וכך לחזור לאיזון

בהצלחה!

לנוח יכול להיות עם שכר של לימוד תורה, אם זה על מנת ללמוד תורה.

החפץ חיים היה מצווה את המתמידים הגדולים שלו לנוח, והיה סוגר להם את הגמרא.

רמב"ם שמונה פרקים, פרק חמישי:

"כי הנפש תלאה והמחשבה תטמטם בהתמדת העיון בדברים הקשים, כשם שייעף הגוף בבצעו עבודה מפרכת. ולכשינוח ויינפש, ישוב אותה שעה לשוויו. 
כמו כן צריכה הנפש גם היא למנוחה והתעסק בנחת החושים, כגון ההתבוננות בציורים ובדברים הנאים, עד שתסתלק הלאות ממנה. כמו שאמרו: "כי הוו חלשי רבנן מגירסיהו הוו אמרי מלי דבדיחותא".

וספק הוא, אם באופן זה יהיו אלו "רעות" או מעשי הבל, רצוני לומר: התנועה לפיתוחים ולקישוטים בבניינים ובכלים ובבגדים."

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/shmona/5-2.htm

גם אם נראה לך שלא יצאת ידי חובה תמשיך כאילו לא קרה כלום, ואל תתייחס למחשבות!

היצר הרע אוהב לשגע אנשים עד שימאס להם מהמצוות..

כשהוא יראה שאתה לא מתייחס זה כבר יעבור לבד.    שוב, זה מניסיון אישי!

אומרים לעניין הזה.

ולהזהר גם לא להחמיר במקומות שלא צריך להחמיר. כדאי להיות קרוב לרב (הכוונה פוסק), כדי להבין איך באמת פוסקים הלכה ולא הורגים את עצמך מרוב החמרות מיותרות (יש החמרות ויש החמרות).

בד"כ הנרווים האלה מתחילים אחרי שלא נחים תקופה ושוחקים את הנפש.

תגיד.

אבל זאת הפרעת חרדה. ממליצה ללכת לטיפול קוגנטיבי התנהגותי אצל מטפל ירא שמיים.

זה יכול להתייחס לOCD, סטרס וכו'.

אבל העצה נכונה.

אולי קצת חרדתיות מעיסוק בצורה לא בריאה בחומרות.

לא חושב שזה קשור לטיפול קוגניטיבי. צריך ללמוד הלכה כמו שצריך בשביל להפטר מזה בד"כ

כהפרעת חרדה.

Compulsive = טורדני (התרגום היותר מילולי לדעתי היה "מציקני", אבל זה לא מתעכל טוב)

שזה לא הפרעת חרדה. מפורשות. כתבתי כבר לעיל.

פעם הגדירו את זה ככה, אבל החכימו ושינו את ההגדרה המטופשת הזאת.

לא קשור לOCD.

שיצא זה לא מוגדר כהפרעת חרדה, משום שחוקרי מוח ראו שכשזה פעיל, אין מעורבות במוח של איזורי מנגנון החרדה ההישרדותי.מה שהם כנראה לא נתנו דעתם זה שחרדה מתמשכת,שיותר מתאים לכנות "דאגה",שונה מחרדה הישרדותית .

 בDSM הקודם כן הוגדר כהפרעת חרדה,ובנוסף, רוב אנשי המקצוע כן ממשיכים ומגדירים את זה כהפרעת חרדה,ואפילו הכדורים שפסיכיאטרים רושמים לזה הם כדורים שעובדים על מצב רוח-כדורים שמשהים במוח סרטונין,כדורים מרגיעים,כך שOCD בהחלט מטופל עדיין כהפרעת חרדה,אליבא דרוב אנשי המקצוע. וייתכן שבDSM הבא יחזירו להגדיר את זה כך.

אצל כל אחד זה מתלבש על עולם התוכן שלו,ולכן אצל דתיים, זה לפעמים מתלבש על "נרווים"-כל מני חרדות סביב עניינים הלכתיים.

טיפול קוגנטיבי הוגדר כטיפול הכי יעיל בהפרעה זאת.

אין קשר כלל ללמידת ההלכה, כי ההלכה היא לא הסיבה, אלא זה מתביית עליה,כמו שאדם עם OCD שחרד מחיידקים לא יעזור לו ללמוד רפואה (להבדיל).

לא הפרעת חרדה ואז אומרת שכולם עדיין משתמשים במושג הזה?

זה לא מעיד על כלום חוץ מחוסר הבנה של אותם הנ"ל.

לא סתם הוחלט לשנות את ההגדרה בDSM, על העתיד נדבר בעתיד.

הסיבה שרושמים במקרים כאלה כדורים נוגדי חרדה היא קו-מורבידיות.

ההבנה שלך בנבכי הנפש נראית לי הפוכה. הOCD לא מתלבש בנרווים, הנרווים מתלבשים בOCD (או הפרעות אחרות).

לגבי "נרווים" בעבודת השם, זה אך ורק קשור ללימוד של התורה כמו שצריך.

שום דבר חוץ מזה.

מאוד רפואי, כלומר ניסיון להפוך את ההגדרות הפסיכולוגיות לכאלו המקבילות לעולם הרפואי. דא -עקא, שהרבה תופעות של הנפש מתפספסות בדרך. אותם אלו שטוענים שלא ניתן להגדיר OCD כהפרעת חרדה, בחלקם מתווכחים בכלל על ההגדרה :"נפש"-מבחינתם אין דבר כזה,אלא מתעקשים להגדיר רק במונחים של תופעות מוחיות, ומה שהם לא מצאו לא תיעוד מוחי בינתיים (בדגש על הבינתיים) מבחינתם לא קיים.

עם כל הכבוד להם, הם מייצגים רק גישה אחת.לעומתם יש הרבה (אם לא הרוב)הסוברים אחרת-לא משום שהם מיושנים, אלא לא מתעלמים מתופעות נפשיות,רק כי לא הצליחו למצוא להם תיעוד. אנשים עם OCD בעצמם מעידים על החרדה בעקבותיה התפתח הOCD -לא כולם,אך בחלקם הגדול. איך ניתן להתווכח איתם על זה? 

"חוסר הבנה",זאת הגדרה יומרנית,כאשר מכוונים אותה לאנשי מקצוע- פסיכיאטרים ופסיכולוגים.הם בוודאי מכירים את הDSM החדש לא פחות ממך וממני

לגבי נרווים-אני לא ממציאה מעצמי-אני באה מהתחום-לא אמרתי שהOCD מתלבש בנרווים, אלא הנרווים הם תופעה וביטוי בOCD /

במקור מתקשר למה שאת טוענת מבחינה קלינית.

אני בספק גדול אם זה באמת OCD.

נראה לי שהמושג של ה"נערווין" הזה לא ברור לך ואת מערבבת אותו עם הפרעות נפשיות.

מהצד התורני, אני אישית חושב (והדברים מקורם בספרי חכמת הנפש היהודיים) שהכוונה היא יותר לחרדתיות (ולא הפרעת חרדה, בד"כ) שנובעת מלמידה לא נכונה של ההלכה.

אנשים מנסים להקפיד בשטויות, ויצר הרע מתלבש בזה. לזה קוראים "לא זכה, נעשית לו סם המוות".

לבין היחס לנערווין.

לגבי הדיון הפסיכולוגי הגדרתי, שלא רלוונטי בכלל לעניין, כבר דנו בזה.

לגבי העניין התורני, אני סובר שהנרווים האלה הם סוג של חרדה (לא הפרעת חרדה).

זה לא מחייב OCD, ודאי שזה יכול להיות קשור.

אך ורק ידיעת ההלכה מרגיעה, כי אדם שממציא לעצמו חומרות ומתיש לעצמו את הנפש עושה את זה בגלל שהוא לא מבין את ההלכה וממציא לעצמו חומרות.

אם, ואך ורק אם, זה כבר הפרעת חרדה (קלינית), או באמת OCD ושותפיהם, צריך ללכת לאיש מקצוע (ולאו דווקא פסיכולוג או פסיכיאטר, אבל כמובן שלהזהר משרלטנים גם בין הנ"ל).

אתן שתיכן (ואולי ארבעתכן) עשיתן את הקפיצה הממש, אבל ממש, לא מתבקשת והמוגזמת להניח שפותח/ת השרשור סובל מאיזו צורה של טקסיות, כשהוא לא כתב על זה שום דבר. זה חוסר אחריות.

אנחנו מדברים פה על פותח השרשור שאנשים ישר ירו עליו אבחונים פסיכיאטריים, כשהוא כותב במפורש שהוא בלחץ.

אתן מבינות את חוסר האחריות הזה?

הבן אדם בלחץ אז אתן אומרות לו "יכול להיות שיש לך בעיות נפשיות"???

@הדסדס זה נכון גם לגביך.

זה לא משנה מה קבעת או לא, לא מוסיפים לחץ לבלון שעומד להתפוצץ

קשה מאד להתייחס לדברים הנכונים שאתה אומר, כשאתה נותן למתדיין מולך הרגשה כ"כ לא נעימה. 

אתה צודק מאד בעניין ה-OCD. יכול להיות ששווה לדבר על זה בזהירות יתר כשמדובר בפורום אינטרנטי, וכן לא להסתמך על מילה אחת של כותב ההודעה המקורית.

אבל עם כל הכבוד, אתה פתחת בוויכוח אינטלקטואלי (שלא לומר- וויקיפדי משהו) עם נשים שמבינות לפחות כמוך, וכשהן ענו לך תשובות ענייניות, ישר קפצת להגיד ש"כבר דנו בזה" (רק לא טרחת לענות לטענותיהן או לסגור את הדיון בכבוד), ויצאת עליהן עם מלא סימני פיסוק.

אז אנא, קצת אחריות לא הרגה אף אחד; אם יש לך הערות נכונות, אל תתנשא. ככה לא יקשיבו להן, והן יתפספסו (וכמו שאמרתי, בגרעין ההודעה שלך עמדה טענה מאד נכונה וחשובה).

"אין לך שום דבר" כשאין לך הכשרה או ניסיון בתחום.

ממילא הפסקנות ש"רוב אנשי המקצוע כנראה מיושנים", "לא קשור לטיפול קוגניטיבי", "הסיבה שרושמים במקרים כאלה כדורים נוגדי חרדה היא קו-מורבידיות" הן יומרה אחת גדולה. אני מתלבט כמה נחרץ היית בפורום פסיכיאטרי. אתה משתמש לכל הפחות באותה שיטה שאתה יוצא חוצץ נגדה.

והאמירה "ללמוד הלכה כמו שצריך" היא זלזול עמוק במצב נפשי מסובך של הרבה בני-אדם.

לו ?אם תסתכל בתחילת השרשור, תראה ששאלתי אותו -כולל סימן שאלה .

מסכן מה נפלו עליו עם מונחים פסיכולוגיים וכל החרטות האלה...  טוב שלא שלחו אותו לאישפוז בכפיה 

מכיר כמה שהיה להם את זה, החליטו לא להתייחס וזה עבר להם והכל בסדר.

אם כי, בדבר אחד אני קצת חולק

לפעמים זה קורה אפילו שיודעים את ההלכה... 

דוגמא קטנה לכך,

בנאדם יושב בקריאת מגילה, ועל כל רעש קטן הוא בסרט שהוא פספס מילה, ומתחיל להשלים מהספר..

וככה בזמן שכולם נהנים מהקריאה, הוא כולו בלחץ.

מתי זה מתעורר בעיקר?

במה זה מתבטא?

כמו שאמרו לפניי, חוץ מהעצה הראשית לפנות לגורם מקצועי (לא בושה בכלל), יתר תשומת לב לדברים שמעוררים את הבעיה יכולה להחמיר את המצב. לכן לך לטייל, תעשה משהו מעניין, קנה ספר חדש, צא לריצה, תצייר, תנגן, מה שמרגיע אותך. יש בתורה ממד של עמידה ברף מעשי ומוסרי מסוים, לפעמים הוא קשה להשגה וצריך ליצור איזו פינה נייטרלית, שאתה לא מחויב בו לגדר מסוים. אל תקפיד מדי על ההשלכות ותתרכז בהווה. יכול להיות שזו תקופה לחוצה חולפת.

ראיתי דברים שהרב בעל 'קהילות יעקב' כתב על זה, בעז"ה אחפש ואעתיק.

יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם. 

כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.

כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.

אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו? 

לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח

אז כן

בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי 

זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא. 

רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.

רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי

מפרגנת להם

עבודה קשה

אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל 

כשזה מתאים

למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים

מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר

כדי לפרנס מקומיים

מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע

אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.

אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
 

אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)

השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.

האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?

אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי

החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.

והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.

כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..

לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.

לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.