כולי עייף עם אלף תיקים על הגב ורק רוצה לאכול ולישון,

נכנס הביתה, וקולט מולי 3 בנות מהשכבה שלי יושבות בסלון.

לא מבין מה קורה, פתאום אחותי עולה מלמטה וכזה:" אתה לא חוזר מחר? אני עושה פה פעולה לחניכות שלי..."

אני מדריך ט' ואחותי כיתה ח'...

והם מסתדרים מצוין

אבל זה שהם מסתדרים יפה ביחד:

למדריכה שלי יש אח בגיל שלנו

גם הוא וגם אנחנו מתבאסות

מה גם שהוא שכן ממול שלי

היא אוהבת לא להסכים איתי.

למדריך שלי באריאל יש אחות בגיל שלנו. פעם אחת שהיינו אצלו היא נכנסה פתאום עם חברות שלה מהשבט(!) ואנחנו כזה שידוכים וכו'. מסכנות ישר ברחו.

והייתי עם פיג'מה בחדר שלו ובאתי להגיד לו שלום אז יצאתיי מהחדר ומולי עמד חבר שלו

"אתה לא נורמאלי! למה אתה לא אומר שיש לך חבר?!" (נראלי זה רק גרם לחבר להסתכל עליי, בהתחלה הוא לא ראה אותי) פאדיחה

יש לי עוד לא מעט, לא עולה לי עכשיו. (זו פחות טובה)

אבל אני מפחד להתגלות...

סליחה, אני אחשוב על פאדיחה אחרת

דיברתי עם חבר שלי בתפילה, ואז קלטתי שה' מסתכל עלי...

הוא לא הזיז בדיוק תמבט לאחד בספסל ממול??

קשה, מדברים,ושום דבר.

ואולי אני גם בחיים לא אקבל תשובה...

נסתרות דרכיו.

הוא נמצא פה תמיד. אנחנו אלה שמתעלמים ממנו. בעוונתינו

וחוץ מזה, שרואים את זה

ואם הוא לא חייב גם אני לא חייבת. נכון?

את חייבת רק בגלל שהוא ברא אותך מנשים אותך כל שנייה ועושה בך את כל הדברים(עיניים אף פה אוזניים וכו)

הוא רואה שהוא מנשים אותי סתם וזה לא מעניין אותוו!!

ושום דבר בי לא טוב..

את לא רוצה לחיות?

למה?

מה רע לך בחיים

וגם 

אם הוא ממשיך להחיות אותך כניראה שיש לך יעד ומטרה!!!

ככה. חיים חרא. לא מבינה את מי שרוצה.

הכל רע.

אז ממש חבל שיש לי מטרה. אני מקום מבוזבז פה בעולם

סתם כי זה מה שאני אמרתי ביום שלישי שעבר

קמתי בבוקר

ואשקרה לא עשיתי כלום!!!!

אז כזה התחלתי לשובב

למה אני צריכה לחיות פה??

הרגשתי שאני ממש מבוזבזת

והרגשתי ריקנות

לא חבל שיש לך מטרה!!!

לכי תדעי למי תועילי בחייים???

 אם מישו יצטרך תעזרה שלך????

ורק את בעולם תוכלי לעזור לו....

לכי תדעי!!

הדברים הקטנים לאנשים גדולים,

עושים דברים גדולים לאנשים קטנים!!!

^^^משפט יפה ושיא נכון ששמעתי!!

את מועילה לנו,דבר ראשון,

דבר שני,למשפחה שלך,

דבר שלישי,יש בך מלא תכונות טובות

דבר רביעי-תסתכלי בחתימה שלך!!!

בכל ההודעות שכתבת בשרשור הזה הזדהיתי..(ככה כותבים?)

ושהוא מאמין בך

לא רציתי שהוא ייתן לי לחיות. בשביל מה? בשביל סבל? בשביל לקום, לחטוא לחטוא ולחטוא ואז לחזור לישון?

והבנתי קצת אחרת. אני עוד לא הבנתי עד הסוף, אני בתהליך ב''ה.

(אם את רוצה באישי בהזדמנות אני אגיד לך מה באריכות, פשוט אין לי ראש לזה עכשיו.)

אל תשפטי אנשים

תבדקי,הוא עוזר לך תמיד!!!

ואם קשה-זה ניסיון!!!

בלג בעומר עשינו הרקדה בבית של המדריכההה

קיצור אני הייתי משוגעת וזהה

והשתוללתי רבות והכל פתאום אח שלה נכנס

פעם פתחתי את השער של הבית שלי וגיליתי תשכן שלי(בגילי) ומחזיק 6 ביצים שלקחו בהשאלה

קיצור זה סיפור איך לקחת את זה:

אני מלמעלה הוא מלמעלה

מהצדדים זורקים

קיצור זה היה מצחיקק:D

אבל זה עוד לא נגמר 

אח של חברה שלי היה חבר שלו 

והיא סיפרה שהוא סיפר לאח שלה שפעם הייתה לו פדיחה עם השכנה שלו ......

קיצור לונעים

מישהו לאמט את מה שאמרתי

@א"י השלמה!! @אדל המהממת @מישהי בעולם הזה

מאמטת כל מילה....

תגיד תודה שאתה לא מכיר אותה

איפה אני ימצא את זה עכשיו??

וואי טוב

@נגרינסקי

תנצל תזיכרון שלך!!!!!

זה היה ערב רגיל לחלוטין... - נסיונות פעילים

אז אני נמנע ממנו...

יום אחד דוד שלי בא אלינו וישב בסלון. אני הייתי בטוחה שזה אח שלי, אז באתי אליו מאחורה וצבטתי אותו.. 

הוא צעק איייי פתאום אני קולטת שזה דוד שלי  ברחתי לחדר והתחלתי לבכות כמו סתומה.

עוד פאדיחה, יום אחד הלכתי עם אחי לאסוף מצרכי מזון לארגון מסויים, דפקנו אצל שכנה אחת ושאלנו אם היא יכולה להביא לנו מצרכי מזון... היא כזה, "שניה אני אלך להביא לכם משהו.." היא חוזרת עם תפוז וקלמנטינה, ואומרת "לך תפוז, לך קלמנטינה" בתאבון חמודים. הדלת נסגרת--- 

יש לי עוד מלא אבל זה מה שתמיד עולה לי..

קפצתי על חברה במרכזית מהמאחורה.

וזו לא היתה היא. והיא קפצה כי הייתב בטוחה שאני מחבל.. פאדיחות

פעם אחת הייתי בצמב כפית של ממש, ואז ראיתי את חברה שלי (גם היא במצב כפית) בברזייה, עכשו היא התכופפה

ככה שלא ראיצתי שזה בכלל היה המורה של הכיתה השנייה שהיה להם אותו סוודר (לא ראיתי את המטפחת)

ואז קראתי לה כזה במשוגע כזה בעע כזה שלא תבינו ואז המורה הזותי מסתובבת כזה ואני כזה "אופס" וברחתי משם....

שנה אח"כ המורה הזאת נהייתה המורה שלי.

ואז היה ערב כיתה ואני הייתי מהאלה שמארגנות, אז היינו שם רק הוועדה וכשסיימנו לארגן ועדיין אף אחת לא הגיעה

אז נכנסתי למזכירות והתחלתי לבלבל בשכל ברמקול הזה שכל הבי"ס שומע (היינו רק הוועדה אז מה אכפת לי)

ואז אחרי איזה 10 דקות שלמות (!!!) שבלבלתי בשכל בצורה נוראית כזה...

אני יוצאת, וחברות שלי מהוועדה קרועות מצחוק כזה...

ואז הם אומרות לי: "לא רק אנחנו הקשבנו לך"

אני מסובבת את הראש ואני רואה שהמורה באה לעזור לנו.... (אותה מורה של מקודם כאילו)

פאדיחה....

עכשו משו אחר,

היה לנו כזה פעילות וכזה היה צינורות בפעילות (כאלה עבים וקצרים, קשיחים כאלה)

ואני כזה לוקחת צינור כזה ושמה אותו בצורת גיטרה וכזה אומרת קצב כזה ועושה עם הראש

פתאום אני קולטת שאני עומדת מול (!) הרכזת, עכשו בלא מספיק זה, אני אומרת (עדיין מולה כן? והיא מסתכלת עלי כאילו נפלתי מהירח) "אופס!"

וכל הכיתה שלי נשפכת מצחוק.

הי! ספרי גם את!

זכיתי בחידון וקיבלתי נשיקה מהמנהלת המחנכת והמורה מקצועית ובנוסף חיבוקים וליטופים מהסגנית(נגעל)

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

 כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)

ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.

ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.

כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?

אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.

אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......

אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.

פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה. 

בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?

בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.

אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.

ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.

אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.

ובכלללללל

אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?

אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.

((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.

ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.

והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!

ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו

אז דיברנו

ושאלתי

והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב

ואמרתי שיענה מה שהוא חושב

והוא הסביר

והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך

וניסיתי להבין ככל יכולתי

בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת

ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה

ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר

אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית

ואולי זה גם האופי

ושוב הקשתי

ושוב ניסה לתרץ

אז בסדר נו הבנתי

אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה

אח"כ אם זוכרים אותך