במובנים מסוימים ברור שכן- יש לנו הלכה.
אבל אנחנו גם צריכים להיראות אחרת? כלומר לבוש שונה? שמות שונים? פחות קלילות ויותר כובד ראש? איפה השמחה נכנסת בכל שמירת המצוות? (שאלה אחרת אבל גם היא מציקה לי נורא)

דברים שהם מובהקים כגויים ברור שצריך להיות שונה - לדוג' גילוח הזקן לגמרי הוא מנהג גויי לחלוטין, שהכמרים היו עושים אותו כדי להסתובב בין הנשים (גמרא מפורשת).
וכן גם כל מיני קעקועים, עגילים במקומות הזויים וכו', זה פשוט לא יהודי.

דברים כלליים כגון חליפות, מכנסיים או לבוש דומה, על אף שזה מערבי בבירור, אין בעיה בכך.
לכן נחמד לראות כיפה, ציצית, כיסוי ראש, או בכלל צניעות. אלו סימני היכר יהודיים.

שמות שונים - בוודאי.
שם מייצג מטרה ומהות של האדם, ולכן לא מאמצים שמות גויים.

פחות קלילות?
לא. אבל כן פחות ליצנות. כלומר אדם חייב לעבוד את ה' בשמחה, וחיוך על הפנים זה חשוב, אבל לא להפוך כל דבר לצחוק.
הליצנות מרוקנת כל דבר מערך, לכן היא רעה. אבל שמחה צריכה להיות בכל חלק מעבודת ה', לא כבונוס אלא כחובה אינטגרלית בסיסית - "תחת אשר לא עבדת את ה' א-להיך בשמחה ובטוב לבב", "עבדו אץ ה' בשמחה".

ובכל זאת, השמחה אינה תנאי לקיום המצוות. אדם לא יכול לומר: "אני לא שמח אז לא אעשה", מכמה סיבות.
א' כי זו כל העבודה, לעשות גם כשלא בא לי בטוב, ואז באים לשלב הבא -
ב' קיום המצוות מביא לשמחה. כשעושים גם כשלא שמחים, זה מביא לידי שמחה (כמוהן לא כשמתייחסים למצוות כעול אלא כחובה.)

אוקי, מתקבל. תודה

לא יודעת אם צריך, אבל המציאות גורמת לזה להיות ככה.
מי ששומר על ההלכה ומקפיד שונה מכל העולם.
התורה שונה מהעולם.

מה הקשר לשמחה?

אז לא אכפת לו להראות איתו שונה.
התורה עצמה גורמת לשמחה לאנשים.


(אגב, בדיוק בגלל זה אני לא חושבת שהורים צריכים להחליט ברץקטע הזה על הילדים שלהם, צריך להיות שלמים עם זה לגמרי)

אנחנו כיהודים צריכים להתבדל - "עם לבדד ישכון".
אנחנו גם מובדלים מצד עצמנו: "והבדלתי אתכם מן העמים".

ככלל - להיות משפיעים ולא מושפעים, ולא ע"י אינטראקציה (ועל כן כל איסורי הקרבה לגויים, במאכל ומשתה וחיתון ומסחר ועוד) אלא ע"י היותנו יהודים עובדי ה' המתקנים את עצמנו כעם ה', פועלים את רצון ה' בארץ הקודש.

לא כך??.
את מסכים איתי??

"היה יהודי בביתך ואדם בצאתך".

ה' ישמור.

אנחנו עם מיוחד אז אנחנו גם צריכים להיראות ולהתנהג בצורה מיוחדת

הייתי אתמול בהופעה. של להקה חילונית. באתי בידיעה שזו הופעה מסודרת, שיושבים, שאני רק עם חברות שלי. אבל זה לא היה ככה. קמנו אל הבמה ורקדנו ושרנו והיה מדהים, אבל מעורב וממש לא דתי.
ומאז אני מוצפת בהרהורים על מה נכון. כי אני רוצה נורא לשמור כל הלכה, לעבוד את הקב"ה בשלמות, אבל קשה לי להבין איך עושים את זה עם שמחה ושחרור. אני לא רוצה להיות עצובה ומדוכאת (ברור שיש שמחה בעבודת השם, יש קרבה לאלוהים וזה הדבר הכי מרגש שיש, אבל אין שחרור, אין הנאה, אין ריגושים. ואני לא יכולה בלי זה, אז אני נופלת).
אז ככה נחיה? נשמח בקב"ה ולא בשום דבר אחר?

(תראי מה כתבתי למעלה.)

עיקר הנקודה היא שכל ההנאות והריגושים הללו הם רגעיים. אין בהם ממש.
כמובן שאנחנו חושבים באותו הרגע שהכי כיף וטוב לנו בעולם, אבל זה שקר. ממש כך.

יש שמחה בעבודת ה', אמרת את זה.
היא מורכבת מהמון חלקים ורמות, משמחה קטנה על מעשה טוב ועד שמחה עצומה על התעלות נפלאה.

הקושי הוא כאשר אומרים רק אסור ואסור לא מספקים חלופות טובות.
כשאומרים לא לשמוע מוזיקה לועזית - צריך להביא מוזיקה אחרת טובה ונקייה. טובה, כן. איכותית לא פחות.
אפשר להנות גם בצורה טהורה ונקייה, בכל התחומים.
לכל דבר יש את המקום שלו (למעט דברים מאוד מסויימים שלא נפרט), במינון ובמקום הנכון.

לדוג' - אנחנו נהנים לאכול. אין בזה רע.
אבל אכילה מופרזת היא תאוותנית ומזיקה לגוף ולנפש.
חשוב וטוב לישון. אבל שינה מוגזמת מביאה לעצלנות ומכלה את היום שלנו (ועל כן הברכה "אורך ימים" מובנת.)

"אין שמחה אלא בבשר ויין", "שינה בשבת תענוג".
יש מקום חשוב במציאות להנאות האלה, ובלבד שיהיו במקום הנכון, בזמן הנכון ובצורה הנכונה.

לא יודעת, גם הנאה מקיום מצווה היא רגעית עבורי. אפילו רגעית יותר מלרקוד בהופעה.

מוזיקה היא כלי עצום, הצורה העליונה ביותר של האומנות. היא נוגעת בנפש במקומות פנימיים מאוד.
לא סתם השירה היא דבר מרכזי ביהדות.
המנגינות בתפילה, בארועים. התורה נקראת שירה, שנאמר "כתבו לכם את דברי השירה הזאת", והיא נלמדת בשירה.

לכן שמיעת מוזיקה מיוצר גוי, מלכלכת את הנפש וממלאה אותה בהבלים במקרה הטוב, ובזימה ועבודה זרה במקרה הפחות טוב.

כמובן שיש רמות בעניין, ולא דומה שיר גס ושירי פופ וראפ לשירי אהבה נקיים.
אבל זה העיקרון.

אם ניקח אדם שאמנם לא יהודי, אבל עושה מה שמוטל עליו, הוא אדם טוב, והשיר עצמו טוב- מה הבעיה לשמוע?

אני די בטוח שרובם לא שומרים שבע מצוות בני נוח כראוי, ומכבדים את עמ"י כנדרש ומאמינים בה'.

השיר עצמו טוב?
לא יודע להגיד. בד"כ המסרים המועברים שם אינם חיוביים.
אבל גם אם כן, באמת היית רוצה שהם יגעו לך בנפש?
תפנימי שזה העניין, הנגיעה העמוקה בנפש.
אני לא סומך על מי שלא יהודי לגעת שם.

שוב, יש רמות. ולא דומה יהודי לא שומר תו"מ לגוי, אם כי גם אז לא תמיד כדאי.

תנסי לתקופה לשמוע מוזיקה יהודית יותר, ותראי איך זה משפיע. רק תנסי

אבל זו לא מוזיקה

לי כמוזיקאי חשוב שזה יהיה איכותי, אחרת אני פשוט לא נהנה (וזו אחת הסיבות למה אני לא סובל טראנסים ושירי טודו בום למיניהם.)

ב"ה היום יש יותר ויותר זמרים ויוצרים איכותיים שומרי תורה ומצוות.
ישי ריבו, אביתר בנאי, יונתן רזאל... יש.

אבל את לא חייבת לקפוץ לשם.
תוכלי לעשות מעבר הדרגתי, ולשמוע יותר ויותר מוזיקה ישראלית ואט אט גם יהודי.

וברגע שוויתרתי על קרן קל לי יותר לוותר על אחרים לא טובים, אבל אני עדיין חושבת שאין רע בלועזית

לאט לאט עם זה.

אולי תלמדי על זה? תחפשי ספרים ומקורות על מוזיקה, תעמיקי.
זה תמיד מעניין ללמוד על מוזיקה

אבל אולי אנסה

וברגע שמטמאים שיר עם מילים שהם לא בשפת הקודש אז אסור לשמוע אותם.

זה משפיע מאד על האדם...

לשון הקודש היא השפה המקורית, וממנה יצאו כל השפות כולן.

אכן, לכל חלק קטן שבה יש משמעות, שהרי זו לשון הקודש.

שאר השפות משמשות למטרות שונות, אבל לתוכן וטוהר אין אחרת מלשון הקודש.

אבל אין רע באחרות

ויש רע, ולא מעט. כמובן תלוי במה ואיפה.

רק תזכרי שחוסר תוכן זה גם רע. לא באותה מידה, אבל עדיין.

אלו מילים. שימוש במילים זה כבר דבר אחר

גם בשפה יש תוכן, ערכים, משמעות.

לדוגמה -
באנגלית (ובהרבה שפות נוספות)
אין פנייה נפרדת בגוף שני לגבר ואישה, אלא שניהם זה "You".

בעברית יש "את" ויש "אתה".

יש משמעות עמוקה מאחורי זה.

 

 

ברור שה"אורות" לא נשארים כל הזמן. השאלה היא האם זה משאיר ריקנות, או פשוט נרגעים מהעלייה.

לא תמיד זה מורגש, שהרי אין לנו מושג כמה זה משפיע.

"אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". אחרי מילוי תאווה, חשק כלשהו, תמיד רוצים עוד.
אין הרגשת סיפוק אלא רק "די נמאס לי", ועוד מעט החשק יחזור.

החיים אינם בנויים על "אורות". הבסיס הוא שמחה פשוטה, וכדי להמשיך בעוז קדימה אנחנו מחפשים "אורות". וזה טוב בהחלט, זה מה שנותן לנו לעוף קדימה ולהתגבר על שחיקת השגרה.

החכמה היא לדעת איך לשלב אותם בחיים שלנו. זה משתנה מאדם לאדם.

חשוב למצוא אלטרנטיבה טהורה לכל הנאה שאנחנו רוצים שאינה טהורה.
כמובן גם כך לא לרדוף אחריהן, אבל איננו נוצרים הדוחים כל הנאה וחיבור לעולם הזה.

ייקח לי שנים למצוא את האיזון

אל תתיאשי, זה לא קל אבל אפשרי וטוב.
וכשמצליחים מקבלים כח לעוד ועוד

לא משנה מה, גם אם נכשלים ממשיכים הלאה להילחם. זה שווה את זה כל כך.

אדם רוצה להיות כמעט מושלם בדבר חשוב, ומסתבר שזה לא אפשרי. מתי אני אהיה אברהם אבינו?

ולא נהיים אברהם אבינו ביום, מתקדמים יום אחרי יום.

נו מילא. נשתדל עוד

אבל יש שלבים בדרך, זו לא קפיצה והופ! אנחנו ענקי עולם.

שימי לב להתקדמות, היא שם.

לפחות כשמדובר בתוכן יהודי ולא שיר אהבה או שטות.

(יש בעיה גם בשפה עצמה, אבל נניח לזה כרגע)

והצילו ממתי כל כך קשה לי

חיזקתני. @בן-ציון