כן, זה מאוד מאכזב. אבל זהו אני צריכה לשחרר, בכלל כל זה כ"כ טיפשי!!
לשכוח אותם וזהו, למחוק מהחיים, וזהו להמשיך הלאה
אני רוצה שהוא ורק הוא יהיה מקור הכח שלי,
כשאני ירגיש מטופשת וכ"כ חסרת ערך
אז הוא ינחם אותי. אני רוצה באמת רוצה, אבל איך עושים את זה?
הלב שלי חסום לא מאמין
אולי השכל מבין את האמיתות האלה, אבל הלב?
כאילו שאני צריכה משהו שיבוא וישכנע אותי
כי לבד אני כמו אסיר שלא מוציא את עצמו.. אולי?