...
אין לי מה לומר
אולי שאתמול
כמעט באותן שעות
התגעגעתי
יותר מתמיד
אלייך
לעיניים שלך
לכתב שלך
להתכתבויות
ומרוב געגוע,החלטתי שאני שוב כותבת לך
במכתב
לא ממש ידעתי מה לעשות איתו
אבל כתבתי
בשלב מסוים זה די הפך למכתב נורמטיבי כמו כל הקודמים
אחרי שכתבתי אותו
עוד יותר לא יודעתי מה לעשות איתו
חשבתי או להביא לך אותו במפגש או מתישהוא לכתוב אותו פה בפורום...
אני יעלה אותו עכשיו..סתם כי בכל פעם אחרת זה יראה דפוק...
נא להעריך המכתב די ארוך
אפי שלי האהובה...
כן אני מודעת לזה שאני כותבת עכשיו בדף
וכן אני מודעת לזה שאין לי איך להעביר לך את זה
וכן אני מודעת לזה שזה מטומטם מצידי
כן
אני מודעת להכל אבל את פשוט חסרה לי עכשיו
אני מתגעגעת
וזה מדגיש לי עד כמה את חסרה
אולי אני אכתוב את זה מתישהוא בפורום,אם יהיה לי כוח להקליד
כי בעקרון המכתב הזה הוא סתם כי כרגע אני מתגעגעת עד עמקי נשמתי
אני יכולה לזרוק את זה לפח ואני יכולה גם לתת לך את זה שבוע הבא במפגש
בתקווה ששתינו נבוא
אוף
את לא מתארת לעצמך כמה אני מתגעגעת כרגע נכנסתי לאיזה דודא מוזרה של געגוע
את היחידה בעולם הזה שיש לי באמת געגוע אליו
ולא יודעת אם באמת את יכולה להבין
כי את,הכרת לפני זה תמושג של חברות אמיתית
אני לא
ורציתי את זה
מאוד
והאמת היא שלא תמיד האמנתי שזה קיים
כי המקום היחיד שבו מצאתי כזאת חברות
היא..בספר..
רציתי את זה וביקשתי את זה בלי להיות בטוחה שזה בכלל קיים
ואז יום אחד
בום
קיבלתי את זה
טוב אולי לא בדיוק יום אחד..
ואז אחרי חודש וחצי זה נעלם
לתמיד
אני התמכרתי לזה
ה-ת-מ-כ-ר-ת-י
ובאלי עוד
חבל..
באלי עוד ובאלי שוב
אבל אלו חלומות שלא נראה לי יכולים להתגשם
ואני ממש ממש ממש ממש לא הולכת לעשות את זה שוב בת אחרת
ממש ממש לא!
את תמיד תשארי החברה הכי טובה שלי
גם אם לא יצא לנו שוב להיפגש
אפי..
אפי שלי היקרה..
אני אוהבת אותך..(תדמייני תסמיילי שמנשק רק בלי החיוך הדבלי...)
וככ קשה לי בלעדייך
עצוב לי שהכרתי תדבר הזה חברות אמיתית רק לחודש
תקופה ככ קצרה
באמת למה לא עברנו בתחילת שנה!
היה עדיף שאני לא אכיר אותך?
לא!!
ממש לא!!!
מחשבה מטומטמת בעליל
היו לי איתך תרגעים הכי יפים בחיים שלי
טוב זאת היתה מחשבה מטומטמת
הגעגוע שלי עכשיו הפך למשו אחר,שונה
אם לפני כשחשבתי עלייך היה עולה לי חיוך על הפנים
עכשיו,כואב לי..שלא ניצלתי תזמן שהיה לי איתך
למרות שזה היה עושה לי עכשיו יותר קשה בלעדייך
הייתי צכה להיות איתך יותר
זה עשה לי ככ טוב
אגב..עמוד וחצי
בהתחלה התכוונו שתינו שהחברות הזאת תהיה בעיקר במכתבים
כתבת לי משו כזה.."כמו עד עכשיו רק יותר חזק,אמון"
כבר כשכתבת את זה ידעתי שזה לא הולך לצאת לפועל
אמון היה לי בך עוד לפני שהכרתי אותך..
השנה הזאת(נראה לי אמרתי את זה פעם)
היתה הכי קשה בשבילי אבל מצד שני אחת השנים שאני לא הולכת לוותר עליהם
כתבתי פה סתם כל מיני דברים שהיה לי(אין לי כוח להקליד)
...ואז התחיל הקטע איתך...
זה בהחלט משו טוב שקרה לי השנה אבל בואי נאמר שהשבוע הראשון איתך כמעט עשה לי התקף לב
ואז..פרידה
קשה
אולי באותה השנייה היא לא הייתה ממש קשה אבל מיום ליום אני מבינה עד כמה היא קשה
כמובן היו עוד המון דברים שקור לי השנה ולא הזכרתי אותם
גם במשפחה שלי..אוף
אני ילדה נורמלית?אני נחשבת סטנדרטית?בכללי,בפנימיות ובחיצוניות במה שאני עוברת ובתפיסה שלי להכל,אני ילדה נורמלית?זה נורמלי איך שאני מתייחסת להכל?
פשוט שאני מסתכלת על בנות בכיתה ובקודמת הן ...ככ..לא יודעת חסרות חיות כאילו..כל יום קמות הולכןת לביס מדברות לומדות צוחקות חוזרות הביתה יוצאות קצת חוזרות הביתה ישנות ושוב הכל כמו תסריט חוזר
זה...מוזר..לא חסר להם כלום?! כאילו משו..אני לא יודעת מרגיש לי הכל ריק ומבוזבז מידי
זאת רק אני כזאת?
ואם כן למה?זה טוב או רע?ולמה רק אוי מעסיקים כל הדברים האלה?זה מראה משו עלי?
זה שאני כזאת אומר משו?משו שאני צכה אולי לעבוד עליו?
אוי אפי אני ככ רוצה וצריכה אותך כאן
שתעזרי לי לסדר קצת תמחשבות שלי
ויותר
שפשוט תהיי פה
תעשי איתי כלום
פשוט להיות
לחבק לתת לי יד
ושאני אוכל לומר לך שאני אוהבת אותך
כשאת כאן לא בטלפון
הצחיק אותי עד כמה זה דומה למה שכתבת לי למעלה (אני מודעת שאני הורסת רצף עם המחשבות שלי עכשיו)
מרגיש לי מפחיד שכשקיבלתי אותך קיבלתי תמקסימום
אני לא יודעת כמה עוד זה יכול להתפתח
כי זה מרגיש לי המקסימום
ולא שאני רוצה חברה טובה נוספת ממש לא
זאת את לתמיד
פשוט..זה,אני..כלום
את,גם מכירה את זה לפניי
אני לא יודעת עד כמה הייתה עמוקה החברות שלך עם אוראל ולירון ואני גם לא רוצה להיכנס לזה
פשוט מרגיש לי שהחברות הזאת היא הכי עמוקה שיש (טוב את החברה היחידה שהייתה לי אבל בכלזאת)וזה די מפחיד אותי
מרשה לי לשאול שאלה?(את כנראה לא תעני לי עליה בזמן הקרוב כי בכל זאת אני כותבת פה על דף..)
החברות שלך עם אוראל/לירון הייתה גם היא כזאת עמוקה או יותר/פחות
אני לא יודעת אבל את..קצת יותר מנוסה
טוב בהתחשב בכך שכבר רבע לשתיים אני אעצור פה(לקח לי יותר משעה לכתוב את הכל)
חוץ מזה שעוד מעט נגמר לי הדף
הרביעי אגב
טוב אני ממש לא יודעת מה אני הולכת לעשות עם המכתב הזה ואיך להביא לך אותו,אם בכלל
יכול להיות שהוא סתם ישמר אצלי או שבכלל אני אזרוק אותו עוד כמה ימים
אפי שלי..
אני ככ אוהבת אותך..
אפי..
אוהבת הכי הכי שאפשר(אני חושבת)
אפרת
נ.ב
טוב התעוררתי ושלוש עכשיו
אני לא הולכת עכשיו למחשב כי אין לי מה לעשות שם
אולי לכתוב לך שאני עדיין מתגעגעת
אולי אפילו יותר ממקודם
למה את לא פה?
אפי...
טוב זאת חתיכת הודעה ארוכה...
אפיי
שקד.ההודעה הכי ארוכה שכתבתי
הייתי בלחץ מהתגובה שלך
יותר נכון ממה תהיה התגובה שלך
לחץ יותר מידיי גבוה...
נכונה בעליל!
את מתגעגעת,את לא רוצה להתגעגע יותר ולכן את מחליטה שאת לא רוצה לבוא לפעילויות מפגשים ודברים שהכיתה עושה ביחד
סליחה שאני אומרת אבל זה מטומטם!
מ ט ו מ ט ם
לא יהיו עוד הרבה דברים כאלה הזמן הזה של החופש זו התופה היחידה שנשארה לכיתה בתור "כיתה"
כולל הבנות שעוזבות שנה הבאה כולל כולם
אחרי החופש יהיה ממש קשה ליצור עוד כאלה מפגשים של כולם
אז יש לך חודשיים עם כמעט כלום מפגשים של הכיתה ואת לא רוצה לבוא כי את לא רוצה להתגעגע
טוב אולי רק אני מבינה את זה באמת כי אני עברתי את זה
ותאמיני לי זאת שטות
את חושבת שאני לא חשבתי את זה בהתחלה?
אז בואי אני אגיד לך שכן
ומזל שתפסתי תצמי יחסית מוקדם ןהבנתי שאני עושה טעות
למה זה חשוב לי ?
כי זה משפיע בתת מודע שלך באותו רגע ואת מפסידה את זה לתמיד
בוחרת.ת
שכבר מהכותרת רואים שוצה לקום תחייה.
בקושי את עצמי אני מצחיק. שוין
איזה חתיך הוא היה..
ונסיך כזה
רואים שיש לו מידות טובות
למה הוא לא פנה??
טוב היו ליד אנשים
אבל לא יודעת מעניין
אוף מי זה?
אני שונאת אותך
אתה נטשת אותי
וחבל שנתתי בך אמון
וחבל שהקדשתי את הלילה הזה בשבילך
שביזבזתי את הזמן שלי עבורך
לקבל ממך טיפת יחס
אני כועסת עליך
ורוצה להתאבד
לא רוצה את החיים המרים האלה
אתה לא רוצה אותי
אתה מעדיף מישהי אחרת על פניי
איבדת אותי
אני הולכת מהעולם הזה
לא מעוניינת להיות פה יותר
רע לי פה
לא מוצאת את עצמי
כולם שומעים אותי
אתה מעדיף אותה על פניי
אני סוג ב
חבל שדיברתי איתך
לא הגיוני המצב הזה
שאתה תדבר איתי על אחרות
כאילו הן יותר שוות ממני
ויותר מעניינות אותך ממני.
אני כלום בשבילך
אתה לא שווה את הכאב שלי
אתה לא שווה אותי
מי שלא רוצה אותי
שילך
שונאת אותך
ביי
כאילו היא יותר שווה ממני
יאללה מטומטם אחד
מה אני יורדת לרמה הזאת בכלל
לכו שניכם
מפגרים
שונאת את זה שאתה יוצא עם כל החברות שלי
מטומטם!
אני לא מספיקה לך אתה מוכן לקפוץ!
מטומטם!
חושב שאני כלום!
די כבר להשתמש בי כצעצוע!
אני לא הצעצוע שלך
נמאס לי מהטמטום שלך
שירדתי הכי נמוך
אשכרה להתחנן אליו להיפגש איתי
יאלה. ת***** איתה מצידי
החיים שלי לא יתקדמו לשום מקום
הם אף פעם לא היו נורמלים
והם גם לא יהיו
לא חווה אותם נורמלי
אני לבד בזה
אבל אחד לא יבין
ואני גם לא מבינה מה עובר עלי
ואין לזה פיתרון
I need someone to hey me
קשה לייי
מרגישה לבדדד.
0מרגישה שהרסתי הכל.
אין לי כוח לזה.
לכל הסיוטים האלה.
למה הייתי חייבת להרוס
ולהגיד שהרסתי.
עכשיו באמת הרסתי.
אני לא חשובה לאף אחד.
ואני צריכה למות.
ואני ראויה רק כשאני טובה.
ונחמדה ומאמינה בטוב.
וכשלא אני גרועה.
ואי אפשר לסבול אותי.
רק כשאני בלב פתוח ובאמון יש לי מקום.
הרגשות שלי הורסים הכל.
מחריבים כל חלק טוב.
והוא לא קיבל אותי.
את ההרגשה הזאת שאמרתי לו.
וזה ציער אותי
כי מה בסה"כ רציתי. שתחבק את הרגש הזה.
ולא שזה יערער אותך גם. או יעצבן אותך. או ירחיק בנינו. את התחושה שהייתה.
והוא כבר התקדם.
וגם הוא.
ואני נשארתי לבד.
לא מעניינת אף אחד . לא מעוניינת באף אחד.
ואם רצית להזמין אז למה את עכשיו אומרת שלא?!
מעצבנתתתתתת
לא נשכח ולא נסלח!
אני כועסת על עצמי
ושונאת את עצמי
ומבולבלת
ולבד
ושונאת את כולם
ואותו
ואותו
נעלבתי נפגעתי ואני לא מאמינה לך.
ספונטניות
באלי מרחב בטוח.
מה יעזור לזה?
מלכתחילה להגיע עם ביטחון
לדעת מה זה חברה
ואיך קורים ההתנהלויות. ולאחרים.
ליצור לעצמי זמן לעשות דברים..
איך לפרש דברים בלי לקחת קשה.
איך לא לבוא מפוחדת.
למה מגיעה מפוחדת?
להבין
שיקופים
איך לדעת איפה הוא נמצא?
אני מבינה שכן אבל גם מבינה שלא...
ואני משליכה את זה לכל דבר
שזה לא יהיה החיים היחיד..
הבעיה שבכל מקום זה יפגוש אותי בסוף
ונמאס לי ככה
זה באמת בלתי נסבל עבורי
כל הזמן בודקת מה כתבתי
ולא שלמה עם זה
באמת התעייפתי..
איך העולם עובד
הדברים האלה לא ברורים לי
מרחב בטוח.
מקום לרגשות שלי.
הימנעות
חוסר השלמה
התחרטות
הכל יבש ותקוע
לא מרוצה
חוסר שליטה
חוסר ידיעה איך עושים את זה
איכס איזה חרא של בנאדם
ודי אני עוזבת את הבית החרא הזה
לא מוכנה עוד לחיות עם הזבלים האלה
אנשים רעים
מפלצות
עושים רע
לא שווים את הכאב שלי
ה**** הזה הוא רע
חושב רק על עצמו
לא מספיק רגיש
איפה המקום שהיה לי אצלו..?
תמיד חיפשתי מקום
ומצאתי אצלו
ואיפה הוא עכשיו?
למה אחרי כל מה שהיה בנינו שכחתי?
שכחתי מה היה?
אולי נלקח ממני היכולת להרגיש חופשיה?
היכולת הכל כך בסיסית הזאת
שהייתי זקוקה לה כמו מים
וכשזה נלקח, נשמטת לי הקרקע
ואני מנסה , באמת מנסה
להיאחז במה שיש
להתקרב ..
אבל איפה אתה?
אתה כאן?
חסרה לי כל כך ההרגשה הבטוחה
שאתה איתי
ויש לי מקום.
אצלך.
ואני לא צריכה לרדוף אחריו, זה מגיע אלי.. בשעה קבועה.. זה בידיים גם שלך..
ועכשיו זה די בידיים שלי
ואני לבד לא מצליחה
קודם כל כי לא יודעת מה אתה מרגיש ורוצה ומונח
וגם לא רוצה לאבד הכל
אז לא משתפת
כדי שלא תתעשת ותבין את סדר הגודל.
ואני תלויה באוויר
מחכה שמישהו ייתן לי להיות לקרקע
לעמוד יציבה ובטוחה
כי קשה ככה
לא לדעת איפה את מונחת
ואת כל כך רוצה להיות מונחת אצלו
זה קשה ככה
בלי לדעת
ואת מנסה
אבל על מה זה נופל
לאן החץ מגיע
כל פעם מחדש
