במדבר רבה פרשה יד, כ וספרי סוף פרשת וזאת הברכה:
ולא קם נביא עוד בישראל כמשה: בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ... ואיזה זה בלעם...
34-10 לד י ולא קם נביא עוד בישראל כמשה - חלקנו בתורתך
במדבר רבה פרשה יד, כ וספרי סוף פרשת וזאת הברכה:
ולא קם נביא עוד בישראל כמשה: בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ... ואיזה זה בלעם... משה לא היה יודע מי מדבר עמו ובלעם היה יודע.
ולכאורה משמע מהמדרשים שבלעם היה נביא עוד יותר ממשה רבנו, שלכאורה זה פלא גדול. וכבר עמדו על זה המפרשים. וראה מה שהאריך הרמב"ן בפרשת בלק כד א.
ויש להסביר על פי מרז"ל (מגילה לא, ב): "קללות שבמשנה תורה. . משה מפי עצמו אמרן"
ובפירוש רש"י פרשת כי תבוא כח, כג: משה מפי עצמו אמרן.. הקל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד, וגם כן בקללה זו הקל, שבראשונות הוא אומר את שמיכם כברזל וארצכם כנחושה (שם יט.), שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע, ומתוך כך יהא חורב בעולם, והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיע והיא מרקבת פירותיה, וכאן הוא אומר שמיך נחשת וארצך ברזל, שיהיו שמים מזיעין, אע"פ שלא יריקו מטר מכל מקום לא יהיה חורב של אבדון בעולם, והארץ לא תהיה מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע, ואין הפירות מרקיבין.
ואילו בבלעם גם כאשר הוא בירך, מובא במסכת תענית כ, א:
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב 'נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא'(משלי כז, ו)? - טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכן בלעם הרשע. אחיה השילוני קללן בקנה אמר להם לישראל 'והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה' מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהן, דממו הרוחות עמד הקנה במקומו. אבל בלעם הרשע בירכן בארז שנאמר 'כארזים עלי מים'(במדבר כד, ו) מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובין אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו כיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים.
ובלקוטי שיחות חלק לו, ר"ח שבט, סעיף ד:
"קללות שבמשנה תורה. . משה מפי עצמו אמרן" (ודלא כאלו שבתורת כהנים (פ' בחקותי),, ש"משה מפי הגבורה אמרן"). וכבר נתבאר בכ"מ37, שכלל זה נאמר לא רק לענין "קללות שבמשנה תורה", אלא כל ספר משנה תורה אמר משה "מפי עצמו".
ובפירוש הדברים האריכו במפרשים38, דלכאורה איך אפ"ל על פסוק מחמשה חומשי תורה שמשה "מפי עצמו" אמרו (ולא "מפי הגבורה") — והרי הלכה ברורה39 היא ש"האומר שאין התורה מעם ה'. . אפילו תיבה אחת, אם אמר משה אמרו מפי עצמו ה"ז כופר בתורה". ומפורש ברמב"ם40 לענין "שמונה פסוקים שבסוף התורה" — "שהכל תורה היא ומשה מפי הגבורה אמרם"?
ומבואר בזה ע"פ דברי התוס'41 "משה מעצמו אמרם — וברוח הקודש", כלומר, שגם (קללות שב)משנה תורה ברוה"ק נאמרו והוי בכלל תורה שנאמרה "מפי הגבורה", אלא שב"מפי הגבורה" יש כמה דרגות42 (ולגבי "פי הגבורה" שבד' ספרים הראשונים, הרי "רוה"ק" שבמשנה תורה בגדר "פי עצמו" ייקרא, וכדלקמן סעיף ה).
ובסעיף ה: חילוק בין "פי הגבורה" שבד' ספרים הראשונים ו"פי הגבורה" שבמשנה תורה,, דספרים הראשונים נתגלו ע"י הקב"ה, אלא שהי'' באמצעותו של משה, שהקב"ה שם את הדברים בפיו, ומשה הי' מעתיקן בכתב, באופן שלא התערבה דעתו והשגתו של משה במסירת הדברים; משא"כ במשנה תורה, אף שגם הדברים שבמשנה תורה נאמרו "מפי הגבורה", מ"מ התגלות הדברים היתה ע"י משה, שמשה הי' מדבר מעצמו את דברי ה' אשר השיג בדעתו. והיינו שדברי הקב"ה נתלבשו בדעתו של משה (ולכן מסרם משה לבנ"י כאילו הי' אומרם "מפי עצמו").
ועל פי זה, שהנבואה של משה רבנו התלבשה בדעתו של משה רבנו והתאחדה עמו עד כדי כך שהיה יכול לשנות ולהקל בדברי תוכחה שלו, וזה היה במשה רבנו שהיה אוהב ישראל שאפילו דברי תוכחה הוא הפך לטובה לישראל ולא אמר מילה במילה את דבר ה'. אבל בלעם הרשע עדיף שיאמר דברי ה' כהווייתן, למרות שגם אצלו זה התלבש בשכלו אבל היה עדיף שיהיה לו יותר נבואה מאשר התערבות השכל שלו. וזה הפירוש שהיה יותר נביא ממשה רבנו שמסר דברי ה' עם פחות התערבות של הדעה שלו בכדי שלא יזיק חס וחלילה לישראל.
ויש לאמר שזה נרמז בדברי האור החיים הקדוש על הפסוק ולא קם נביא עוד בישראל כמשה: בישראל - רמז שכל השגת נבואתו הייתה באמצעות ישראל... ורז"ל דרשו אבל באומות העולם וכו'.
פירוש שגם דרשת חז"ל שבאומות העולם קם, גם זה לטובת ישראל.
ולא קם נביא עוד בישראל כמשה: בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ... ואיזה זה בלעם...
34-10 לד י ולא קם נביא עוד בישראל כמשה - חלקנו בתורתך
במדבר רבה פרשה יד, כ וספרי סוף פרשת וזאת הברכה:
ולא קם נביא עוד בישראל כמשה: בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ... ואיזה זה בלעם... משה לא היה יודע מי מדבר עמו ובלעם היה יודע.
ולכאורה משמע מהמדרשים שבלעם היה נביא עוד יותר ממשה רבנו, שלכאורה זה פלא גדול. וכבר עמדו על זה המפרשים. וראה מה שהאריך הרמב"ן בפרשת בלק כד א.
ויש להסביר על פי מרז"ל (מגילה לא, ב): "קללות שבמשנה תורה. . משה מפי עצמו אמרן"
ובפירוש רש"י פרשת כי תבוא כח, כג: משה מפי עצמו אמרן.. הקל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד, וגם כן בקללה זו הקל, שבראשונות הוא אומר את שמיכם כברזל וארצכם כנחושה (שם יט.), שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע, ומתוך כך יהא חורב בעולם, והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיע והיא מרקבת פירותיה, וכאן הוא אומר שמיך נחשת וארצך ברזל, שיהיו שמים מזיעין, אע"פ שלא יריקו מטר מכל מקום לא יהיה חורב של אבדון בעולם, והארץ לא תהיה מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע, ואין הפירות מרקיבין.
ואילו בבלעם גם כאשר הוא בירך, מובא במסכת תענית כ, א:
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב 'נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא'(משלי כז, ו)? - טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכן בלעם הרשע. אחיה השילוני קללן בקנה אמר להם לישראל 'והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה' מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהן, דממו הרוחות עמד הקנה במקומו. אבל בלעם הרשע בירכן בארז שנאמר 'כארזים עלי מים'(במדבר כד, ו) מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובין אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו כיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים.
ובלקוטי שיחות חלק לו, ר"ח שבט, סעיף ד:
"קללות שבמשנה תורה. . משה מפי עצמו אמרן" (ודלא כאלו שבתורת כהנים (פ' בחקותי),, ש"משה מפי הגבורה אמרן"). וכבר נתבאר בכ"מ37, שכלל זה נאמר לא רק לענין "קללות שבמשנה תורה", אלא כל ספר משנה תורה אמר משה "מפי עצמו".
ובפירוש הדברים האריכו במפרשים38, דלכאורה איך אפ"ל על פסוק מחמשה חומשי תורה שמשה "מפי עצמו" אמרו (ולא "מפי הגבורה") — והרי הלכה ברורה39 היא ש"האומר שאין התורה מעם ה'. . אפילו תיבה אחת, אם אמר משה אמרו מפי עצמו ה"ז כופר בתורה". ומפורש ברמב"ם40 לענין "שמונה פסוקים שבסוף התורה" — "שהכל תורה היא ומשה מפי הגבורה אמרם"?
ומבואר בזה ע"פ דברי התוס'41 "משה מעצמו אמרם — וברוח הקודש", כלומר, שגם (קללות שב)משנה תורה ברוה"ק נאמרו והוי בכלל תורה שנאמרה "מפי הגבורה", אלא שב"מפי הגבורה" יש כמה דרגות42 (ולגבי "פי הגבורה" שבד' ספרים הראשונים, הרי "רוה"ק" שבמשנה תורה בגדר "פי עצמו" ייקרא, וכדלקמן סעיף ה).
ובסעיף ה: חילוק בין "פי הגבורה" שבד' ספרים הראשונים ו"פי הגבורה" שבמשנה תורה,, דספרים הראשונים נתגלו ע"י הקב"ה, אלא שהי'' באמצעותו של משה, שהקב"ה שם את הדברים בפיו, ומשה הי' מעתיקן בכתב, באופן שלא התערבה דעתו והשגתו של משה במסירת הדברים; משא"כ במשנה תורה, אף שגם הדברים שבמשנה תורה נאמרו "מפי הגבורה", מ"מ התגלות הדברים היתה ע"י משה, שמשה הי' מדבר מעצמו את דברי ה' אשר השיג בדעתו. והיינו שדברי הקב"ה נתלבשו בדעתו של משה (ולכן מסרם משה לבנ"י כאילו הי' אומרם "מפי עצמו").
ועל פי זה, שהנבואה של משה רבנו התלבשה בדעתו של משה רבנו והתאחדה עמו עד כדי כך שהיה יכול לשנות ולהקל בדברי תוכחה שלו, וזה היה במשה רבנו שהיה אוהב ישראל שאפילו דברי תוכחה הוא הפך לטובה לישראל ולא אמר מילה במילה את דבר ה'. אבל בלעם הרשע עדיף שיאמר דברי ה' כהווייתן, למרות שגם אצלו זה התלבש בשכלו אבל היה עדיף שיהיה לו יותר נבואה מאשר התערבות השכל שלו. וזה הפירוש שהיה יותר נביא ממשה רבנו שמסר דברי ה' עם פחות התערבות של הדעה שלו בכדי שלא יזיק חס וחלילה לישראל.
ויש לאמר שזה נרמז בדברי האור החיים הקדוש על הפסוק ולא קם נביא עוד בישראל כמשה: בישראל - רמז שכל השגת נבואתו הייתה באמצעות ישראל... ורז"ל דרשו אבל באומות העולם וכו'.
פירוש שגם דרשת חז"ל שבאומות העולם קם, גם זה לטובת ישראל.
