עד כמה היה מפריע לכם לצאת עם בחורה מאוד דוסית, שיש לכם אותן שאיפות בקשר לבית שאתם רוצים להקים, שמתלבשת לפי גדרי ההלכה, אך לא המחמירים, כלומר מכסה מרפקים וברכיים (גם בישיבה) אבל לא הולכת עם חצאיות ארוכות וגרביים? הייתם פוסלים?
מדגישה שוב, דוסים-דוסים. (אני לא מבינה בישיבות אבל לאו דווקא סגנון מסוים, פשוט שמרכז חייהם זה עבודת ה', קרבתו תורתו ויראתו, ושואפים להקים בית כזה. מרכז, הר המור, בית אל, רמת גן, אלון מורה, תורת החיים, תל אביב, לוידעת)
תודה!
ואני עונה על ההגדרה שלך ;)
ויצאתי עם דוס דוס,שלא הפריע לו.
התכוונתי שאני מכירה כמה אנשים מהישיבה באלון מורה,וממה שאני מכירה להם זה לא יפריע,הם לא יפסלו..
אם לא הובנתי נכון.
אבל אם אני איווכח שהלבוש שלי מונע ממני להקים בית כמו שהייתי רוצה להקים אז בהחלט, זה יגרום לי לשנוצ.
ברור שמה שאשתי תרצה משפיע. בקצה, אני שואף שהרצון הזה יבוא בסופו של דבר ממני
לשאלתך, אני מכיר בחורים מכול הישיבות הנ"ל. מלבד תורת החיים (שחלק יפריע להם) לבחורים לא יפריע. לפחות לרובם.
להקים בית כמו שרוצה..
אני חושב ההיפך.
זה מאד מרשים:
מישהי רוצה בית בכיוון שברור שהוא גם עומד, בין השאר, ביסוד האמיתי של הצניעות ועוד.
אלא שקשה לה עם צורת לבוש מסויימת.
אז היא אומרת - למרות שהיא בת ומדובר בענייני לבוש.... - שהדרך חשובה יותר, והיא תשנה בשביל זה.
אין אלא להתפעל.
זה המקום הכי אמיתי שבו רוצה אדם שבאמת הרמה התורנית חשובה לו.
בס"ד
לי יש הלכה אחת וגם לך יש הלכה אחת ומשום מה הן לא דומות.
זכותה לעשות מה שהיא רוצה ולא תקפתי אף אחד. בסה"כ ניסיתי להאיר נקודה. אם היית קורא את שאר השרשור אולי היית רואה שהיא הבהירה שזה ערך בשבילה ולא רק בשבילם.
נכון, אני לא הולכת ככה ואני לא רואה בזה ערך כ"כ גדול אבל זה לא קשור לענייננו וזה בטח לא כואב לי שאני לא הולכת ככה. הלכתי ככה ובמודע החלטתי להפסיק.
בס"ד
גם אתה צביעות שמתי בסימן שאלה כדי שהיא תענה על זה, לא אמרתי לה מה היא או מי היא, העליתי לה נקודה למחשבה.
אל תדאג לנוחות שלי, אני לגמרי בסדר עם עצמי.
אני רואה ערך בצניעות, אני לא רואה ערך בלהאדיר את החצאיות הארוכות. אני לא רואה ערך בלהגיד שבת עם חצאית קצרה פחות טובה מאחת עם חצאית ארוכה. זה הכל.
בס"ד
זה גם נורא מיותר ולא נכון בעיניי.
במקרה הזה זה לא רק כדי להתחתן ולכן אמרתי שכדאי לה לעבוד על זה ובלי קשר לזה יש גם בחורים שיסכימו לצאת עם בנות שלא הולכות עם חצאיות ארוכות.
אני באמת לא מבינה מה אתה רוצה ממני.
אני לא חושבת שכל הרבנים יגידו שמישהי עם חצאית ארוכה יותר טובה ממישהי עם חצאית קצרה. רובם יגידו לך לבדוק מעבר.
בס"ד
אני חושבת שהם יגידו שצניעות זה ערך, אני חושבת שהם יחלקו במהי צניעות.
בס"ד
ולא הבנתי מילה ממה שאמרת בהתחלה אבל זה לא כזה קריטי.
בס"ד
צניעות לא בהכרח שווה חצאית ארוכה.
זאת הייתה הנקודה שהעליתי לפני שהיא אמרה שזה ערך בשבילה ועל ההשתדלות שלה.
להעתיק משפטים שלך מהודעות קודמות לא יוסיף לך הרבה...
]ענבל
בס"ד
אם כי עם התוכן אני לא מסכימה 
מור ולבונה
ענבלבין כך הבנות לא יבינו אותך כמו שאתה מבין את עצמך..
להן זה מרגיש כזלזול
חבל על המאמץ, זה רק ילך ויסתבך
לדעות מסויימות זה ההלכה. לאחרים, לא. כל בת שתעשה את השיקולים שלה. זה לא קשור אליי, כגבר.
עד הרצפה? אם כן אז אני לא רואה באיזה ערך מוסף לחצאיות אחרות שעוברות את הברך שהיא לובשת בשגרה
מחילה אבל לא הבנתי את הסיטואציה שאתה מנסה לתאר.
אתה אמרת מקודם שרבנים רואים בחצאיות עד הרצפה ערך ואני יצאתי כנגד האמירה הזו ואמרתי שלחצאיות עד הרצפה אין ערך מוסף מחצאיות ארוכות אחרות שעוברות את הברך. יש להן ערך מוסף מחצאיות שלא עוברות את הברך.
דרכים אחרות לבחון צניעות של בחורה מלבד אורך החצאית שלה
אז אתה רואה את אותו ערך גם בחצאיות שהן לא עד הרצפה? הדגשת שיש לחצאיות עד הרצפה ערך אז חשבתי משמע ערך שאין בחצאיות אחרות
ויש דעות בודדות שמקילות בכמה מקומות
ענבלבכל מקרה נראה לי שזה שרשור לבית המדרש, היה שרשור כזה לא מזמן על דעת החפץ חיים
ענבלהדוכס מירוסלבענבלענבל)למה לא?
בס"ד
אבל אם הבנתי למה הפותחת התכוונה אז בהחלט יש פה כאלה ובהחלט יש פה כאלה שיכולים להעיד על הישיבות המדוברות.
בס"ד
אבל אם הבנתי למה הפותחת התכוונה אז בהחלט יש פה כאלה ובהחלט יש פה כאלה שיכולים להעיד על הישיבות המדוברות.
אבל זו שאלה מאד נחמדה. מראה על מעלת השואלת, וגם על מושגים שלפעמים "מתחלפים", מה מעיד על מה.
ומכאן רואים (כמובן) שיכולה להיות בחורה שהשאיפות שלה זה ממש ה"שיא" מבחינה תורנית, הצורה של הבית, רוצה "דוסים-דוסים", ושמרכז חייהם עבודת ה', קרבתו, תורתו ויראתו ושואפים להקים בית כזה -
והיא נוהגת בלבוש כפי שתיארה (כמובן, לא סוף העולם.. ויש לה על מה לסמוך). אז בלי קשר למה שחשוב לכל אחד בנושא ספציפי זה, חשוב לדעת שיש בנות שאצלן זה ממש יכול ללכת ביחד.
אח"כ יש מקום לדון על ההלכה, ולמה בעצם זה כ"כ עקרוני לה.
זה יפריע חלקית.
בעיקר מה שחשוב לי זה שיש שאיפה להתקדם בחיים (בקודש וגם בחול) אז מתישהו זה צריך להשתנות.
למה שרק אני אסבול מחום בקיץ? 
קודם כל, הביטוי "חווית ההלכה", בא מעצמו מעולם אחר.
ההלכה אינה "חוויה" בלבד, ולא כל החיים זה "חוויות".
לאדם יש כחות, כחות שנובעים מכל מיני מקומות. לא כולם "שמחה". עי' בספר התניא שמסביר את זה בפרקים הראשונים.
יש כחות שבאים מתוך טהרת הנפש, יש כחות שבאים מתוך נטיות שליליות, רעות, יש כחות שבאים ממקום שמעורב בו טוב ורע. "פרווה" כאלה.
וההלכה אינה "ניגוד" לחיים, סוג של נגטיב כזה כדי לייצר חוויות של תחושה החיים מתוך הניגוד...
ההלכה, כחלק מהתורה, באה מאותו מקור של נשמת ישראל, הקשורה בקב"ה מקור החיים, והיא מדריכה אותנו איך להוציא אותם לפעל. בצורה מתאימה אל הפנימיות, אל הנשמה, שתופיע אותה במלוא טהרתה ובמלוא עוצמתה ובסדר של בנין נכון בעולם ובפרופורציות בין פנימיות לחיצוניות.
לפעמים, לצורך זה, היא מסייגת, כדי שלא יופיעו דברים בצורה הורסת. לפעמים מרחיבה.
נכון שהאדם צריך להאמין בחייו מיסודם שהם הולכים בדרך ישרה (אורות התורה פרק י"א), אבל זה לא אומר שאין יצר הרע, והתורה באה ליישר אותו שלא ייכשל.
כחות שמתפרצים בלי גבול, הם לא רק "חסרי משמעות" אלא יכולים גם לבהם את האדם, להורידו לשאול תחתיות ח"ו.
השמחה של החיים היא נכונה ואמיתית, ודווקא כשהתורה שומרת אותה על מקומה. כך היא מתגלה באמת. לא זו בלבד, אלא שהתורה מגלה גם רובד עליון יותר ממה שיש בשמחת החיים של האדם לכשלעצמו בהרגשתו הטבעית. עושה אותו אצילי יותר. תחושות עליונות ועדינות יותר.
גם את היחס להלכה לומדים מתוך תורה. ולפעמים, כשמערבבים סברות כאילו-רוחניות בעניני הלכה, יוצאים מזה דברים בעייתיים. כפי שלצערנו כבר ראינו.
ושמחת החיים של בחורה צנועה, אינה באה מה"סנטימטרים" שהיא מגלה. וכבר אמרתי שלדעתי באמת מוטב בעניינים הללו לבחורים פחות לסבור סברות.
בחורה שמגבירה את ערך הפנימיות על החיצוניות, וחשה את אי הנוחות בכך שכל העולם יביט בה, אין לכך ולא כלום עם בעיה בשמחת חייה. ויכולה להיות מלאת שמחת חיים דווקא מתוך כך. אי אפשר להעמיד את הנושא על הקצנה קריקטורית. אף אחד לא דיבר כאן על מישהי ששונאת את מראיה, את חוש היופי, ואת העולם הזה בכלל..
מה שנוח/טוב לך, כמובן אני לא דן... זה אתה.
ובכל זאת, אני חושב שכדאי להגיע לגובה כזה (וגם הכרת מציאות לגבי בנות טובות וכשרות), שרואים שבחורה שהולכת עם ההלכה ש"מחמירה" בענייני צניעות (שבנידון דידן היא גם דעת פוסקים רבים מאד), זה מעיד על דברים מאד טובים בה.
כמובן, יש מכלול. לא תמיד זה חייב להיות כך, כמו גם בדברים אחרים. אבל כשבא מלשם שמיים ומידות טובות ובריאות נפשית, הרי זה משובח בכל הצדדים, גם של כחות החיים הבריאים (נכון שיכול להיות גם אחרת. אבל חבל לייצר אצל בנות טובות ובריאות וצנועות, מחשבה כאילו משהו כאן לא בריא..אדרבה).
[ונכון שעל "טוב ונעים" יש מה לדבר גם בתוך ההלכה. כמה שיותר הכרת עומק עניינה, הערכים הגנוזים בה, וכו' - כך יותר הצד של "טוב ונעים".בהחלט. שנזכה לעבודת ה' מאהבה. ועי' אורות התורה, פרק יב, ג, לגבי דרך ארץ קדמה לתורה]
המדרש שאומר, "אפשי ואפשי", אכן אומר שלא בכל פרט אפשר "להרגיש" במבט הראשון את האיסור שבו. ועל כן, אדם לא יאמר שמאכל אסור הוא פשוט "מגעיל" מבחינת הטעם ולכן לא רוצה.. יכול להיות שהוא "טעים" לגויים - אבל הטעם שלנו בא למעלה מזה, בגלל רצון ה'.
זה עדיין לא אומר שכל כח/יצר שבא לאדם הוא טוב, או טוב בתוצאה. זה אומר שיתכן מצב שהרצון החיצוני של האדם לא ימנע אותו ממשהו, אלא יימנע בגלל רצון ה'. אבל רצון ה' הזה, בסופו של דבר לא בא סתם כדי ליצור "ניגוד" לרצון הטבעי וחוויה כתוצאה מהניגוד, אלא כדי לנתב את הכח למקומו, לפרופורציה שלו בתוך המכלול, ליכולת ההתקשרות שלו עם הטוב הכללי הגדול והרחב ממנו.
וכמובן, יש דברים שעליהם לא נאמר שטוב שיאמר האדם "אפשי ואפשי", כמו שמסביר הרמבם בחמישי משמונה פרקים. דברים שגם המוסר הטבעי היה מחייבם, כמו למשל, "היינו למדים צניעות מחתול".
והרב חרל"פ מסביר שבמדרגה היותר גבוהה, גם הדברים הראשונים, מתעמקת הכרת עניינם, עד שגם בהם "אי אפשי", ולא בגלל טעמם החיצוני.
היה לגבי גבולות ההלכה..
דהיינו, דעה שמלבד המשנה ברורה, רבים החמירו בה.
ולכן, בנידון זה, לא שייך לומר ש"יותר נכון ללכת".. גם ליצה"ר יכול להיות שטריימל..
וזה לא שייך, במובן החיובי, ל"שיח עם הקב"ה".
אלא אפשר לומר שסומכת על דעה זו, זכותה.
ולהירתע מ"מאד צנוע", כשלא מדובר על משהו אובססיבי או "שנאה" למציאות הגוף בעולם, לא בטוח שזה יותר בריא. ובכלל, בנים שמתעסקים עם זה יותר מידי, גם זה לא הכי בריא.
אלא אם כן הבחורה בדרך לשנות את זה..
צניעות זה דבר חשוב
לי כאשר ראיתי את הבחורה הדוסית שסיפרו לי עליה, מתקרבת אלי עם חצאית שמכסה עד הברכיים בלבד
אני נשבע לך שאתה מספיק טוב
כן, אתה מספיק טוב
המציאות זו לא האמת
אתה מספיק טוב, אני נשבע שאתה מספיק טוב.
גם שאף אחת לא רואה את זה בך, אני רואה.
גם שאתה בעצמך לא רואה, אני רואה.
גם אם במציאות אף אחת לא רוצה אותך, זה לא אומר כלום.
אני אומר לך, א ת ה מ ס פ י ק ט ו ב.
אני נשבע.
גם אם אתה בטוח שהקב"ה לא זוכר אותך.
אתה מספיק טוב.
וואי כמה הוא לא זוכר.
שחכת אותי ריבנו של עולם.
אני גם פה
ואני כבר מספיק טוב
א נ י. מ ס פ י ק טוב.
אני כבר לא מסוגל להתפלל אליך, אני מרוסק מצפייה
ואני מספיק טוב, אתה יודע את זה.
אני ראוי, גם שאני רוצה יותר מדי,
אני לא מסוגל להמשיך לבקש ממך את זה, כי אני כל כך מאמין בך, שאני ממש מתאכז
וזה כואב לי האכזבה, כואב,
זה כואב וקשה, באמת.
אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.
נשמע שאתה שם.
אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?
והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.
ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.
אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.
ואתה ראוי. וודאי.
הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.
אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.
זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.
בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.
בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.
קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר
בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.
ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.
אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.
והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי.
גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו.
נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.
בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..
אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.
נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום.
יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר..
אתה טוב ומגיע לך הכל דוד
אבל בעיקרון היא צודקת, לא?
הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה..
פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות
הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)
אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל
את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,
הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת.
ולא הוסיף יותר.
אני בעד,
לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:
1. היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.
2. זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.
3 הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!
ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)
אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.
וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.
לפי ענ"ד.
תפרגנו על מעשה טוב ואז ממנו תדברו על התכונה שאתם אוהבים בה/ו באישיות.
דוגמא -
תודה שאתה מפרגן לי כל הזמן, ממש אני רואה בזה את העין הטובה שלך
הוא @חתול זמני.
פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום
עם שטויות
פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃
זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"
ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"
אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)
את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.
אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה.
והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".
רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.
יש עוד מחקרים דומים.
הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?
ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.
זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים.
המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה,
ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.
לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.
הוא כמובן לא קשור לכאן
באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד
ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר
בקרוב אצל כולם בע"ה!
איזה מרגש
שתבנו בית קדוש ושמח ביחד
ארץ השוקולדמזל טוב,
שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות
איזה יופי!
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!
המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!
איזו בשורה משמחת ומרגשת
בשעה טובה ומבורכת ממש
שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳
שלום
האם קיים קבוצת ווצאפ עם הצעות של בחורים דתי לאומי תורני או חרדלניקים בגיליי 20-29?
היי לכולם,
בעז"ה אנחנו נתחתן בחודש אב, ובאזור חנוכה שאחרי אני מתחיל תפקיד ג'וב בתור קצין פרוייקט דרך עתודה (עדיין אין שיבוץ לאיפה נהיה בארץ)
כל הזמן מדברים איתנו על קורס קצינים וואלה בא לי לצאת כי אי אפשר להתקדם בצהל בפיקודי אם אתה לא קצין
הקטע זה שאם נגיד אצא בתחילת התפקיד כלומר 3 חודש אחרי שנתחתן, אז זה אומר שכשאהיה בבהד אחד 3 חודש אחזור רק לשישי-שבת
ודיברתי איתה על זה והיא מוכנה ודוחפת אותי שאני אצא כדי שדלתות בצבא יפתחו.
אבל לאחרונה גיליתי שגם ההכשרה החילית היא שבועיות ואז זה יוצא חצי שנה של רק שישי-שבת, זה לא יותר מידי?
מה שאר החיילים הנשואים עושים?
הראשונים.
לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.
מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.
רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....
חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.
נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?
אני משתף אתכם בשאלה שהייתה לי לעצמי האם כשאין הצעות והתקופה הזו היא מורכבת ומאתגרת כי הרבה מתרחש סביב ויש הרגשה שאותך "שכחו"
האם הרגשתם בסוף שהתקופה הייתה המתנה או מתנה?
והאם כשהתחיל קשר אחרי תקופה ארוכה ללא הייתם עם ודאות וברוגע או שהייתם עם חששות שעוד פעם לא ילך
אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...
אז לא יודעת.
אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה
שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.
לא כולל מע"מ.
איראני בקריפטו.
אני:)))))זה יותר כמו דמי טיפול.
הכסף הועבר
זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.
לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.
זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.
מה זה ZOOM out?
יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם
פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר
הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?
תודה!
היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית. היא - היא.
מזל טוב 🥳
(סורי הייתי חייבת)
אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי
פעם ברווקים הבררנים😊
ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,
מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏
לא חתול זמני😸
סתם, אני לא ממש בשל.
@חתול זמני פספס את אהבת חייו
לא בכל שרשור זה מתאים.
