ראיתי גו'ק גינגי' ענק בגודל של תמר מג'הול במרחק של מילימטר מהפרצוף שלי.

סתם, לא עמדתי לטבוע, היה שם נמוך,

הייתי קצת זמן מתחת למים עד שאבא שלי משה אותי,

אבל זאת הטראומה.....

בתור ילדה אני זוכרת שכמט טבעתי (הקצנה ילדותית..)

גם לי זה קרה! [בערך].

נפלתי מהמגלשות ולא הצלחתי להתרומם~ ;(

ב"ה

הבריכה עם המגלשות בחפץ חיים והאבובים זוכרים? 

עכשיו, אנחנו גרים ביישוב, הכל פה דירות קרקע,

ויום אחד נסענו לדודים שלי בירושלים שגרים בבנין עם איזה 4 קומות,

קיצור יצאתי רגע למסדרון, וירדתי קצת מדרגות, ואז... נאבדתי בבניין!

לא ידעתי מה מימני ומה משמאלי, ונכנסתי ללחץ מטורף!

 פשוט לא הצלחתי להבין איפה אני ממוקמת, ואיך אני חוזרת אל הדודים!

הפתרון היה פשוט- בכיתי, ואז בכיתי בקול, ואמא שלי שמעה אותי ובאה לקחת אותי!

אין כמו אמא!

בס"ד

להרים משהו שנפל, ופתאום קלטתי שהרכבת יכולה להתקרב כל רגע.. =/

הייתי בערך ילדה בת 6 והלכתי לבקר את סבתא שלי (היינו גרים ממש לידה)

וסבתא שלי גרה בבנין..

ואני עולה במדרגות חשבתי כבר שהגעתי לקומה שלה.

אז פשוט פתחתי את הדלת וניכנסתי..

ולא הבנתי למה הבית כ"כ שונה

פיתאום אני מגלה שזה היה בית של שכנה

והיא קלטה אותי וראתה שנלחצתי

היא באה לגשת עלי ואני מרוב הפחד רצתי החוצה. חחח

בכיתה ד' שתמיד היינו משחקות גומי בהפסקה
היינו חוזרות הביתה ומשחקות גם בבית
אבל לחברות שלי תמיד היו אחיות בנות גילן והן היו משחקות ביחד
לי היתה אחות בקושי בת שנה,ושכנה גברית ככה שלא היה לי עם מי לשחק
אז פעם אחת באמצע הפינת אוכל לקחתי 3 כסאות והתחלתי לשחק
ואז היתה רעידת אדמה וממש הרגישו אותה אצלנו!
מאז אני בטראומה של גומי..

פעם הייתי בחוג של ברייק דאנס (ריקודים עם הרבה פציעות)
ואז אני וחברה שלי היינו מתאמנות בספורט שבבית ספר
היא ניסתה לעשות תרגיל מסובך ואני בשיא ההתלהבות אומרת לה מה הבעיה תראי
מתחילה לעשות נופלת על היד וקורעת גיד..

הזכרתם לי טביעות בבריכה אז בכיתה ג' ככה הלכנו לבריכה
3 חברות ועוד 3 היו צריכות להגיע
אמרנו נחכה להן בנתיים בבריכה של הקטנים (היא גם תמיד חמה..מעניין למה..)
ואז חברה שלי המציאה משחק גאוני!
מי מצליחה לדבר מתחת למים???
אז כולנו צללנו והיא ניסתה ראשונה פתאום היא יוצאת מתחילה להכחיל וכדי לקרוא למציל היא שלפה את הכובע יד וניפנפה
אני והחברה השניה מרוב שצחקנו לא הצלחנו לקרוא לו..
ואז כשהוא מגיע הוא שואל איפה היא טבעה
ואנחנו מצביעות לו על הבריכה של הקטנים...חחח

ואחרונה חביבה
פעם אני ובת דודה שלי נסענו לבד ללונה פארק
ושתינו פחדניות עולות מקסימום על הבלרינה
אז היא רואה ספינה היא אומרת לי בואי נעלה עליה
אמרתי לה נראה לך מה את משוגעת היא מתהפכת
היא אמרה לי לא זאת ספינה רגועה
אמרתי לה סבבה תעלי ראשונה אם זה לא הפחיד אותך אני עולה אחרי זה
הבחורה עולה פתאוםםם הספינה מתחילה להתהפך ואני רואה את בת דודה שלי מכחילה עוד רגע...חחח זאת היתה בדיחה משפחתית הרבה זמן!!

הייתי בן 8 בערך,

הייתי אצל קרובים בפ"ת, הם גרים בקומה השביעית,

החלטנו אני ובנדודי לרדת במעלית, ומשום מה, גם לרקוד קצת בדרך למעלית.

המעלית לא חשבה פעמים, והחליטה, שאם לא נפסיק לרקוד באופן חד צדדי, גם היא תצטרף לחגיגה.

וכמו שהיא הבטיחה, היא גם קיימה. והיא התחילה לרקוד איתנו, עד שהיא נתקעה (כנראה לא ידעה את הצעד הבא או משו..)

הקיצר, אני בן שמונה, ובנדוד שלי בן שבע, תקועים בן שמים וארץ. ל ב ד .

התחלנו להגיד תהילים, ולחצנו כמו מטורפים על הכתפתור הצהוב עם הרעש המפחיד...

אחרי כמעט שעה, שמעו אותנו, ו...באו לחלץ אותנו..

מאז, יש לי טראומה מריקודים במעליות.

חחח...

אבל זה באמת מפחיד!

פעם ראיתי סרט שהאדם נפל לפיר מעלית ואז המעלית ירדה ונחתה עליו
מאז אני מתה מפחד ממעליות..

חחח....

מסקנה: גרים ביישוב!!!!!!!!!!!!!

גם מיישבים את הארץ, וגם גרים בבתי קרקע!

הא? תודו אחלה רעיון!

מסקנה:

תגורו בת"א גם תעשו קירוב לבבות וגם תלכו רק לים

יא'עירוניסטית! פסדר, תישארי לך בעיר שלך ליד הים,

אבל אל תפריעי לאחרים!

חחחח...

מה דעתכם על יישוב ליד הים?

יש כאלה! מבטיחה!

איבוד אחד יותר מידי

חיסון בכיתה ב'- ניסו לתפוס אותי במשך שעתיים... וכל הבי"ס ידע שאני עושה חיסון

בגיל 3, חזרתי מחוג בלט והנהג עצר לי בצומת ולא בבית ולמולי היה כלב, מה שאומר שרצתי!! רק מה לצד השני של המושב..

לירידה ארוכה ממש, הכלב השיג אותי והשכיב אותי על הכביש.. ומאז אני במלחמה עם אנשים שדואגים לכלבים יותר מאשר לבני אדם.

בגיל 11 חברה שלי סגרה על האצבע שלי את החלון בעודנו צופות בשלג היורד, ומאז יש לי ציפורן יותר גדולה מהרגיל וכולם צוחקים עליי שבחתונה תהיה לי תזכורת על יום השלג, ולתמיד בזכות התמונות.

האמת, שאחרי מה שעברתי בחיים אני דיי בשוק שאני חיה בכלל...

דבר ראשון- בערך בכיתה ד' היינו כל המשפחה עם הבני דודים בפארק תמנע (ליד אילת) ואני ובדודה שלי לא רצינו ללכת איתם לסיור כי זה משעמם, אז החלטנו ללכת לדיונות חול שיש שם...
ואתם מכירים דיונות- עולים שעה, יורדים בשניה וזה ממש מבאס... פתאום עלה לבדודה שלי רעיון גאוני- יש דרך של סלעים כאלה גבוהים שאפשר לטפס עליהם ולהגיע לראש הדיונה, במקום לעלות הכול ולטבוע כל צעד בחול...
וכמובן שאני הייתה הראשונה לנסות את זה...!!
אז עלינו כשאני מובילה. אני זוכרת ת'תחושה שאני הולכת לי צעד אחרי צעד ופתאום אני מוצאת את עצמי תלויה על הסלע הזה בגובה 2 מטר מעל הקרקע כשהרגליים והידיים שלי תפוסות בשקעים- אבל אין לי לאן לזוז. ניסיתי לחזור אחורה ולא הצלחתי. אני לא נבהלת בקלות כזאת מדברים כאלה כי אבא שלי הוא מטפס הרים מקצועי (יותר נכון- היה... בחו"ל..) והוא לימד אותי כל מיני דברים... ואני זוכרת ת'צמי מנסה לעשות את מה שהוא הסביר לי ולא מצליחה...
בדודה שלי שאלה אותי אם אני רוצה שהיא תלך לקרוא למישו, ואני כמובן אמרתי ש"מה פתאום, אני מסתדרת לגמרי". והתלבטתי אם לקפוץ את ה-2 מטר האלה (למטה היה חול זרוע אבנים שנראו לי חדות) או לנסות לזוז, ובסוף הלכתי על ההצעה השניה. זזתי צעד.
אני זוכרת שניה של גלגול באויר, והתרסקות לא נחמדה על החול ואת בדודה שלי רצה אלי, ואני אומרת לה: "בת, (זה השם שלה...) אני הולכת למות" (אח, איזה חכמה גדולה הייתי..) והיא מתחילה לצרוח כמו מטורפת. במקרה עבר שם מישו והוא ובדודה שלי הרימו אותי וסחבו אותי לאוטו.

התוצאה של כל הסיפור היה שבר בזרוע, נקע ברגל וילדה על פחד גבהים עד עצם היום הזה.

דבר שני- פעם ערבי ניסה לחטוף אותי, אבל הצלחתי לברוח לו, ומאז אני לא מעיזה לעבור ברחוב הזה יותר...

דבר שלישי- הייתי עם ההורים שלי בהלוויה של רחבעם זאבי ונאבדתי שם ונתתי יד בטעות לאיזה בחור שהיה שם כי חשבתי שזה אמאשלי. מאז אני שונאת מקומות צפופים.

דבר רביעי- שלפו עלי פעם סכין. בנס יצאתי בחיים, אבל מאז כל פעם שאני רואה ת'ילד שעשה לי את זה, אני מפחדת שהוא יתנקם בי על זה שהלשנתי עליו למשטרה...

שיתפתי אפילו  את אחותי... על מה ולמה הצחוק הפרוע...

עשית לי את הערב/לילה/יום/שבוע! אשריך!!!

הזמנתי גם את אחותי לקרוא...

ולסיפורים שלי:

משום מה, ואל תשאלו בדיוק למה, אני צמחופובית = יש לי פוביה מצמחים. אני רואה צמח וישר חושבת עליו כעל צמח טורף, שעוד דקה יכול להתגנב מאחורי... בררר. נראה לי שזה התחיל מאז שבקרנו בפעם הראשונה בגן הבוטני וראינו צמחים טורפים... הייתי אז בת 10 אולי. [ותמונות הילדות שלי מהבית כוללות אותי בת כמה חודשים בסלון מלא עציצים שיותר דומה לג'ונגל מאשר לסלון. אולי זו ראשית הטראומה...]

פעם ננשכתי על ידי גור כלבים חמוד שרצה לשחק איתי ולא ידע כל כך איך. הבעיה היא שהנשיכה היתה מסביב לעין. לא קרה לי כלום, אבל מאז אני פוחדת מכלבים... אחד החלומות שחזרו אצלי כמה פעמים היה חדר מלא בכלבים, כולל רצפה, תקרה, וארבעה קירות, וכל החלל שבפנים, וכמובן, אני אי שם בפנים, בלי דרך לצאת.

פעם יצאנו לטיול עם חברים ממש טובים של המשפחה. לא זוכרת למה, נעלבתי מכולם, הורדתי את הראש והתחלתי לבכות, ובעלבון רצתי לחבק ולהסתר אצל אמא שלי. רק מה, זאת לא היתה אמא שלי. זאת היתה חברה שלה... וכל המבוגרים צחקו עוד יותר, וממש נפגעתי עד עמקי נשמתי. ומאז שאחותי שמעה את הסיפור הזה (היא היתה בערך בת 3; אני הייתי בת 4 וחצי...) היא יורדת עלי.

עמדנו פעם בתור למתקן שעשועים, אי שם ברחבי הגלקסיה. אחיות שלי רבו ודחפו זו את זו, וכתוצאה מכך נדחפתי בכוח אל משמניה האדירים של אשה בגיל העמידה שעמדה לפני בתור. גמגמתי סליחה באנגלית רצוצה של ילדה שרק התחילה ללמוד אנגלית בשנה שלפני והייתי אסירת תודה על החושך שהיה מסביב...

זו לא טראומה, בעצם. זאת פדיחה. אבל לא נורא. נסחפתי

ואם כבר בענייני חלומות:

בוקר שבת עליז אחד, אחותי ואני הגענו למטבח וסיפרנו לאמא, ש"וואי, איזה חלום מוזר חלמתי!". גילינו שזה היה אותו חלום:

בו זמנית היינו אנחנו והארי, וידענו שאנחנו באמצע בריחה מוולדמורט במדרגות הבניין בו גדלנו [עברנו דירה מאז]. ידענו שוולדי רודף אחרינו, וידענו גם שהוא לא מכיר את הבניין הזה. אז ברחנו למקלט, כדי שוולדי יצא החוצה בקומת הקרקע, ונוכל להתחמק ממנו. ואז בנוסף להכול ראינו דברים גם מנקודת המבט של וולדי!

מסקנה:

הוראות לצרכן:

אין לקרוא הארי פוטר ללא מרשם רופא.

אין לקרוא יותר מהכמות המומלצת ע"י הרופא.

אין לקרוא אם ידועה רגישות לאחד הדברים הבאים: דמיון מפותח, טרלליות, חלומות, הזדהות יתר.

בין תופעות לוואי: התמכרות, חלומות מוזרים, חלומות בהקיץ ופנטזיות.

אם אחת או יותר מתופעות הלוואי קוראת בתדירות גבוהה מדי, יש להפסיק את הקריאה באופן מיידי, וליצור קשר בדחיפות עם הרופא.

בס"ד

אז אני מניחה שאני אהיה הכי לא מעניינת פה..

ובכל זאת-

אני מכירה בתי חולים למיניהם ישר והפוך. כמה דוגמאות מהילדות:

פעם היתה לנו טלויזיה בבית וההורים שלי העיפו אותה אבל השאירו את הארונית שהיא עמדה עליה [ארונית על גלגלים]. אני ואחי [כן\ כן, משה...] החלטנו שזה די נחמד לטפס על זה... ואז זה נסע!! אני נפלתי והוא עלי. אני פתחתי את הסנטר ומשה יצא בלי פגע

זכרון שני - באזור כיתה ה'. אצלינו נוהגים לנקות את הבית בט' באב מחצות היום כהכנה למשיח. אמא שלי ניקתה את הסלון ואני החלקתי ונפלתי על הרצפה. זה הסתיים בבי"ח עם שבר ביד [והוא לא היה האחרון - היו עוד 2 אחריו ובאותה יד, אבל נראה לי שגם זה לא כ"כ ילדות...]

היו עוד פעמים שפתחתי את הראש ועוד כאלה אבל אני לא זוכרת...

אם יהיה משהו בע"ה אכתוב

ב"הצלחה!

הטראומות שלי...ככה אני ואחי רבנו והטלוויזיה הייתה על שידה ניידת מעאפנה כזאתי בקיצור בא רבנו וזה הרמנו רגליים ליד החלון של הממ"ד והחלון נפל לי על הרגליים ...כאילו במזל שהמיטה סתגה אותו ושקעה אותו ובי זה בקושי נגע רק חסם אותי

ושבוע אח"כ רבנו כהרגלנו בקודש...והטלוויזה נפלה עליי עוד פעם על כל הגוף...ויחסית גדולה היא הייתה... ואני כזה לאחי ישראל בא מהר נרים אותה לפני שאמא תגיע ותכעס לא כפת לי ממני אכפת לי מהתגובה..

טראומה רביעית:

הפעם מהבריכה שבאמצע שיעור שחייה עם מצופים טבעתי... והמדריכה הייתה שיאא הלחוצהה פעם ראושנה שזה קורה לה!

טראומה חמישית:

בכלל אני ונפילות זה עניין שבשיגרה אם אני לא נופל ביום כנראה לא קמתי מהספה...

פעם אחת הלכתי בגן שליד הקניון ויש את המנורות האלה עם הברגים הבולטים ואני מזה רחפתי לי בעולמו תעליונים

לא שמתי לב נתקלתי בבורג ואחרי שניהיה אני מוצא את עצמי משטח מזה משטח ואיזה 5 מטר משם על הריצפה בכל הפרצוף והשקפיים נשבר והכנסיים נקרע (אגב קרע יפה בברך) בקיצור אני חוזר חבול לבית ואמא שלי בכזה אדישות איפה נפלת הפעם??

אני יבחר את הכי טראומתית...

ככה פעם אחת הלכתי ברחוב ואני כולה מאז שאני זוכר את עצמי רועדד מכלבים רץ לכביש קופץ על מכוניות מכלב..

בקיצור פעם חת הכלתי אני ואמא שחי ברח' עובד לידי כלב מזה מפחיייד מתחיל לנבוח ואני מההיסטירה ואני הייתי קטן קפצתי לכביש וכמו בפירסומת שעצר ברגע האחרון טוב זה לא קרה במקרה הזה והוא די קצת הדף ממש קצת אחורה...

בקיצור עדיף להינשך ע"י כלב מאשר להדרס על ידי מכונית ...(מלקח שכואב עד היום)

**נסעתי על אופניים בשכונה והרכבתי את השכנה שלי מאחורה..ונסענו על מדרכה ממש צרה ואז נפלנו היא והאופניים היו עלי ומחצו אותי...ונחתכתי וירד לי מלא דם..

**נסעתי באוטובוס וישבתי במושב האחורי באמצע...ואז הייתה עצירה מפחידה,ועפתי ונפלתי מהמדרגה וכולם הסתכלו עלי.(פדיחה)

**ואם כבר מדברים על כלבים..שהייתי קטנה ראיתי את הכלב של שכנים של סבתא שלי מסתובב ומאד פחדתי ממנו אז הוא התקרב אלי והתחלתי לרוץ בעליה והוא רץ אחרי עד שנכנסתי לבניין וסגרתי עליו תדלת...כל פעם שאני רואה תכלב הזה אני מפחדת.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳