איך מישהו שיש לו תורה יכול להיות שמאלני, זה כבר נשגב מבינתי..

לכן, אני גם לא אצא עם בחור כזה כנראה..

יותר ברמה הנפשית, תודעתית. למשל בחור שלא שונא את חנין זועבי, הוא חושב שיש לנו חילוקי דעות שצריך ליישב אבל לא שונא.

שנאה ואהבה לא נמצאות על אותה הסקלה.

אהבה היא ההפך מאדישות - לא ההפך משנאה.

ולכן... 

יתכן שאתה צודק, ויתכן שלא.

אבל לא באתי לדון מה הרוב (וגם לא בטוחה שמה שאתה אומר הוא נכון, גם אם כלפי חוץ הם שמחים לאיד..)

ואיך זה קשור לתורה?!

מה גם שרוב הערבים אוהבי השם, לא פחות מהאנשים סביבך, כך שלא נראה שיש קשר.

לא שמעתי ערבי המדבר נגד התורה והמצוות.

גם אני לא חושב שהם נגדנו כעם, עם ישראל חי בארצותם אלפי שנים בצורה טובה יחסית.

נגד ישראל ישנם שכן וישנם שלא, אם כי אני לא יודע למדוד זאת באחוזים.

מי שמעוניין לשנוא את כל הערבים מחמת כך זכותו, ואולי אני אפילו מבין אותו, אך לראות חיסרון במי שלא שונא אותם זה נראה הקצנה מיותרת.

בפרט שאני לא יודע מדוע זה אמור להפריע לזוגיות. לא חסר דברים על מה לחתוך עכשין נוסיף גם "לא שונא ערבים"?!

אני גם לא חושב כי ההכללה שעשית לגבי כל הערבים על שריפה אונס וכו'  היא נכונה, למעשה דעתי היא כי רובם אינם כאלה, רובנו מכירים ערבים שהם בסדר גמור.

דברים הזויים ומאוחרים יותר כמו "הרמב"ם בכלל היה מוסלמי"?

לא התכוונתי לומר שהערבים מאמינים שהתורה היא האמת הבלעדית, שהלא אם היו מאמינים היו מתגיירים, לא כך?!

כוונתי הייתה כי אין להם עניין ממשי כנגד התורה והמצוות.

לא ידוע לי על מקרים במאות האחרונות על שריפת התורה, איסור למידת התורה, איסור קיום מצוות וכו' כעין שמצאנו בדתות אחרות.

זה שהם חושבים שהצדק איתם ושישמעל נבחר שיערב להם ויבושם להם, אני לא מבין מדוע זו סיבה לשנוא אותם.

הלא אף אנחנו מאמינים כי הצדק איתנו ותורתנו אמת והשאר בדאים, האם אתה חושב כי זו סיבה לשנוא אותנו?!

ובטח שיש מקרים של שריפת התורה. פה בארץ. אתה לא רואה חדשות כנראה, אשריך.

אגב, לפני אולי חודש חודשיים היה פה מקרה של חילול אחד מקברות הצדיקים ושרפו שם תשמישי קדושה

האם אדם שחושב אחרת ממך זו עילה לשנאה?! (התגייר או נשאר חסיד אומות העולם לא משנה לעניין)

גם אם אדם בודד שרף תשמישי קדושה זה לא בגלל משהו אידאולוגי נגד התורה, אלא שימוש כפעולת איבה רגילה שהתבצעה כחלק מחילול הקברים, כך שאין כל ראיה לנידון.

מה גם שזהוא אירוע של אדם בודד. משוגעים אתה יכול למצוא בכל מקום גם אצלינו, לא לזה כיוונו שאמרו שהערבים אינם נגד התורה, אין פעולות קולקטיווית כנגד התורה והמצוות.

הוא אויב ה'. זה מה שהבחור ענה לך.

לא יודע מה אתה רוצה ממני, אני אמרתי לך לרצוח אנשים?

לא מביע את דעתי בנושא הזה. מה נפלת עלי, ידידי?

ב, אף אחד לא אמר לרצוח אנשים, לא יודע איך הגעת לזה.

ג, אני לא נופל עליך,פשוט הבעת דעתך על פרט שולי מתוך הדברים, ונאלצתי להשיב שלך כי הבנת את הדברים שלא בקונטקס הנכון.

בחור פה נתן סיבות ללמה ערבים הם אויבי ה' ורק על זה הגבתי. והם אוייבי ה' ודאי.

מוות לערבים זה רצח, פשוט מאוד.

השאר לא רלוונטי, כי לא התייחסתי לנושא.

על פי מה שאני יודע ברוב המקומות הם חיו בשקט ושלווה.

קחי את הקהילות הגדולות:

במרוקו, הם חיו מצוין.

בעירק, הם היו סוחרים ועשירים, כמדומני שאפילו היה שר אוצר יהודי ממשפחת ששון הידועה.

בסוריה (חלב), היתה קהילה מפוארת ועשירה.

באירן, היהודים היו עשירים ושלטו במסחר.

כך שאני לאיודע על איזה טבח מדובר.

גם כאן, אלו שרצונם לרצוח רצונם אינו נובע מהעובדה שאנו יהודים, אלא מהעובדה שהם חושבים כי הארץ שלהם.

דוגמאות בודדות ומפורסמות (ובסוף רשימה שתראה שאפילו באותן מדינות שציינת היו עוד).

מרוקו

פרעות אוג'דה וג'ראדה – ויקיפדיה

עיראק

הפרהוד – ויקיפדיה

סוריה

עלילת דמשק – ויקיפדיה

איראן

עלילת הדם בשיראז – ויקיפדיה

כדאי לבדוק עובדות לפני שמגיבים, חבל מאוד שמגיבים פה ככה בלי לבדוק ומטעים אנשים...

יש פה רשימה קצרה ובתוך חלק מהמאמרים עוד רשימות:

קטגוריה:פוגרומים ביהודי מדינות ערב והאסלאם – ויקיפדיה

מסקרן אותי אם תודה על האמת... מקווה שהרושם שקיבלתי מוטעה

באם היית קורא את המאמר עצמו, ובתאריכים בהם האירועים התרחשו, אני משער שדעתך הייתה שונה.

מחמת כך האלץ להאריך קצת, ולהביא את הנאמר ואת הקשרם של האירועים.

עלילות הדם בשיראז- "מבחינה היסטורית, באיראן חייתה אוכלוסייה יהודית משמעותית למשך 2,500 שנים!!! מעת לעת, מסיבות שונות התבצעו התקפות מסוימות אם כי בתדירות די נדירה."

דהיינו כי המדובר באירוע נדיר, וזאת במשך 2500 שנה!!!

פרעות אוג'דה וג'ראדה- אם היית מעיין בגוף הדברים היית נוכח לדעת שפרעות אלו התרחשו בשנת 1948 אירועים  שהתרחשו בעקבות הקמת המדינה.

הפרהוד- גם התבצע בשנת 1941 עקב השפעה אירופית נאצית ובעקבות המרד הערבי שהחל עקב עליית הציונות.

ואצטט: 

"ניסיונות ההשפעה של גרמניה הנאצית התבטאו, מלבד השפעה על אישי ממשל שונים, בחדירת חומרי תעמולה אנטישמיים לעיתונות"

"באותה תקופה ננקטו בעיראק צעדים להצרת צעדיהם של היהודים, שהיו בעלי השפעה פוליטית ונהנו משגשוג כלכלי"

דהיינו כי יהודי עירק נהנו מחיי רווחה פולטיים וכלכלים, ובעקבות השפעה אירופית נאצית יחד עם עליית הציונות החלה הרעה במצבם.

עלילת דמשק- הרי ששוב לו היית קורא את הנאמר בגוף המאמר מסקנותיך היו אחרות ואני אצטט:

"בתחילת המאה ה-19 היו קהילות נוצריות גדולות מאד במזרח התיכון, והן היו המקור להאשמות ברצח פולחני שהפכו תכופות יותר במחצית הראשונה של המאה. באף אחד מהמקרים הללו לא הרשיעו השלטונות העות'מאנים את הנאשמים."

"קונסול צרפת בדמשק, ראטי מנטון, פתח בחקירה נמרצת נגד נכבדי הקהילה היהודית. החקירה התבססה על ההאשמה שהיהודים זקוקים לדם של נוצרי לצורך טקס סודי בזמן אפיית המצות לפסח. ראש ממשלת צרפת, אדולף טייר, תמך בגלוי בנציגו בדמשק, ובשיחה עם ג'יימס דה־רוטשילד אמר: "אם היהודים בימי הביניים אכן שלחו ידם, כמסתבר, ברצח פולחני, מדוע לא יעשו כמוהם יהודי דמשק החשוכים בימינו?".

דהיינו, כי אותה עלילה בדמשק הגיעה מהקהילה הנוצרית, עלילה שנתמכה ע"י ממשל אירופי צרפתי, והעותמאנים סרבו דרך כלל לקבל עלילות אלו.

ובכלל מעיון וקריאת הערך הוויקפדי קטגוריה:פוגרומים ביהודי מדינות ערב והאסלאם – ויקיפדיה עולה כי מדובר בכמות מצומצמת של אירועים  ומספרם  מגיע לכדי עשר לערך.

רובם ככולם החלו באמצע המאה ה-19 בעקבות עליית הציונות. אין חולק כי בעקבות עליית הציונות ותביעתה לייהוד ארץ ישראל חלה הרעה במצבם של הייהודים בארצות ערב, ולא על כך דובר!!

ממקרים בודדים לא מביאים ראיה! ואדרבה, מיעוט המקרים מהווה ראיה הפוכה. וכמו שנכתב בפרעות שיראז כי אירועים אלו היו די נדירים!! וזאת למשך 2500 שנה!!

הרי אתה לא תביא ראיה מרצח מוחמד חדיר, או מהטבח בכפר קסם ראיה על כך כי הערבים בארץ סובלים מרדיפות ופוגרומים, הלא כך?!

הייתי מציע להבא לא להסתפק בקריאת הכותרת בלבד, אלא  לעיין בגוף הדברים, תוך שימת לב לתאריכים, להבין את התהליכים ההיסטורים והמשמעות שלהם, ורק לאחר מכן להביא ראיה.

אתה קורא במפורש שטעית ובא לפרשן פרשנויות. כנראה שלא טעיתי!

אשריך שהבנת שאני אף פעם לא טועה.

שבת שלום וברכה

@צריך עיון שלא תאשים אותי אחרי זה

וזה שהרב קוק אמר שככה צריך להיות, לא אומר שזה המציאות אצל אדם פלוני, הוא כן שונא ערבים. הרב קוק אמר... בסדר, אולי יום יבוא ונגיע לרמה שהרב קוק רוצה. כרגע הוא לא שם. 

פחות מעניין אותי מה הדעה הנכונה בנושא.. מה בדיוק צריך לחשוב. אלא מה היא חושבת

יש אנשים שמטבעם הם פחות לאומיים, יפי נפש כאלה, וכ"ו

אל תתמקדו לנקודה מסוימת, אני מדבר על אופי.

אני לא דן על פוליטיקה אף פעם, אני פחות מדבר ברמה הפוליטית.. יותר ברמה התודעתית, שבן אדם לא מתחבר למושג לאום, למושג עם ישראל, כשהוא קורא קטעים גזעניים מהתנ"ך נפשו זזה.. וכ"ו

ויש שלא

ויש ימניים שמעריכה ויש שלא

להסתדר איתם אפשר, לא יודע אם להקים איתם בית אפשר.

הבחורה שאתה מתאר יותר מורכבת, ודווקא בגלל זה צריך שהצד השני יוכל להכיל את המציאות.

זה תלוי ביכולת שלך ובאידאולוגיה שלך, אבל לא יודע אם הייתי הולך על דבר כזה לאור מה שאני רואה פה

הערכים שרלוונטים לחיי המשפחה העתידיים שלכם . לא פחות ולא יותר .

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר