, הבית של סבא וסבתא זה לא הבית הרגיל לטוב ולרע ויש לזה מחיר.

אני בתור אחות נשואה לא ארגיש בנוח שאחים שלי יישאו במחיר הזה, אבל מישהו צריך לשלם אותו.

באמת לא עוזרים בכלל בשטיפת כלים וכדומה...

יהיו שיסתכלו על זה כנצלנות, אבל זה באמת לא הגיוני שנעשה גם את זה - ואח"כ עוד ניסע הביתה... (למרות שאנחנו גרים קרוב) גם ההורים שלנו רוצים לפנק אותנו בבואנו אליהם, אז הם אפילו לא חושבים לבקש עזרה בזה.

אבל הצעצועים של הילדים - זה משהו אחר. אני לא מצפה מאנשים מבוגרים להתכופף ולהרים צעצועים... (אנחנו לא שוטפים את הרצפה, או משהו - בשביל זה באמת יש עוזרת. או אחים צעירים שכוחם במותניהם).

אנחנו 9, אני הבכורה. מאז שאני זוכרת את עצמי, לא זוכרת שהיינו משאירים את הבית של סבתא פוגרום. לא מתוקתק כמו כשבאנו. אבל ברמה בסיסית לסדר את המצעים שלנו, לסגור מיטות ולאסוף צעצועים. זה ברור לי. 

ואני רואה היום את הדודים שלי, הם שמים לילדים שיר/ סרטון ביוטיוב למספר דקות ומארגנים את הבית שסבתי תוכל לשטוף למחרת. 

ותמיד היא תסדר עוד יומיים לפחות ותמצא אוצרות פה ושם, לקט שכחה ופאה.

ויש הבדל משמעותי אם הילדים ישנים צהריים. 

ובאמת אין זמן לסדר. הם היו עושים מה שיכולים מהר מהר וזהו... אבל הילדים שלהם היו עושים מלאא בלאגן אז ברור שאנחנו היינו מסדרים את הכל.

ההורים שלי בכלל מבקשים שלא נסדר ונזדרז מהר שלא נפסיד אוטובוס או רכבת.. 

אצלינו במשפחה מי שבהריון לא קמה, בקושי, ובטח שלא מסדרת (אפילו שזה נופל על חשבוני....)

אבל אם היה מצב כזה שלא הייתי שמה לב למה שמתרחש, ואז היתי כועסת על כך שאחותי לא מסדרת- כן הייתי רוצה שטיפה יסבירו לי מה המצב- כדי שהיא לא תצטרך לעבוד קשה, ואני לא יתעצבן...

זה המחשבה והראיה שלי בתור דודה ואחות לאמא, אבל אף פעם לא הייתי בהריון- אז אני לא יכולה לומר...

תחילת הריון זה השלב היותר קשה... ההתחלה והסוף. האמצע אמור להיות סבבה...

אז אם היא בתחילת הריון את לא אמורה לדעת, אם היא לא סיפרה לך... והיא לא תספר לך רק כדי שההרגשה שלך בחסד שאת עושה תהיה יותר טובה...

לפעמים חסד הוא לגמרי לשם החסד ולא ההרגשה הטובה.

ישר כח!

... הכוונה שלךי זה שלא תבוא אלי ותאמר לי: "תשמעי אני בהריון", אלה שאמא או מישו יאמר לי שהייא לא יכולה לעזור או משו...

שוב, אני לא רואה את כל התמונה- ולא מבינה הכול...

וגם לפי איך שאתם מתארים- נראה שהמשפחה שלי לא ממש בסיגנון המשפחות שלכם.....

בסופו של דבר גם אני הייתי מהרווקים 'המנוצלים'... חח בנוסף לזה שנתתי את החדר שלי גם הייתי מסדרת וסופגת את הבלאגן שהיה במשך השבת..

אני אישית משתדלת מלכתחילה שלא יהיה המון בלאגן כי במוצש ממש אין זמן לסדר אפילו פירור כי מחכות לנו 3 שעות נסיעה באוטובוסים ורכבת ואם נפספס אחד אנחנו עלולים להתקע בצומת שומקום ולא להגיע הביתה... 

ותמיד נסדר אחרינו. גם בשבתות קיץ ארוכות.

גם ככה יש המון עבודה בשבתות שיש אורחים, לא נוסיף עוד.

ואם צריך- אז בעלי ישאר אחרי סד"ש וילך להתפלל ערבית רבינו תם ויעזור גם לסדר ולארגן את הילדים .

אני יוצאת מהבית של הוריי\חמי וחמותי כשהחדר שישנו בו מסודר לחלוטין, ואין משחקים בשום מקום.

מה שכן- במהלך השבת אני גם אשמור על הסדר- לא להוציא המון משחקים בבת אחת. אם הילדים רוצים משחק אחר- שיסדרו. (זה מספיק לכבוד השבת. והם משחקים בסלון ככה שזה מאד נורמאלי שמסדרים לקראת סד"ש)

אצל ההורים שלי, וגם בתור סבתא לקטנטנים בעצמי.

גם כל זוג והמערך המשפחתי המסויים אצלו.

וכמו שהורים יודעים להכיל כל אחד מהילדים שלהם על המיוחדות שלו, כך גם סבא וסבתא.

ואם באים בגישה עניינית, אפשר למצוא פתרון בלי שמישהו ירגיש שהקושי נופל עליו ושהוא מנוצל.

כל כך נכון להפעיל אותם לסדר, כל כך צודק.

אולי היא בכלל לא חושבת שזה מה שצריך לעשות...

אני ב ח י ים לא אשאיר לאמא שלי בלגן, בוא נודה באמת, לא יהיה מסודר בדיוק כמו שהגענו ובטח לא נקי (יש לה עוזרת למחרת בבוקר) אבל משחקים? ספרים? אף אחד לא יוצא מהבית עד שהכל מסודר!!

למה מגיעים לבלאגן כזה גדול במוצ"ש?

אני משתדלת לחנך את הילדים שלי (גם בבית שלי וקל וחומר בבית הורי או חמי וחמותי) שלא מוציאים משחק אחר לפני שהמשחק הראשון מוחזר מסודר למקום.

יש פעמים שאני מסכימה להשאיר משחק אחד על הרצפה לפני שפותחים עוד זירה- פאזל למשל.

לפעמים הקטנים מרכיבים פאזל ורוצים להראות לאבא שלא נמצא בבית כרגע...

אז אני מסכימה להשאיר והם יודעים שאח"כ הם צריכים לסדר ולהחזיר למקום.

אבל בכללי- משתדלים לא להוציא משחק 2 בלי שהמשחק ה-1 חזר למקומו.

ככה אין כזה בלאגן במוצ"ש.

וגם לנו יש נסיעה של שעה+ מכיוון חמותי

ולמחרת חייבים לקום מוקדם כי הילדים שלי נוסעים בהסעות לגנים ולבי"ס אז אין כ"כ אפשרות לאחר...

אבל אנחנו משאירים את החדר שהיינו בו מסודר וכל המשחקים אסופים והסלון והשולחן נקיים ומסודרים.

(כלים- לא! אני מציעה עזרה לפעמים בשטיפה אבל חמותי אומרת שהילדים צריכים אותי ולא שייך... ושאלך לקלח אותם או לארגן מזוודה. עדיף.)

זה ענין של התארגנות מראש, לדעתי...

(ואפשרי גם שהדודים והדודות הרווקות יושיטו יד בארגון הבית.

גיסתי למשל מדיחה כלים בזמן שאנחנו מסדרים את הבית/ מפנים כלים/ מטאטאים/ מקלחים את הילדים)

לכוון אותם שישחקו באותו משחק

ו... כן- אם כל אחד יאסוף את המשחק שהוא פיזר- אז יהיה בבית קצת סדר.

ולפעמים אני בהחלט מבקשת מילד א' שיאסוף משחק שאחיו פיזר.

והם אומרים: אבל אני לא שיחקתי בזה!!
אז אני גם עונה: שגם אני לא אוכלת את כל האוכלת שאני מבשלת לכולם

ושאני לא מלכלכת את כל הבגדים שאני מכבסת לכולם...

ומה דעתם שאני אבשל רק לי ולאבא או אכבס רק את הבגדים שלי ושל אבא ולא את כל הבגדים של כווולם?

רוצים שהבית יהיה נעים לגור בו, נכון?

אז כולם חייבים לסדר!!

זה עובד בד"כ..

ושלא תחשבי שהילדים שלי מלאכים שישר מסדרים ורצים לסדר.

אבל לפחות הם יודעים שלא פותחים "עוד זירה" לפני שהזירה הקודמת סודרה!

ולא לזרום איתם בראש שלהם. הם חדשים בעולם וצריך פשוט ללמד אותם דברים שבשבילנו מובנים מאליהם!

אגב גם אני, וגם עכשיו כשאני בסוף הריון - לא משאירה בלאגן בבית של חמותי או של הוריי. אני אעדיף להתכופף עם כל הבטן ולהרים משחקים מהרצפה (הבת שלי כמעט בת שנתיים) ולא להשאיר את זה כמובן מאליו למישהו אחר. 

ולפעמים כל אחד משחק במשהו אחר. אז יכול להיות שיש 5 או 6 משחקים בבת אחת. שזה הרבה בלאגן

אבאמא.

רק רציתי לומר שזה מתסכל שהאחות מגיע עם הילדים ובעלה, נהנים, צוחקים ולבסוף הם פשוט הולכים ומשאירים לי את כל הבלאגן.

 זה קורה בכמה צורות:

1. שאני מנסה לעודד את האחיינים לסדר- הם רק מתעצבנים וצועקים עלי יותר, מה שגורם לכך שאחותי אומרת לי לעזוב אותם, ושהיא תסדר את זה.(כמובן שהיא לא עושה את זה...)

2. הילדים לא מסדרים ואז אחותי יורדת על הברכיים לסדר- ואני כמו אחות קטנה אומרת- "לא זה בסדר, תשאירי לי, אני יסדר..."

בכללי כל פעם שהילד עושה משו לא נכון, ולא טוב- יוצא שאני מעירה לו (כי האמא לא שמה לב לזה, וגם לא תעיר לו...) ולבסוף אחותי מבקשת ממני לעזוב אותו...

יצא לי קצת מסורבל מה שכתבתי.

אבל התכוונתי לומר להורים, שבאים עם הילדים לסבא וסבתא,ולדודים - אנחנו רוצים שתבואו, זה יותר כיף שיש ילדים בבית מאשר בית אבות.

אבל יחד עם כל זאת צריך לשים לב שזה לא מפריע (לדוג' שאחיין שלי משתמש בדברים שלי בלי רשות וכו'). מגיעים- שמחים, נהנים- תסדרו אחרייכם, סה"כ זה כמו הבית שלכם- אז גם אותו צריך לסדר...

 תודה!

אבל אני רוצה להגיד עוד משהו לדודים ולדודות שבבית (ואני אומרת את זה גם לאחיות שלי הרווקות)-

אני מסכימה עם זה שצריכים להשאיר בית מסודר

אבל מותר גם לאחיות שלי לתת טיפה מעצמם כשאני באה להתארח אצל ההורים שלי.

ת'כלס- כשאחיות שלי היו קטנות- גם אנחנו עזרנו ושמרנו עליהם וגם אנחנו העסקנו אותם קצת וגם אנחנו עזרנו להם בשיעורי בית וגם סבלנו את הקשקושים שלהם על החפצים שלנו ושהיו נוגעים בדברים שלנו בלי רשות וכו'.

אז לא תמיד יש לנו שליטה על הכל ולפעמים גם הילדים שלי נוגעם בדברים של דודה שלהם.

כמובן שאני מחנכת ומסבירה לילדים שלא נוגעים ולא לוקחים בלי רשות- אבל אפשר גם "להחליק" לפעמים ולא להעיר על כל דבר.

תנו לנו לחנך אותם

תודה על הסבלנות ועל הרצון לסייע!

א. כשאני רוצה לעזור אני באה אליהם (וזה קורה הרבה...) וגם לגבי מה שאמרת שהייתי קטנה- אז שאני הייתי קטנה היה לי הרב אחים גדולים בבית שיכלו לעזור, וכעת המצב הוא שאני לבד בבית ועוזרת ושומרת צעל הרבה(!!!) אחיינים (זה קצת הפוך ממה שהיה כשהיתי קטנה...)

ב. לגבי החינוך והעהרות- מסכימה איתך שההורים  מחנכים- אבל אם הילד מפריע לי ומציק לי, ופוגע ברכוש שלי אז או שאני יאמר לאחותי להעיר לט, ואם לא- אז אני יעיר לו. מכוון שהחינוך בידים שלכם, אבל הוא לא יכול לבוא על חשבוני... (ואני כותבת את הדברים האלה לאחר שיח והתיעצות עם גיסתי...)

יש לי עוד הרבה מה לומר, לפרט ולהסביר- אבל אני לא יעשה את זה כאן בפורום מכוון שיוכלו לזהות אותי...

ויפה שאת הולכת אליהם הביתה לעזור.

אצלי זה לא קורה...

אחיות שלי מידי עסוקות ...

ולא היינו הרבה "גדולים" שיכלו לעזור בבית.

להפך.

2 "גדולות" והשאר קטנים...

ועזרנו הרבה ל"קטנים" אצלנו.

ולגבי חינוך- אני מאפשרת (כשצריך) לדודים להעיר לילדים שלי אבל צריכים גם לדעת איך.

ת'כלס אנחנו משתדלים בהחלט לשמור על הכבוד והרכוש של המבוגרים ולא נותנים לילדים לפגוע בזה...

ולא תמיד הדודים יודעים להעיר כמו שצריך ונדרש.

עדיף שזה יעבור דרכנו...

המשפחה- על איך הבית מתנהל.

לפני הבת מצווה שלי כשכבר הרגשתי שאני משתגעת מכל הנושא הזה- פתחתי דיון בערב שבת- וזה היה נורא טוב לכולם. הסברתי להם מה אני מרגישה וחושבת על כך, שמעתי את הצד שלהם, וביחד גיבשנו מין תקנון/ תוכנית/ נורמה של איך הבית יתנהל, עם האחיינים, הרווקים, הנשואים, ההורים וכו'!

באמת שאני מציע לכולם לעשות את זה....

יש לי כמה אחים נשואים, שב"ה באים לפעמים לשבתות.

יש לי אח שאני יודעת שמחנך את הילדים שלו בצורה א',

ואחות שמחנכת את הילדים שלה בצורה ב'...

כשאני שומרת על אחיינים שלי אני משתדלת להעיר להם לפי מה ששהורים שלהם היו רוצים, פחות או יותר..

לדוגמא אח שלי מסכים לילדים שלו לטפס, לקפוץ ולעשות 'שטויות' - כל עוד זה לא מפריע למישהו/יכול להרוס משהו/מסוכן להם,

אבל אחותי בדר"כ לא תרצה שהילדים שלה יעשו שטויות.

לפעמים באמת מפריע לאחים שלי / לגיסים שלי שאני מעירה לילדים שלהם הערות מסויימות, אבל בדרכ הם מאפשרים לי להעיר להם...

מקוה שאני מובנת;)

אבל בכל זאת רוצה להזכיר שבכל בית יש דפוס התנהגות שונה, אולי יש מורכבות כלשהי, וזה ממש לא אותו דבר בכל הבתים...

יש בתים שרגילים שהבית כל הזמן מסודר ונקי, ויש בתים שרק בפסח זה קורה...

ועוד הרבה דוגמאות כאלה.

בקיצור-

מי שלא מסכים עם אחת הדעות - שידע שמי שכתב את אותה דעה בא ממקום אחר...

מקוה שהבנתם;)

רשמתי שאני אומרת להם ולא מאפשרת להם לבלגן ולא לסדר = מאמינה בהם שהם יכולים.
רשמתי שאנחנו עושים בעצמנו ולא מסתמכים על ההורים והאחים שיסדרו = דוגמא אישית.
הילדים שותפים ואני מחנכת אותם שהם לא ״עוזרים״ אלא זה התפקיד של כולנו יחד כי לכולנו יש אינטרס משותף וזה הבית של כולנו.

אני מגיל 0 מלמדת אותם לסדר. גם את הבת שלי בת השנה אני מלמדת לשים מוצץ במגירה כשהיא קמה מהשינה ולאסוף את המשחק בסוף.

לא יודעת מאיפה הבאת שאני לא מאמינה בהם. מאיפה הבאת שאמרתי לא להשתדל.
גם לי היה ילד (פרטי שלי) שהיתה לו בעיה ללכת למעון בבוקר ואחרי אמונה שלי בזמן קצר זה נפתר וכו. ויש עוד סיפורים עם הילדים שלי. וגם בצעירותי הייתי בייביסיטר על ילד ממש לא קל, בכור לכמה אחים והצלחתי בעזרת אמונה להביא אותו למצב של שיתוף פעולה מקסים.

לפעמים יש פער בין האמונה למציאות בשטח ובכל זאת אנחנו מאמינים שיש בהם כוחות. וגם אם אנחנו לא רואים את הכוחות הם קיימים וגם אם הם ילכו לכיוון אחר, כנראה שהדרך שלהם שונה משלנו.

כל אחד מכיר את הילדים שלו ויודע מתי הם יקבלו את ההערה ומתי היא ממש מיותרת.. 

אפשר לראות לפעמים בחצר שאמהות מנסות 'לחנך' ילדים אחרים וזה סתם מעצבן...

נראה לי שזאת הכוונה.

אז כמה אפר לבקש ולבקש ולכוון וכו'?

להאמין- תתאמן בבית... במוצש כשממהרים לאוטובוס או להגיע הביתה ברכב לפני 1:00 זה לא בדיוק הזמן.

המשחק קורה כל הזמן... אז אין מתי לאסוף באמצע שבת...זה תלוי בגיל ובסוג המשחק...וגם במסםר הילדים.

אנחנו מגיעים עם ילד אחד שמשחק, מה שאומר שאין כמעט בלאגן. לעומת אחים שלי עם ארבעה ילדים שמשחקים- מה שאומר הרבה בלאגן. וההורים נשארו באותו מספר.... ;)

וחוץ מזה-אני מסכימה מאד שצריך לאסוף כי גם אני הייתי מהדודות שמתעצבנות ומנסות אפילו לסדר חלק מהבלאגן בשבת עצמה. זה היה מחרפן אותי הבלאגן. הם היו אוספים בסוף השבת, לפחות משתדלים כי לא תמיד אפשרי כשבאים בתחבורה ציבורית... אבל מה שעצבן אותי בעיקר היה תוך כדי השבת... 

חצי משלם ואודיה, נהניתי לקרוא שיש עוד נשים כמוני שחושבות שחינוך מתחיל מגיל 0.

ומאמינות בילדים.

זה כל כך חשוב, כי אני רואה ילדים שההורים שלהם לא מדברים איתם ולא מסבירים להם שום דבר.

רק נותנים פקודות וכועסים אם משהו לא בסדר והכי גרוע - לא מצפים מהילדים "כי הם ילדים"...

אז קבלו עידוד - אני אחות בכורה, כבר נשואה ואמא שלי הנחילה בנו את הרעיון של החינוך מגיל 0, אמונה בטוב שבילד, עקביות ושוב עקביות.

אני מבינה שאצלכן כולם עדיין קטנטנים, אז מנסיון, גם כשהם יגדלו אתם תראו את התוצאות של המאמץ שלכם. זה בחיים לא ילך לאיבוד.

כשהיינו קטנטנים - הסבתות הודו בפה מלא (כמובן רק באוזניי אימי) שאותנו הכי קל וכיף לארח: הילדים משאירים יחסית מסודר, כשמגיע הזמן לנוח יודעים לשמור על שקט, לא מוזגים סתם כוסות עם מיץ ומשאירים על השולחן, לא טורקים דלתות ורצים מצד לצד... ועוד. (כמובן שכל זה בעיקר בגלל מאמץ מצד ההורים ובעיקר אמא)

ועכשיו כשאנחנו גדולים, כבר שני נשואים (אני ואחי) עדיין כולנו ללא יוצא מן הכלל מתפקדים באופן שגורם רק נחת להורים !!

נכון שיכול להיות באמצע קטעים קשים יותר, אבל זה מתרכז בעיקר בגיל ההתבגרות, וגם שם אסור לאבד את האמונה בילד, כי הכל זמני, הגיל הקשה עובר, ואם תמשיכו להאמין בו ולקבל אותו - אתם בודאי תראו פירות בבוא הימים.

עוד נקודה - הזכרתי את המאמץ מצד אמא שלי לחנך אותנו כך - אז יכול להיות שהיא התאמצה יותר מאמהות אחרות, אבל בסופו של דבר המאמץ בחינוך גרם לה להרבה פחות מאמץ ביתר הדברים. כי בבית שיש סדר ומשמעת - הרבה יותר קל לאמא. וקל גם יותר לילדים.

פשוט כתבת :

"כל עוד לי כמה קטנטנים משלי אני לא יכולה באמת להבין עד הסוף."

כנראה שחסרה המילה אין... 

בכל אופן את נשמעת בחורה שהבעל והילדים ממש יזכו בה.

בין לחיות בבית ולהיות שותפים פעילים, לעזור, לאסוף משחקים וכו' לבין לאסוף ולסדר אחרי מישהו אחר..

אם אחותך היתה שואלת - הדבר הנכון ביותר הוא להסב את תשומת לבה שמן הראוי שהיא תסדר.

אם היא האחות הגדולה בבית - ולא חוותה אף פעם בלגן של אחיינים, היא כנראה אינה מודעת לקושי. רק חכם כבעל ניסיון מבין שניתן לשמוח עם ביקור האחות, לאהוב את האחיינים - ועדין להרגיש קושי ואולי ניצול כשהבית נשאר לא מסודר באופן קיצוני.

אבל, ופה צריך לשים לב, אחותך לא פנתה להתייעץ, מה שאומר שכנראה היא לא תשנה את התנהלותה, ולא נראה לי שאתה כאח צעיר תצליח לגרום לה לכך - בלי מריבות, שאני משערת שאינך רוצה להגיע לשם. מה גם שאמך מוכנה לכך (אולי היא שותפה לקשיים של אחותך - שאתה אינך מודע להם ורוצה לעזור לה ולהקל עליה בכל דרך).

אז אם אינך יכול לשנות - האפשרות שנשארה בפניך היא לכעוס ולרטון (גם אם בצדק) או לקבל כעובדה. יש נתונים שאין לנו שליטה עליהם, גם אם נראה שמה בסך הכל ביקשנו, כל כך הגיוני ובסיסי.

הבחירה שלך היא אם כך לא אם היא תשאיר בית מסודר, אלא אם אתה תחליט לחייך מהחוכמות של האחיינים, לשמוח מהמפגש עם אחותך, ולהקדיש למען המשפחה זמן במוצאי שבת, או לקטר ולהרגיש מנוצל.

אם דברים לא ישתנו - לפחות אל תפגע בעצמך בתחושות מרמור.

וכשאתה בעז"ה תגיע עם הילדים שלך - תשתדל לזוכר את התובנות שאספת.

שכדאי להגיד לאחותך שאתה ממש ממש אוהב שהיא באה ואוהב את הילדים שלה אבל זה ממש קשה שהיא משאירה בלגן.

יש את אלה שיפגעו מזה ולא יבואו כמה שבתות אבל אני לא רואה אופציה אחרת. מה גם שזה בכיה לדורות ואני מסבירה - אם אחות אחת משאירה בלגן, אז גם אחות אחרת שתבוא שבוע אח"כ תשאיר גם היא בלגן אחריה. אני זוכרת שאחותי הבכורה התחתנה וכשהיא הייתה מגיעה בהתחלה היא הייתה נכנסת במוצ"ש לחדר שלה, לא עוזרת בסידור הבית ועוד משאירה חדר בלגן... אני לא זוכרת מי העיר לה בסוף, אבל היום כשכבר יש לה ילד אינמצב שהיא יוצאת ומשאירה אחריה בלאגן. וככה גם כל הנשואים משאירים אחריהם מסודר כי זה הדוג'...

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מה אמורים לקנות לבנות?

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

חתול נייד

כיסוי חלות שבת

אבל קשה יותר להזיז אותו.

כוס תרמית טובה (כלומר גם מחזיקה חום כראוי וגם קלה לשטיפה), סטנדר, כרית לגב לכיסא של הישיבה, אוזניות אוטמות רעש, ספר שהוא רוצה כבר הרבה זמן, מחזיק טלפון שמתחבר לזרוע (בשביל ריצות.. אם הוא בייניש שעושה כושר), חבילה של ממתקים מיוחדים ולא שגרתיים (כל מיני יקרים כאלה), מכונת תספורת/גילוח (אם אין לו משלו), טוסטר או כלי מטבח כלשהו מיוחד (אם זה יועיל במקום שהוא גר), אולר.
 

אפשר גם פשוט להשתתף איתו, כלומר לתת לו ממש את הכסף, כדי שיקנה משהו ספציפי שהוא ממילא מתכנן לקנות (ואז הוא בעצם ישלם פחות.. כן? אין הכוונה שיקנה משהו בדיוק ב100 שח אלא שזה יקל עליו כשהוא קונה משהו ב200 נניח). אמנם קצת פחות מרגישים את המתנה שבדבר, אבל זה גם אפשרי. אנחנו עשינו את זה במשפחה כמה פעמים (בודדות אמנם) כש"נתקענו" בלי מתנה.

אפשר אולי גם לשבת בבית קפה, אם זה מתאים לכם וזורם. אפשר אולי פק"ל קטן, אם זה הסגנון שלו. אפשר לקנות עוגה בוטיקית אם חוגגים במשפחה בבית.