אהבה בין אמה לבנה ברור שהיא לא האהבה בין בני זוג.
אך עדיין יש בשניהם מכנה משותף - הרצון שיהיה טוב לאחד/ת שאני אוהב/ת.

אך ברור לכל, שאדם אומר "אני אוהב לאכול פיצה" - זה לא אומר שהוא רוצה שלפיצה יהיה טוב.
אלא שמאכל זה מוצא חן בעיניו וחביב עליו.

ויש כאלה שיגידו שאהבה = משיכה.
פיזית או מופשטת.

אהבה באה לידי ביטוי במילים, במתנות גשמיות... דברים המבטאים שאדם זה חשוב לך.
"ככל שאתה נותן יותר, כך אתה אוהב יותר".
=
"ככל שאתה מעריך יותר את הנותן, כך ערך המתנה גדול יותר בעיניך".

דהיינו שאהבה = נתינה.

בשבילי, אהבה אמיתית היא החיבור והקשר שלא ניתן לנתק.
שאתה רחוק פיזית אבל לא מפסיק לחשוב עליה.
שאכפת לך ממנה. 
שאתה תמיד דואג להתקשר ולשאול בשלומה גם אם אתה עסוק בעבודה.
שתרגיש הכי מאושרת בעולם.
שתקשיב לה שקשה לה ותדע גם לעזור שצריך.
שאתה רואה בחורה שנראית טוב אפילו יותר מאשתך ואתה לא מנסה לעשות השוואות.
שאתה רואה בחורה ברחוב, ואתה מוריד את הראש. גם שאשתך לא נמצאת איתך.
שאתה עובד עם נשים, אבל בחיים לא נגרר לשיחה שלא לצורך.
שאישה אחרת באה ללחוץ לך את היד, אתה מסרב בנימוס ומסביר שאתה שייך רק לאשתך.
שאין לך בכלל מושג כזה "ידידות".
שגם אם עולות לך מחשבות לא טובות בראש... אתה מיד מנסה להתגבר.
להבין את היהלום היקר שתפקידי לשמור עליו. לטפח אותו. ללטש אותו. לייקר אותו.
לקנות לאשתך מתנות גם בלי קשר לחג מסוים, סתם מתוך הכרת הטוב הפשוטה לאשתך.
להפתיע אותה, לטייל איתה, לעשות הכל ביחד.
ללמוד איתה תורה ביחד. חברותא. 
להכיר את אשתך יותר טוב מכל אחד אחר.
להרגיש שאתה יכול לספר לאשתך הכל.
לראות מול עיניך רק את אשתך.
להפוך לגוף אחד.

כמו שמספרים על ר' אריה לוין שלאשתו כאבה הרגל אז הם הלכו לרופא ביחד,
שהגיעו לשם פנה ר' אריה לרופא ואמר: "סליחה הרופא, אבל לאשתי כואבת לנו הרגל".
להבין שאתה זה אשתך ואשתך זה אתה. שניכם תלויים זה בזה.

לפי דעתי יופי מאוד נחוץ לאשה. זה נכון ש"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו",
אבל לפני שנוצר קשר רגשי, נוצר קשר חיצוני שתלוי במראה.
הרי היא הדבר הראשון שתראה שאתה מתעורר.

אך מובן לכל, שגבר שנראה לא משהו, בלשון המעטה, שלא יצפה לדוגמנית.
וכן להפך.

עכשיו שאני חושב על זה... לכל אחד מאיתנו יש טעם מסויים בנוגע למראה החיצוני של שני המינים.
יש אחד שהטעם שלו זה בלונדיניות ואחר זה עיניים חומות.
יש אחת שהטעם שלה הוא בחור גבוה ושרירי ואחרת צנום ונמוך.

למה בעצם? איך יכול להיות שכולנו בני אדם אך יש בינינו טעם שונה בנוגע למראה החיצוני של בני הזוג?
למה כל אחד מחפש משהו אחר?

אז לפי דעתי, הקבלה מסבירה שהמשיכה הנוצרת בין בן ובת היא הרצון של הנשמה לחזור לשלמות.
דהיינו, שלפני שהקב"ה הוריד אותך לעולם הזה, הוא לקח את הנשמה שלך וחצה אותה לשתיים.
חצי אחד שם בזכר וחצי שני בנקבה. לכן, המשיכה נוצרת כי הנשמה מחפשת את החצי השני שלה.

יוצא לנו מפה, שהסיבה שלכל אחד מאיתנו יש טעם שונה בנוגע לחיצוניות היא שאולי הנשמה מרגישה שהחלק המקורי שלה נמצא דווקא באחת עם עיניים ירוקות וכדו'...

אם למישהו/י יש איזה חידוש בעניין, אשמח לשמוע.

אבל כמובן שיש אנשים שלא ממש אכפת להם איך בן הזוג נראה.
לי אישית מאוד אכפת, אז הייתי אומר 8-7.
צריך לזכור, שהאופי נשאר והיופי נעלם... לכן אם קיבלת אשה טובה באופי וגם יפה - היופי זה רק הבונוס.

לגבי השאלה האחרונה, לא כלכך הבנתי מה זה בעצם "לא מבינה אותך".

לי אישית, לא הייתה חברה.
למרות שעברו לי מחשבות לפני כמה שנים לגבי קשר כזה... אבל זה חלף.
אני לא חושב שצריך איזשהו קשר כזה עם בת במיוחד בגיל הנעורים.
אני דוגל בשיטה - תהיה שמור תקבל שמורה - תהיה פרוץ תקבל...

חפרתי מספיק, אז ב"הצלחה רבה!
ובעזרת השם תזכי לחתן חמוד ירא שמיים שיפנק אותך כפליים!
חחחח אני לא כזה טוב עם חרוזים 

אהבה אמיתית זה בשבילי זה פשוט להרגיש גוף אחד. כשכואב לה, כואב לך. כשכואב לך, כואב לה.

אהבה זה הערכה עצומה לזאת שמולך. אהבה זה להיות מוכן למות בשבילה. כי אתה אוהב.

אהבה אי אפשר לבטא במילים...אז אני באמת ניסיתי לענות אבל אני מרגיש שלא מתנסח לי כ"כ.אז מחילה.

כמה היופי חשוב? ברור שחשוב לי שאשתי תראה טוב. לא ביקשתי דוגמנית אבל שתראה טוב, כי ידוע שהחיצוניות מעוררת הפנימיות. לכן זה חשוב. במספרים בערך 7-8.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....