וכך לחזור לאיזון

בהצלחה!

לנוח יכול להיות עם שכר של לימוד תורה, אם זה על מנת ללמוד תורה.

החפץ חיים היה מצווה את המתמידים הגדולים שלו לנוח, והיה סוגר להם את הגמרא.

רמב"ם שמונה פרקים, פרק חמישי:

"כי הנפש תלאה והמחשבה תטמטם בהתמדת העיון בדברים הקשים, כשם שייעף הגוף בבצעו עבודה מפרכת. ולכשינוח ויינפש, ישוב אותה שעה לשוויו. 
כמו כן צריכה הנפש גם היא למנוחה והתעסק בנחת החושים, כגון ההתבוננות בציורים ובדברים הנאים, עד שתסתלק הלאות ממנה. כמו שאמרו: "כי הוו חלשי רבנן מגירסיהו הוו אמרי מלי דבדיחותא".

וספק הוא, אם באופן זה יהיו אלו "רעות" או מעשי הבל, רצוני לומר: התנועה לפיתוחים ולקישוטים בבניינים ובכלים ובבגדים."

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/shmona/5-2.htm

גם אם נראה לך שלא יצאת ידי חובה תמשיך כאילו לא קרה כלום, ואל תתייחס למחשבות!

היצר הרע אוהב לשגע אנשים עד שימאס להם מהמצוות..

כשהוא יראה שאתה לא מתייחס זה כבר יעבור לבד.    שוב, זה מניסיון אישי!

אומרים לעניין הזה.

ולהזהר גם לא להחמיר במקומות שלא צריך להחמיר. כדאי להיות קרוב לרב (הכוונה פוסק), כדי להבין איך באמת פוסקים הלכה ולא הורגים את עצמך מרוב החמרות מיותרות (יש החמרות ויש החמרות).

בד"כ הנרווים האלה מתחילים אחרי שלא נחים תקופה ושוחקים את הנפש.

תגיד.

אבל זאת הפרעת חרדה. ממליצה ללכת לטיפול קוגנטיבי התנהגותי אצל מטפל ירא שמיים.

זה יכול להתייחס לOCD, סטרס וכו'.

אבל העצה נכונה.

אולי קצת חרדתיות מעיסוק בצורה לא בריאה בחומרות.

לא חושב שזה קשור לטיפול קוגניטיבי. צריך ללמוד הלכה כמו שצריך בשביל להפטר מזה בד"כ

כהפרעת חרדה.

Compulsive = טורדני (התרגום היותר מילולי לדעתי היה "מציקני", אבל זה לא מתעכל טוב)

שזה לא הפרעת חרדה. מפורשות. כתבתי כבר לעיל.

פעם הגדירו את זה ככה, אבל החכימו ושינו את ההגדרה המטופשת הזאת.

לא קשור לOCD.

שיצא זה לא מוגדר כהפרעת חרדה, משום שחוקרי מוח ראו שכשזה פעיל, אין מעורבות במוח של איזורי מנגנון החרדה ההישרדותי.מה שהם כנראה לא נתנו דעתם זה שחרדה מתמשכת,שיותר מתאים לכנות "דאגה",שונה מחרדה הישרדותית .

 בDSM הקודם כן הוגדר כהפרעת חרדה,ובנוסף, רוב אנשי המקצוע כן ממשיכים ומגדירים את זה כהפרעת חרדה,ואפילו הכדורים שפסיכיאטרים רושמים לזה הם כדורים שעובדים על מצב רוח-כדורים שמשהים במוח סרטונין,כדורים מרגיעים,כך שOCD בהחלט מטופל עדיין כהפרעת חרדה,אליבא דרוב אנשי המקצוע. וייתכן שבDSM הבא יחזירו להגדיר את זה כך.

אצל כל אחד זה מתלבש על עולם התוכן שלו,ולכן אצל דתיים, זה לפעמים מתלבש על "נרווים"-כל מני חרדות סביב עניינים הלכתיים.

טיפול קוגנטיבי הוגדר כטיפול הכי יעיל בהפרעה זאת.

אין קשר כלל ללמידת ההלכה, כי ההלכה היא לא הסיבה, אלא זה מתביית עליה,כמו שאדם עם OCD שחרד מחיידקים לא יעזור לו ללמוד רפואה (להבדיל).

לא הפרעת חרדה ואז אומרת שכולם עדיין משתמשים במושג הזה?

זה לא מעיד על כלום חוץ מחוסר הבנה של אותם הנ"ל.

לא סתם הוחלט לשנות את ההגדרה בDSM, על העתיד נדבר בעתיד.

הסיבה שרושמים במקרים כאלה כדורים נוגדי חרדה היא קו-מורבידיות.

ההבנה שלך בנבכי הנפש נראית לי הפוכה. הOCD לא מתלבש בנרווים, הנרווים מתלבשים בOCD (או הפרעות אחרות).

לגבי "נרווים" בעבודת השם, זה אך ורק קשור ללימוד של התורה כמו שצריך.

שום דבר חוץ מזה.

מאוד רפואי, כלומר ניסיון להפוך את ההגדרות הפסיכולוגיות לכאלו המקבילות לעולם הרפואי. דא -עקא, שהרבה תופעות של הנפש מתפספסות בדרך. אותם אלו שטוענים שלא ניתן להגדיר OCD כהפרעת חרדה, בחלקם מתווכחים בכלל על ההגדרה :"נפש"-מבחינתם אין דבר כזה,אלא מתעקשים להגדיר רק במונחים של תופעות מוחיות, ומה שהם לא מצאו לא תיעוד מוחי בינתיים (בדגש על הבינתיים) מבחינתם לא קיים.

עם כל הכבוד להם, הם מייצגים רק גישה אחת.לעומתם יש הרבה (אם לא הרוב)הסוברים אחרת-לא משום שהם מיושנים, אלא לא מתעלמים מתופעות נפשיות,רק כי לא הצליחו למצוא להם תיעוד. אנשים עם OCD בעצמם מעידים על החרדה בעקבותיה התפתח הOCD -לא כולם,אך בחלקם הגדול. איך ניתן להתווכח איתם על זה? 

"חוסר הבנה",זאת הגדרה יומרנית,כאשר מכוונים אותה לאנשי מקצוע- פסיכיאטרים ופסיכולוגים.הם בוודאי מכירים את הDSM החדש לא פחות ממך וממני

לגבי נרווים-אני לא ממציאה מעצמי-אני באה מהתחום-לא אמרתי שהOCD מתלבש בנרווים, אלא הנרווים הם תופעה וביטוי בOCD /

במקור מתקשר למה שאת טוענת מבחינה קלינית.

אני בספק גדול אם זה באמת OCD.

נראה לי שהמושג של ה"נערווין" הזה לא ברור לך ואת מערבבת אותו עם הפרעות נפשיות.

מהצד התורני, אני אישית חושב (והדברים מקורם בספרי חכמת הנפש היהודיים) שהכוונה היא יותר לחרדתיות (ולא הפרעת חרדה, בד"כ) שנובעת מלמידה לא נכונה של ההלכה.

אנשים מנסים להקפיד בשטויות, ויצר הרע מתלבש בזה. לזה קוראים "לא זכה, נעשית לו סם המוות".

לבין היחס לנערווין.

לגבי הדיון הפסיכולוגי הגדרתי, שלא רלוונטי בכלל לעניין, כבר דנו בזה.

לגבי העניין התורני, אני סובר שהנרווים האלה הם סוג של חרדה (לא הפרעת חרדה).

זה לא מחייב OCD, ודאי שזה יכול להיות קשור.

אך ורק ידיעת ההלכה מרגיעה, כי אדם שממציא לעצמו חומרות ומתיש לעצמו את הנפש עושה את זה בגלל שהוא לא מבין את ההלכה וממציא לעצמו חומרות.

אם, ואך ורק אם, זה כבר הפרעת חרדה (קלינית), או באמת OCD ושותפיהם, צריך ללכת לאיש מקצוע (ולאו דווקא פסיכולוג או פסיכיאטר, אבל כמובן שלהזהר משרלטנים גם בין הנ"ל).

אתן שתיכן (ואולי ארבעתכן) עשיתן את הקפיצה הממש, אבל ממש, לא מתבקשת והמוגזמת להניח שפותח/ת השרשור סובל מאיזו צורה של טקסיות, כשהוא לא כתב על זה שום דבר. זה חוסר אחריות.

אנחנו מדברים פה על פותח השרשור שאנשים ישר ירו עליו אבחונים פסיכיאטריים, כשהוא כותב במפורש שהוא בלחץ.

אתן מבינות את חוסר האחריות הזה?

הבן אדם בלחץ אז אתן אומרות לו "יכול להיות שיש לך בעיות נפשיות"???

@הדסדס זה נכון גם לגביך.

זה לא משנה מה קבעת או לא, לא מוסיפים לחץ לבלון שעומד להתפוצץ

קשה מאד להתייחס לדברים הנכונים שאתה אומר, כשאתה נותן למתדיין מולך הרגשה כ"כ לא נעימה. 

אתה צודק מאד בעניין ה-OCD. יכול להיות ששווה לדבר על זה בזהירות יתר כשמדובר בפורום אינטרנטי, וכן לא להסתמך על מילה אחת של כותב ההודעה המקורית.

אבל עם כל הכבוד, אתה פתחת בוויכוח אינטלקטואלי (שלא לומר- וויקיפדי משהו) עם נשים שמבינות לפחות כמוך, וכשהן ענו לך תשובות ענייניות, ישר קפצת להגיד ש"כבר דנו בזה" (רק לא טרחת לענות לטענותיהן או לסגור את הדיון בכבוד), ויצאת עליהן עם מלא סימני פיסוק.

אז אנא, קצת אחריות לא הרגה אף אחד; אם יש לך הערות נכונות, אל תתנשא. ככה לא יקשיבו להן, והן יתפספסו (וכמו שאמרתי, בגרעין ההודעה שלך עמדה טענה מאד נכונה וחשובה).

"אין לך שום דבר" כשאין לך הכשרה או ניסיון בתחום.

ממילא הפסקנות ש"רוב אנשי המקצוע כנראה מיושנים", "לא קשור לטיפול קוגניטיבי", "הסיבה שרושמים במקרים כאלה כדורים נוגדי חרדה היא קו-מורבידיות" הן יומרה אחת גדולה. אני מתלבט כמה נחרץ היית בפורום פסיכיאטרי. אתה משתמש לכל הפחות באותה שיטה שאתה יוצא חוצץ נגדה.

והאמירה "ללמוד הלכה כמו שצריך" היא זלזול עמוק במצב נפשי מסובך של הרבה בני-אדם.

לו ?אם תסתכל בתחילת השרשור, תראה ששאלתי אותו -כולל סימן שאלה .

מסכן מה נפלו עליו עם מונחים פסיכולוגיים וכל החרטות האלה...  טוב שלא שלחו אותו לאישפוז בכפיה 

מכיר כמה שהיה להם את זה, החליטו לא להתייחס וזה עבר להם והכל בסדר.

אם כי, בדבר אחד אני קצת חולק

לפעמים זה קורה אפילו שיודעים את ההלכה... 

דוגמא קטנה לכך,

בנאדם יושב בקריאת מגילה, ועל כל רעש קטן הוא בסרט שהוא פספס מילה, ומתחיל להשלים מהספר..

וככה בזמן שכולם נהנים מהקריאה, הוא כולו בלחץ.

מתי זה מתעורר בעיקר?

במה זה מתבטא?

כמו שאמרו לפניי, חוץ מהעצה הראשית לפנות לגורם מקצועי (לא בושה בכלל), יתר תשומת לב לדברים שמעוררים את הבעיה יכולה להחמיר את המצב. לכן לך לטייל, תעשה משהו מעניין, קנה ספר חדש, צא לריצה, תצייר, תנגן, מה שמרגיע אותך. יש בתורה ממד של עמידה ברף מעשי ומוסרי מסוים, לפעמים הוא קשה להשגה וצריך ליצור איזו פינה נייטרלית, שאתה לא מחויב בו לגדר מסוים. אל תקפיד מדי על ההשלכות ותתרכז בהווה. יכול להיות שזו תקופה לחוצה חולפת.

ראיתי דברים שהרב בעל 'קהילות יעקב' כתב על זה, בעז"ה אחפש ואעתיק.

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.