הקשר הוא שיש לו ארוחה אחת מבושלת ביום,כמו שצריך,בצהריים. האם את חושבת שיש צורך לאכול שתי ארוחות מבושלות ביום?

אני באתי מבית שבצהריים אוכלים ארוחה חמה בשרית ובערב לחם, גבינות, ביצה,ירקות וכד'. ולא שום דבר מבושל.

אני דואגת שלארוחת הצהריים תהיה תמיד במקרר מנה עיקרית+תוספת כלשהיא.כל יום.אבל זה בשרי,ובעלי רוצה לאכול חלבי בערב. האם לדעתך יש צורך לדאוג לתבשילים חלביים מדי ערב?

לגבי העניין שאין כוח להכין ואני גם בקושי משקיעה בארוחות של עצמי....

אצלנו זה קצת שונה, בעלי בכלל לא מבקש שאכין לו ארוחת ערב אבל אני מרגישה ייסורי מצפון.. הרי אני בטוחה שאם הייתי מכינה הוא היה שמח.

מדי פעם כשיש לי מוזה אני מכינה משהו אבל לרוב אנחנו סתם מכינים משהו ביחד או שהוא לוקח לעצמו...כי בדר"כ בערב אני לא כ"כ רעבה.

אולי אחרי שהילדה נרדמת, תשבו במטבח תדברו ואת בינתיים תכיני משהו,לא צריך להשתגע, אפשר להכין דברים פשוטים וטעימים מאוד. למשל: שקשוקה מושקעת, טוסטים מיוחדים סלטים שונים(לאו דווקא ירקות: ביצים,טונה,אבוקדו) פסטות ועוד.

ככה אתם מרוויחים גם שיחה וגם ארוחה נחמדה שלא דורשת מאמץ רב.

מספיק אוכל מבושל חם בבית. זה משגע אותי. איך זה כבר נגמר?! רק עכשיו היה סיר מלא! ואנחנו בסה"כ עם שני ילדים קטנים שלא אוכלים הרבה, זה בעיקר בעלי שיורד על האוכל ישר מתוך הסיר...     

בעיה נוספת שלי היא שאני טובה מאוד בבישול תוספות מכל הסוגים: ירקות, פחמימות, מרקים, סלטים וכו'. אבל מנה עיקרית? חלבונים? עוף בשר דגים? הצילו! אני פשוט לא מצליחה ללמוד להכין את כל הדברים האלה כמו שצריך! תמיד יוצא לי יבש, חמוץ, שרוף, מלוח, רטוב, נוזלי, או סתם לא ממש טעים. וזה דווקא עם עוף בשר דגים, שהם מוצרים יקרים.    

ואז יש אצלי תופעה של ביצה ותרנגולת: אני לא מצליחה בזה, אני בפעם הבאה אני כבר נמנעת מלהכין את זה. ואז אני עוד פחות מתאמנת בלהכין את זה. אז בפעם הבאה שאני שוב חייבת להכין את זה, זה שוב לא יוצא טוב, כי לא התאמנתי מספיק.    

ודבר נוסף: ביום שישי קצר של חורף אני מסוגלת להכין 4-5 סירים ותבניות לשבת של אוכל טעים, בתנאי שזה תוספות כאמור. אבל מנה אחת עיקרית יקח לי להכין כל יום חמישי מהבוקר עד הערב ועדיין לא יצא טוב! יוצא שזה או להכין את המנה העיקרית הלא כ"כ מוצלחת ושום דבר אחר בנוסף, או את כל התוספות הטעימות אבל בלי מנה עיקרית...  אני מעדיפה את תוספות הטעימות, אבל בעלי מעדיף כמובן את הבשר, הבשר...  

וד"א: לדעתו, כל מה שבשרי (ומבושל בבית) - טעים. כל מה שאני אבשל בשרי, טעים לו. אבל לא לי!    

עכשיו, ילדי לומד במעון אמונה והתפריט שם צמחוני, וכיון שאני לא מבשלת מספיק חלבונים, בשורה התחתונה יוצא שאנחנו והילדים לא אוכלים מספיק חלבונים, וזה לא טוב!  בקיצור באסה.  

אני ממש מבינה אותך. אני לומדת כל השבוע, ואז מטפלת בבן הגם מאוד פעלתני שלנו, ובערב ממש ממש קשה להקים את עצמך ולבשל.

ועכשיו- אני לא מושלמת, ואני לא שופטת, אבל...

יש להודות שכן יש לנו זמן לפעמים לעשות דברים אחרים, ואילו דברים הרבה יותר חשובים- אנחנו מזניחים. ולהכין ארוחת ערב זה חשוב מאוד. וזה לא חייב להיות קשה! בכלל לא!

פשטידות זה דבר קל מאוד- פשטידת בצל, טונה, אטריות, גבינה- ממש לא לוקח יותר מ-20 דקות הכנה- וגם בזה אני מגזימה!

אפשר להכין לביבות ולטרוף מהמחבת- זה אפילו רומנטי... לאכול ככה ביחד מעל המחבת...

אגב עוף בתנור עם תפו"א ממש קל להכין! יש לי מתכון מהיר ממש, וקל ממש, אם אתן רוצות אני יפרסם... וקציצות אפויות בקלי קלות!

וברצינות, תקחי לעצמך 20 דקות כל לילה- לא יותר, ואל תכיני דברים מדי קשים, ולא מדי שטותיים, ואז גם הילדים יכולים להינות מהם ויוצא שהרווחת גם ארוחת ערב וגם ארוחת צהריים לילד יום אחרי!

את בטוח יכולה! תאמיני בעצמך!

אולי תנסי פשוט להכין תתוספות כמו שאת רגילה, ותערבבי בתוכם עוף או בשר- נגיד תפוא בתנור, פשוט תתקעי בניהם כמה ירכיים בלי להתייחס אליהם באופן מיוחד.. או- אורז, אז תוסיפי חתיכות קטנות של בשר, ואל תשני כלום מאיך שאת רגילה לבשל! זה אמור לצאת טעים מאוד!

מתי הוא בא מהעבודה?

את בבית ולא עובדת?אם כן, אז בכלל צריך לתכנן את היום כך שתספיקי..

מתי הבת הולכת לישון?

אלו שאלות שאם התשובה עליהן משאירה זמן כלשהוא פנוי בין לבין אז תדעי תמיד שבזמן זה את מכינה אוכל.תכל'ס [או שלא] יש הרבה דברים פשוטים ומספקים לארוחת ערב שלא לוקח הרבה זמן להכינם. בעיקר אם צהריים הארוחה המסודרת.

אותי לימדו [הכנה לחתונה ובכלל] שכדאי כמה שאפשר לפנות את ארוחת הערב לזמן של בני הזוג לעצמם. ככה בסוף היום יושבים ,רצוי בנחת, ומדברים ומבלים קצת..בעיקר אם במהלך היום לא נפגשים. זה בונה ומחזק את הקשר.כך שמעבר לעניין האוכל נטו אפשר להרוויח עוד דברים מארוחה מבושלת.

גם אם מכינים כמות מספקת אפשר להכין לשני ערבים ארוחה כך שלא כל יום צריך לבשל.ואני מדברת על בישול של דברים פשוטים-פסטות למיניהם,מרק [פשוט],עם תוספות של חביתה/טוסט/ תפו"א מבושל ועוד וסלט או ירקות חתוכים.וכו' אני בטוחה שבסופו של דבר את תרגישי מזה טוב ותצאי עם תחושת סיפוק מעצם הכנת האוכל ומהרגשתו של בעלך.

ייתכן והצהבקשה לארוחת ערב זה בעצם בקשה ליחס וישיבה משותפת בזמן זה?

קיצור זה אפשרי גם אם זה קשה ומעייף לפעמים.שבע"ה תראי שכר בפעולתך.

על התגובות.זה ממש מחמם את הלב!

אני חושבת שזה באמת עזר לי להבין יותר את הצורך שלו,ובהחלט נתתן לי גם רעיונות

הלוואי ובעלי היה מקבל אוכל מבושל בעבודה. אני נאלצת לשלוח לו יום יום אוכל מבושל בקופסאות ולפעמים פשוט נמאס לי. עליך לשמוח שאת לפחות פטורה מהכנת ארוחה עיקרית.

חוץ מזה, גם אני, כמוך, לא אוכלת סדיר ומוסיפה ויטמינים לאיזון. זה ממש לא טוב.

מה דעתך להכין בצק לפיצה, או פיצה על פיתה. אם את מכינה את הבצק לבד, את יכולה להקפיא אותו אפילו מצופה ברסק עגבניות/קטשופ וג. צהובה ורק לאפות מעט לאחר שהפשרת.

את יכולה להכין חביתיות ולמלא אותן בגבינה מתוקה (סוכר וניל). תכיני מנה כפולה ובערב רק תחממי. זאת ארוחה טובה גם לך.

זקשוקה: תוכלי לרסק עגבניות בזמנך הפנוי ולהוסיף מעט שמן ומלח ולשמור לערב, או להקפיא במנות ובערב לטגן מעט בצל, להוסיף את העגבניות ולאחר בישול קצר, לצקת ביצה.

עכשיו חורף וזו עונת המרקים. את יכולה להשיג שתי ציפרים במכה אחת, להכין מרקים פרווה לארוחת צהרים לך ולבתך הקטנה, ובערב רק לחמם לבעלך. מרקים יכולים להיות במגוון עצום של טעמים ויכולים להיות משביעים מאד כשמוסיפים להם קטניות חומוס/עדשים/שעועית ודגנים- גריסים/שיבולת שועל/אורז/חיטה  או קניידלך/ כופתאות ביצים וכו'.

כל הכבוד על הרצון! בהצלחה!

נראה לי שלא צריך להכנס ללחץ מהקטע שאין מספיק חלבונים באוכל. כעיקרון הבנתי שאין צורך בהמון חלבונים בתפריט. אני מצטרפת לאני ירושלמית בהערה על המרקים כי כל הצמחונים יודעים שאם אוכלים פחמימה יחד עם קטניה זה מצטרף ביחד ומרכיב חלבון מלא.  לכן למשל מרק עם אפונה וגריסים זה מעולה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....