מה שעולה לי כרגע- להמחיש סיפורים 

אני מקריאה את הסיפור ואחד הילדים מתחבא מאחורי הספה ומציג את הסיפור עם אביזרים,

שנאספו מראש כמובן,

למשל בסיפור "הביצה שהתחפשה" הוא לוקח ביצה (קשה כמובן..) וכדור פינג פונג ומציג את

הכדור קופץ מעל הביצה

כל יום עושים פעילות ויצירה לפי האות של אותו יום.

יום א אוכלים אבטיח, מכינים אוהל,  

יום ב' נוסעים בבימבות, אוכלים במבה, יום בריכה

יום ג - צובעים בגואש, אוכלים גזר או גלידה, אנחנו הכנו גדר לגינה.

וכן הלאה...

יש סדר, והילדים מציעים רעיונות וזה מאוד גמיש ונחמד.

אפשר לחילופין על יום ארץ אחרת. או אות באנגלית.

צבעים - לעשות דברים באותו צבע .

טבע - דברים של טבע- פיקנק , אוהל , משחקים בדשא /גינה ....

להכין חיות מפלסטלינה .( יש לנו ספר שמסביר איך להכין את החיות , שלב אחרי שלב )

* לא מתאים לקטנים מדי (אלה אם את מכינה אותם )

** בת ה8 וחצי שלי עושה לבד.

יושבים לשולחן לפחות 4 משתתפים. אם יש המון אפשר לשבת בקבוצות 4-6 זה מצויין.

לוקחים דפים ומכשירי כתיבה. כותבים בצד מילות שאלה כמו: כמה , למה, מה, איך מתי וכו'.

מחילים ביחד. כל משתתף כותב על דף, שאלה - עם מילת השאלה שנבחרה. למשל "מה- מה אכלתי היום בבוקר?" או "מה- מה הכין אברהם אבינו למלאכים?" הרמה וסוג השאלות ממש לא חשוב. חשוב שמי שכתב את השאלה ידע גם לענות עליה.

אחרי שכולם כתבו את השאלה שלהם מקפלים את הקצה העליון של הדף ומכסים את השאלה. מעבירים את הדף עם השאלה המכוסה למי שיושב לידי. כל אחד עונה את התשובה לשאלה שכתב, אבל על דף עם שאלה של מישהו אחר. 

כך עוברים שאלה שאלה לפי מילות השאלה שבחרנו בהתחלה.

בסוף פותחים כל הדפים. כל אחד מקריא את השאלות והתשובות בדף האחרון שקיבל.

מתגלגלים מצחוק. לפעמים יוצאים דברים מעניינים והכל כיף כי זה כמו הפתעה לראות מה יוצא בסוף.

מקווה שהסברתי היטב.

בשנה שעברה עשיתי קיטנת ארצות היה מקסים כל יום עשינו משהו אחר בקשר לארץ אחרת 

ביום הראשון יצרנו דגלים מגואש פלסטלינה נייר צבעוני וכדו' וקישטנו את הבית 

יום השני היה יום שוויץ יצרנו עם שוקולדים 

יום שלישי איטליה עשינו שרשראות מפסטה צבועה ועשינו פיצה 

יום רביעי צרפת עשינו קולז' מקרעי עיתון מסביב לתמונה של הילד

יום אחד הבאתי ארנבת ואוגרים הביתה וקראתי לזה יום ג'ונגל

עשינו תחרויות עם מים וקראתי לזה שם של ארץ נוספת לא ממש זוכרת... (העיקר הרעיון)

לדעתי, עדיף לא לעשות אותם ברצף של ימים זה מאוד מעייף ומוציא את החשק נראה לי שכדי יום כן יום לא 

ובין לבין הם מעסיקים את עצמם או יוצאים איתם לטיול קצר.

בהצלחה.

אצלי הילדים אמנם בקייטנות עכשיו.

אבל יש את קייטנת אמא/סבות = בחודש אוגוסט.

אז אני מחפשת רעיונות ודברים מעניניים לעשות אתם.

כל ילד בוחר תחביב או כשרון שמאפיין אותו, ואז מכין הופעה בנושא:מי שאוהב לשיר עושה הופעת שירה ,דרמה,ציור -יכול לעשות לכולם סדנא\קומיקס,מי שאוהב לרקוד מכין ריקוד עם שיר ואפשר לעוף עם זה...

אבל הכוח כבר נגמר לי בילד החמישי.

קייטנת א"ב מקסים!!!

עשיתי עם 2 הגדולים.

עכשיו אני אומרת להם - החופש הוא שלכם,

אם אתם רוצים שיהיה לכם כיף - תעשו כיף!

אני אוהבת מידי פעם לתת רעיונות קטנים,

אך כבר לא במקום של להפעיל אותם.

אני אישית אוהבת מיחזור,

אז יש המון דברים שאפשר לעשות מבקבוקי פלסטיק וגלילים,

הם גם אוהבים להרגיש גדולים אז הם לפעמים "עושים קייטנה" לקטנים

ופעילות של 10 דקות הופכת להיות שעה.

ללכת לספריה או להביא ספרים

להחליף משחק עם שכנים

אם יש גדולים (כמו אצל מתנת חינם) אז באמת הם יכלים לעזור ולהפעיל את הקטנים.

לא יודעת בני כמה הם, אם הם אוהבים את זה אז בכייף.

קניתי הים כמה דברים בסיים - גואש ודבק חם.

ונזרום אם יצירות , (יש  לנו ספר יצירות - העני של תלמה - משהו כזה, ועוד רעיונות ...)

לאפות /להכין אוכל כמובן.

* כדורי שוקולד

* עוגיות /חלות

* פיצה ביתי.

* הכנת ארטיק קרח (כוס אם מיץ במקפיא).

 ובגדול זהו.

אה שכחתי כולל חוברות /דפי עבודה, מחשב מדי פעמם, משחקים מהמדף בבית.

השבוע כשאספתי את הבן שלי מהמעון ראיתי שהם עשו כביש על הריצפה. גליל של שקיות זבל שחורות שפתחו אבל לא הפרידו את השקיות כך שהיתה רצועה ארוכה ברוחב בערך 40 ס"מ. עם דבק חשמל לבן יצרו פסי הפרדה והילדים שחקו עם מכוניות. בגלל שהפלסטיק היה עבה מספיק זה לא נקרע. נראה היה שהילדים מאוד נהנים.

אם ילדים גדולים יותר אפשר להכין שטיח מכוניות. על גליון נייר גדול. משרטטים כבישים. זט גם הזדמנות ללמד אותם על זהירות בדרכים: לשלב תמרורים, רמזורים וכו'. אפשר לעשות למינציה ולהשתמש הרבה פעמים.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....