אבל הקטע הזה שהייתי צכה לעצור תצמי עם אגרופים ביידים ולהחזיק תצמי כדי שאני לא אתפרץ בקללות על כל מי שמסביבי היה קשה

מאוד קשה כי כלפי חוץ הייתי עם פרצוף שלו למדיי נוטה לחיוך (שיצא מעוות לגמרי אגב)

עם אגרופים קמוצים מאחורי הגב..

זה היה קשה

אחכ הלכתי לבחוץ - חוץ מזה שהייתי חייבת

והוצאתי שם את כל העצבים או לפחות את חלקם 

ואז התקשרתי אלייך

עוד שלב בלאצת מזה 

אחרי בערך חצי שעה חזרתי הביתה 

ו..הכל חזר על עצמו

עד שנרגעתי!

ואז פשוט שוב ברחתי החוצה 

כדי שהעצבים והתסכול שלי לא יצאו על כולם והתחלתי לקלל את כל העולם ואשתו אם היה לי את מי כנראה הייתי הורגת מישו

אחרי בערך רבע שעה חזרתי הבייתה ההורים שלי לא היו בבית הם נסעו 

הכנתי ארוחת ערב ושמתי את דוד וישי לישון 

ועם כל העצבים שלי התחלתי לסדר תבית

(כל הדברים האלה לא קשורים למה שקרה)

את השאר את יודעת...

ולהתנהג בקצת יותר היגיון

ואני כן מודעת למה מעצבן אותי באותו הרגע ומה שמעצבן אותי זה לא אותו הדבר 

מה שמעצבן אותי זה שאין לי מה לעשות כדי שזה לא יקרה שוב

אני פשוט חייבת לסתום תפה ולהנהן בהסכמה

למה?

ככה זאת המציאות וכרגע גם אם אני מאוד ארצה אני לא יכולה לשנות אותה

אני יכולה לצאת מזה ואני יודעת איך

הבעיה היא שבאותו רגע אני מספיק עצבנית כדי לא לחשוב בהיגיון ולא להצליח לצאת מזה...

אז למה אני מתייחסת ככה לבעיה?

כי אין לה פיתרון - עובדה

אז במקום לשמור תזעם והתסכול אני מוציאה את זה החוצה

ואין לי בעיה שאת "מטיפה לי מוסר"

זה עוזר לי לצאת מזה בפעם הבאה

אני הבנתי למה את מתכוונת 

ונכון את צודקת אני צכה לדעת לצאת מזה ולא לשקוע בזה יותר מידיי

אבל פשוט באותו הרגע אני כבר עמוק בתוך זה 

אני צריכה לחשוב על משו ספציפי נראה לי באותו הרגע

זה יכול לעזור לי לצאת מזה

אולי את...

אחרי הכל כל בנא אחר שינסה לטלטל אותי באותו הרגע מלבדך ימצא את עצמו חוזר הביתה בלי ראש

איך?

להתמודד עם הרגשות

זה אחד הדברים שעוזרים לי לצאת

כי אז אני ברוב הפעמים כן מבטאת את הרגשות שלי

עם הרגשות....

החוסר ביטחון הזה.

במי שאני.

שיהיה לי עם מי להיות.

שם זה הכי פוגש אותי.

שם אני כבר אבלע.

שם כבר יראו מי אני באמת

חסרת קיימות.

אני פתאום לא קיימת

כי הקיום שלי זה רק בתנאים מסוימים.

אחכ אני כבר לא.

הן עם עצמן, כל אחת יש מי שמחפשת אותה ואוהבת אותה.

ואני בלי אף אחת. המקום שלי נאבד.

אני כבר לא.

שכחתן אותי

הרגלתן אותי להיבלע בין כולכן

אף פעם לא היה לי מקום אצלכן ולא אהבתן אותי

ואת, את שאמרת לי שנדבר.

איפה את?

שכחת אותי? או פשוט לא רצית?

למה?

למה??

מה נשאר ממני?

אין לי כוח שהיצירה שלי מגדירה אותי

והיא מי שאני

רק אם יצרתי יש אותי.

ואם לא, מה יש בי.

כלומר כלום.

וזה כואב. וזה חותך.

בבשר.

ואני רוצה לברוח, לברוח מהכאב.

אבל הוא פה. לא הולך לשום מקום.

ואני?

אני צריכה לבכות.

לא טוב לי

אני לא רגועה היום

כשהוא לא עונה לי אני לחוצה

ובכללי יום ברוך כזה (ככה כותבים?)

קיצור תתפללו עלי שאקום מהמיטה

למה אני לא יודעת מתי זה יקרה

אולי כשהוא יכתוב לי

עלאק שמרה לי את השעה

את אמיתית?!

בכלל לא קבעתי איתה כלום מה זה החוצפה הזאת

והיא גם לא התקשרה אלי כמו שרציתי ואמרתי לה

גם לא התקשרה כדי שנקבע שעה ואסביר לה

וגם קבעה עם עצמה שאני רציתי את השעה הזאת ואני עוד צריכה לעדכן אותה אם אני מגיעה.. פחחח

יש לה בעיה אני אומרת לכם...

זה הזיה מארץ ההזיות

מזל שניצלתי ממנה

תשאל את המים כמה הייתי שקופה

זה כואב לי לכאוב את לכתך

והרגליים מבקשות מנוחה

הלכתי מספיק בשבילך

הלכתי מספיק בשבילך

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואייי

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לאא

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואיי

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לבוא

לבואאאאאא

לבואאא

כל הלילות שהיו לי איתך

מאירים לי החשיכה

בריח שלך

אני עצבנית עליה

מבואסת

ומאוכזבת.

היא כל פעם אומרת ואז מתחרטת

אי אפשר ככה

קשה לי כל פעם חוסר וודאות

כל פעם אולי

ואז בסוף לא

ואז שניה לפני מבטלים

ואז מתחרטים

תחליטי

כאילו לא יודעת אי אפשר ככה

אז הגבתי לה יבש

ומותר לי.

עכשיו אני צכה לקום..

איך?!

כואב לי הבטן.

התקלחתי, התלבשתי, ציחצחתי.

שטפתי תכלים.

צריכה להתארגן

יאלה קומי יפה שלי קומי..

ואני לא אוהבת את זה!

יש דברים שכן אני מחכה להם אז באלי שיעבור הזמן,

אבל זה גם מעצבן ויש לזה השלכות שלא באלי לשאת.

באלי להישאר ילדה.

לנצל כל יום כל דקה.

לחיות את הרגע.

ולהתקדם!

יצאתי קצת לגינה

איזה כיף לי

נעים פה

יש שמש

שקט

אני לבושה כמו בקיץ

מרגיע

לרוב אני לא באה לכאן ..

לעיתים מתעצלת, לעיתים שוכחת

לעיתים צריכה דירבון.

אבל היום?

היום זה היום לצאת

יש שמש

חם נעים רגוע

אז לא היה לי ספק

היום בחרתי לבוא

ואני שמחה על זה

מבחינתי זה עשייה.

זה לא עוד יום שאני מעבירה

זה דרך

וואלה היה נחמד ב*****

לא ציפיתי!

הצלחתי להשתלב הרגשתי בנוח זקפתי את הגב את הכתפיים

הבאתי את עצמי, דיברתי בשוטף, צחקתי

אני אוהבת אותי ככה!

וגם בסוף הצחוקים עם *****

שלחתי לה עכשיו הודעה בוא נראה מה היא תענה..

באלי 

טוב היא בהתחלה התלהבה ואז פתאום היא לא בטוחה.

וזה קשה לי..

אני צריכה וודאות מותק

ולא כל פעם לחכות למה שהיא מחליטה

תקשיבו יום הזויי מארץ ההזויים

דיברתי איתו שעות ותכלס לא היה לי כוח

ואז דיברתי איתו

ואז נפגשתי איתה

ואז היה דווקא נחמד היום הייתי יותר משוחררת.. לא דפקתי חשבון מה שנקרא.

עד גבול היכולת כן?

ואז התחיל הגלגל..

קרה משהו כזה

וזה ביאס וכזה לקחתי את זה קשה

והלכנו במיוחד ואז גילינו שלא

ואז הגענו

והתבטל..

ואז עוד משהו..

ואז עוד משהו

ואז הוא אמר לי את הבשורה ..

ועכשיו עוד אחת

ואי אפשר ככה אי אפשר

מרגישה יום מעפן עם יותר מידי שיגעונות

לא מתאים לי בכלל!

רציתי רוגע שלווה וזה התהפך בצורה לא נורמלית.

ואני דואגת לה קצת

וגם מפחדת קצת שהיא תכעס

באלי שנהיה בטוב

וגם בכלל לא הייתי אמורה לנסוע היום לרוב אני לא הולכת ופתאום דווקא היום קרה כל מה שקרה...

אוף.. אני מבואסת

משהו אחד חיובי זה שהצלחתי לתקן את מה שרציתי. וגם לנקות. אז לפחות משהו

טוב היו ליד אנשים

אבל לא יודעת מעניין

אוף מי זה?

כאילו היא יותר שווה ממני

יאללה מטומטם אחד

מה אני יורדת לרמה הזאת בכלל

לכו שניכם

מפגרים

שונאת את זה שאתה יוצא עם כל החברות שלי

מטומטם!

אני לא מספיקה לך אתה מוכן לקפוץ!

מטומטם!

חושב שאני כלום!

די כבר להשתמש בי כצעצוע!

אני לא הצעצוע שלך

נמאס לי מהטמטום שלך

שירדתי הכי נמוך

אשכרה להתחנן אליו להיפגש איתי

יאלה. ת***** איתה מצידי

אני כועסת על עצמי

ושונאת את עצמי

ומבולבלת

ולבד

ושונאת את כולם

ואותו

ואותו

נעלבתי נפגעתי ואני לא מאמינה לך.