דילמא מוסרית, אשמח לדעתכם

בהנהלת: נפשי תערוג , ט' , פשוט אני..

מכתב פתיחה

דילמא מוסרית, אשמח לדעתכםבסדר גמור

בדרכ אחותי מגיעה להתארח אצלנו בשבת עם\בלי בעלה (חיסור מוצדק) וכל פעם הבית נשאר מהפכה (לא רק ערמה של כלים בכיור, אלא כל חדר בבית ובמיוחד הסלון).
אחיינים שלי לא מספיק בוגרים כדי שלתת להם לסדר לבד. אבל אני טוען שיחד עם מבוגר אפשר להקדיש חלק מהזמן לסידור.

אמא שלי טוענת שאין דרך אחרת והבית חייב להישאר מהפכה כשאחותי נוסעת הביתה- ה'זמן של הסידור' יוצא על המקלחות וההרדמות.

אז יוצא שאמא שלי מסדרת וממילא גם אני רוצה לעזור לה אבל אני מרגיש שזה נהיה מוגזם (אמא שלי עם בעיות ברכיים מה שרק מחמיר את המצוקה).
אפשר להראות לילד בגיל 3 להחזיר צעצועים לארגז. כמסיימים לשחק בקלפים לאסוף אותם.

מה דעתכם? מכירים אחרת?

אצלינו אין מצב שמשאירים את כל הבלאגן להורים שלי.חסדי הים

הילדים מנקים את מה שהם יכולים לפי הגיל שלהם, וההורים עוזרים להם.

תמיד יש אחרת. באילו גילאים הילדים?רחפת..

תמיד כשהיינו מתארחים בשבתות אצל סבא וסבתא, אין מצב שעוזבים בלי לסדר.

משהו שעוזר לילדים עצמם לסדר זוהי הגבלת משחקים -
לקשוחים, לא מוציאים משחק עד שלא אוספים את הקודם, או לא מוציאים משחק שלישי וכו'.

גם לגבי כלים, אם יש כלי בכיור, שוטפים ומשתמשים ולא פותחים ארונות לכוס מים כל דקה. (סבתי מניחה כוסות חד פעמים על השיש בשבת. חוסך הרבה שטיפות.)

ולא חייב לחכות למוצאי שבת כדי לסדר.
יכולה לומר שזה ממש תלוי בסבתא, בעלי הבית שמארחים, הם מציבים את כללי הבית. ברגע שאמא שלך תרצה, היא תוכל לומר לאחותך שממש הכרחי שתשאיר אחריה חדר מסודר. את השטיפה והטאטוא אתם כבר תעשו, הרי תצטרו בגל מקרה לשקם את הבית. יכול להיות שהיא לא מודעת למאמץ שזה דורש מאמך.

כדוד, תוכל להציע עזרה בארגון הילדים. חלוקת משימות:
1. מי מרים כריות לספות?
2. מי אוסף את הלגו?
3. מי עוזר לי לקפל שמיכות?
4. מי שמרים הכי הרבה קלפים מהרצפה יקבל ממני משהו!

וכו'. בזמן שאתה מגייס אותם (ברשות אחותך) נראלי גם ממש יעזור לה שתוכל לסדר בזמן הזה.

חפרתי סתם כי זה קצת התחום שלי אבל נקודה חשובה מאד היא האם הם ישנים צהריים. בלי שנ''צ בד''כ מקבלים ילדים מטורללים ויותר קשה לעבוד איתם רק לקלח ולברוח לשים אותם במיטה..

עוד רעיון, יוצא לי לפעמים להבטיח לספר להם סיפוררחפת..

אחרי שיסדרו צ'יק צ'אק!

גם אם זה יוצא באמצע היום, זה מוריד מהבלאגן.

דיברתי על זה פעם עם סבתא אחת שליחוזרת

היא אמרה שהיא מעדיפה לארגן אחרי שבת ולא שישארו לארגן
כי אם נשארים אחרי הבדלה לארגן הילדים מסטולים מעייפות וכשהאמא מארגנת אז היא צריכה להיות עם הילדים שמשתוללים ומבלגנים אזורים אחרים... והיא יכולה לעשות הכל הרבה יותר מהר (זה לא סותר שהיא מזכירה לפעמים לאסוף כל משחק מיד כשמסיימים... אבל תמיד נשארים ה2-3 משחקים ששיחקו בהם עד הבדלה)

עניין של חינוך.השאלה.

אם אחותך לא תחנך אותם בגיל הזה, המצב לא ישתפר כשיגדלו.

כן, כששיחקתי עם אחיין שליים...

לימדתי אותו גם לסדר כשמסיימים

אמא שלך צודקתשפיפול

זה משהו שהיא צריכה לעשות למען הנכדים.

גם אחותך מצפה לזה. היא מסדרת אחריהם כל יום.

welcome to the clubמור ולבונה

1. להבין שאמא היא אדם בוגר והבחירה שלה משפיעה גם עליה באופן פיזי וגם על החינוך של הנכדים שלה
- שמתחיל שהתינוק בן יומו-.

תכל'ס, אם היא בוחרת את זה אז באסה.. אבל אני לא אקח חלק באיסוף של הצעצועים כי זה לא נכון בעיניי.
אשמח לאסוף עם אחיניים שלי ביחד, אבל לבד בשום אופן.
מבחינתי שישאר ככה עד שבוע הבא וההורים שלהם יבינו שהם לא בבית מלון ואין עוזרת בית אחריהם.

2. תקשורת.. צריך לבוא בטון נכון (שזה קצת קשה).
לדבר עם האחות ולומר לה באופן בוגר ורציני, שזה נחמד שהם באים אבל שהנטל לא יכול ליפול על אמא.
הילדים שיחקו? אז הם ישחקו 10 דקות פחות ויאספו את המשחקים שלהם. זאת אחריות שלהם וצריך להרגיל מגיל קטן שהם יכולים לעשות את זה ואנחנו סומכים עליהם.
אתה תשמח לעודד מהצד, לשיר שירי רקע, לסדר יחד ולחלק אפילו טופי בסוף.

אם האחות חושבת שזאת לא צורת החינוך שהיא בוחרת בה, סבבה, מקובל.
אבל שתיקח אחריות ותסדר בעצמה את הבלאגן.
זה לא "כיבוד הורים" או "מוסר" .
זה לקיחת אחריות בסיסית.

אנחנו, צריכים לזכור את זה לימים שיבואו.
שבעזרת ה' לא נשחזר את ההיסטוריה עם הילדים שלנו.

חולקת על 1בלדרית

נכון שהסבתא היא אדם בוגר ויכולה לחנך אבל לפעמים לא נעים לה או שהיא רוצה לעזור או שחוששת שלא יבואו שוב.
מתפקידך כבן שלה לעזור לה. על תסמוך על אחותך והילדים, פשוט גש ותן יד.
אם אתה חושב שמתאים תיגש בעדינות לאחות ותעיר לה על זה שהילדים לא לומדים לסדר, אבל אולי אמא שלך מסרבת מסיבה חכמה ותפקידך לתמוך בהחלטה שלה.
אולי דרך המעשים שלך גם האחיינים ילמדו, ואולי תוכל לעודד אותם להצטרף כשתהפוך את הסידור למשחק או תבטיח לכם שיוכלו לשחק אצלך בחדר.
בכל אופן אתה תפקידך לשמש דוגמה ולא לעמוד מהצד ולכעוס, זה קשה, נכון, בהצלחה.

זאת הייתה אמירה שאם זאת ההחלטה שלה,מור ולבונה

היא כנראה מוכנה לספוג את תופעות הלוואי שיבואו.
לא משנה מתוך מה היא מקבלת את הסידור על עצמה.

אני לא יכולה לחנך את אמא שלי- אבל מותר לי לחוות את דעתי ולהימנע מדירבון התופעה.
פעם אחת, פעמיים סבבה. חריג - נורמלי.
אבל כנוהל ממש לא.

חושבת,בלדרית

שגם אם היא מוכנה לספוג את המחיר, ברכיים כואבות ועבודה קשה. אני בתור בת/בן/צופה מהצד הייתי ניגשת ומושיטה יד. גם אם קשה וזה קבוע.
והייתי ניגשת מאוד בזהירות. לחוות דעת על החלטה של אימא, שלא תיפגע.

.....אופטימיות

כנראה אמא שלך רוצה לתת להם להרגיש בנוח,שלא ילכו על ביצים בבית, ולכן היא לא מעירה ואוספת בעצמה. כל הכבוד לה על הטוב,אבל חבל שזה נופל עליכם אם זו מהפכה של ממש.

חייב להרגיל ילד ששום דבר לא מובן מאליו,שאף אחד לא חייב לאסוף אחריו. כך ברגע שהוא משחק-הוא יודע שהוא צריך לאסוף לאחר מכן .
לכן, אני מציעה להפוך את זה למשהו חביב שעושים יחד, לשיר איתו שיר/לומר לו שעושים תחרות/שיקבל צ'ופר.

אחיין שלי בן 3 אוסף את המשחקים שלו בבית ואחותי עוזרת לו וכך זה לא מייאש אותו מלחשוב שעליו לטפל בכל המהפכה.
גם אם הוא לא אוסף הכל, לפחות ברור לו שהוא צריך לאסוף לאחר מכן.

תמסור לאחותך שלא קניתי את התירוץ שלה.אני123

זה נופל על "זמן המקלחות".

נו באמת!
יש לה שבת שלימה לסדר!!!
לא צריך לחכות למוצאי שבת.

ממני, שבאה עם הילדים להורים שלי ומשתדלת מאוד להשאיר את הסטטוס קוו בבית הוריה. ושומרת על סדר. נקיון והתנהגות מתאימה.

אני מסכיםבסדר גמור

למרות שזאת לא היא אמרה את זה אלא אמי

תודה לכל המגיביםבסדר גמור

חיזקתם אותי שאני לא מגזים באגוצנטריות שלי והשפיות היא לא להסכים להנחות האלה..

זה ממש לא אגוצנטריותגלויה

אפילו האחיין שלי (שנה ותשעה 😍)
יודע לאסוף...

אנחנו היינו מסדרים אצל סבא וסבתא כשסיימנו לשחקע מ

הפרס היה ששיחקנו

רק רציתי להוסיף דוגמה מהצד של האחות (אמא לילדים קטניםמתואמת

שמגיעה להורים לשבתות)

לנו זה ברור שלא משאירים להורים שלנו לסדר. (ולא, אי אפשר כ"כ לסדר במהלך השבת, כי לפעמים זה עלול להיחשב כהכנה משבת לחול).

אצל צד אחד מההורים שלנו - אנחנו מסדרים בעצמנו את המשחקים. משדלים ללמד את הילדים לאסוף - בדיוק כמו בבית. אצל הצד השני - הדודים בד"כ בשמחה מסדרים, אבל גם שם אנחנו מפעילים את הילדים בסדר.

וכן, אנחנו לוקחים בחשבון שמוצ"ש כזה הוא לא כמו ערבים רגילים, שיש בהם סדר קבוע של ארוחת ערב, מקלחות ושינה. לוקחים בחשבון שהם ילכו לישון מאוחר נורא... (היום, למשל, נשארתי עם כמה ילדים בבית, שלא הצליחו לקום אחרי החזרה המאוחרת במוצ"ש מההורים...)

זה לא נוח, ויש בזה משהו קשה - אבל אנחנו מעדיפים "לסבול" את זה פעם ב--- כדי לזכות להתארח אצל הורינו ולזכות אותם באירוח שלנו ושל הנכדים.

מענייןבלדרית

אם מצוות כיבוד הורים לא קודמת במקרה כזה להכנה מקודש לחול?

אבל אין התנגדות בין זה לזה!מתואמת

אנחנו לא מסדרים במהלך השבת, אבל כן מסדרים בעצמנו בסיומה של השבת, כדי לא להשאיר להורים.

(באשר לדיון ההלכתי - אני לא בטוחה. בסופו של דבר, שתיהן מצוות מעשרת הדברות...)

הכנה מקודש לחול? אני ממש עם הארץ בנושא..מור ולבונה

אבל הם שיחקו במשחק- שיאספו. זה כמו לפנות צלחת לכיור... להוריד מים בשירותים.

זה לא שהם מתחילים לארוז תיק.

את צודקת - אם זו הרגילות שלהם מלכתחילה.מתואמת

אצלנו המצב הוא שמסדרים בסוף היום. אז לכן אי אפשר ליזום סדר במהלך השבת.

(דוגמה שרלוונטית לכולם - פינוי השולחן אחרי סעודה שלישית, בהנחה שלא משתמשים בשולחן או במראהו הפנוי לאחר סיום הסעודה. מלבד דברים שעלולים להתקלקל - את שאר השולחן אני מפנה רק בצאת השבת).

תודה על ההסבר

מור ולבונה

זה לכבוד השבת שהריצפה תהיה מסודרת, ולא יהיו מלא משחקים מפוזרבוערת

מה הקשר בין זה לזה?בתאל1

הגבת לי? שכמו שמישהוא חשוב מגיע הביתה- אז מסדרים את הבית,בוערת

ולא משאירים אותו מבולגן.

כך גם לשבת המלכה- צריך שהבית יהיה פחות או יותר מסודר ולא מהפכה...

לא אליך..אני לא מוצאת מה כתבת. הגבתי לבלדריתבתאל1

על אם כיבוד הורים קודם להכנה מקודש לחול...

תבררי שהדודוים באמת שמחים לסדר את הבית- כי לא תמידבוערת

זה כך. אחרי שאת הולכת וסוגרת את הדלת מבחוץ- יכול להיות שבפנים הם לא כ"כ מרוצים ממה שהם עושים....

בעיקרוןבתאל1

זה תלוי כמה ילדים הם וכמה עומס נופל על אחותך...(כשהיא לבד במיוחד..)

וגם תלוי כמה הילדים שלה בלאגניסטים.

אני יכולה להגיד לך שכשאחיינים שלי היו באים אלינו (בתור רווקה אני מדברת), אז כל הסלון והמרפסת- מהפכה. היו שופכים את כל המשחקים וכו'.. הם לא היו אוספים הכל ואני חושבת שלפעמים גם לא כלום...

זה היה קצת מעצבן אותי אבל בתכל'ס ראיתי אח"כ שככה הם בבית שלהם- עושים מהפכת עולם! ככה הם משחקים בגילאים האלה.. ואולי אוספים בסוף חלק, אבל זה די קשה לילד קטן לאסוף הכל הכל...

אז עצות בשבילך:

במשך השבת- לאסוף ביחד עם הילד את המשחקים, או חלק מהם או מה שהוא כבר לא משחק בו.

לשחק ביחד איתו- ואז בסוף לאסוף יחד איתו את המשחק (וככה הוא לומד שאוספים בסוף..אבל צריך להיות עקבי כדי להצליח).

לאסוף לפני סעודה שלישית חלק נכבד מהמשחקים! זה כבר שעה יחסית מאוחרת בקיץ, ומאד הגיוני לאסוף משחקים כבר בשעה הזאת. אפשר להגיד לו שתאספו ביחד את הכל / לעשות משחק מי אוסף הכי הרבה / לאסוף לפי צבעים או צורות וכו' - ואז שיוציא רק משחק אחד בלבד שישחק בו עד אחרי הסעודה וזהו. ככה יש פחות עומס בצאת השבת.

בהצלחה!

אם קשה לילד קטן לאסוף הכל לבד.אני123

לא צריך לאפשר לו לשחק בכל כך הרבה משחקין בבת אחת.
זה גם לא חינוכי לדעתי.. לאפשר את המהפיכה הזאת
אבל באמת כל אחד והגישה החינוכית שלו

אם המשחק הוא להפוך את כל המשחקים....בתאל1

אז יש מהפכה בעצם המשחק. וברגע.

אצל ההורים שלי היתה תקופה שהרבה משחקים היו בארגז אחד מבולגנים ולא טרחו לסדר אותם משבת לשבת שאחיינים באים (כי אין כח ואין טעם) אז פשוט מחזירים את כל הבלאגן חזרה...

כשזה מסודר בקופסאות, כמו עכשיו- הרבה יותר קל לשלוט בזה.

וחוץ מזה- כשיש ילד אחד, סבבה. אבל כשיש 5 ילדים? וכל אחד מתאים לו משחק אחר לפי הגיל שלו?

אז גם אם לא עשו מהפכה- יש בלאגן, כי יש 5 משחקים בבת אחת.

אני הייתי בדיוק במצבך. למדתי מזה איך לא להיות...אניוהוא

משתדל להחזיר כל דבר למקומו בסוף השבת. ומפעיל גם את הילדים.

כדודה די הרבה שנים לדי הרבה אחייניםשטות

מאוד הגיוני לבקש,
במיוחד שזו אחות ולא גיסה,
ואם לאמא שלך מפריע שתבקשי,
תנסי את ביחד עם האחיינים לסדר לפני המקלחות וכו,
זה לאט לאט יהפוך להרגל והם יעשו אתזה בקביעות,
גם לבית של סבתא יש חיים אחרי שאתם הולכים.

כמה מאלה שענו לך הם הורים לילדים?אמאשוני

לא חכמה למצוא צידוק אצל מי שבסטטוס דומה לשלך,
תשאל הורים לילדים בגילאי 3,
השבתות הארוכות האלו הם סיוט אחד ארוך עם ילדים בגיל הזה, והחום לא עושה טוב לאף אחד,
אני אגיד את האמת,
אין סיכוי לעזור לסדר מעבר למינימום,
וגם זה רק אם אני מוציאה את הילדים מהבית ובעלי מקפל מזרונים כי זה קשה פיזית להורים שלי, אבל לוקח לנו כמה ימים להתאושש מהחזרה המאוחרת הביתה בשבתות כאלו, וגם אין לנו כרגע תינוק שזה גם נקודה קריטית, בלי תינוק אפשר לעשות הרבה יותר.

הפתרון שלנו זה להגיע פחות להורים, מה לעשות יש מחיר לכל דבר. אם ההורים לא מסוגלים לארח שבת שלמה עם כל הבלאגן, אני לא כועסת בכלל, אבל אין ספק שהקשר של סבא וסבתא עם הנכדים מתרחק מאוד.

לעומת זאת אצל חמותי מאוד חשוב לה שנבוא שהיא באמת לא מבקשת כלום, המאמץ שלנו זה עצם ההגעה (כן, זה מאמץ לא פשוט להתמודד עם ילדים שמוציאים אותם מהשגרה והבית המוכר להם)
אז היא מעדיפה לשלם לעוזרת לפני ואחרי ולא לוותר על הקשר.

אולי מהמבט שלך מה זה כבר לבקש מילד בן 3 לאסוף צעצועים לארגז, אבל יש ילדים שבמצב שחם+ חוסר שגרה+ שבת ארוכה במקום לאסוף הם יזרקו עליך את הצעצוע או יזיקו בצורה אחרת שהעזרה הכי גדולה להורים שלך היא להרגיע את הילד ולצאת במוצ"ש כמה שיותר מהר.

אני פעם התחלתי לשטוף כלים כמה דקות אחרי ההבדלה, בזמן הזה הבן שלי פתח את הברז בחצר והשפריץ בוץ על דברים מסביב,
למחרת אמא שלי אמרה לי שה5 דקות עזרה שלי עלו לה בכמה שעות עבודה...
וזה לגמרי מקרה מייצג בהתחשב בנסיבות של שבתות קיץ.
אז כל משפחה עם סדר העדיפויות שלה, לכל החלטה יש מחיר...

אני הורה לילדים בגילאים דומים. לא משאיר אחרי מבולגן.אניוהוא

גם אני אמא לילדים קטנים. משאירה מסודראני123

צודקת אבל יש גבולבסדר גמור

זה ענין של חינוך וסדר עדיפויות

נכון זה עניין של סדר עדיפויותאמאשוני

לכן אנחנו בקושי באים להורים כי אף אחד כבר לא עומד בקושי שזה דורש. (מדגישה שמדובר על שבתות קיץ חמות וארוכות)

אתה נתת דוגמה של לאסוף צעצועים, יש עוד המון דברים אחרים שנדרשת בהם עזרה, אם אחותך לא עושה ממש ממש כלום, זה עניין אחד, אבל אם היא לא עושה מספיק מנקודת המבט שלך- אז זה עניין אחר.

לגבי חינוך- אני לא מסכימה איתך- ילדים מתנהגים שונה בבית שלהם ומחוץ לבית שלהם, זה לא עניין של חינוך.

זה הרבה גם עניין של תנאים סביבתיים.

(יכול להיות שהאחיינים שלך ספציפית לא מחונכים, אבל זה לא אומר שכל הילדים שלא אוספים צעצועים אצל סבא וסבתא לא מחונכים- ואם הצרה שלכם זה צעצועים אז אתם במצב טוב, מה עם לגעת באיפור/ דברים אישיים של הדודים שישנים בחדר שלהם? מה עם לקפוץ על ספות, להשפריץ מים, להפריע בעת מנוחת צהריים, לגעת בחוטי חשמל, שקעי חשמל, לנסות לגעת בנרות/ גפרורים, להוציא משהו מהמקרר ולשאיר אותו פתוח, לטרוק דלת, לקחת דברים בלי רשות, לגעת בכלי זכוכית והרשימה עוד ארוכה...)

אין מה לעשות, הבית של סבא וסבתא זה לא הבית הרגיל לטוב ולרע ויש לזה מחיר.

אני בתור אחות נשואה לא ארגיש בנוח שאחים שלי יישאו במחיר הזה, אבל מישהו צריך לשלם אותו.

תודה רבה על התגובות הכתובות בטעם ובהשקעהבסדר גמור

אנחנו מסדרים נטו את הבלגן של הילדים שלנו.מתואמת

באמת לא עוזרים בכלל בשטיפת כלים וכדומה...

יהיו שיסתכלו על זה כנצלנות, אבל זה באמת לא הגיוני שנעשה גם את זה - ואח"כ עוד ניסע הביתה... (למרות שאנחנו גרים קרוב) גם ההורים שלנו רוצים לפנק אותנו בבואנו אליהם, אז הם אפילו לא חושבים לבקש עזרה בזה.

אבל הצעצועים של הילדים - זה משהו אחר. אני לא מצפה מאנשים מבוגרים להתכופף ולהרים צעצועים... (אנחנו לא שוטפים את הרצפה, או משהו - בשביל זה באמת יש עוזרת. או אחים צעירים שכוחם במותניהם).

לא יודעת מה להגיד לך.. אולי תלוי בגילאי הילדים.רחפת..

אנחנו 9, אני הבכורה. מאז שאני זוכרת את עצמי, לא זוכרת שהיינו משאירים את הבית של סבתא פוגרום. לא מתוקתק כמו כשבאנו. אבל ברמה בסיסית לסדר את המצעים שלנו, לסגור מיטות ולאסוף צעצועים. זה ברור לי.

ואני רואה היום את הדודים שלי, הם שמים לילדים שיר/ סרטון ביוטיוב למספר דקות ומארגנים את הבית שסבתי תוכל לשטוף למחרת.

ותמיד היא תסדר עוד יומיים לפחות ותמצא אוצרות פה ושם, לקט שכחה ופאה.

ויש הבדל משמעותי אם הילדים ישנים צהריים.

אני מאוד משתדלת לסדר כמה שיותראודי-ה

גם אצל חמותי וגם אצל אמא שלי.
6 ילדים בגילאי 1-14 (הגדולים בנים...) וגם כשהיו קטנים הייתי משתדלת אותו דבר!!
מסדרים אחרינו צעצועים כל השבת ולא צוברים בלאגן.
מסדרים אחרינו את המצעים והמיטות.
משתדלים גם לטאטא אם יש זמן.
במשך השבת מפנים ואומרים גם לילדים לפנות.
שוטפים כלים אם צריך. ועוזרים בכל מה שאפשר.
זה מובן מאליו.
בבית אנחנו מנקים, קל וחומר אצל ההורים!!
ואם יש משהו שלא הספקנו מתנצלים ומבקשים סליחה. אבל לא לוקחים את זה כמובן מאליו שמסדרים אחרינו.

אנחנו גם עושים כל מה שאמרת וזה אפילו לא טיפה ביםאמאשוני

ובבית אנחנו עושים הכל כשהילדים ישנים אחרי מקלחות אז זה בכלל לא אותו דבר,
בבית ילד שרגיל לישון ב7, מושך מקסימום עד 8 ובשעה הזאת אי אפשר לעשות כלום חוץ מלהעסיק אותו, בסוף נרדם עוד לפני הבדלה.
אצל ההורים מוציאים פי 2 אנרגיה, הרבה פעמים שעות השינה משתבשות, כי מה לעשות זה לא הבית,
הבדלה עושים רק ב9 כשהילדים גמורים סופית, ובד"כ יש לחץ לאוטובוס אחרון ככה שצריך לעשות הכל. במקביל ומהר, עם ילדים ש"איבדו את זה" מזמן.

עכשיו לדמיין לעשות את כל המאמץ הזה בלי בן זוג... כואב לי הגוף רק מלחשוב על המאמץ שזה דורש.

אז אני לא קוראת מפה לכולם להשאיר בלאגן אחריהם בצאת השבת, ולתת הרגשה למשפחה שבאנו לבית מלון ויש לי משרתים,
אבל אני אומרת שאם יש כאלו שלא מצליחים לעשות את הדברים האלו, בהחלט יש מה לדון אותם לכף זכות.

לגבי צעצועים, דיברתי שלא שייך עניין חינוך, דווקא כשיש גדולים אז זה לא מורגש שהקטנים לא אוספים, או לא מספיק אוספים,
רוב השבת אפשר לאסוף ואז להוציא משחק אחר, דווקא לקראת סוף השבת יותר קשה בגלל העייפות של הילדים ויותר קל לאסוף בסוף במקומם,
או לבקש מהגדולים יותר שיאספו בזמן שמקלחים את הקטנים.

אתם נוסעים באוטובוס?אודי-ה

אם כן, באמת קשה לארגן. מה שהייתי עושה במצב כזה, משתדלת לעזור כמה שאפשר בשבת עצמה. באמת קשה לארגן במוצ"ש כשתלויים באוטובוס.

גם אחים שלי נוסעים באוטובוסיםבתאל1

ובאמת אין זמן לסדר. הם היו עושים מה שיכולים מהר מהר וזהו... אבל הילדים שלהם היו עושים מלאא בלאגן אז ברור שאנחנו היינו מסדרים את הכל.

ההורים שלי בכלל מבקשים שלא נסדר ונזדרז מהר שלא נפסיד אוטובוס או רכבת..

עוד משהואמאשוני

לא שמענו את נקודת המבט של האמא, אלא של האח,
אולי האמא, כמו אמא שלי, מעדיפה שישאירו פוגרום בסלון/ פינת משחקים אבל שומו שמיים אם הילדים קופצים או משחקים במכוניות על הספה? או מפריעים למנוחת הצהריים? או אם איזה ספר או רהיט בחדר שישנו בו לא עומד בדיוק באותה זווית שהוא עמד כשהגענו ואז יש פה מלחמת עולם עם מתבגרים? אז מוציאים אנרגיות לפי סדר העדיפויות של ההורים, שמהצד של האחים יכול להראות שגוי או כפוי טובה.

אז כמו שכתבו כאן זה עניין של סדר עדיפויות.

ועוד נקודה שיש בה לדון לכף זכות, סתם ממש בשביל הדוגמה, אני למשל בהריון בסיכון, שזה לא משהו שרואים חיצונית או מודעים אליו,
אמא שלי בהחלט תעדיף שאשמור על הבריאות שלי מאשר שאסדר אחרינו (בעלי עושה את זה, אבל אם הוא לא היה?) היא ממש כועסת כשאני מזיזה את הספה הכבדה לאסוף מאחוריה את חלקי הפאזל,
מצד שני אחותי תכעס שהיא צריכה לעשות את זה במקומי,
אז זאת עוד דוגמה לדברים שרואים מכאן לא רואים משם...

צודקת לגבי ההריון בסיכוןאודי-ה

אבל גם הבעל צריך לתת יד.

לגבי ההריון- ברור שלא תעשי את זה,בוערת

אצלינו במשפחה מי שבהריון לא קמה, בקושי, ובטח שלא מסדרת (אפילו שזה נופל על חשבוני....)

אבל אם היה מצב כזה שלא הייתי שמה לב למה שמתרחש, ואז היתי כועסת על כך שאחותי לא מסדרת- כן הייתי רוצה שטיפה יסבירו לי מה המצב- כדי שהיא לא תצטרך לעבוד קשה, ואני לא יתעצבן...

זה המחשבה והראיה שלי בתור דודה ואחות לאמא, אבל אף פעם לא הייתי בהריון- אז אני לא יכולה לומר...

ואם היא בתחילת הריון למה שתספר לך?בתאל1

תחילת הריון זה השלב היותר קשה... ההתחלה והסוף. האמצע אמור להיות סבבה...

אז אם היא בתחילת הריון את לא אמורה לדעת, אם היא לא סיפרה לך... והיא לא תספר לך רק כדי שההרגשה שלך בחסד שאת עושה תהיה יותר טובה...

לפעמים חסד הוא לגמרי לשם החסד ולא ההרגשה הטובה.

ישר כח!

כמובן. שוב- אני לא הייתי אף פעם בהריון, ואני גם לא מבינה בזהבוערת

... הכוונה שלךי זה שלא תבוא אלי ותאמר לי: "תשמעי אני בהריון", אלה שאמא או מישו יאמר לי שהייא לא יכולה לעזור או משו...

שוב, אני לא רואה את כל התמונה- ולא מבינה הכול...

וגם לפי איך שאתם מתארים- נראה שהמשפחה שלי לא ממש בסיגנון המשפחות שלכם.....

כן זה באמת נראה לי עניין של סגנון...בתאל1

בסופו של דבר גם אני הייתי מהרווקים 'המנוצלים'... חח בנוסף לזה שנתתי את החדר שלי גם הייתי מסדרת וסופגת את הבלאגן שהיה במשך השבת..

אני אישית משתדלת מלכתחילה שלא יהיה המון בלאגן כי במוצש ממש אין זמן לסדר אפילו פירור כי מחכות לנו 3 שעות נסיעה באוטובוסים ורכבת ואם נפספס אחד אנחנו עלולים להתקע בצומת שומקום ולא להגיע הביתה...

אני אמא לילדים קטנים.הקולה טובה

ותמיד נסדר אחרינו. גם בשבתות קיץ ארוכות.

גם ככה יש המון עבודה בשבתות שיש אורחים, לא נוסיף עוד.

ואם צריך- אז בעלי ישאר אחרי סד"ש וילך להתפלל ערבית רבינו תם ויעזור גם לסדר ולארגן את הילדים .

אני יוצאת מהבית של הוריי\חמי וחמותי כשהחדר שישנו בו מסודר לחלוטין, ואין משחקים בשום מקום.

מה שכן- במהלך השבת אני גם אשמור על הסדר- לא להוציא המון משחקים בבת אחת. אם הילדים רוצים משחק אחר- שיסדרו. (זה מספיק לכבוד השבת. והם משחקים בסלון ככה שזה מאד נורמאלי שמסדרים לקראת סד"ש)

ממש ממש לא מסכימה.אמא שלה

אנחנו עם 4, אחת מהן תינוקת והשאר לא חנונים בכלל..ב"ה..
אין מצב לעזוב את הבית של ההורים לפני שכל אבל על המשחקים אסופים, החדרים מתוקתקים והכלים לפחות בכיור אחרי שמדיח עובד ואלה רק הכלים שנותרו.
יש לנו שעה ועשרים נסיעה לצד אחד ויותר משלוש שעות נסיעה לצד השני!! יכולים לחזור במוצאי שבתות קיץ גם ב1:30 בלילה.
אז מה?? כיבוד הורים קודם לכל!!!
אנחנו עושים להם טובה שאנחנו באים?? מי שמע דבר כזה??? אנחנו רק צריכים להיות אסירי תודה על שהם ההורים שלנו, שבכלל רוצים לארח, שטורחים לפני ואחרי..
המינימום זה להשאיר מסודר ונקי.
קשה?נכון. לא באנו לעולם לנוח.

סליחה שאני קשה. זה ממש חורה לי.אמא שלה

ורק אגיד שעשינו את זה גם ההריונות, גם אחרי לידות, גם כשבעלי היה בצבא ו40 יום מילואים בצוק איתן..
הפתרון הטוב הוא לבקש מסבא או סבתא להשגיח על כולם באמבטיה/לספר סיפור, הם נהנים ואנחנו מתקתקים את כל הבית. או שאחד מאיתנו עם הילדים והשני מפרפר.

^^מסכימה גם בתור אמא לקטנים כשמתארחיםלב אמיץ

אצל ההורים שלי, וגם בתור סבתא לקטנטנים בעצמי.

גם כל זוג והמערך המשפחתי המסויים אצלו.

וכמו שהורים יודעים להכיל כל אחד מהילדים שלהם על המיוחדות שלו, כך גם סבא וסבתא.

ואם באים בגישה עניינית, אפשר למצוא פתרון בלי שמישהו ירגיש שהקושי נופל עליו ושהוא מנוצל.

לדעתי לא יפה ולא חינוכיאם+7

כל כך נכון להפעיל אותם לסדר, כל כך צודק.

אולי היא בכלל לא חושבת שזה מה שצריך לעשות...

אני ב ח י ים לא אשאיר לאמא שלי בלגן, בוא נודה באמת, לא יהיה מסודר בדיוק כמו שהגענו ובטח לא נקי (יש לה עוזרת למחרת בבוקר) אבל משחקים? ספרים? אף אחד לא יוצא מהבית עד שהכל מסודר!!

אני שמחה שיש גם קולות שפויים.אני123

אני עוד לא מבינהמנסה לעזור

למה מגיעים לבלאגן כזה גדול במוצ"ש?

אני משתדלת לחנך את הילדים שלי (גם בבית שלי וקל וחומר בבית הורי או חמי וחמותי) שלא מוציאים משחק אחר לפני שהמשחק הראשון מוחזר מסודר למקום.

יש פעמים שאני מסכימה להשאיר משחק אחד על הרצפה לפני שפותחים עוד זירה- פאזל למשל.

לפעמים הקטנים מרכיבים פאזל ורוצים להראות לאבא שלא נמצא בבית כרגע...

אז אני מסכימה להשאיר והם יודעים שאח"כ הם צריכים לסדר ולהחזיר למקום.

אבל בכללי- משתדלים לא להוציא משחק 2 בלי שהמשחק ה-1 חזר למקומו.

ככה אין כזה בלאגן במוצ"ש.

וגם לנו יש נסיעה של שעה+ מכיוון חמותי

ולמחרת חייבים לקום מוקדם כי הילדים שלי נוסעים בהסעות לגנים ולבי"ס אז אין כ"כ אפשרות לאחר...

אבל אנחנו משאירים את החדר שהיינו בו מסודר וכל המשחקים אסופים והסלון והשולחן נקיים ומסודרים.

(כלים- לא! אני מציעה עזרה לפעמים בשטיפה אבל חמותי אומרת שהילדים צריכים אותי ולא שייך... ושאלך לקלח אותם או לארגן מזוודה. עדיף.)

זה ענין של התארגנות מראש, לדעתי...

(ואפשרי גם שהדודים והדודות הרווקות יושיטו יד בארגון הבית.

גיסתי למשל מדיחה כלים בזמן שאנחנו מסדרים את הבית/ מפנים כלים/ מטאטאים/ מקלחים את הילדים)

בקלות יכולה להיווצר מהפכהאודי-ה

כשיש כמה ילדים שכל אחד מהם רוצה משחק אחר או שחלק משחקים וחלק קוראים. או שהם משחקים עם חיות, קפלות ומכוניות למשל. זה הרי הולך יחד... או אם את משאירה את הילדים לשחק (גדולים. בי"ס וגן) והקטנים נחים איתך אז לא ממש שומרים על הסדר. ברור שאת אומרת אבל בין זה לבין הביצוע...

ובמשך השבת הם חייבים לסדר. לא משאירים מהפכה והולכים.

לגבי הדודים הרווקים - כתבו פה שהם מתלוננים שצריך לסדר אחרי הנשואים והאחיינים... אז לא תמיד זה הפיתרון.

משתדליםמנסה לעזור

לכוון אותם שישחקו באותו משחק

ו... כן- אם כל אחד יאסוף את המשחק שהוא פיזר- אז יהיה בבית קצת סדר.

ולפעמים אני בהחלט מבקשת מילד א' שיאסוף משחק שאחיו פיזר.

והם אומרים: אבל אני לא שיחקתי בזה!!
אז אני גם עונה: שגם אני לא אוכלת את כל האוכלת שאני מבשלת לכולם

ושאני לא מלכלכת את כל הבגדים שאני מכבסת לכולם...

ומה דעתם שאני אבשל רק לי ולאבא או אכבס רק את הבגדים שלי ושל אבא ולא את כל הבגדים של כווולם?

רוצים שהבית יהיה נעים לגור בו, נכון?

אז כולם חייבים לסדר!!

זה עובד בד"כ..

ושלא תחשבי שהילדים שלי מלאכים שישר מסדרים ורצים לסדר.

אבל לפחות הם יודעים שלא פותחים "עוד זירה" לפני שהזירה הקודמת סודרה!

בוודאי שהם מסדרים הכלאודי-ה

ויש כאלו שיותר ממושמעים ומסדרים בעצמם *לפעמים*. אבל בסה"כ לא הגענו לרמה כזו שהם משאירים תמיד מסודר...

אהבתי, זה כל כך חשוב לדבר אל ההגיון של הילדיםג'סיקה

ולא לזרום איתם בראש שלהם. הם חדשים בעולם וצריך פשוט ללמד אותם דברים שבשבילנו מובנים מאליהם!

אגב גם אני, וגם עכשיו כשאני בסוף הריון - לא משאירה בלאגן בבית של חמותי או של הוריי. אני אעדיף להתכופף עם כל הבטן ולהרים משחקים מהרצפה (הבת שלי כמעט בת שנתיים) ולא להשאיר את זה כמובן מאליו למישהו אחר.

אבל לא כל הילדיים באותם גילאים ובתאל1

ולפעמים כל אחד משחק במשהו אחר. אז יכול להיות שיש 5 או 6 משחקים בבת אחת. שזה הרבה בלאגן

ראי תגובתי למעלה. הגבתי ע"ז. גם הילדים שלי בגילאים שונים ב"המנסה לעזור

כן..אנחנו משתדלים להשאיר מסודריעל מהדרום

לק"י

עם או בלי עזרת הנכדים.
ולפעמים גם אחי (הרווק) עוזר.

בתור דודה להרב אחיינים, ושאני נמצאת הרבה פעמים לבד בבית עםבוערת

אבאמא.

רק רציתי לומר שזה מתסכל שהאחות מגיע עם הילדים ובעלה, נהנים, צוחקים ולבסוף הם פשוט הולכים ומשאירים לי את כל הבלאגן.

זה קורה בכמה צורות:

1. שאני מנסה לעודד את האחיינים לסדר- הם רק מתעצבנים וצועקים עלי יותר, מה שגורם לכך שאחותי אומרת לי לעזוב אותם, ושהיא תסדר את זה.(כמובן שהיא לא עושה את זה...)

2. הילדים לא מסדרים ואז אחותי יורדת על הברכיים לסדר- ואני כמו אחות קטנה אומרת- "לא זה בסדר, תשאירי לי, אני יסדר..."

בכללי כל פעם שהילד עושה משו לא נכון, ולא טוב- יוצא שאני מעירה לו (כי האמא לא שמה לב לזה, וגם לא תעיר לו...) ולבסוף אחותי מבקשת ממני לעזוב אותו...

יצא לי קצת מסורבל מה שכתבתי.

אבל התכוונתי לומר להורים, שבאים עם הילדים לסבא וסבתא,ולדודים - אנחנו רוצים שתבואו, זה יותר כיף שיש ילדים בבית מאשר בית אבות.

אבל יחד עם כל זאת צריך לשים לב שזה לא מפריע (לדוג' שאחיין שלי משתמש בדברים שלי בלי רשות וכו'). מגיעים- שמחים, נהנים- תסדרו אחרייכם, סה"כ זה כמו הבית שלכם- אז גם אותו צריך לסדר...

תודה!

צודקתאודי-ה

את צודקתמנסה לעזור

אבל אני רוצה להגיד עוד משהו לדודים ולדודות שבבית (ואני אומרת את זה גם לאחיות שלי הרווקות)-

אני מסכימה עם זה שצריכים להשאיר בית מסודר

אבל מותר גם לאחיות שלי לתת טיפה מעצמם כשאני באה להתארח אצל ההורים שלי.

ת'כלס- כשאחיות שלי היו קטנות- גם אנחנו עזרנו ושמרנו עליהם וגם אנחנו העסקנו אותם קצת וגם אנחנו עזרנו להם בשיעורי בית וגם סבלנו את הקשקושים שלהם על החפצים שלנו ושהיו נוגעים בדברים שלנו בלי רשות וכו'.

אז לא תמיד יש לנו שליטה על הכל ולפעמים גם הילדים שלי נוגעם בדברים של דודה שלהם.

כמובן שאני מחנכת ומסבירה לילדים שלא נוגעים ולא לוקחים בלי רשות- אבל אפשר גם "להחליק" לפעמים ולא להעיר על כל דבר.

תנו לנו לחנך אותם

תודה על הסבלנות ועל הרצון לסייע!

מסכימה איתך, אבל:בוערת

א. כשאני רוצה לעזור אני באה אליהם (וזה קורה הרבה...) וגם לגבי מה שאמרת שהייתי קטנה- אז שאני הייתי קטנה היה לי הרב אחים גדולים בבית שיכלו לעזור, וכעת המצב הוא שאני לבד בבית ועוזרת ושומרת צעל הרבה(!!!) אחיינים (זה קצת הפוך ממה שהיה כשהיתי קטנה...)

ב. לגבי החינוך והעהרות- מסכימה איתך שההורים מחנכים- אבל אם הילד מפריע לי ומציק לי, ופוגע ברכוש שלי אז או שאני יאמר לאחותי להעיר לט, ואם לא- אז אני יעיר לו. מכוון שהחינוך בידים שלכם, אבל הוא לא יכול לבוא על חשבוני... (ואני כותבת את הדברים האלה לאחר שיח והתיעצות עם גיסתי...)

יש לי עוד הרבה מה לומר, לפרט ולהסביר- אבל אני לא יעשה את זה כאן בפורום מכוון שיוכלו לזהות אותי...

אם אלו החפצים שלך והחדר שלךאודי-ה

והם נוגעים לך, זכותך המלאה להעיר להם.
כמו שכשאחיינים שלי נמצאים אצלי בבית אני אצפה שהם יעמדו בכללי הבית בלי קשר לאיך שאחותי מחנכת אותם בביתם.

אם זה *במרחב הציבורי* של הבית, לדעתי את לא צריכה להעיר ולחנך אבל אם זה פוגע בך (לדוג' שאת תצטרכי בסוף לסדר) את צריכה להגיד לאחים או להורים שלך שיעירו.

אצלך זה משהו אחר-מנסה לעזור

ויפה שאת הולכת אליהם הביתה לעזור.

אצלי זה לא קורה...

אחיות שלי מידי עסוקות ...

ולא היינו הרבה "גדולים" שיכלו לעזור בבית.

להפך.

2 "גדולות" והשאר קטנים...

ועזרנו הרבה ל"קטנים" אצלנו.

ולגבי חינוך- אני מאפשרת (כשצריך) לדודים להעיר לילדים שלי אבל צריכים גם לדעת איך.

ת'כלס אנחנו משתדלים בהחלט לשמור על הכבוד והרכוש של המבוגרים ולא נותנים לילדים לפגוע בזה...

ולא תמיד הדודים יודעים להעיר כמו שצריך ונדרש.

עדיף שזה יעבור דרכנו...

נכון. בשורה התחתונה היתי מציע לכל אחד לעשות דיון פתוח עם כלבוערת

המשפחה- על איך הבית מתנהל.

לפני הבת מצווה שלי כשכבר הרגשתי שאני משתגעת מכל הנושא הזה- פתחתי דיון בערב שבת- וזה היה נורא טוב לכולם. הסברתי להם מה אני מרגישה וחושבת על כך, שמעתי את הצד שלהם, וביחד גיבשנו מין תקנון/ תוכנית/ נורמה של איך הבית יתנהל, עם האחיינים, הרווקים, הנשואים, ההורים וכו'!

באמת שאני מציע לכולם לעשות את זה....

יפה. אהבתיאודי-ה

בקשר למה שכתבת על ההערות לאחיינים -שם משתמשת

יש לי כמה אחים נשואים, שב"ה באים לפעמים לשבתות.

יש לי אח שאני יודעת שמחנך את הילדים שלו בצורה א',

ואחות שמחנכת את הילדים שלה בצורה ב'...

כשאני שומרת על אחיינים שלי אני משתדלת להעיר להם לפי מה ששהורים שלהם היו רוצים, פחות או יותר..

לדוגמא אח שלי מסכים לילדים שלו לטפס, לקפוץ ולעשות 'שטויות' - כל עוד זה לא מפריע למישהו/יכול להרוס משהו/מסוכן להם,

אבל אחותי בדר"כ לא תרצה שהילדים שלה יעשו שטויות.

לפעמים באמת מפריע לאחים שלי / לגיסים שלי שאני מעירה לילדים שלהם הערות מסויימות, אבל בדרכ הם מאפשרים לי להעיר להם...

מקוה שאני מובנת;)

מעניין איך זה נשמע כשהם באים ביחדע מ

דוד תפסיק לקפוץ על הספה!! יוסי אתה יכול להמשיך.."

מסכימה עם רוב הדברים שכתבו פה,שם משתמשת

אבל בכל זאת רוצה להזכיר שבכל בית יש דפוס התנהגות שונה, אולי יש מורכבות כלשהי, וזה ממש לא אותו דבר בכל הבתים...

יש בתים שרגילים שהבית כל הזמן מסודר ונקי, ויש בתים שרק בפסח זה קורה...

ועוד הרבה דוגמאות כאלה.

בקיצור-

מי שלא מסכים עם אחת הדעות - שידע שמי שכתב את אותה דעה בא ממקום אחר...

מקוה שהבנתם;)

זה עניין של גישה חינוכית. (לא קראתי את כל התגובות)חצי משלם

אני סוברת שחינוך ילדים זה לא משהו שמתחיל כשהם הולכים לגן או לבית הספר.
אלא משהו שמתחיל מגיל 0 באופן טבעי, ההרגלים שאנחנו מקנים לילדים, הם חינוך.
אז בגיל 0 זה בלהרגיל את הילד לא להיות כל היום על הידיים ולהרדם במיטה שלו ושלא כל שנייה שבא לו הוא יקבל אוכל מאמא.
בגיל שנה או שנה וקצת, ילדים כבר ממש יכולים להבין ולהתחיל לעזור גם לאסוף צעצועים. "בא נשים במקום" ומראים לילד ו אוספים איתו והוא גם עושה. ילד רוצה להיות טוב ושישמחו בו. ובעצם הרצון העליון זה שיתנו לו יחס, אם ניתן את היחס באופן חיובי, הוא יתנהג באופן חיובי, ואם בשלילי אז הוא יתנהג באופן שלילי.
אם נאסוף איתו את הצעצועים, הוא יקבל יחס, תשומת לב שהוא זקוק לה, וגם ילמד שאוספים אחרי המשחק. זה יהיה אצלו הרגל. הוא יגדל עוד קצת וכבר יפנים וידע לאסוף לבד. (זה ילדים, אז הרבה פעמים צריך להזכיר להם וכדו' גם כשזה הרגל, אבל ככל שהם רגילים יותר, ככה הם יעשו את זה יותר ויותר בקלות.)

תגיעו לגן 3 פעם, ותראו איך מבדילים בין ילדים שחינכו אותם בבית לאסוף את הצעצועים ביחס חיובי לבין כאלה שלהפך או שלא לימדו בכלל לאסוף. זה מטורף ההבדלים! כנ"ל תגיעו למעון ותראו את ההבדל בין ילד שבבית הוא על הידיים לבין ילד שהוא לא.

בנוגע למקרה הספציפי - אחותך, כל עוד אין לך דיבור אישי קרוב איתה גם על הנושא הזה, אין לך את הזכות להתערב בחינוך הילדים בבית שלה, כשזה בבית של סבא וסבתא, אולי קצת כן אפשרי, לא על חשבון המקלחות אלא כל משחק מיד אחרי שמשחקים - אוספים. תהיה דוד טוב ומוערך ותאסוף איתם בשמחה.
אם אמא שלך מתנגדת, זה כי היא רוצה לפנק אותם ולהקל על אחותך.
היא בעלת הבית. אפשר לנסות להסביר אבל אם היא מתעקשת אז לא.
משחקים זה כמו כלים, הם לא נשטפים מעצמם. לשטוף צלחת ומזלג זה סבבה 2 שניות על הדרך במקום להניח בכיור-לשטוף (מי שלא חונך לפנות אחריו את הצלחת זה בכלל...) , כשרואים הר כלים בכיור, לאפאחד אין כח להסתכל על זה וההר רק גדל וגדל ואז זה מייאש וצריך לפנות זמן במיוחד ולהשקיע חצי שעה ויותר בשטיפת כלים. אם אוספים אחרי כל משחק את המשחק דקה, אין מלא משחקים מפוזרים וזה לא על חשבון שום דבר זה חלק בלתי נפרד מזמן המשחק.

סידור שאר הבית, זה תלוי בגיל ובהבנה של הילדים.
אבל אם לא נשארים צעצועים מפוזרים על הרצפה, אז נשאר לסדר את המיטות בחדרים, את הכיסאות שזזו ממקומם, את הכריות על הספות ולטאטא? זה כבר פחות גרוע ובעיקר פחות להתכופף.

יש מי שסובר שילדים צריכים להנות, בטח כשהם אצל סבא וסבתא. להתפנק.
בעיני, הדעה הזאת גורמת לילדים להבין, שלסדר זה סבל, אז באמת למה שהם יעשו את זה?
זה לא סבל.
איך שאנחנו נתייחס לדברים, כך גם הילדים, הם לומדים ממנו. והם מבינים טוב מאד מאד ניואנסים ודקויות. הרבה יותר יש אנחנו חושבים.

חינוך זה מצוייןאודי-ה

בין חינוך לבין מציאות בשטח הפער גדול.
ילדים הם לא כלבי אילוף ולא תמיד מתכווננים לפי הציפיות.
ובכל זאת צריך להגיד שוב ושוב, להשתדל לתת דוגמא אישית וגם להתפלל.

ברור שלא הכל לפי הציפיות.חצי משלם

אבל ההשתדלות לחנך מההתחלה זה בסיס, ממש לא בתור כלבי אילוף חלילה. הכי לא הגישה שלי...
אבל אם לא מנסים ללמד את זה, לא מראים דוגמא אישית ויחס חיובי לדבר, אז למה שילדים ילמדו לעשות את זה?

בין לאלף לבין לחנך יש פער עצום.
נתחיל בזה שלאלף זה ללמד מישהו מה לעשות בכל מצב נתון בלי מחשבה, רגש, הפעלת שכל וכדו' במצב x עושים y. בלי הסבר ובלי כלום.
ולחנך זה להראות דרך טובה, להראות דוגמא אישית ולהכווין אליה אבל לתת לילד לבחור את דרכו.
וההבדלים עוד גדולים ורבים. ובעיקר לחנך עם לב ונשמה.

בתיאוריה את מאוד צודקתאודי-ה

מבחינת המציאות נדבר עוד 10 שנים ונשמע מה דעתך אז

גם זה נכון.חצי משלם

כל עוד לי כמה קטנטנים משלי אני לא יכולה באמת להבין עד הסוף.
אבל יש שאיפה, ועושים השתדלות ככל יכולתנו בע"ה.

זה בדיוק ההבדל בין לאלף ללחנך. שבלחנך אין לי אפשרות ורצון לשלוט על מעשים של מי שאני מנסה לחנך.
יש לי אפשרות ורצון להעניק וללמד כמיטב יכולתי והבנתי. ובעיקר להבין שאני לא שולטת.

אבל בגלל זה לא מנסים ומשתדלים? כל מה שכתבתי לעיל, זה דברים שבעיני צריך להשתדל ולהתאמץ בהם, זה בעצם הקנית מידות ודרך ארץ. אנחנו מנסים לחנך כמיטב יכולתנו והבנתנו.
זה שלא בטוח שנצליח זה לא סיבה לא לנסות,
ויותר מכך, זה לא סיבה לא להאמין בילדים.

דווקא בגלל שאני מאמינה שכל ילד יכול להיות טוב, גם בלדעת לסדר אחריו את הצעצועים וגם בדברים אחרים חשובים יותר במהלך החיים, אני מאמינה בהם. ואני ראיתי וחויתי מקרוב שינויים מדהימים שנעשים בילדים מלהאמין בהם ולהסביר שוב ושוב ולא להתייאש שאיתם זה לא ילך.

הדברים שלך נשמעים לי יאוש מלכתחילה, כאילו אין סיכוי להרבה ילדים להיות טובים. אני מאמינה בכולם.

וכן יצא לי יום אחד לשבת עם ילדה מתוקה כבת 5.5 בגן שלה, סוג של עבדתי שם... שנחשבה מאד בעייתית בעיני רבים. אלימות, משמעת, שיתוף פעולה... הכל.
לא רצו להעלות אותה לכתה א'. בטענה שהיא לא בוגרת. על סמך ההתנהגות שלה.
ויום אחד, לצערי רק אחרי הרבה זמן העזתי, הושבתי אותה עלי, אחרי התנהגות מאד מאד לא בסדר מצידה, אבל ראיתי בעיניים שזה ממצוקה. ודברתי איתה, ממש בגובה העיניים.
אמרתי לה כמה דברים, הסברתי לה במילים, ביחס חיובי והוגן כלפיה, והיא הבינה. ועשינו לנו הסכם קטן, כל פעם שהיא מתנהגת לא בסדר, אני אזכיר לה מה שדברנו בסימן שסכמנו.
לקח קצת זמן, היו התפרצויות והרבה דברים, אבל כל פעם הזכרתי לה, ובעיקר הזכרתי לה שאני מאמינה בה ויודעת שהיא יודעת איך להתנהג.
הילדה עברה שינוי ב"ה. וזה לא בזכותי. זה הכח רצון שלה! אבל כן האמנתי בה, ועזרתי לה קצת להבחין בדרך הנכונה לה. היא עלתה לכתה א'. כי כעבור חודשיים הבינו שאין לה מה לעשות בגן כי היא בוגרת דיה. והיא הייתה רק בת 5.5.

ויצא לי עוד כמה מקרים.
ב"ה. זכיתי לראות ששינויים יכולים להעשות.

איזה סיפור מתוק סיפרתצדק משמים נשקף

היה שווה כל השרשור המייגע

תודה.

חצי משלם

את מכניסה לי מילים לפה (למקלדת ..)אודי-ה

רשמתי שאני אומרת להם ולא מאפשרת להם לבלגן ולא לסדר = מאמינה בהם שהם יכולים.
רשמתי שאנחנו עושים בעצמנו ולא מסתמכים על ההורים והאחים שיסדרו = דוגמא אישית.
הילדים שותפים ואני מחנכת אותם שהם לא ״עוזרים״ אלא זה התפקיד של כולנו יחד כי לכולנו יש אינטרס משותף וזה הבית של כולנו.

אני מגיל 0 מלמדת אותם לסדר. גם את הבת שלי בת השנה אני מלמדת לשים מוצץ במגירה כשהיא קמה מהשינה ולאסוף את המשחק בסוף.

לא יודעת מאיפה הבאת שאני לא מאמינה בהם. מאיפה הבאת שאמרתי לא להשתדל.
גם לי היה ילד (פרטי שלי) שהיתה לו בעיה ללכת למעון בבוקר ואחרי אמונה שלי בזמן קצר זה נפתר וכו. ויש עוד סיפורים עם הילדים שלי. וגם בצעירותי הייתי בייביסיטר על ילד ממש לא קל, בכור לכמה אחים והצלחתי בעזרת אמונה להביא אותו למצב של שיתוף פעולה מקסים.

לפעמים יש פער בין האמונה למציאות בשטח ובכל זאת אנחנו מאמינים שיש בהם כוחות. וגם אם אנחנו לא רואים את הכוחות הם קיימים וגם אם הם ילכו לכיוון אחר, כנראה שהדרך שלהם שונה משלנו.

נשמע שפגעתי, ואני מצטערת על כך.חצי משלם

בטוחה שאת מאמינה בילדייך.

באתי למחות רק על המשפט שזה לא המציאות....
כי נכון, זה לא המציאות, אבל לומר את זה זה להחליש.. זה קצת היה נשמע כ"אין סיכוי לפעמים"
נכון זה לא המציאות וזה מורכב, אבל אנחנו משתדלים לחנך לכך ומאמינים שכל ילד הוא ילד מקסים גם אם כרגע ההתנהגות שלו שגויה.

לא פגעתאודי-ה

סתם עיצבנת (סתאאם

)
רק את מזכירה לי את גיסתי שתמיד אומרת לי ולגיסתי השניה (אחותה) שהילדים שלה יהיו מושלמים ומחונכים (בניגוד לילדים שלנו) ויעשו כל מה שהיא אומרת. בקיצור חלום. אני שמחה שהיא מאמינה בעצמה ובילדיה העתידיים אבל צריך להבין שמדובר פה על בני אדם.
אנחנו צריכים להאמין בהם גם אם הם לא בדיוק הולכים בדרך שלנו. יש כללים שאנחנו מציבים ומצפים שיעמדו בהם אבל הדרך שלהם אולי תהיה שונה משלנו בסופו של דבר. עם כל האמונה שלנו.
ועוד משהו - ייתכן שמהצד ייראה כאילו אני לא ממש מחנכת (זה דוגמא. לא ממש אני.) אבל יש לי דרכים משלי להעיר, יש לי זמנים מסויימים וסיטואציות מסויימות שאני בוחרת לשתוק וכו.
אם לדוג' אחד הסבים חושב שאני לא מעירה מספיק לבן שלי או שאני לא מספיק אומרת להם לסדר וכו, זה לא אומר שבאמת אני לא מספיק אומרת. זה גישות שונות. אולי אני חושבת שדווקא הערות יתר גורמות לאנטי וחוסר רצון או אפילו לחוסר אמונה בילד.

נראה לי שגלשנו לנושא אחר (או אני גלשתי).

העיקר שאנחנו בסיידר

חצי משלם

הילדים שלי לא יהיו מושלמים. בא לי שהם ישתובבו וישתוללו ויעשו בלאגן כי הם יהיו ילדים... ילדים עושים שטויות. זה חלק מהילדות.

לא סותר, לחנך להתנהגות נאותה.
כמובן שלפעמים ילד לא הולך בדרך שבה הוריו רוצים שילך כי יש לו דרך משלו...
השאיפה וההשתדלות היא, שבכל דרך שבה ילך, יהיו לו מידות טובות ודרך ארץ.
לא שיעשה בדיוק מה שאני אומרת. אלא להכווין להיות איש טוב. באשר הוא.

וכתבתי מלכתחילה, לא להעיר בבית של אחותו. כי היא מחנכת אותם. וכך גם את. אבל אם באופן קבוע נשאר בלאגן אצל סבא, וסבתא, מותר לדוד לאסוף את הילדים ולומר "עכשיו עושים הפתעה! כל אחד מרים כמה צעצועים ונראה איך מהר מהר הרצפה מסודרת" עם ברק ואור בעיניים...
או גם לשבת לשחק איתם ואחרי זה לאסוף איתם.
או להגיד להם כשהם מבקשים משחק חדש "בואו קודם נאסוף ואחרי זה נוכל להוציא אחר"

זה לא התערבות בחינוך שלך. זה דאגה נקודתית לסדר אצל סבא וסבתא.

מסכימה איתך לגבי הדרכי חינוך השונותבתאל1

כל אחד מכיר את הילדים שלו ויודע מתי הם יקבלו את ההערה ומתי היא ממש מיותרת..

אפשר לראות לפעמים בחצר שאמהות מנסות 'לחנך' ילדים אחרים וזה סתם מעצבן...

אבל בתכלס הילד כרגע לא מסדר ואתם ממהרים לסועבתאל1

נראה לי שזאת הכוונה.

אז כמה אפר לבקש ולבקש ולכוון וכו'?

להאמין- תתאמן בבית... במוצש כשממהרים לאוטובוס או להגיע הביתה ברכב לפני 1:00 זה לא בדיוק הזמן.

בגלל זה אמרתיחצי משלם

שיסדרו כל משחק אחרי שמסיימים לשחק. כחלק אינטגרלי מזמן המשחק.
כל השאר זה כבר התפלספות כללית על הנושא.

לילד שלי למשל אין זמן של משחקבתאל1

המשחק קורה כל הזמן... אז אין מתי לאסוף באמצע שבת...זה תלוי בגיל ובסוג המשחק...וגם במסםר הילדים.

אנחנו מגיעים עם ילד אחד שמשחק, מה שאומר שאין כמעט בלאגן. לעומת אחים שלי עם ארבעה ילדים שמשחקים- מה שאומר הרבה בלאגן. וההורים נשארו באותו מספר.... ;)

וחוץ מזה-אני מסכימה מאד שצריך לאסוף כי גם אני הייתי מהדודות שמתעצבנות ומנסות אפילו לסדר חלק מהבלאגן בשבת עצמה. זה היה מחרפן אותי הבלאגן. הם היו אוספים בסוף השבת, לפחות משתדלים כי לא תמיד אפשרי כשבאים בתחבורה ציבורית... אבל מה שעצבן אותי בעיקר היה תוך כדי השבת...

הוא דיבר על כמה ילדיםחצי משלם

לא על ילד אחד. לכן הגבתי לו כך. ברור שזה לא פסק הלכה או משהו...

וגם אם משחקים כל הזמן, לא משחקים בלגו,פאזל חיות, זיכרון, סברס, בריכת כדורים, מגדל כוסות (נו איך שלא קוראים לזה), דומינו, מגנטים ואיזה משחק של הרכבת מילים בו זמנית כל השבת.
מורידים משחק חדש אז השלב הקודם זה לאסוף את הראשון. לפעמים משחקים ב3 ביחד אבל נמאס ממשחק מסוים בדר"כ אז אוספים ומוציאים אחר.

הי קבלו עידודג'סיקה

חצי משלם ואודיה, נהניתי לקרוא שיש עוד נשים כמוני שחושבות שחינוך מתחיל מגיל 0.

ומאמינות בילדים.

זה כל כך חשוב, כי אני רואה ילדים שההורים שלהם לא מדברים איתם ולא מסבירים להם שום דבר.

רק נותנים פקודות וכועסים אם משהו לא בסדר והכי גרוע - לא מצפים מהילדים "כי הם ילדים"...

אז קבלו עידוד - אני אחות בכורה, כבר נשואה ואמא שלי הנחילה בנו את הרעיון של החינוך מגיל 0, אמונה בטוב שבילד, עקביות ושוב עקביות.

אני מבינה שאצלכן כולם עדיין קטנטנים, אז מנסיון, גם כשהם יגדלו אתם תראו את התוצאות של המאמץ שלכם. זה בחיים לא ילך לאיבוד.

כשהיינו קטנטנים - הסבתות הודו בפה מלא (כמובן רק באוזניי אימי) שאותנו הכי קל וכיף לארח: הילדים משאירים יחסית מסודר, כשמגיע הזמן לנוח יודעים לשמור על שקט, לא מוזגים סתם כוסות עם מיץ ומשאירים על השולחן, לא טורקים דלתות ורצים מצד לצד... ועוד. (כמובן שכל זה בעיקר בגלל מאמץ מצד ההורים ובעיקר אמא)

ועכשיו כשאנחנו גדולים, כבר שני נשואים (אני ואחי) עדיין כולנו ללא יוצא מן הכלל מתפקדים באופן שגורם רק נחת להורים !!

נכון שיכול להיות באמצע קטעים קשים יותר, אבל זה מתרכז בעיקר בגיל ההתבגרות, וגם שם אסור לאבד את האמונה בילד, כי הכל זמני, הגיל הקשה עובר, ואם תמשיכו להאמין בו ולקבל אותו - אתם בודאי תראו פירות בבוא הימים.

עוד נקודה - הזכרתי את המאמץ מצד אמא שלי לחנך אותנו כך - אז יכול להיות שהיא התאמצה יותר מאמהות אחרות, אבל בסופו של דבר המאמץ בחינוך גרם לה להרבה פחות מאמץ ביתר הדברים. כי בבית שיש סדר ומשמעת - הרבה יותר קל לאמא. וקל גם יותר לילדים.

אשרייךחצי משלם

אגב, אנוכי הקטנה רווקה עדיין... אבל עם נסיון רב עם ילדים מגיל 0 ועד 12-14 וגם הלאה אבל פחות..

אה...ג'סיקה

פשוט כתבת :

"כל עוד לי כמה קטנטנים משלי אני לא יכולה באמת להבין עד הסוף."

כנראה שחסרה המילה אין...

בכל אופן את נשמעת בחורה שהבעל והילדים ממש יזכו בה.

אופסס. באמת חסרה המילה אין.

חצי משלםאחרונה

תודה לך!

אולי אתה לא רואה את כל התמונהאורי8

אולי אמא שלך יודעת דברים שאתה לא יודע, לדוגמא: אולי אחותך בהריון וגם ככה קשה לה והיא רוצה לפנק אותה ולא להקשות. אני מבינה שלפעמים היא באה לבד, לפעמים קשה מאוד להיות לבד עם קטנטנים, ובמוצש הם כבר עייפים ולהניע אותם לסדר ,כבר קשה מאוד.
כשאנחנו באים להורים הילדים אוספים הכל במוצ"ש, אבל יש לי גדולים, בעיקר הם אוספים , התרומה של הקטנים מזערית. ילד בן 3 לא יכול להשתלט על בלאגן כזה, וצריך הרבה עזרה ודירבון של מבוגר .
כשהיו לנו רק קטנים וסבא וסבתא היו צעירים יותר, עזבנו לפעמים את הבית שלהם מבולגן, הינו בעצמנו במרוץ , גם בבית שלנו מצאנו את עצמנו לפעמים טובעים בבלאגן( מי שלא הורה לכמה קטנים צפופים לא יבין). ולפעמים במוצ"ש ארוך , רק רצו שנלך, כי בינתיים הילדים בילגנו עוד.
אני לא חושבת שיש פה עניין של חינוך, בן 3 הוא מאוד קטן, כל הילדים שלי עוזרים בבית באופן קבוע, ויכולת של בן 3 לעזור היא קטנה .
ולפעמים הבלאגן במוצ"ש, כשיש כמה ילדים בגילאים שונים, אי אפשר להכריח את כולם לשחק יחד, לפעמים מוציאים כמה משחקים, או שמשתמשים גם בקפלות ובחיות ובפלימוביל למשחק אחד גדול, וגם הבלאגן במוצ"ש גדול( לאסוף משחק כזה בשבת , זה ממש בורר).
בקיצור, אל תדון את אחותך עד שתגיע למקומה, תנסה אתה לעודד את אחיין שלך לאסוף, תאסוף איתו, כנראה יש לה מספיק התמודדות. ואם נשאר בלאגן, תעזור לאמא שלך.
כשהגדולים שלי מתלוננים שהם אוספים בלאגן שהקטנים עשו , אני אומרת להם שהקטנים יחזירו להם כשהם יבואו עם הילדים שלהם ויבלגנו את הבית והם יסדרו.

דבר נוסף- מה יקרה אם תאסוף פעם בכמה שבועות?אורי8

הגדולים שלי( 16 ומטה) יש להם אחים קטנים, הם אוספים כל יום בלאגן שהקטנים עשו, מטאטאים, שוטפים כלים , לפעמים מקלחים, כמובן לא הכל על ילד אחד, אבל שותפים באופן יומיומי באחזקת הבית. כנראה לא התרגלת לזה, ואתה מקטר על מוצאי שבת פעם בכמה שבועות, תתרגל, אלה החיים. החינוך שאחותך נותנת הוא לא עניינך, ואתה לא יכול לדעת עם אלו קשיים היא מתמודדת.

לא הבנתי, הוא משרת של מישהו?אניוהוא

נכון יש לפעמים דברים נסתרים. אז שיגידו משהו. תודה, סליחהס ואפילו אפשר קצת להסביר...
לא לקבל את זה כמובן מאליו שיש מי שיסדר אחרייך ואחריך הילדים שלך.

יש הבדלטוב בסדר

בין לחיות בבית ולהיות שותפים פעילים, לעזור, לאסוף משחקים וכו' לבין לאסוף ולסדר אחרי מישהו אחר..

כיוון חשיבהבייגלס

אם אחותך היתה שואלת - הדבר הנכון ביותר הוא להסב את תשומת לבה שמן הראוי שהיא תסדר.

אם היא האחות הגדולה בבית - ולא חוותה אף פעם בלגן של אחיינים, היא כנראה אינה מודעת לקושי. רק חכם כבעל ניסיון מבין שניתן לשמוח עם ביקור האחות, לאהוב את האחיינים - ועדין להרגיש קושי ואולי ניצול כשהבית נשאר לא מסודר באופן קיצוני.

אבל, ופה צריך לשים לב, אחותך לא פנתה להתייעץ, מה שאומר שכנראה היא לא תשנה את התנהלותה, ולא נראה לי שאתה כאח צעיר תצליח לגרום לה לכך - בלי מריבות, שאני משערת שאינך רוצה להגיע לשם. מה גם שאמך מוכנה לכך (אולי היא שותפה לקשיים של אחותך - שאתה אינך מודע להם ורוצה לעזור לה ולהקל עליה בכל דרך).

אז אם אינך יכול לשנות - האפשרות שנשארה בפניך היא לכעוס ולרטון (גם אם בצדק) או לקבל כעובדה. יש נתונים שאין לנו שליטה עליהם, גם אם נראה שמה בסך הכל ביקשנו, כל כך הגיוני ובסיסי.

הבחירה שלך היא אם כך לא אם היא תשאיר בית מסודר, אלא אם אתה תחליט לחייך מהחוכמות של האחיינים, לשמוח מהמפגש עם אחותך, ולהקדיש למען המשפחה זמן במוצאי שבת, או לקטר ולהרגיש מנוצל.

אם דברים לא ישתנו - לפחות אל תפגע בעצמך בתחושות מרמור.

וכשאתה בעז"ה תגיע עם הילדים שלך - תשתדל לזוכר את התובנות שאספת.

חושבתטוב בסדר

שכדאי להגיד לאחותך שאתה ממש ממש אוהב שהיא באה ואוהב את הילדים שלה אבל זה ממש קשה שהיא משאירה בלגן.

יש את אלה שיפגעו מזה ולא יבואו כמה שבתות אבל אני לא רואה אופציה אחרת. מה גם שזה בכיה לדורות ואני מסבירה - אם אחות אחת משאירה בלגן, אז גם אחות אחרת שתבוא שבוע אח"כ תשאיר גם היא בלגן אחריה. אני זוכרת שאחותי הבכורה התחתנה וכשהיא הייתה מגיעה בהתחלה היא הייתה נכנסת במוצ"ש לחדר שלה, לא עוזרת בסידור הבית ועוד משאירה חדר בלגן... אני לא זוכרת מי העיר לה בסוף, אבל היום כשכבר יש לה ילד אינמצב שהיא יוצאת ומשאירה אחריה בלאגן. וככה גם כל הנשואים משאירים אחריהם מסודר כי זה הדוג'...

אםרועישםטוב

אם מישהו מטייל ומוצא פסל מלפני 3000 שנה, האם הוא צריך לנתץ אותו או למסור אותו לרשות העתיקות?

לתת השתחוויה קטנהצדיק יסוד עלוםאחרונה

במובן סמלי מסורתי

יום המחרת שלכם - ראש חודש שבטזיויק

תרגישו התחדשות? או שגרה משעממת?

מה עושה את ההבדל?

אה.. וחודש טוב! 😊

בא לי לקנות ראש דשאהרמוניה

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

ראשת? נשמע המצאהזיויק

סתם אני אומרת בגלל כל הדיוניםהרמוניה

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?"

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

אפשר לומר ראשת. מלשון ראשה. כמו אבן הראשהקעלעברימבאר

לא שמעתי על זההרמוניה

נראלי המצאה של שמאלנים ממשזיויק

ראש מדשאהקעלעברימבאר

אניoo

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום

מרגשזיויקאחרונה

מה הלוז שלכם במוצאי שבתות של חורף?זיויק

זה יוצא חצי יום לפעמים.

זה ברכהפצל🤫

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

יפה ממשזיויק

תודה רבהנחלת

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

מה?זיויק

השאלה שלךנחלת

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

אה פספסתי טיפהזיויקאחרונה

חח

❤❤פתית שלג

סקר שמעניין אותי על תורה ועל דתמרגול

כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.

1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?

2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?

3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?

ואגיד גם למה אני שואלת.

פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.

זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.

הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…

כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.

ואף לעתים נוגד.

ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.

ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.

אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.

הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך

אולינחלת

אתה מבין בנצרות, באלילות, אבל ביהדות, כפי שמתבטאת למשל באורח החיים והתפישה החרדית, ולא רק, משהו מאוד מעוות, ידידי.....רחמנות. באמת.

חבל.

לא רוצה להתעסק עם זה יותר. זה הביא לכל כך הרבה דברים לא נכונים, ומכוערים (!), שחבל שהתחלנו עם זה.

חודש טוב לכולם!

הייתם מוותרים על הקשיים שעברתם בחיים?זיויק

על מה שזה בנה בכם? לימד אתכם?

שאלה טובהoo

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כתבת מדויק ולא ממש עניתזיויק

כי נשארת בדילמה

אני בסדר עם דילמותoo

יש בזה אמתזיויק

צודקת

"קשיים" זה בעצם החזית שבה אנחנו מתקדמיםמשה

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

אכןזיויק

השאלהoo

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני באמת בהרבה מחשבות על זהמשה

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

פחות להתנגדoo

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

קושי צפוימשה

איך את מגדירה את זה?

אםoo

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר

אני חושב שאחת המתנות הגדולות שקיבלתימשה

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

יפה ממשזיויק

הייתי מוותרת. בהחלט. למרות שזה מחשל וכו'נחלת

What doesn't kill you makes you strongerאריק מהדרום

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

הזכרת לי את הגירסא הצבאית:עזריאל ברגר

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

תלוי איזהרקאני

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

כן חדמשSeven

שילמתי מחירים גבוהים מדי

😪זיויק

כןבחור עצוב

כי?זיויק

כן, לא, לאמבולבלת מאדדדד

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד.

תשובה יפהזיויק

תודה

בדיעבד חלקם לא. לכתחילא כן.נפש חיה.

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

מה כן ומה לא?זיויק

מה העיקרון?