כל פריקת עול שמובעת גם בדרך עקיפה היא בעייתי ומשפיעה.

מה ההבדל בין טיול ליום חול?

הלכה זו הלכה, והיא לא משתנה כשיש טיול.

ולכן, אדם שבאמת חפץ לקיימה- יקפיד עליה וישמור אותה בכל עת.

כי החזיר בתורה הוא לא החזיר של היום.

ואין לי זמן לפרט כרגע

אבל אין מה להשוות בין מכנסיים (שאמנם, אין לי מושג איך היו נראים אז, אבל ודאי שלא כמו המכנסיים בימנו)

לבין חזיר

לדעתי, זה בסדר להחמיר כשנוח, אבל בטיולים זה יותר קשה אז מקלים.

אבל אם זה משהו שזה לגמרי אסור- זה גרוע.

(אני אתן דוגמא להסביר את ההתחלה... אני נגיד ברגיל הולכת עם חצאיות מקסי, אבל בטיולים לפעמים אני הולכת עם 3\4.. )

אז מותר לי להחמיר ביום יום וללכת עם מקסי.

אבל בטיולים לחזור למה שאני רגילה.. הובנתי?

אין לי כח להסביר עכשיו מה התכוונתי.. אולי יותר מאוחר.

אם זה דבר שבעיניך ובעיני ההלכה הוא אסור- אז הוא אסור גם בטיול.

אם זה דבר שהוא בסדר בעינייך ובעיני ההלכה, ואת רוצה להחמיר בו(לדוגמא בעיניך ובעיני ההלכה זה בסדר חצאית 3\4, אז אפשר ביום יום להחמיר) אבל בטיול לא חייבים להחמיר.

אלא אם כן זה קיבלתי על עצמי, ואז יש בזה עניין של נדר.

תלבשי חצאית גם בטיול ואם את חושבת שאפשר מכנסיים אז תלבשי אותם גם ביומיום                                           לא מבין איפה ההתלבטות.                

זה פשוט חוסר צניעות. והלכות צניעות והמוסר שלהם תקף בטיול כמו בכל מקום.

מה שנכון זה שיש דברים שהם לא הלכה אלא הנהגה ראויה, ובהם אפשר להקל במקרים מיוחדים.

חופש נעים.

זה דבר שמצוי במחלוקת הפוסקים ( לא לכסות כלל את השוק = מתחת לברך) .

וכמו בכל חומרה צריך לשקול מתי להחמיר ומתי לא. זה הגיוני בהחלט להקל בנסיבות מסויימות, ובנסיבות אחרות לא. 

מי שקיבל על עצמו להחמיר ומתחרט (או נהג 3 פעמים - מתוך כוונה להחמיר תמיד) צריך התרת נדרים אם לא אמר בלי נדר, ויש דברים שלא צריך התרה כלל.

היא דיברה על מכנסיים.

אמנם גם בזה שמעתי שיש מקלים, אבל הם במיעוט קטן מאד, ובדברים שהם דעת יחיד עדיף שלא להקל אם לא שזה הרב שלך. כי אי אפשר לחפש כל קולא שכתב איזשהו רב אי פעם ולהשתמש בה כשלא כ"כ נח לך.

בשעת דחק גדולה יכול להיות שיהיה אפשר להקל גם על סמך דעת יחיד, אבל לא נראה לי שטיול יכנס בגדר של שעת דחק גדולה.

וכמובן שגם לדעת המתירים- זה גם תלוי באילו מכנסיים מדובר, יש מכנסיים צנועות ויש מכנסיים שלא נראה לי יש מי שיתיר, ואפילו אם הלכתית יש מי שיתיר, מוסרית זה בעייתי מאד.

בכל מקרה יש כאן בעיקר שאלה הלכתית, וגם שאלה כמה האדם מוכן להשקיע בשביל לשמור על הדברים שחשובים לו גם כשקשה. (למשל- אני הייתי חולה מאד השבוע, ובכל זאת השתתפתי בתפילות במנין חוץ מאחת שהיתה לי סיבה מיוחדת. ובטיולים אני הולך עם ציצית צמר כרגיל. וגם עם מכנסים ארוכות.)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....