אבל ישלי אחד שאני יותר מתחברת.

עשו לנו אותו במסע ישראלי.

כולן ישבו במעגל, והמדריכה חילקה לכל אחת 3/4 דפים. והקראתה משפטים. לדוג- מישי שהייתי רוצה להודות לה היום וכתבנו בתוך הדף לילדה מכתב כזה יפה ומרגש. ואז קיפלנו תדף וכתבנו תשם של הילדה שרצינו לתת לה על הבחוץ של הדף המקופל, ואז המדריכה ככה חילקה לכל אחת ואחת..

וואו. זה היה מרגש!!! שאני קיבלתי את מה שכתבו לי פשוט ריגש אותי!!

ועוד אחד.

מעגל עיין טובה. 

כולן במעגל, ויש צלחת עם סוכריות טופי באמצע. 

כל אחת בתורה בסיבוב השעון לוקחת סוכריה ואומרת לזאתי שלידה כמה מילים טובות ומתוקות. ואז שנגמר הסבב המשכנו אתזה עוד שעתיים בפופקורן.. (כל אחת מתי שבאלה).

כולן כולן כולן בכוו!! זה הדבר הכי מרגש בארץ!!

שאני נגיד אמרתי לחברה שלי היא בכתה ממש.. שמעי הכרתי אותה בתוך שבוע. אין דבר מרגש יותר מיזה.

 בהצלחה שיהיה

זה יכול להיות נורא פוגע!! נראלי עדיף להביא פנקסים ואז כולם כותבות לכולם

לוקחים חוט סריגה ארוך, מישהו מחזיק את הקצה ששל החוט, ואז הוא אומר מחמאה או נקודה טובה שהוא רואה אצל אחד החברים שמולו, ומוסר לו את הגליל של החוט (תוך כדי שהוא את הקצה של החוט עדיין אצלו), ואז מי שקיבל את החוט אומר למישהו אחר שמולו ומעביר לו את הגליל וכו'...

בסוף יוצא רשת קורי עכביש יפיפיה וקבוצת אנשים מרוגשים ושמחים.

כלל מומלץ:

אסור להחזיר את החוט למי שמקבלים ממנו.

כדאי לדאוג שהחוט יעבור אצל כולם...

זה מדהים מה שעשה... מומלץ בחום...  (תרתי משמע )

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....