הפתרון תמיד טמון בבני הזוג או באדם עצמו ולא בגורם חיצוני, עיקר ההתמודדות היא של כל אדם עם עצמו. אפשר לייעץ, אם כי לא נראה תמיד שכל מיני תאוריות פסיכולוגיות אכן מצליחות לתאר את המציאות נכונה (יתרה מכך לא ראיתי שיחסיהם של פיסכולוגים עם בני זוגם או ילדיהם טוב יותר מאשר האוכלוסיה לעיתים הוא גרוע יותר). יעוץ אינו פתרון קסמים. לי נראה שברוב המקרים חבר שמזדהה ומכיר את האדם היטב וזמין לשיחות ארוכות יכול להועיל יותר מסדרת של פגישות בנות ארבעים דקות בהם אמור המטפל להכיר את אישיותם של בני הזוג וליעץ- דבר שניתן להטיל ספק בו.

בקיצור עצות זה דבר טוב אבל לא יעוץ הוא אולי במקרה טוב פתרון אפשרי אחד ולא דווקא הטוב מכולם. אולי באמת במקום לשלוח לייעוץ ננסה לעזור לאנשים הקרובים אלינו, להקשיב להם ולעודד אותם וכך לכולם יטב.

או עצלות- שלבנאדם אין כח להשתנות בעצמו אז הוא מחפש קסמים,

או שהוא באמת לא יודע מה לעשות....

לפעמים זה ממש עוזר לדבר עם משהו,

כי דווקא אז עולות לך הרעיונות...

אני בעד קווצינג' שם לא מייעצים עצות,

הבנאדם מייעץ לעצמו,

רק מכוונים אותו לזה.

אך כשבא כפתרון לכל "אפצ'י"- הופך לשלילי.

בנוסף, אם הולכים לייעוץ חייבים לבחור את היועץ בפינצטה. יש היום מלא יועצים ורובם יכולים לשנות את שמם ל"אחיתופל".

על פסיכולוגים אני בכלל לא מדברת. מי סופר אותם בכלל?

באמת היום בדורינו הרבה זוגות שלא מסתדרים והולכים לפסיכולוג או ליעוץ זוגי (או שמתגרשים ) על כל דבר קטן...

בכלל זוג שיש לו בעיות במערכת זוגיות שלהם צריכים לפני הכל לנסות ולפתור תבעיות בינהם,

ברגע שיש משבר קטן אצל הזוג הם צריכים לשבת ולדבר ולהגיד  מה מפריע אצל השני .. ועם אפשר לשנות את זה. ולא לרוץ ישר לפסיכולוג או יעוץ זוגי.

אבל- זוג שניסה לשפר את המערכת היחסים שלהם ולא הצליחו מכייון שהתקשורת בינהם נשחקה וכשמנסים לדבר בינהם אחד מבני הזוג מתחיל ליצרוח ולהתעצבן על השני ,

אז עדיף שילכו לאדם שמכיר אותם... כדאי שינסה לעזור להם,  

אבל גם לפעמים זה טוב ללכת ליעוץ זוגי שזה גוף שלישי שלא מכירים את הזוג, וככה הם יכולים  לבוא לכמה פגישות , וברגע שהם גומרים עם הפגישות שלהם הם לא מכירים את אותו אדם וככה הם לא מרגישים מבוכה. (אבל בני הזוג צריכים ללכת לפגישות רק בתנאי ששתיהם מעונינים ליפתור תבעיות, ולא לצאת לידי חובה)  

בקיצור אני חושבת שזוג שיש בינהם תיקשורת, שיפתרו תבעיות שלהם לבד.

"חבל שיש אנשים שמביעים דעות נחרצות בענין גם כשהם לא יודעים בכלל מהו טיפול פסיכולוגי וכיצד הוא מתנהל."

ע"ס מה אתה אומר שאנחנו לא יודעים בכלל מהו טיפול פסיכולוגי? מה אתה יודע עלינו.? אז בבקשה...
אני אישית הייתי אצל פסיכולוגית ב"ה בנסיבות משמחות [מי שיודע-יודע]. עברתי אבחון פסיכו-דידקטי, וככל שהאבחון התקדם [זה היה כמה פגישות] ראיתי כמה כל הענין הזה מטופש! היא חושבת להכיר אותי מכמה פגישות מסכנות! מה נראה לה?!
ובאמת, אנשים שמכירים אותי עוד משחר ילדותי קראו את האבחון, ולא הבינו איך השם שלי שייך לשם.

לעומת זאת, כדי להעמיד דברים על דיוקם;
שמעתי שיחה של אחד שנלחם בסמטת הגיבורים בחברון [בקרב בו נרצח דרור וינברגר הי"ד], וממש היה קשה לו לצאת מזה (נפשית). אחרי הקרב הוא לא חזר לעבודה ולא היה מסוגל לעשות כלום!
אחרי כמה וכמה זמן הלך לפסיכולגית, וההיא ממש עזרה לו. ב"ה עכשיו הכל בסדר איתו.

מסקנה מתבקשת:
יש מקרים ויש מקרים.
לא על כל שטות צריך לרוץ לייעוץ- פסיכולוג.

בעיני קצת הזוי בכל מיני דברים
למרות שהרבה פסיכולוגים נורא מסכימים איתו..

אני אשמח שתשלח!

קודם כל חלק מהגישות הפסיכולוגית קובעות הרבה הנחות יסוד לפני הטיפול, בין אם זה פסיכואנליטקה (שאותו כינה פריץ סוג של מחלה יותר מאשר טיפול) בין אם את הולך בגישתו של אדלר ועוד רבים וטובים. ולמען הגילוי הנאות אני לא לומד פסיכולוגיה.

כל גישה אקדמית דורשת הנחות יסוד, עם חלקם אני מסכים ועם חלקם אני לא. הבעיה היא שהמון פעמים מטפלים מנסים לתייג אנשים על סמך הידע שלהם, מה שמי שמכיר אותך שנים בחיים לא יעשה וייעץ לך בצורה פשוטה. ברוב המקרים אנו זקוקים למישהו שיקשיב, יזדהה ויתמוך ויעזור לעשות סדר בדברים. אני מסופק המון פעמים אם במסגרת הזמן והיכולת יועץ יכול לעשות זאת.

גם אימון למרות שהוא נותן המון כוחות, לא מחליף עדיין אוזן קשבת. זה סה"כ כל הבסיס של ואהבת לרעך כמוך- תהיה שם בשבילו. תחשוב על הרגעים שאתה מחפש מישהו שיקשיב לך ותעשה את אותו דבר בשבילו. אגב, אני לא פוסל טיפול פסיכולגי לגמרי אבל אני לא רואה אותו כפתרון ראשון במעלה...

לדעתי הוא רופא כמו כל רופא אחר רק בנפש ולא בגוף

דודי כנראה שכח את שמו, אז הזכרתי לו. זהו.

או בפורום הסמוך
זוג שמתלונן על מעט מורכבת,אישה בהיריון שיותר רגישה וכועסת על בעלה
לפחות 3 אנשים המליצו לה ללכת ליעוץ

אתה צודק שהכל ניהיה יותר מורכב וממילא צריך יותר פתרונות
אבל  הפתרון גם יכול להיות באדם עצמו,והוא צריך לטחון את עצמו לפני שהוא פונה לאדם אחר.
נמשיל את זה לילד קטן שהוריו רוצים לפתח לו את העצמאות הראשונה שלו
גם כשהוא  יפול ומעט יתבכיין האבא יגיד לו שיקום לבד,שינסה להסתדר
ואז אחרי שהוא ניסה ולא הצליח רק אז האבא יתערב.
אבל קודם שיתמודד לבד.

לענ"ד נגעת בנקודה חשובה
היום האדם המיידי רוצה תשובות מיידיות-קסמים.
אז אין לו כוח להתאמץ בעצמו,אין לו גם כוח לחשוב על שינויים בעצמו כי זה פתרון לפרק זמן ממושך,אז הוא הולך לקוסם (יועץ\פסיכולוג) והקוסם לא מביא לו קסמים בכלל
ואז הוא מתייאש כי "אפילו" בעל המקצוע לא הצליח לעזור לו.

ולא היה אינטרנט.

ואנשים היו מתחתנים בלי להפגש אחד עם השני לפני.

אז מה?

העולם התקדם. לא מבינה למה  להתכחש לזה, למה להתלות ב, ''פעם....''

טיפול פסיכולוגי הוא דבר מבורך. לכל אדם שחי בעולם הזה. לכל אדם שחווה דברים בעולם הזה. כמובן שהכל תלוי באופי הטיפול, אבל אם יש את המטפל הזה שיודע להגיד לבן אדם, תתקדם, תתקדם, אל תטבע, אין בזה טעם,. אם יש את המטפל הזה, ואם יש את הנכונות לזה, אני חושבת שיש בזה בעיקר טוב.  ופה אני מדברת על האנשים, שלכאורה, אין להם בעיה רצינית לטפל בה.

וחוץ מזה, לפעמים אנשים מספרים בעיה מאד קטנה, מחייכים הרבה, ממלמלים שיהיה טוב, שיהיה טוב, בסוף הכל מתפוצץ בפרצוף. אנשים טובעים בתוך כאב של עצמם, תקועים בבוץ,  בוכים בלילה ואז שוטפים חזק פנים. שאנשים יגידו להם, אתם בסדר. אין לכם בעיה רצינית. תלמדו קצת אמונה. תגידו לעצמכם שהכל לטובה.

לפעמים מבט חיצוני אחד יכול לשחרר אדם  מבית האסורים.

אני לא אומרת לרוץ ממטפל אחד לשני. ללכת לקוראי קפה, לחוזי עתידות, למטפלים בשחזור גלגולים. אני אומרת- תדברו. תדברו. תספרו. למישהו שמנותק מהחיים שלכם. שאין לו נגיעה אישית. שאתם לא צריכים לפחד שאין לו זמן בשבילכם, או שהוא עייף מלהקשיב.

לכו לטיפול. ולו רק בשביל נקודת ההתחלה. הקפיצה לדרך.

באמת שמכל התשובות פה לא הצלחתי להבין ,אפילו קצת , מדוע לא.

את תחנכי להתמודד לבד!
ואת תעזרי לו רק כשהוא ממש לא יכול

אבל בפעם הראשונה שהוא ינסה לעמוד על הרגליים ושניה אחרי זה יפול ואפילו יבכה קצת
את תגידי לו לקום לבד,את תרצי לראות אותו מתאמץ,מתמודד,
כן הדברים האלה מתחילים מהגיל הקטן הזה.
ורק אחרי שהוא באמת לא יצליח את תעזרי לו.

אבל מלכתחילה?תתמודד!תפתח עצמאות!

הרב של האולפנא שלי אם היינו באות אליו עם שאלות באמונה
היה חוזר יום למחרת עם 5 ספרים,קחו תקראו,תלמדו,תתמודדו עם השאלות של עצמכם
ואם עדיין לא תצליחו תפנו אליי.

אבל מלכתחילה שהילד ידע להתמודד לבד,ידע איך לקום לבד

הרי מגיל 14 כל הזמן צריך לדבר,לשפוך,לברר,לבדוק
אז מגיל 14 כל אדם יילך עם פסיכולוג צמוד?
על סמך מה שאת אומרת,כן ככה העולם צריך להיות,כל אדם עם פסיכולוג צמוד.

אני בכלל לא השוותי למציאות של פעם
היא שונה בתכלית מהיום וב"ה שכך.
היום הדור יותר מורכב פחות מקבל כמובן מאליו דברים,דור שרוצה לברר ולברר ולברר.
וזה דבר מבורך!
אבל כשקודם כל הבירור עובר דרכו,הבירור מתחיל בפנים שלו.

וצריך לדעת מתי זה משהו שהאדם יכול להתמודד לבד וצריך גם לדעת כן לעודד אותו לאיש מקצוע,ואם יש זוג שיש להם משקעים שרק איש מקצוע יכול לעזור לחשוף אותם אז שילכו,ואם יש זוג שיש להם תקשורת לקויה ורק ע"י איש מקצוע הם ישמעו אחד את השני אז וודאי שילכו.

אבל מלכתחילה?בואו ניתן להם להתמודד לבד.
כמו שהיינו רוצים שהילד הקטן שלנו יתמודד לבד ויקום על רגליו.

יחנך את המטופל שלו להסתדר לבד. בדיוק כמו שאני בעזרת ה' אחנך את הילד שלי. מה פסיכולוג עושה? שואב בעיות? לוקח אותן לעצמו?  לא. הוא פשוט מסדר אותן קצת. מסדר אדם מול עצמו.  נותן לו מראה אובייקטיבית יותר, חיצונית יותר.

מי שהולך לפסיכולוג הבירור לא עובר דרכו? מאיפה הסקת את זה? הוא עובר דרכו. לפעמים חזק הרבה יותר. מאלץ אותו לא לברוח. לא להדחיק. להציף. להתמודד.

את מתארת את זה כאילו פסיכולוג הוא מתקן לונה פארק, עולים, צורחים, נהנים... זה לא ככה.

לא חושבת שצריך פסיכולוג צמוד. אבל חושבת שכן טוב שכל אדם ילך אי פעם בחייו לפסיכולוג.

מאיפה ההנחה כי מי שהולך באופן חד פעמי יזדקק לפסיכולוג כל חייו...?  מכירה כאלו? את יודעת את זה מתוך עובדות? כי הסיפורים שאני מכירה הם אחרים. מאד אחרים אפילו.

מה זאת אומרת ההתחלה לא הגיעה ממנו? את יודעת איזה פסיכולוג נחשב להכי טוב? פסיכולוג ששותק הכי הרבה. שנותן לאדם לעבור עם עצמו הכי הרבה. שנותן לאדם מקום אחד בעולם הזה בו מותר לו ליפול. ליפול ולא להרגיש בדידות גדולה ותהומית, אלא מולה אוזן ולב שמקשיבים.

מה הבעיה ששמנסטיות ילכו לפסיכולוג? אני לא מצליחה להבין. מה הבעיה שמישהו ישב מולן, יראה את השיקלים לכאן ולכאן, יתן להן נקודות למחשבה, ידבר על הפחדים.

לא, הוא לא ילך במקומן לסיירות. הוא לא ידבר במקומן בראיונות. הוא לא ישן איתן בדירת שירות. ולא, הן לא יצמדו אליו על כל צעד ושעל. הוא פשוט יהיה להן יד מכוונת. מקום לעיבוד, לניתוח. להתקדמות בריאה.

הלוואי על כולנו.

את קוראת בכלל את מה שאני כותבת לך...? כי יש לי תחושה שלא.

בהצלחה לך.

כלומר לפי מה את יודעת?

כי אני לא מרגישה כך...

זה גם אפילו סוג של ענווה

השאלה אם יש לזה גבול

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך