אשתי ואני הצטרפנו לאחרונה לכולל ב"ה (יענו, אני לומד והיא גרה איתי באזור למרות המרחק מכל מקום אחר והחברות שלא לידה). בזמן סמוך להצטרפות שלנו, הצטרפו גם זוג אחר לאותו כולל, נקרא להם יוסי ודנה לצורך העניין.
בשנה שלפני המעבר לכולל, אותה דנה ואשתי התחברו זו עם זו (בלי כל קשר לזה שבסוף הגענו לאותו כולל). כך שסביב המעבר לכולל, היו לאשתי ציפיות שלפחות תהיה לה מכרה באזור חסר החברות החדש - דנה החביבה שלנו.
אלא מה? אשתי ב"ה אישה חברותית מאוד, כבר ניסתה ליזום כל מיני מפגשים קטנים ביניהן או נסיעות ביחד (בחודש האחרון לשתיהן היו נסיעות לאותו מקום ברמה שבועית) ואיכשהו תמיד לא הסתדר. ודנה, פחות חברותית כזאת כנראה. פחות יזמה דברים, פחות היה חסר לה להתחבר לבנות באיזור. אז גם לא אמרה כלום לאשתי כשיצאה מהבית - אעפ"י שנסעו לאותו מקום, ולא יזמה בעצמה מפגשים קטנים כאלה או אפילו שיחות מה נשמע.
לאשתי זה מרגיש דחייה, והיא רק מחכה שיוסי ודנה יעברו דירה...
אז השבוע רצה ה', והתחלתי חברותא עם יוסי.
הגיע לרמה שנפלט לאשתי - אל תהיה חברותא שלו, לא רוצה לשמוע עליהם... לא באמת התכוונה. אבל באמת מצער אותה להיזכר כל הזמן בזה, שדנה מסרבת להיות חברה שלה...
אשתי יוזמת שיחות וחושבת על דנה, ואיך לעזור להם להשתלב בקהילה של הכולל פה, ודנה - כלום...
עלה בדעתי, אולי איכשהו כשיזדמן ולא יהיה תקוע, להגיד ליוסי משהו כמו - תגיד, אשתך מעוניינת להשתלב בקהילה פה בכלל? אשתי התאכזבה ממנה, ציפתה שתתעניין יותר...
וכיו"ב. לפלוט את זה כביכול בדרך אגב... ואולי זה יעבור הלאה וישתנה משהו...
מה דעתכם?
)