הפתרון תמיד טמון בבני הזוג או באדם עצמו ולא בגורם חיצוני, עיקר ההתמודדות היא של כל אדם עם עצמו. אפשר לייעץ, אם כי לא נראה תמיד שכל מיני תאוריות פסיכולוגיות אכן מצליחות לתאר את המציאות נכונה (יתרה מכך לא ראיתי שיחסיהם של פיסכולוגים עם בני זוגם או ילדיהם טוב יותר מאשר האוכלוסיה לעיתים הוא גרוע יותר). יעוץ אינו פתרון קסמים. לי נראה שברוב המקרים חבר שמזדהה ומכיר את האדם היטב וזמין לשיחות ארוכות יכול להועיל יותר מסדרת של פגישות בנות ארבעים דקות בהם אמור המטפל להכיר את אישיותם של בני הזוג וליעץ- דבר שניתן להטיל ספק בו.

בקיצור עצות זה דבר טוב אבל לא יעוץ הוא אולי במקרה טוב פתרון אפשרי אחד ולא דווקא הטוב מכולם. אולי באמת במקום לשלוח לייעוץ ננסה לעזור לאנשים הקרובים אלינו, להקשיב להם ולעודד אותם וכך לכולם יטב.

או עצלות- שלבנאדם אין כח להשתנות בעצמו אז הוא מחפש קסמים,

או שהוא באמת לא יודע מה לעשות....

לפעמים זה ממש עוזר לדבר עם משהו,

כי דווקא אז עולות לך הרעיונות...

אני בעד קווצינג' שם לא מייעצים עצות,

הבנאדם מייעץ לעצמו,

רק מכוונים אותו לזה.

אך כשבא כפתרון לכל "אפצ'י"- הופך לשלילי.

בנוסף, אם הולכים לייעוץ חייבים לבחור את היועץ בפינצטה. יש היום מלא יועצים ורובם יכולים לשנות את שמם ל"אחיתופל".

על פסיכולוגים אני בכלל לא מדברת. מי סופר אותם בכלל?

באמת היום בדורינו הרבה זוגות שלא מסתדרים והולכים לפסיכולוג או ליעוץ זוגי (או שמתגרשים ) על כל דבר קטן...

בכלל זוג שיש לו בעיות במערכת זוגיות שלהם צריכים לפני הכל לנסות ולפתור תבעיות בינהם,

ברגע שיש משבר קטן אצל הזוג הם צריכים לשבת ולדבר ולהגיד  מה מפריע אצל השני .. ועם אפשר לשנות את זה. ולא לרוץ ישר לפסיכולוג או יעוץ זוגי.

אבל- זוג שניסה לשפר את המערכת היחסים שלהם ולא הצליחו מכייון שהתקשורת בינהם נשחקה וכשמנסים לדבר בינהם אחד מבני הזוג מתחיל ליצרוח ולהתעצבן על השני ,

אז עדיף שילכו לאדם שמכיר אותם... כדאי שינסה לעזור להם,  

אבל גם לפעמים זה טוב ללכת ליעוץ זוגי שזה גוף שלישי שלא מכירים את הזוג, וככה הם יכולים  לבוא לכמה פגישות , וברגע שהם גומרים עם הפגישות שלהם הם לא מכירים את אותו אדם וככה הם לא מרגישים מבוכה. (אבל בני הזוג צריכים ללכת לפגישות רק בתנאי ששתיהם מעונינים ליפתור תבעיות, ולא לצאת לידי חובה)  

בקיצור אני חושבת שזוג שיש בינהם תיקשורת, שיפתרו תבעיות שלהם לבד.

"חבל שיש אנשים שמביעים דעות נחרצות בענין גם כשהם לא יודעים בכלל מהו טיפול פסיכולוגי וכיצד הוא מתנהל."

ע"ס מה אתה אומר שאנחנו לא יודעים בכלל מהו טיפול פסיכולוגי? מה אתה יודע עלינו.? אז בבקשה...
אני אישית הייתי אצל פסיכולוגית ב"ה בנסיבות משמחות [מי שיודע-יודע]. עברתי אבחון פסיכו-דידקטי, וככל שהאבחון התקדם [זה היה כמה פגישות] ראיתי כמה כל הענין הזה מטופש! היא חושבת להכיר אותי מכמה פגישות מסכנות! מה נראה לה?!
ובאמת, אנשים שמכירים אותי עוד משחר ילדותי קראו את האבחון, ולא הבינו איך השם שלי שייך לשם.

לעומת זאת, כדי להעמיד דברים על דיוקם;
שמעתי שיחה של אחד שנלחם בסמטת הגיבורים בחברון [בקרב בו נרצח דרור וינברגר הי"ד], וממש היה קשה לו לצאת מזה (נפשית). אחרי הקרב הוא לא חזר לעבודה ולא היה מסוגל לעשות כלום!
אחרי כמה וכמה זמן הלך לפסיכולגית, וההיא ממש עזרה לו. ב"ה עכשיו הכל בסדר איתו.

מסקנה מתבקשת:
יש מקרים ויש מקרים.
לא על כל שטות צריך לרוץ לייעוץ- פסיכולוג.

בעיני קצת הזוי בכל מיני דברים
למרות שהרבה פסיכולוגים נורא מסכימים איתו..

אני אשמח שתשלח!

קודם כל חלק מהגישות הפסיכולוגית קובעות הרבה הנחות יסוד לפני הטיפול, בין אם זה פסיכואנליטקה (שאותו כינה פריץ סוג של מחלה יותר מאשר טיפול) בין אם את הולך בגישתו של אדלר ועוד רבים וטובים. ולמען הגילוי הנאות אני לא לומד פסיכולוגיה.

כל גישה אקדמית דורשת הנחות יסוד, עם חלקם אני מסכים ועם חלקם אני לא. הבעיה היא שהמון פעמים מטפלים מנסים לתייג אנשים על סמך הידע שלהם, מה שמי שמכיר אותך שנים בחיים לא יעשה וייעץ לך בצורה פשוטה. ברוב המקרים אנו זקוקים למישהו שיקשיב, יזדהה ויתמוך ויעזור לעשות סדר בדברים. אני מסופק המון פעמים אם במסגרת הזמן והיכולת יועץ יכול לעשות זאת.

גם אימון למרות שהוא נותן המון כוחות, לא מחליף עדיין אוזן קשבת. זה סה"כ כל הבסיס של ואהבת לרעך כמוך- תהיה שם בשבילו. תחשוב על הרגעים שאתה מחפש מישהו שיקשיב לך ותעשה את אותו דבר בשבילו. אגב, אני לא פוסל טיפול פסיכולגי לגמרי אבל אני לא רואה אותו כפתרון ראשון במעלה...

לדעתי הוא רופא כמו כל רופא אחר רק בנפש ולא בגוף

דודי כנראה שכח את שמו, אז הזכרתי לו. זהו.

או בפורום הסמוך
זוג שמתלונן על מעט מורכבת,אישה בהיריון שיותר רגישה וכועסת על בעלה
לפחות 3 אנשים המליצו לה ללכת ליעוץ

אתה צודק שהכל ניהיה יותר מורכב וממילא צריך יותר פתרונות
אבל  הפתרון גם יכול להיות באדם עצמו,והוא צריך לטחון את עצמו לפני שהוא פונה לאדם אחר.
נמשיל את זה לילד קטן שהוריו רוצים לפתח לו את העצמאות הראשונה שלו
גם כשהוא  יפול ומעט יתבכיין האבא יגיד לו שיקום לבד,שינסה להסתדר
ואז אחרי שהוא ניסה ולא הצליח רק אז האבא יתערב.
אבל קודם שיתמודד לבד.

לענ"ד נגעת בנקודה חשובה
היום האדם המיידי רוצה תשובות מיידיות-קסמים.
אז אין לו כוח להתאמץ בעצמו,אין לו גם כוח לחשוב על שינויים בעצמו כי זה פתרון לפרק זמן ממושך,אז הוא הולך לקוסם (יועץ\פסיכולוג) והקוסם לא מביא לו קסמים בכלל
ואז הוא מתייאש כי "אפילו" בעל המקצוע לא הצליח לעזור לו.

ולא היה אינטרנט.

ואנשים היו מתחתנים בלי להפגש אחד עם השני לפני.

אז מה?

העולם התקדם. לא מבינה למה  להתכחש לזה, למה להתלות ב, ''פעם....''

טיפול פסיכולוגי הוא דבר מבורך. לכל אדם שחי בעולם הזה. לכל אדם שחווה דברים בעולם הזה. כמובן שהכל תלוי באופי הטיפול, אבל אם יש את המטפל הזה שיודע להגיד לבן אדם, תתקדם, תתקדם, אל תטבע, אין בזה טעם,. אם יש את המטפל הזה, ואם יש את הנכונות לזה, אני חושבת שיש בזה בעיקר טוב.  ופה אני מדברת על האנשים, שלכאורה, אין להם בעיה רצינית לטפל בה.

וחוץ מזה, לפעמים אנשים מספרים בעיה מאד קטנה, מחייכים הרבה, ממלמלים שיהיה טוב, שיהיה טוב, בסוף הכל מתפוצץ בפרצוף. אנשים טובעים בתוך כאב של עצמם, תקועים בבוץ,  בוכים בלילה ואז שוטפים חזק פנים. שאנשים יגידו להם, אתם בסדר. אין לכם בעיה רצינית. תלמדו קצת אמונה. תגידו לעצמכם שהכל לטובה.

לפעמים מבט חיצוני אחד יכול לשחרר אדם  מבית האסורים.

אני לא אומרת לרוץ ממטפל אחד לשני. ללכת לקוראי קפה, לחוזי עתידות, למטפלים בשחזור גלגולים. אני אומרת- תדברו. תדברו. תספרו. למישהו שמנותק מהחיים שלכם. שאין לו נגיעה אישית. שאתם לא צריכים לפחד שאין לו זמן בשבילכם, או שהוא עייף מלהקשיב.

לכו לטיפול. ולו רק בשביל נקודת ההתחלה. הקפיצה לדרך.

באמת שמכל התשובות פה לא הצלחתי להבין ,אפילו קצת , מדוע לא.

את תחנכי להתמודד לבד!
ואת תעזרי לו רק כשהוא ממש לא יכול

אבל בפעם הראשונה שהוא ינסה לעמוד על הרגליים ושניה אחרי זה יפול ואפילו יבכה קצת
את תגידי לו לקום לבד,את תרצי לראות אותו מתאמץ,מתמודד,
כן הדברים האלה מתחילים מהגיל הקטן הזה.
ורק אחרי שהוא באמת לא יצליח את תעזרי לו.

אבל מלכתחילה?תתמודד!תפתח עצמאות!

הרב של האולפנא שלי אם היינו באות אליו עם שאלות באמונה
היה חוזר יום למחרת עם 5 ספרים,קחו תקראו,תלמדו,תתמודדו עם השאלות של עצמכם
ואם עדיין לא תצליחו תפנו אליי.

אבל מלכתחילה שהילד ידע להתמודד לבד,ידע איך לקום לבד

הרי מגיל 14 כל הזמן צריך לדבר,לשפוך,לברר,לבדוק
אז מגיל 14 כל אדם יילך עם פסיכולוג צמוד?
על סמך מה שאת אומרת,כן ככה העולם צריך להיות,כל אדם עם פסיכולוג צמוד.

אני בכלל לא השוותי למציאות של פעם
היא שונה בתכלית מהיום וב"ה שכך.
היום הדור יותר מורכב פחות מקבל כמובן מאליו דברים,דור שרוצה לברר ולברר ולברר.
וזה דבר מבורך!
אבל כשקודם כל הבירור עובר דרכו,הבירור מתחיל בפנים שלו.

וצריך לדעת מתי זה משהו שהאדם יכול להתמודד לבד וצריך גם לדעת כן לעודד אותו לאיש מקצוע,ואם יש זוג שיש להם משקעים שרק איש מקצוע יכול לעזור לחשוף אותם אז שילכו,ואם יש זוג שיש להם תקשורת לקויה ורק ע"י איש מקצוע הם ישמעו אחד את השני אז וודאי שילכו.

אבל מלכתחילה?בואו ניתן להם להתמודד לבד.
כמו שהיינו רוצים שהילד הקטן שלנו יתמודד לבד ויקום על רגליו.

יחנך את המטופל שלו להסתדר לבד. בדיוק כמו שאני בעזרת ה' אחנך את הילד שלי. מה פסיכולוג עושה? שואב בעיות? לוקח אותן לעצמו?  לא. הוא פשוט מסדר אותן קצת. מסדר אדם מול עצמו.  נותן לו מראה אובייקטיבית יותר, חיצונית יותר.

מי שהולך לפסיכולוג הבירור לא עובר דרכו? מאיפה הסקת את זה? הוא עובר דרכו. לפעמים חזק הרבה יותר. מאלץ אותו לא לברוח. לא להדחיק. להציף. להתמודד.

את מתארת את זה כאילו פסיכולוג הוא מתקן לונה פארק, עולים, צורחים, נהנים... זה לא ככה.

לא חושבת שצריך פסיכולוג צמוד. אבל חושבת שכן טוב שכל אדם ילך אי פעם בחייו לפסיכולוג.

מאיפה ההנחה כי מי שהולך באופן חד פעמי יזדקק לפסיכולוג כל חייו...?  מכירה כאלו? את יודעת את זה מתוך עובדות? כי הסיפורים שאני מכירה הם אחרים. מאד אחרים אפילו.

מה זאת אומרת ההתחלה לא הגיעה ממנו? את יודעת איזה פסיכולוג נחשב להכי טוב? פסיכולוג ששותק הכי הרבה. שנותן לאדם לעבור עם עצמו הכי הרבה. שנותן לאדם מקום אחד בעולם הזה בו מותר לו ליפול. ליפול ולא להרגיש בדידות גדולה ותהומית, אלא מולה אוזן ולב שמקשיבים.

מה הבעיה ששמנסטיות ילכו לפסיכולוג? אני לא מצליחה להבין. מה הבעיה שמישהו ישב מולן, יראה את השיקלים לכאן ולכאן, יתן להן נקודות למחשבה, ידבר על הפחדים.

לא, הוא לא ילך במקומן לסיירות. הוא לא ידבר במקומן בראיונות. הוא לא ישן איתן בדירת שירות. ולא, הן לא יצמדו אליו על כל צעד ושעל. הוא פשוט יהיה להן יד מכוונת. מקום לעיבוד, לניתוח. להתקדמות בריאה.

הלוואי על כולנו.

את קוראת בכלל את מה שאני כותבת לך...? כי יש לי תחושה שלא.

בהצלחה לך.

כלומר לפי מה את יודעת?

כי אני לא מרגישה כך...

זה גם אפילו סוג של ענווה

השאלה אם יש לזה גבול

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳