יש לנו שבוע הבא קייטנה שהנוער של היישוב שלי עושים הנוער לילדים עם צרכים מיוחדים.
הקטע הוא, שזה מעורב. כמובן שבנים מדריכים בנים ובנות מדריכות בנות, אבל בכל זאת הכל ביחד, כל הפעילויות, אם צריך פונים בנים לבנות וההפך.
כעיקרון הרב של היישוב דיבר איתנו, שצריך שהכל יהיה טכני וענייני ולא ליצור מגע וקשר אם לא צריך גם בין החניכים וגם בינינו, בעיקר בינינו.
עכשיו מה, יש יותר מידי זוגות מהיישוב שיצאו מהקייטנה הזו. כולם יודעים את זה שזה המקום להכיר את המין השני, ואם עד עכשיו גדלנו בבית ספר נפרד, סניפים נפרדים וכו', עכשיו עובדים ביחד על משהו אחד.
אני מפחדת. ממש. מי יודע מה יקרה? לא רוצה בכלל להגיע לשום מצב כזה.
עד עכשיו גדלתי על נפרד, אני חושבת שזה צריך להיות ככה עד החתונה. לא רוצה להכיר בנים. לא רוצה להיות איתם שבוע באותו מקום ולעבוד איתם ביחד.
גם זה מביך אותי, וגם אם אני אצטרך משהו, הבנים אחראיים על רוב הדברים ואני לא רוצה להיות איתם בקשר.
החלטתי ללכת, כי אני רוצה לעשות דבר כל כך חשוב וגדול, זה חסד עצום. אבל מה עושים כדי שבאמת לא יקרה שום דבר כזה? אולי טעיתי שהחלטתי להגיע, לא יודעת...
עצות? מה אני עושה?
הקטע הוא, שזה מעורב. כמובן שבנים מדריכים בנים ובנות מדריכות בנות, אבל בכל זאת הכל ביחד, כל הפעילויות, אם צריך פונים בנים לבנות וההפך.
כעיקרון הרב של היישוב דיבר איתנו, שצריך שהכל יהיה טכני וענייני ולא ליצור מגע וקשר אם לא צריך גם בין החניכים וגם בינינו, בעיקר בינינו.
עכשיו מה, יש יותר מידי זוגות מהיישוב שיצאו מהקייטנה הזו. כולם יודעים את זה שזה המקום להכיר את המין השני, ואם עד עכשיו גדלנו בבית ספר נפרד, סניפים נפרדים וכו', עכשיו עובדים ביחד על משהו אחד.
אני מפחדת. ממש. מי יודע מה יקרה? לא רוצה בכלל להגיע לשום מצב כזה.
עד עכשיו גדלתי על נפרד, אני חושבת שזה צריך להיות ככה עד החתונה. לא רוצה להכיר בנים. לא רוצה להיות איתם שבוע באותו מקום ולעבוד איתם ביחד.
גם זה מביך אותי, וגם אם אני אצטרך משהו, הבנים אחראיים על רוב הדברים ואני לא רוצה להיות איתם בקשר.
החלטתי ללכת, כי אני רוצה לעשות דבר כל כך חשוב וגדול, זה חסד עצום. אבל מה עושים כדי שבאמת לא יקרה שום דבר כזה? אולי טעיתי שהחלטתי להגיע, לא יודעת...
עצות? מה אני עושה?