ראיתי גו'ק גינגי' ענק בגודל של תמר מג'הול במרחק של מילימטר מהפרצוף שלי.

סתם, לא עמדתי לטבוע, היה שם נמוך,

הייתי קצת זמן מתחת למים עד שאבא שלי משה אותי,

אבל זאת הטראומה.....

בתור ילדה אני זוכרת שכמט טבעתי (הקצנה ילדותית..)

גם לי זה קרה! [בערך].

נפלתי מהמגלשות ולא הצלחתי להתרומם~ ;(

ב"ה

הבריכה עם המגלשות בחפץ חיים והאבובים זוכרים? 

עכשיו, אנחנו גרים ביישוב, הכל פה דירות קרקע,

ויום אחד נסענו לדודים שלי בירושלים שגרים בבנין עם איזה 4 קומות,

קיצור יצאתי רגע למסדרון, וירדתי קצת מדרגות, ואז... נאבדתי בבניין!

לא ידעתי מה מימני ומה משמאלי, ונכנסתי ללחץ מטורף!

 פשוט לא הצלחתי להבין איפה אני ממוקמת, ואיך אני חוזרת אל הדודים!

הפתרון היה פשוט- בכיתי, ואז בכיתי בקול, ואמא שלי שמעה אותי ובאה לקחת אותי!

אין כמו אמא!

בס"ד

להרים משהו שנפל, ופתאום קלטתי שהרכבת יכולה להתקרב כל רגע.. =/

הייתי בערך ילדה בת 6 והלכתי לבקר את סבתא שלי (היינו גרים ממש לידה)

וסבתא שלי גרה בבנין..

ואני עולה במדרגות חשבתי כבר שהגעתי לקומה שלה.

אז פשוט פתחתי את הדלת וניכנסתי..

ולא הבנתי למה הבית כ"כ שונה

פיתאום אני מגלה שזה היה בית של שכנה

והיא קלטה אותי וראתה שנלחצתי

היא באה לגשת עלי ואני מרוב הפחד רצתי החוצה. חחח

בכיתה ד' שתמיד היינו משחקות גומי בהפסקה
היינו חוזרות הביתה ומשחקות גם בבית
אבל לחברות שלי תמיד היו אחיות בנות גילן והן היו משחקות ביחד
לי היתה אחות בקושי בת שנה,ושכנה גברית ככה שלא היה לי עם מי לשחק
אז פעם אחת באמצע הפינת אוכל לקחתי 3 כסאות והתחלתי לשחק
ואז היתה רעידת אדמה וממש הרגישו אותה אצלנו!
מאז אני בטראומה של גומי..

פעם הייתי בחוג של ברייק דאנס (ריקודים עם הרבה פציעות)
ואז אני וחברה שלי היינו מתאמנות בספורט שבבית ספר
היא ניסתה לעשות תרגיל מסובך ואני בשיא ההתלהבות אומרת לה מה הבעיה תראי
מתחילה לעשות נופלת על היד וקורעת גיד..

הזכרתם לי טביעות בבריכה אז בכיתה ג' ככה הלכנו לבריכה
3 חברות ועוד 3 היו צריכות להגיע
אמרנו נחכה להן בנתיים בבריכה של הקטנים (היא גם תמיד חמה..מעניין למה..)
ואז חברה שלי המציאה משחק גאוני!
מי מצליחה לדבר מתחת למים???
אז כולנו צללנו והיא ניסתה ראשונה פתאום היא יוצאת מתחילה להכחיל וכדי לקרוא למציל היא שלפה את הכובע יד וניפנפה
אני והחברה השניה מרוב שצחקנו לא הצלחנו לקרוא לו..
ואז כשהוא מגיע הוא שואל איפה היא טבעה
ואנחנו מצביעות לו על הבריכה של הקטנים...חחח

ואחרונה חביבה
פעם אני ובת דודה שלי נסענו לבד ללונה פארק
ושתינו פחדניות עולות מקסימום על הבלרינה
אז היא רואה ספינה היא אומרת לי בואי נעלה עליה
אמרתי לה נראה לך מה את משוגעת היא מתהפכת
היא אמרה לי לא זאת ספינה רגועה
אמרתי לה סבבה תעלי ראשונה אם זה לא הפחיד אותך אני עולה אחרי זה
הבחורה עולה פתאוםםם הספינה מתחילה להתהפך ואני רואה את בת דודה שלי מכחילה עוד רגע...חחח זאת היתה בדיחה משפחתית הרבה זמן!!

הייתי בן 8 בערך,

הייתי אצל קרובים בפ"ת, הם גרים בקומה השביעית,

החלטנו אני ובנדודי לרדת במעלית, ומשום מה, גם לרקוד קצת בדרך למעלית.

המעלית לא חשבה פעמים, והחליטה, שאם לא נפסיק לרקוד באופן חד צדדי, גם היא תצטרף לחגיגה.

וכמו שהיא הבטיחה, היא גם קיימה. והיא התחילה לרקוד איתנו, עד שהיא נתקעה (כנראה לא ידעה את הצעד הבא או משו..)

הקיצר, אני בן שמונה, ובנדוד שלי בן שבע, תקועים בן שמים וארץ. ל ב ד .

התחלנו להגיד תהילים, ולחצנו כמו מטורפים על הכתפתור הצהוב עם הרעש המפחיד...

אחרי כמעט שעה, שמעו אותנו, ו...באו לחלץ אותנו..

מאז, יש לי טראומה מריקודים במעליות.

חחח...

אבל זה באמת מפחיד!

פעם ראיתי סרט שהאדם נפל לפיר מעלית ואז המעלית ירדה ונחתה עליו
מאז אני מתה מפחד ממעליות..

חחח....

מסקנה: גרים ביישוב!!!!!!!!!!!!!

גם מיישבים את הארץ, וגם גרים בבתי קרקע!

הא? תודו אחלה רעיון!

מסקנה:

תגורו בת"א גם תעשו קירוב לבבות וגם תלכו רק לים

יא'עירוניסטית! פסדר, תישארי לך בעיר שלך ליד הים,

אבל אל תפריעי לאחרים!

חחחח...

מה דעתכם על יישוב ליד הים?

יש כאלה! מבטיחה!

איבוד אחד יותר מידי

חיסון בכיתה ב'- ניסו לתפוס אותי במשך שעתיים... וכל הבי"ס ידע שאני עושה חיסון

בגיל 3, חזרתי מחוג בלט והנהג עצר לי בצומת ולא בבית ולמולי היה כלב, מה שאומר שרצתי!! רק מה לצד השני של המושב..

לירידה ארוכה ממש, הכלב השיג אותי והשכיב אותי על הכביש.. ומאז אני במלחמה עם אנשים שדואגים לכלבים יותר מאשר לבני אדם.

בגיל 11 חברה שלי סגרה על האצבע שלי את החלון בעודנו צופות בשלג היורד, ומאז יש לי ציפורן יותר גדולה מהרגיל וכולם צוחקים עליי שבחתונה תהיה לי תזכורת על יום השלג, ולתמיד בזכות התמונות.

האמת, שאחרי מה שעברתי בחיים אני דיי בשוק שאני חיה בכלל...

דבר ראשון- בערך בכיתה ד' היינו כל המשפחה עם הבני דודים בפארק תמנע (ליד אילת) ואני ובדודה שלי לא רצינו ללכת איתם לסיור כי זה משעמם, אז החלטנו ללכת לדיונות חול שיש שם...
ואתם מכירים דיונות- עולים שעה, יורדים בשניה וזה ממש מבאס... פתאום עלה לבדודה שלי רעיון גאוני- יש דרך של סלעים כאלה גבוהים שאפשר לטפס עליהם ולהגיע לראש הדיונה, במקום לעלות הכול ולטבוע כל צעד בחול...
וכמובן שאני הייתה הראשונה לנסות את זה...!!
אז עלינו כשאני מובילה. אני זוכרת ת'תחושה שאני הולכת לי צעד אחרי צעד ופתאום אני מוצאת את עצמי תלויה על הסלע הזה בגובה 2 מטר מעל הקרקע כשהרגליים והידיים שלי תפוסות בשקעים- אבל אין לי לאן לזוז. ניסיתי לחזור אחורה ולא הצלחתי. אני לא נבהלת בקלות כזאת מדברים כאלה כי אבא שלי הוא מטפס הרים מקצועי (יותר נכון- היה... בחו"ל..) והוא לימד אותי כל מיני דברים... ואני זוכרת ת'צמי מנסה לעשות את מה שהוא הסביר לי ולא מצליחה...
בדודה שלי שאלה אותי אם אני רוצה שהיא תלך לקרוא למישו, ואני כמובן אמרתי ש"מה פתאום, אני מסתדרת לגמרי". והתלבטתי אם לקפוץ את ה-2 מטר האלה (למטה היה חול זרוע אבנים שנראו לי חדות) או לנסות לזוז, ובסוף הלכתי על ההצעה השניה. זזתי צעד.
אני זוכרת שניה של גלגול באויר, והתרסקות לא נחמדה על החול ואת בדודה שלי רצה אלי, ואני אומרת לה: "בת, (זה השם שלה...) אני הולכת למות" (אח, איזה חכמה גדולה הייתי..) והיא מתחילה לצרוח כמו מטורפת. במקרה עבר שם מישו והוא ובדודה שלי הרימו אותי וסחבו אותי לאוטו.

התוצאה של כל הסיפור היה שבר בזרוע, נקע ברגל וילדה על פחד גבהים עד עצם היום הזה.

דבר שני- פעם ערבי ניסה לחטוף אותי, אבל הצלחתי לברוח לו, ומאז אני לא מעיזה לעבור ברחוב הזה יותר...

דבר שלישי- הייתי עם ההורים שלי בהלוויה של רחבעם זאבי ונאבדתי שם ונתתי יד בטעות לאיזה בחור שהיה שם כי חשבתי שזה אמאשלי. מאז אני שונאת מקומות צפופים.

דבר רביעי- שלפו עלי פעם סכין. בנס יצאתי בחיים, אבל מאז כל פעם שאני רואה ת'ילד שעשה לי את זה, אני מפחדת שהוא יתנקם בי על זה שהלשנתי עליו למשטרה...

שיתפתי אפילו  את אחותי... על מה ולמה הצחוק הפרוע...

עשית לי את הערב/לילה/יום/שבוע! אשריך!!!

הזמנתי גם את אחותי לקרוא...

ולסיפורים שלי:

משום מה, ואל תשאלו בדיוק למה, אני צמחופובית = יש לי פוביה מצמחים. אני רואה צמח וישר חושבת עליו כעל צמח טורף, שעוד דקה יכול להתגנב מאחורי... בררר. נראה לי שזה התחיל מאז שבקרנו בפעם הראשונה בגן הבוטני וראינו צמחים טורפים... הייתי אז בת 10 אולי. [ותמונות הילדות שלי מהבית כוללות אותי בת כמה חודשים בסלון מלא עציצים שיותר דומה לג'ונגל מאשר לסלון. אולי זו ראשית הטראומה...]

פעם ננשכתי על ידי גור כלבים חמוד שרצה לשחק איתי ולא ידע כל כך איך. הבעיה היא שהנשיכה היתה מסביב לעין. לא קרה לי כלום, אבל מאז אני פוחדת מכלבים... אחד החלומות שחזרו אצלי כמה פעמים היה חדר מלא בכלבים, כולל רצפה, תקרה, וארבעה קירות, וכל החלל שבפנים, וכמובן, אני אי שם בפנים, בלי דרך לצאת.

פעם יצאנו לטיול עם חברים ממש טובים של המשפחה. לא זוכרת למה, נעלבתי מכולם, הורדתי את הראש והתחלתי לבכות, ובעלבון רצתי לחבק ולהסתר אצל אמא שלי. רק מה, זאת לא היתה אמא שלי. זאת היתה חברה שלה... וכל המבוגרים צחקו עוד יותר, וממש נפגעתי עד עמקי נשמתי. ומאז שאחותי שמעה את הסיפור הזה (היא היתה בערך בת 3; אני הייתי בת 4 וחצי...) היא יורדת עלי.

עמדנו פעם בתור למתקן שעשועים, אי שם ברחבי הגלקסיה. אחיות שלי רבו ודחפו זו את זו, וכתוצאה מכך נדחפתי בכוח אל משמניה האדירים של אשה בגיל העמידה שעמדה לפני בתור. גמגמתי סליחה באנגלית רצוצה של ילדה שרק התחילה ללמוד אנגלית בשנה שלפני והייתי אסירת תודה על החושך שהיה מסביב...

זו לא טראומה, בעצם. זאת פדיחה. אבל לא נורא. נסחפתי

ואם כבר בענייני חלומות:

בוקר שבת עליז אחד, אחותי ואני הגענו למטבח וסיפרנו לאמא, ש"וואי, איזה חלום מוזר חלמתי!". גילינו שזה היה אותו חלום:

בו זמנית היינו אנחנו והארי, וידענו שאנחנו באמצע בריחה מוולדמורט במדרגות הבניין בו גדלנו [עברנו דירה מאז]. ידענו שוולדי רודף אחרינו, וידענו גם שהוא לא מכיר את הבניין הזה. אז ברחנו למקלט, כדי שוולדי יצא החוצה בקומת הקרקע, ונוכל להתחמק ממנו. ואז בנוסף להכול ראינו דברים גם מנקודת המבט של וולדי!

מסקנה:

הוראות לצרכן:

אין לקרוא הארי פוטר ללא מרשם רופא.

אין לקרוא יותר מהכמות המומלצת ע"י הרופא.

אין לקרוא אם ידועה רגישות לאחד הדברים הבאים: דמיון מפותח, טרלליות, חלומות, הזדהות יתר.

בין תופעות לוואי: התמכרות, חלומות מוזרים, חלומות בהקיץ ופנטזיות.

אם אחת או יותר מתופעות הלוואי קוראת בתדירות גבוהה מדי, יש להפסיק את הקריאה באופן מיידי, וליצור קשר בדחיפות עם הרופא.

בס"ד

אז אני מניחה שאני אהיה הכי לא מעניינת פה..

ובכל זאת-

אני מכירה בתי חולים למיניהם ישר והפוך. כמה דוגמאות מהילדות:

פעם היתה לנו טלויזיה בבית וההורים שלי העיפו אותה אבל השאירו את הארונית שהיא עמדה עליה [ארונית על גלגלים]. אני ואחי [כן\ כן, משה...] החלטנו שזה די נחמד לטפס על זה... ואז זה נסע!! אני נפלתי והוא עלי. אני פתחתי את הסנטר ומשה יצא בלי פגע

זכרון שני - באזור כיתה ה'. אצלינו נוהגים לנקות את הבית בט' באב מחצות היום כהכנה למשיח. אמא שלי ניקתה את הסלון ואני החלקתי ונפלתי על הרצפה. זה הסתיים בבי"ח עם שבר ביד [והוא לא היה האחרון - היו עוד 2 אחריו ובאותה יד, אבל נראה לי שגם זה לא כ"כ ילדות...]

היו עוד פעמים שפתחתי את הראש ועוד כאלה אבל אני לא זוכרת...

אם יהיה משהו בע"ה אכתוב

ב"הצלחה!

הטראומות שלי...ככה אני ואחי רבנו והטלוויזיה הייתה על שידה ניידת מעאפנה כזאתי בקיצור בא רבנו וזה הרמנו רגליים ליד החלון של הממ"ד והחלון נפל לי על הרגליים ...כאילו במזל שהמיטה סתגה אותו ושקעה אותו ובי זה בקושי נגע רק חסם אותי

ושבוע אח"כ רבנו כהרגלנו בקודש...והטלוויזה נפלה עליי עוד פעם על כל הגוף...ויחסית גדולה היא הייתה... ואני כזה לאחי ישראל בא מהר נרים אותה לפני שאמא תגיע ותכעס לא כפת לי ממני אכפת לי מהתגובה..

טראומה רביעית:

הפעם מהבריכה שבאמצע שיעור שחייה עם מצופים טבעתי... והמדריכה הייתה שיאא הלחוצהה פעם ראושנה שזה קורה לה!

טראומה חמישית:

בכלל אני ונפילות זה עניין שבשיגרה אם אני לא נופל ביום כנראה לא קמתי מהספה...

פעם אחת הלכתי בגן שליד הקניון ויש את המנורות האלה עם הברגים הבולטים ואני מזה רחפתי לי בעולמו תעליונים

לא שמתי לב נתקלתי בבורג ואחרי שניהיה אני מוצא את עצמי משטח מזה משטח ואיזה 5 מטר משם על הריצפה בכל הפרצוף והשקפיים נשבר והכנסיים נקרע (אגב קרע יפה בברך) בקיצור אני חוזר חבול לבית ואמא שלי בכזה אדישות איפה נפלת הפעם??

אני יבחר את הכי טראומתית...

ככה פעם אחת הלכתי ברחוב ואני כולה מאז שאני זוכר את עצמי רועדד מכלבים רץ לכביש קופץ על מכוניות מכלב..

בקיצור פעם חת הכלתי אני ואמא שחי ברח' עובד לידי כלב מזה מפחיייד מתחיל לנבוח ואני מההיסטירה ואני הייתי קטן קפצתי לכביש וכמו בפירסומת שעצר ברגע האחרון טוב זה לא קרה במקרה הזה והוא די קצת הדף ממש קצת אחורה...

בקיצור עדיף להינשך ע"י כלב מאשר להדרס על ידי מכונית ...(מלקח שכואב עד היום)

**נסעתי על אופניים בשכונה והרכבתי את השכנה שלי מאחורה..ונסענו על מדרכה ממש צרה ואז נפלנו היא והאופניים היו עלי ומחצו אותי...ונחתכתי וירד לי מלא דם..

**נסעתי באוטובוס וישבתי במושב האחורי באמצע...ואז הייתה עצירה מפחידה,ועפתי ונפלתי מהמדרגה וכולם הסתכלו עלי.(פדיחה)

**ואם כבר מדברים על כלבים..שהייתי קטנה ראיתי את הכלב של שכנים של סבתא שלי מסתובב ומאד פחדתי ממנו אז הוא התקרב אלי והתחלתי לרוץ בעליה והוא רץ אחרי עד שנכנסתי לבניין וסגרתי עליו תדלת...כל פעם שאני רואה תכלב הזה אני מפחדת.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב