עד כמה היה מפריע לכם לצאת עם בחורה מאוד דוסית, שיש לכם אותן שאיפות בקשר לבית שאתם רוצים להקים, שמתלבשת לפי גדרי ההלכה, אך לא המחמירים, כלומר מכסה מרפקים וברכיים (גם בישיבה) אבל לא הולכת עם חצאיות ארוכות וגרביים? הייתם פוסלים?
מדגישה שוב, דוסים-דוסים. (אני לא מבינה בישיבות אבל לאו דווקא סגנון מסוים, פשוט שמרכז חייהם זה עבודת ה', קרבתו תורתו ויראתו, ושואפים להקים בית כזה. מרכז, הר המור, בית אל, רמת גן, אלון מורה, תורת החיים, תל אביב, לוידעת)
תודה!
ואני עונה על ההגדרה שלך ;)
ויצאתי עם דוס דוס,שלא הפריע לו.
התכוונתי שאני מכירה כמה אנשים מהישיבה באלון מורה,וממה שאני מכירה להם זה לא יפריע,הם לא יפסלו..
אם לא הובנתי נכון.
אבל אם אני איווכח שהלבוש שלי מונע ממני להקים בית כמו שהייתי רוצה להקים אז בהחלט, זה יגרום לי לשנוצ.
ברור שמה שאשתי תרצה משפיע. בקצה, אני שואף שהרצון הזה יבוא בסופו של דבר ממני
לשאלתך, אני מכיר בחורים מכול הישיבות הנ"ל. מלבד תורת החיים (שחלק יפריע להם) לבחורים לא יפריע. לפחות לרובם.
להקים בית כמו שרוצה..
אני חושב ההיפך.
זה מאד מרשים:
מישהי רוצה בית בכיוון שברור שהוא גם עומד, בין השאר, ביסוד האמיתי של הצניעות ועוד.
אלא שקשה לה עם צורת לבוש מסויימת.
אז היא אומרת - למרות שהיא בת ומדובר בענייני לבוש.... - שהדרך חשובה יותר, והיא תשנה בשביל זה.
אין אלא להתפעל.
זה המקום הכי אמיתי שבו רוצה אדם שבאמת הרמה התורנית חשובה לו.
בס"ד
לי יש הלכה אחת וגם לך יש הלכה אחת ומשום מה הן לא דומות.
זכותה לעשות מה שהיא רוצה ולא תקפתי אף אחד. בסה"כ ניסיתי להאיר נקודה. אם היית קורא את שאר השרשור אולי היית רואה שהיא הבהירה שזה ערך בשבילה ולא רק בשבילם.
נכון, אני לא הולכת ככה ואני לא רואה בזה ערך כ"כ גדול אבל זה לא קשור לענייננו וזה בטח לא כואב לי שאני לא הולכת ככה. הלכתי ככה ובמודע החלטתי להפסיק.
בס"ד
גם אתה צביעות שמתי בסימן שאלה כדי שהיא תענה על זה, לא אמרתי לה מה היא או מי היא, העליתי לה נקודה למחשבה.
אל תדאג לנוחות שלי, אני לגמרי בסדר עם עצמי.
אני רואה ערך בצניעות, אני לא רואה ערך בלהאדיר את החצאיות הארוכות. אני לא רואה ערך בלהגיד שבת עם חצאית קצרה פחות טובה מאחת עם חצאית ארוכה. זה הכל.
בס"ד
זה גם נורא מיותר ולא נכון בעיניי.
במקרה הזה זה לא רק כדי להתחתן ולכן אמרתי שכדאי לה לעבוד על זה ובלי קשר לזה יש גם בחורים שיסכימו לצאת עם בנות שלא הולכות עם חצאיות ארוכות.
אני באמת לא מבינה מה אתה רוצה ממני.
אני לא חושבת שכל הרבנים יגידו שמישהי עם חצאית ארוכה יותר טובה ממישהי עם חצאית קצרה. רובם יגידו לך לבדוק מעבר.
בס"ד
אני חושבת שהם יגידו שצניעות זה ערך, אני חושבת שהם יחלקו במהי צניעות.
בס"ד
ולא הבנתי מילה ממה שאמרת בהתחלה אבל זה לא כזה קריטי.
בס"ד
צניעות לא בהכרח שווה חצאית ארוכה.
זאת הייתה הנקודה שהעליתי לפני שהיא אמרה שזה ערך בשבילה ועל ההשתדלות שלה.
להעתיק משפטים שלך מהודעות קודמות לא יוסיף לך הרבה...
]ענבל
בס"ד
אם כי עם התוכן אני לא מסכימה 
מור ולבונה
ענבלבין כך הבנות לא יבינו אותך כמו שאתה מבין את עצמך..
להן זה מרגיש כזלזול
חבל על המאמץ, זה רק ילך ויסתבך
לדעות מסויימות זה ההלכה. לאחרים, לא. כל בת שתעשה את השיקולים שלה. זה לא קשור אליי, כגבר.
עד הרצפה? אם כן אז אני לא רואה באיזה ערך מוסף לחצאיות אחרות שעוברות את הברך שהיא לובשת בשגרה
מחילה אבל לא הבנתי את הסיטואציה שאתה מנסה לתאר.
אתה אמרת מקודם שרבנים רואים בחצאיות עד הרצפה ערך ואני יצאתי כנגד האמירה הזו ואמרתי שלחצאיות עד הרצפה אין ערך מוסף מחצאיות ארוכות אחרות שעוברות את הברך. יש להן ערך מוסף מחצאיות שלא עוברות את הברך.
דרכים אחרות לבחון צניעות של בחורה מלבד אורך החצאית שלה
אז אתה רואה את אותו ערך גם בחצאיות שהן לא עד הרצפה? הדגשת שיש לחצאיות עד הרצפה ערך אז חשבתי משמע ערך שאין בחצאיות אחרות
ויש דעות בודדות שמקילות בכמה מקומות
ענבלבכל מקרה נראה לי שזה שרשור לבית המדרש, היה שרשור כזה לא מזמן על דעת החפץ חיים
ענבלהדוכס מירוסלבענבלענבל)למה לא?
בס"ד
אבל אם הבנתי למה הפותחת התכוונה אז בהחלט יש פה כאלה ובהחלט יש פה כאלה שיכולים להעיד על הישיבות המדוברות.
בס"ד
אבל אם הבנתי למה הפותחת התכוונה אז בהחלט יש פה כאלה ובהחלט יש פה כאלה שיכולים להעיד על הישיבות המדוברות.
אבל זו שאלה מאד נחמדה. מראה על מעלת השואלת, וגם על מושגים שלפעמים "מתחלפים", מה מעיד על מה.
ומכאן רואים (כמובן) שיכולה להיות בחורה שהשאיפות שלה זה ממש ה"שיא" מבחינה תורנית, הצורה של הבית, רוצה "דוסים-דוסים", ושמרכז חייהם עבודת ה', קרבתו, תורתו ויראתו ושואפים להקים בית כזה -
והיא נוהגת בלבוש כפי שתיארה (כמובן, לא סוף העולם.. ויש לה על מה לסמוך). אז בלי קשר למה שחשוב לכל אחד בנושא ספציפי זה, חשוב לדעת שיש בנות שאצלן זה ממש יכול ללכת ביחד.
אח"כ יש מקום לדון על ההלכה, ולמה בעצם זה כ"כ עקרוני לה.
זה יפריע חלקית.
בעיקר מה שחשוב לי זה שיש שאיפה להתקדם בחיים (בקודש וגם בחול) אז מתישהו זה צריך להשתנות.
למה שרק אני אסבול מחום בקיץ? 
קודם כל, הביטוי "חווית ההלכה", בא מעצמו מעולם אחר.
ההלכה אינה "חוויה" בלבד, ולא כל החיים זה "חוויות".
לאדם יש כחות, כחות שנובעים מכל מיני מקומות. לא כולם "שמחה". עי' בספר התניא שמסביר את זה בפרקים הראשונים.
יש כחות שבאים מתוך טהרת הנפש, יש כחות שבאים מתוך נטיות שליליות, רעות, יש כחות שבאים ממקום שמעורב בו טוב ורע. "פרווה" כאלה.
וההלכה אינה "ניגוד" לחיים, סוג של נגטיב כזה כדי לייצר חוויות של תחושה החיים מתוך הניגוד...
ההלכה, כחלק מהתורה, באה מאותו מקור של נשמת ישראל, הקשורה בקב"ה מקור החיים, והיא מדריכה אותנו איך להוציא אותם לפעל. בצורה מתאימה אל הפנימיות, אל הנשמה, שתופיע אותה במלוא טהרתה ובמלוא עוצמתה ובסדר של בנין נכון בעולם ובפרופורציות בין פנימיות לחיצוניות.
לפעמים, לצורך זה, היא מסייגת, כדי שלא יופיעו דברים בצורה הורסת. לפעמים מרחיבה.
נכון שהאדם צריך להאמין בחייו מיסודם שהם הולכים בדרך ישרה (אורות התורה פרק י"א), אבל זה לא אומר שאין יצר הרע, והתורה באה ליישר אותו שלא ייכשל.
כחות שמתפרצים בלי גבול, הם לא רק "חסרי משמעות" אלא יכולים גם לבהם את האדם, להורידו לשאול תחתיות ח"ו.
השמחה של החיים היא נכונה ואמיתית, ודווקא כשהתורה שומרת אותה על מקומה. כך היא מתגלה באמת. לא זו בלבד, אלא שהתורה מגלה גם רובד עליון יותר ממה שיש בשמחת החיים של האדם לכשלעצמו בהרגשתו הטבעית. עושה אותו אצילי יותר. תחושות עליונות ועדינות יותר.
גם את היחס להלכה לומדים מתוך תורה. ולפעמים, כשמערבבים סברות כאילו-רוחניות בעניני הלכה, יוצאים מזה דברים בעייתיים. כפי שלצערנו כבר ראינו.
ושמחת החיים של בחורה צנועה, אינה באה מה"סנטימטרים" שהיא מגלה. וכבר אמרתי שלדעתי באמת מוטב בעניינים הללו לבחורים פחות לסבור סברות.
בחורה שמגבירה את ערך הפנימיות על החיצוניות, וחשה את אי הנוחות בכך שכל העולם יביט בה, אין לכך ולא כלום עם בעיה בשמחת חייה. ויכולה להיות מלאת שמחת חיים דווקא מתוך כך. אי אפשר להעמיד את הנושא על הקצנה קריקטורית. אף אחד לא דיבר כאן על מישהי ששונאת את מראיה, את חוש היופי, ואת העולם הזה בכלל..
מה שנוח/טוב לך, כמובן אני לא דן... זה אתה.
ובכל זאת, אני חושב שכדאי להגיע לגובה כזה (וגם הכרת מציאות לגבי בנות טובות וכשרות), שרואים שבחורה שהולכת עם ההלכה ש"מחמירה" בענייני צניעות (שבנידון דידן היא גם דעת פוסקים רבים מאד), זה מעיד על דברים מאד טובים בה.
כמובן, יש מכלול. לא תמיד זה חייב להיות כך, כמו גם בדברים אחרים. אבל כשבא מלשם שמיים ומידות טובות ובריאות נפשית, הרי זה משובח בכל הצדדים, גם של כחות החיים הבריאים (נכון שיכול להיות גם אחרת. אבל חבל לייצר אצל בנות טובות ובריאות וצנועות, מחשבה כאילו משהו כאן לא בריא..אדרבה).
[ונכון שעל "טוב ונעים" יש מה לדבר גם בתוך ההלכה. כמה שיותר הכרת עומק עניינה, הערכים הגנוזים בה, וכו' - כך יותר הצד של "טוב ונעים".בהחלט. שנזכה לעבודת ה' מאהבה. ועי' אורות התורה, פרק יב, ג, לגבי דרך ארץ קדמה לתורה]
המדרש שאומר, "אפשי ואפשי", אכן אומר שלא בכל פרט אפשר "להרגיש" במבט הראשון את האיסור שבו. ועל כן, אדם לא יאמר שמאכל אסור הוא פשוט "מגעיל" מבחינת הטעם ולכן לא רוצה.. יכול להיות שהוא "טעים" לגויים - אבל הטעם שלנו בא למעלה מזה, בגלל רצון ה'.
זה עדיין לא אומר שכל כח/יצר שבא לאדם הוא טוב, או טוב בתוצאה. זה אומר שיתכן מצב שהרצון החיצוני של האדם לא ימנע אותו ממשהו, אלא יימנע בגלל רצון ה'. אבל רצון ה' הזה, בסופו של דבר לא בא סתם כדי ליצור "ניגוד" לרצון הטבעי וחוויה כתוצאה מהניגוד, אלא כדי לנתב את הכח למקומו, לפרופורציה שלו בתוך המכלול, ליכולת ההתקשרות שלו עם הטוב הכללי הגדול והרחב ממנו.
וכמובן, יש דברים שעליהם לא נאמר שטוב שיאמר האדם "אפשי ואפשי", כמו שמסביר הרמבם בחמישי משמונה פרקים. דברים שגם המוסר הטבעי היה מחייבם, כמו למשל, "היינו למדים צניעות מחתול".
והרב חרל"פ מסביר שבמדרגה היותר גבוהה, גם הדברים הראשונים, מתעמקת הכרת עניינם, עד שגם בהם "אי אפשי", ולא בגלל טעמם החיצוני.
היה לגבי גבולות ההלכה..
דהיינו, דעה שמלבד המשנה ברורה, רבים החמירו בה.
ולכן, בנידון זה, לא שייך לומר ש"יותר נכון ללכת".. גם ליצה"ר יכול להיות שטריימל..
וזה לא שייך, במובן החיובי, ל"שיח עם הקב"ה".
אלא אפשר לומר שסומכת על דעה זו, זכותה.
ולהירתע מ"מאד צנוע", כשלא מדובר על משהו אובססיבי או "שנאה" למציאות הגוף בעולם, לא בטוח שזה יותר בריא. ובכלל, בנים שמתעסקים עם זה יותר מידי, גם זה לא הכי בריא.
אלא אם כן הבחורה בדרך לשנות את זה..
צניעות זה דבר חשוב
לי כאשר ראיתי את הבחורה הדוסית שסיפרו לי עליה, מתקרבת אלי עם חצאית שמכסה עד הברכיים בלבד
כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?
(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).
ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.
תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.
בהצלחה♡
כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.
תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.
לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.
ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.
סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.
אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)
ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה
מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.
בהצלחה!
הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת שתמזער נזקים
בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.
אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'
אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!
אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.
כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.
בהצלחה רבה!!
זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.
כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.
ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.
הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...
אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.
אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם? אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה
עליו יותר.
אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.
לא נשמע לי כזה...
וזה בסדר ולגיטימי,
יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.
אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית.
אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח
כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.
הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה)
אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד.
אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת.
השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה
בהצלחה!
– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.
– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.
– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:
1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)
2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)
3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)
אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה
אם לא אז לא
אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות
ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.
ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.
איך אתם מרגישים עם מיזמים כאלה? חדש מבית פרויקט 252: טיולי פו"פ בימי שישי
ועם שיעורים משותפים? סדנאות? ספידייטים? זום ספידייטים? (כבר שאלתי על זה פעם מזווית אחרת)
אני מרגיש שזאת יכולה להיות הזדמנות מטורפת להכיר בצורה בלתי אמצעית וחבל לפספס, אבל זה בכלל לא מדבר את השפה שלי, ואולי קצת נוגד את אורח החיים שלי.
בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.
בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי.
אשמח לשאלה שקצת לא נעים לי לשאול.
אני יוצא עם מישהי משהו כמו חודש. הולך אחלה סה"כ, אחלה שיחות, יש צחוקים כימיה ודיבור זורם יחסית.
אבל יש משהו שממש מפריע לי וזה שיש בינינו איזשהו פער באסתטיקה/היגיינה. אני אחד שממש שם לב לדברים וממש רוצה שאישתי תהיה "מטופחת". והיא לא אחת שמתאפרת בכלל, לא לדבר על לק וכל זה.. וגם לבוש דיי פשוט. ואפילו (וממש לא נעים לי להגיד) לא תמיד שמה לב לשערות בפנים…
השאלה מה לעשות עם דבר כזה? אני לא יכול להתעלם מזה.. ברור שגם לי יש עבודה לעשות אבל בסוף יש איזו רמה שאני מצפה ממנה..
שייך בכלל לדבר על זה איתה??
תודה.
מי שזה מעניין אותו ירצה שהיא תהיה מטופחת ביום היום (טוב בסדר, להוציא את שלב הקימה מהמיטה), כמה פעמים בשנה כבר הולכים לחתונה? ומה כזה קריטי להתלבש בומבה? שואו?
לגבי ציפיות מהאישה, ציפיות יש רק לכריות (כריות: תבואו עם ציפיות!), זה סגנון מסוים שיש כאלה שזה חשוב להם ויש כאלה שלא כל־כך ויש כאלה שבכלל לא
מה שכן את צודקת שאם לפותח השרשור העניין הזה חשוב ולה לא אז זה בהחלט פער
כמעט כל הדייטים שעברתי מסתיימים כעבור פגישה אחת?
ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?
זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.
'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?
אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.
למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?
אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?
אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?
אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?
אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.
ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.
כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.
זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.
זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.
(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)
אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.
אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.
תודה
אני ניק שהיה פעיל פה אבל מעדיף לא להחשף
חשבתי לשתף שיר שיצרתי לאחרונה עם AI
לדעתי זה יגע בעולמם של חברי הפורום
יום טוב
שלום לכולם.
אצלנו במשפחה כולם ממש גבוהים. באיזור 190, והבנות יחסית בממוצע. כל חיי גדלתי כגבוה ותמיד קיבלתי על זה מחמאות, לכן אצלי במוח זה נתפס כדבר מאוד מהותי.
העניין הוא שאתמול יצאתי לדייט עם בחורה מתוקה ממש, אבל גם ממש נמוכה. ויותר מזה, המשפחה שלה גם ככה פחות או יותר. אחרי שהבנתי את זה פתאום התחיל להפחיד אותי העניין הגנטי (ברור שגובה זו לא מחלה ח"ו והבעיה היא בתפיסה שלי! אבל ככה גדלתי וכרגע קשה לי להשתחרר מזה. ומבקש מראש סליחה אם זה פוגע במישהו).
השאלה שלי היא האם יצא לכם לחשוב על משהו כזה פעם? מה יהיה הגובה של הילדים? איך אפשר לברר גנטית מה באמת ההשלכות של זה? מכירים משפחות שיש פער גובה מטורף כזה? מה הגובה באמת של הילדים?
חבר'ה, באמת כל פיסת מידע שיש לכם כאן תעזור לי, זו לא פעם ראשונה שאני מתלבט על זה. תודה
אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא.
אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.
כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!
דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....
וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.
ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...
על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.
אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.
אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.
בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.
אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.
אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל
בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי
טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.
הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.
זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.
מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.
בהצלחה רבה!
כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.
על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..
מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.
אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.
אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.
זה דבר שיש לדעת.
עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.
ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע?
קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).
מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).
ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.
זה מציק לך בעין?
מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?
איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??
כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע
אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים
אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות
אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176
(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)
ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות
(הממוצע הוא 163)
זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט
אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185
זה משפיע אבל לא מחייב בכלל
אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך
כמה זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה
לא הילדים שלך
כי לי זה מפריע🙂
מודה
נסיתי עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180
אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו
האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה.
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר.
שמחה שזה לא הפריע לבעלי...
יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד
אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...
גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...
כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)
ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.
בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה.
(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)
אני גבוהה. ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.
כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.
אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים
גבריים כל כך.
מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.
אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.
רואה די הרבה זוגות כאלה.
ויכול להיות שסתם נטיית גובה
כנ"ל אצל הגברת המיועדת.
כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)
בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.
כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.
אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר
אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?
אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח
אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)
כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח.
ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..
למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)
אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף
לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת.
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....
כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים
אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?
להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.
גם להיות בן מאוד נמוך.
אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה
או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?
קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון.
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה.
פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:
יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.
למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)
אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.
מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.
אבל השאלה הגדולה היא:
האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?
בפער מהממוצע זה הכי כיף.
אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..
לילה טוב לכולם!
ב"ה רק רוצה לעדכן שלפני כשבועיים החלטנו שאנחנו רוצים להתחתן, ביום שלישי הצעתי לה והיום הייתה המסיבת אירוסין שלנו.
תודה לכל מי שעזר לי פה בעבר עם שאלות! הורדתם לי ממש את הלחץ והחרדות לפני הדייטים הראשונים!
אשריכם ישראל! בקרוב אצל כולם!
הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה
לכל עם ישראל בעז"ה
איזה מרגש
שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)
מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂
שיחקת אותה.
יפה.
מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).
זו הכותרת של טיפ באתר "השדכן". יש שם טיפים טובים.
מזכיר לי את התגובה של הבחורה שלא הרגישה צורך
להתחתן. אולי לא קשור, אבל ממליצה על טיפים;
שם וגם באתר של אלי גרון.
