הוא עמד מול האש חסר אונים.
צרחות נשמעו מתוך הבית. אם הוא לא טועה, אלו היו צרחות של אמא ובתה.
הוא לא ידע מה לעשות. הוא פשוט קפא מפחד במקום.
רק לפני שניה הוא היה באוטו שלו, ונסע חזרה הביתה מחתונה של חבר. סוף סוף הבחור הזה מתחתן. גיל 31 זה מספיק מאוחר לדעתו.
אבל עכשיו זה. בית פרטי, שתי קומות, גינה יפה. וכל זה עולה באש.
הוא החנה את האוטו ויצא החוצה.
הוא לא ידע מה לעשות. מה הוא כבר יכול לעשות?
את המכבי אש הזעיקו כבר. עשרות אלפים עמדו על הכביש והסתכלו. והוא אחד מהם.
הוא לא ידע מה לעשות. הוא לא יכול להיכנס פנימה, זה פשוט מטורף!
אז נכון, הוא היה פעם בקורס של מכבי אש ולימדו אותו שם קצת דברים לעשות בשריפות. אבל עכשיו זה אמיתי! הוא לא באמת יכול לעשות משהו!
לא, זה מסוכן מידי. יש לו אשה ועוד שני ילדים שמחכים לו בבית. הוא לא יכול לקחת סיכונים.
אבל הצרחות...
נו, איפה המכבי אש האלה? כמה זמן לוקח להם להגיע למען ה'?!
הוא צייר במוחו את אשתו וילדיו. הם מחכים לו בבית. שיגיע. אולי הוא באמת יזוז מפה?
אבל הצרחות...
לא, הוא לא יכול להשאיר את המצב ככה.
הוא תפס את עצמו והתקדם לעבר פינת הרחוב. אמור להיות שם ארון כיבוי אש למיטב זיכרונו.
כן, הוא היה שם. הוא התחיל להוציא החוצה את צינור הכיבוי.
קדימה, הוא יכול לעשות את זה.
לפתע צלצל הטלפון שבכיסו. הוא הניח לרגע את הצינור.
זאת הייתה אשתו.
"כן, בטח. קצת עיכובים בדרך. מה? אני אגיע הביתה עוד---"
הוא הביט על הבית. הקשיב לצרחות. מה לעשות ריבונו של עולם?!
"עוד רבע שעה. כן. בעזרת ה'. להתראות, ביי."
הוא לא אהב לדבר כך אל אשתו. אבל הוא היה ממש לחוץ. יותר מידי.
הוא בהה בצינור. כן או לא?
הוא התקדם לעבר האוטו. לא. החיים עוד לפניו. מכבי האש יגיעו עוד מעט ויעשו את העבודה.
הוא עמד להיכנס לאוטו, אך לפתע שמע עוד צרחה. הפעם יותר קרובה, והפעם של גבר.
הוא הסתכל לכיוון הצרחה וראה גבר כבן שלושים עומד וסביבו כמה אנשים. הוא בכה ללא הפסקה.
הוא שיער שזה הוא האבא של המשפחה.
רגע.
הוא היה יכול להיות במקום האיש הזה. ואלו שבבית היו יכולים להיות...
לא, הוא לא יכול ליסוע הביתה.
הוא רץ לעבר הצינור. הוא הרים אותו, והתחיל לרצות במהירות לעבר הבית.
הוא צעק למישהו שעמד שם שיפתח בארון את הצינור.
הוא עמד מול האש. אך הפעם הוא ידע מה לעשות.
אבל, רגע. משהו מוזר.
הצרחות נדמו.
ברגע שהמים מהצינור החלו לצאת, הוא ידע שזה כבר מאוחר מידי.
לא היה כבר את מי להציל.
זה מדהם.
- לקראת נישואין וזוגיות