שלום לכם,

אולי יש פה אנשים עם ניסיון שיוכלו לחוות את דעתם..

הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך כמעט שנה. אני די ביישנית וסגורה, אז לקח לי זמן להיפתח.. מההתחלה הרגשתי שקצת התאכזבתי לפגוש את המטפלת.. ציפיתי למישהי יותר מאירת פנים וחמה והרגשתי שהיא לא מספיק נותנת לי את המקום הבטוח. מצד שני נקשרתי אליה ומאד ציפיתי לפגוש אותה,וכן הרגשתי שהיא איתי, מקשיבה ואפילו מזדהה.. ויחד עם זה הייתה לי ציפיה להרגיש ממש אהובה והתאכזבתי הרבה פעמים. לפעמים הרגשתי שהיא מבקרת אותי במקום לעודד ודבר נוסף שהרגשתי זה שהיא אולי לא מקצועית כי לא תמיד עמדה בזמנים ושינתה זמנים הרבה.. דיברתי איתה קצת על מה שאני מרגישה אבל תמיד הרגשתי שאני לא מצליחה להביע את כולי.. בסופו של דבר הפסקתי לפני כמה חודשים מכל מיני סיבות..

בזמן האחרון אני חושבת עליה שוב וגם המליצו לי לחזור לטיפול. אני מתלבטת האם זה היה טיפול טוב ומה שהרגשתי זה בגלל קשיים שלי או שאני צריכה לחפש מטפלת אחרת.. מצד אחד היא כבר מכירה אותי ואולי אני צריכה להמשיך ודווקא לנסות להוציא את הכעס והתסכול שהרגשתי כלפיה או שהטיפול לא היה לי טוב? מה אמורים להרגיש בטיפול? זה נורמלי שבמקום לצאת שמחים יוצאים מדוכדכים ממפגש? איך מרגישים כשטיפול הוא טוב ומתקדמים?

אנשים יפים, מוצלחים,

אנשים של החיים,

ברוכים הבאים לחושך,

ברוכים הבאים לרכבת הרים של החיים שלנו,

ברוכים הבאים למחלקות סגורות

למבט אטום וריק

ברוכים הבאים לפחד מוות,

לפחד מהמוות

למקומות שבהם אין לכם מה לעשות

בהם אתם הצופים ואתם ההצגה

אתם הטובים ואתם הרעים

אתם המכילים אבל אתם גם המכאיבים

ברוכים הבאים לנפש

לתרופות,לכאבים

למחלות הפחות פוטוגניות

ברוכים הבאים לשלוש שנים של סרט

 של עלייה ירידה ושוב ושוב

ברוכים הבאים למטה

ברוכים הבאים לדמעות של אמא בלי סוף

לרגעי ייאוש אצל אבא

ברוכים הבאים למלחמה על החיים

תכירו, זה קצת מפחיד, גם לנו

אז תיכנסו רק קצת

לא להיבהל

זה בעיקרון לא מדבק

אל תגידו כלום,

תיתנו איזה חיבוק

תעיזו להסתכל קצת בעיניים

תכירו את המבט הזה

תזהו את התהום

ואז תפיצו הלאה

תספרו שזה לא כזה מפחיד כמו שמספרים

ואנשים כאלה הם די רגילים

והם לרוב ממש חיים בתוכנו

והמשפחה שלהם היא לא פוגענית או משהו

ממש רגילה כזאת

אפשר לומר די טובה

ולפעמים באמצע היום, כשאנחנו נראים קצת מהוררים

אז זה רק קצת מחשבות על היקר שנמצא עכשיו בבועה שלו

במחלקה במקום כזה או אחר

נאבק על החיים שלו

אל תפחדו לשאול אם הכל בסדר איתו

אל תפחדו לשמוע את התשובה שלא ממש 

והכי חשוב תשמרו את הביקור אצליכם בלב

קרוב קרוב

לא לשכוח, לא לשים בצד

יש אנשים שנלחמים כל יום על החיים

ויש להם משפחה שעומדת בצד

מחזיקה להם את היד

ומתפללת שהם יצליחו

וגם אם זה קורה כמה פעמים ביום

אל תתעלמו

יש פה אנשים שנלחמים על החיים

ויש להם משפחה.

מצד שני אני מתעורר בי אהבה עצומה ומצד שני כאב עצום על אחת שעשתה בתוך מסגרת גן סוג של טיפול פסיכולוגי הנקרא emdr

ובסוף פיטרו אותי כי לא יכולתי מבחינה רגשית לטפל בילד הזקוק להשגחה צמודה וכל הצוות ידע וקיבל חלק מהכלים גם לטפל בי

אז מצד אחד עברתי את הטיפול ובאבחה אחת נגמר וזה כואב שורף את הלב ושואלת את עצמי למה לעיני כולם לעבור טיפול..

ומצד שני היא עבדה איתי בחינם וזקוקה לעזרה הזו ויחד עם געגועים עזים לאותה אחת והכרת תודה על כך איך איך מתמודדים עם הקונפליקט הזה קשה מיסר ועצוב יחד... האם משהו בתוכי מעורער עד כדי כך האם זה נקרא מזוכיזם...... 😭😭😭

…

לפני שבועיים עברתי מצב נתק.. פניתי לרופא והיפנה אותי לבדיקות דם כמו אלקורידים )מקווה שכיניתי אותו נכון..

ביקשתי שיבדוק לי ויטמינים ומינרלים ומסרב וממש מרגישה שחסר לי איזה מינרל או ויטמין דחוף בגוף

השאלה שלי איפה אפשר לבדוק בדיקה כזו מחוץ למסגרת הקופות חולים וכמובן שיהיה בכפוף להפניה? 

רופא רגיל (אורתופד, רופא נשים..) יכולים גם לפענח את הבדיקה? או רק רדיולוג במכון בו עשיתי את הmri?

מישהו עשה במעייני הישועה? יודעים עד כמה הפענוח מקצועי?

ומה לובשים בבדיקה? אפשר בגדים שלי או שחייב חלוק בית חולים?

ואם עושים עם חומר ניגוד, צריך מלווה לאחרי הבדיקה?

למישהו יצא פעם לשתות נוטרן כתוסף מזון ויודע להגיד לי אם זה טעם סביר?

תודה.