חצי עולם היום הולך

ואני אישית מכירה כמה וכמה.

וממש לא בושות. ההפך.

וכמו שלא מוזר ללכת לרופא כשכואב הראש או הגרון, כך זה לא מוזר שהולכים לפסיכולוגית כשיש בעיה.

(ואגב,איש לא צריך לדעת שאת הולכת לייעוץ, גם לא חברותייך הטובות) 

אחת התכונות שאני מאוד מעריכה אצל אנשים זה המודעות.

בן אדם שמודע לעצמו, לא מתכחש.

מישהו שמודע לרחשי ליבו.. שיודע לומר 'קשה לי'

'אני מבולבל'. שמכיר ביכולות שלו.

אם לא תלכי לטיפול שאת זקוקה לו, את תפגעי בעצמך.

יש אנשים שבטוחים שהם יכולים להתמודד בעצמם.. שהם לא 'מסכנים' שהם צריכים ללכת לטיפול..

ואז זה מתנקם בהם. מיידית או לאחר שנים..

אם למישהו יש חס וחלילה גידול, עליו ללכת לטיפולים ולהסיר את הגידול.

אם מישהו חולה, עליו לקבל תרופה שתרפא את מכאוביו.

אם למישהו יש פער לימודי, באנגלית נניח, עליו ללכת לשיעורי עזר כדי לצמצם פערים. כדי להיות בקצב.

אם לזוג נשוי יש בעיות בזוגיות, עליהם לקבל ייעוץ זוגי בכדי לדעת להתמודד, ואם צריך אז גם ליצור שינויים.

אם לא תלכי לטיפול, תיהי חולה. נפשית, רגשית, ומהר מאוד גם פיזית.

הנפש והגוף הם אחד. אסור לשחק איתם. לא עם הגוף, ולא עם הנפש.

אם תלכי לטיפול זה רק יעיד על החוזק שלך ועל העוצמה שבך.. על המודעות שלך ועל האומץ שיש לך.

לכי, ייצא מזה רק טוב. מניסיון.

אוהבת!

אם את מרגישה שהבעיה שבגללה את צריכה ללכת לפסיכולוג היא באמת בעיה, אז תלכי. 

אם את מרגישה בושה מחברים שלך, את יכולה פשוט לספר את זה למישהו אחד, שהוא חבר טוב שלך ואת סומכת עלייך שהוא לא יגלה את זה.

תפרקי עליו, ואז תרגישי טוב יותר.

בדוק.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....