יש לי חבר שכל הזמן נדחף אלי, אני לא שונא אותו אבל הוא חושב שהוא חבר שלי ולא, אני לא חבר שלו
כל שנייה הוא שואל אותי "רוצה לבוא למעיין?" "רוצה נלך ביחד ל***?"
נמאס לי
ואני רוצה להיפטר ממנו בלי לצאת מעליב
ואני כאילו מנסה להגיד לו 'לא' אבל זה לא מצליח
ואל תגידו לי, 'תן לו הזדמנות, אולי הוא יהיה חבר שלך' כי לא, אני לא בחרתי את חברים שלי בהיתקלות מקרית בלוידע איפה, לכן הם חברים שלי, כי בחרתי אותם.
יש לכם רעיונות?
אצלי בכל מיני פעמים ניסיתי למצוא תירוץ כזה שמצד אחד לא יישמע תירוץ ומצד שני ייתן לי את מה שאני רוצה..
אולי נגיד- "לא באלי" או "אני צריכה לעשות ....." ואולי אם זה טלפונית- לא נעים לומר אבל אולי קצת לסנן? ו לשלוח הודעה שישלח בהודעה?
זה נשמע מגעיל, אבל תכלס זה לא באמת לא בסדר כי אתה לגמרי צריך את החופש שלך ואתה מה שאתה רוצה...ואני מכירה סיטואציות כאלה (לא בצורה אינטנסיבית אבל כן בצורה מעיקה קצת..)
אז אולי..אולי זה יעזור??
לאט לאט זה יפסיק כנראה.. אולי לא לגמרי אבל זה יופחת בצורה ממש משמעותית בע"ה.
בהצלחה ממש!
הרבה יותר פוגע לרמוז.
עדיף לדעתי להגיד לו- שמע, אתה נחמד וכו,
אבל החברות ביננו לא מתאימה..
אתה תצא מעליב, נכון, אבל עדיף להעליב קצת, מאשר להעליב הרבה.
סתם טיפ- כשאתה פונה אליו(וזה נכון בעוד מקרים) ואומר לו על מה שמפריע לך,
עדיף לתלות את האשמה בך.
לדוגמא במקרה הזה:
אני מרגיש שהקשר ביננו חזק מידי בשבילי ולי נכון קשר רופף יותר.
מקווה שהבנת..
זה פוגע, מאוד!!
עדיף לאט לאט, יותר לסנן פחות לענות...
איתה..
יכול להיות שאת צודקת ועדיף לאט לאט..
למה אתה שונא אותו?
מה ששנואי עלייך..
יש לך מצב כלשהוא. בעיה.
אז אפשר לטפל במה שקורה בשטח, אבל אפשר לטפל עמוק יותר.
אני אתן דוגמא מחברה בשביל ההסבר:
מאז שהיא יצאה לפנימיה, כל פעם איך שהיא מגיעה הביתה היא רואה חדר הפוך, ומתעצבנת.
אז הציעו לה לנעול את החדר, לדבר עם ההורים וכו.
אבל תכלס- זה לא באמת יעזור.
כי יקרו לה דברים מעצבנים בהמשך החיים.
זה רק סימפטום, הבעיה היא אחרת.
מה הבעיה?
אצלה זה היה שקשה לה שדברים לא הולכים כמו שהיא ציפתה.
והיא עובדת על זה.
זה לא אומר שאח"כ היא לא תנעל את החדר או משהו- פשוט היא קודם כל מטפלת בשורש הבעיה.
אצלי היה מקרה דומה לשלך.
גיליתי שאצלי זה נבע מאגו.
ממליצה לנסות לראות מה אצלך.
*תקציר של מליוני שיעורי פסיכולוגיה\ התבוננות*
זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים
