מכתב מימני לעצמי:
-זה מגעיל, לא, אל תסתכלי עלי במבט כזה
-עצוב וקר
-שמעתי, לכולם, אז מה?! נבכהה?! תאספי את עצמך, מה הסיפור?
-כולם מתים,
-לא נורא , כולם מתים בסוף גם זמנך יגיעה (איזה סבתא פולניה זה נשמע )
-וואלה לא מעודד
-את פשוט חייבת להמשיך תחייים, חצופה
-חצופה? למה?!
- יש לך משפחה מדהימה, מחנכת מושלמת, חברות, את יודעת לעשות הרבה, ןבכל זאת את לא מרוצה! חצופה!
-וואלה זה לא המצב, זה רק נראה
-בטוח?!
- ערערת אותי, אולי אני טועה? אולי זה לא כזה רע?
אז באופן רשמי אני לא סגורה אםטוב או רע לי
מוזר לי
ובכל זאת לא הייתי מתנגדת לעזוב את העולם הזה בזה הרגע
כן, בעיקר מוזר לי
אני חצויה