יש לך מודעות לזה. את אומרת את זה, וזה כבר התחלה, יודעת מה מפחיד אותך. תנסי להגיד את הדברים בפה מלא. למשל אם לדעתך זה לא באמת מגאווה, סבבה, תגידי את זה. אם זה מגאווה, גם תגידי.

ולנושא, תסתכלי על אנשים מסביבך, חברות טובות, משפחה, וכ"ו תראי את הדברים הטובים, תסתכלי על החסרונות שלך. תציפי דברים שבדרך כלל את לא שמה לב עליהם. המציאות פתאום תהפך להיות יותר מורכבת ולא כל כך סבבה, ותביני שיש דברים שאת יכולה ללמוד מהבן שאת הכי לא אוהבת וכ"ו.

לי אישית זה מאוד עוזר. ללמוד להסתכל בעין טובה, ללמוד את המורכבות של הדברים, ולבוא מוכן הרבה יותר להכיל את האדם שעומד מולי.

בהצלחה!

כל אדם הוא עולם ומלואו בפני עצמו. וככה צריך להסתכל על זה. לא להקטין אותך. להגדיל אחרים. 

תחשבי מה חסר לך כרגע בחיים.

למה את בעצם מחפשת אותו?

איפה את מרגישה את החוסר ומה היית רוצה לקבל מהבן זוג שלך.

כשתהיי בקשר תשימי לב האם את מרגישה שאת מקבלת ממנו את אותם הדברים.

ועוד משו בקטנה..

מכירה את הבנות התותחיות האלה, הממש מושלמות, שאת שואלת את עצמך מי יגיע לרמה שלהן?

ואז ב"ה גם הן מתחתנות! 

ואת מגלה שיש מישהו כזה, שברמה שלהן ממש, או משלים אותן בנק' שאצלן חסרות, או שעושה אותן מאושרות גם אם הוא קצת "פחות" מהן, בדרך שלו.

אז תאמיני שתוכלי למצוא מישהו שתעריכי מאוד, ב"ה יש הרבה בחורים "מוצלחים" מאוד.

וגם אם הוא לא יהיה חכם/יפה תואר/ממשפחה טובה/.. כמוך הוא ישלים אותך בנק' החסרות שלך.

נפלאות דרכי ה' וזה אחד מהגדולים שלו

בהצלחה

יש שאכן התחתנו עם בחור "תותח" כמוהן ויש שהתחתנו עם מי שכלפי חוץ לא באותה רמה (ואינני יודעת מה כלפי פנים..) אבל הוא היה להן הכי מתאים.

הן גילו שהוא משלים אותן ועושה להן טוב, כמו שהוא, גם בלי תותחיות חיצונית.

מצאו בו את התכונה שהקסימה אותן ואותה הן העריצו והעריכו.

זה ממש מובן הרצון שלך להעריך את בעלך. על זה את לא צריכה להתפשר.

השאלה היא מה מבחינתך הקריטריונים שהוא צריך לענות עליהם כדי שזה יקרה.

לדעתי צריך להישאר עם ראש פתוח להכיר ולגלות את מה שמיוחד באנשים הפשוטים.. 

אולי תופתעי כשתגלי שם הרבה מה להעריץ. 

תכונה או מידה או כישרון או חכמה מסויימת יכולים מאוד למצוא חן ולגרום להערכה.

ואולי תמצאי תותח כמוך.. בע"ה.

רשמת: אני בחורה מוצלחת ב"ה. באמת. מצליחה בחיים, בנאדם טוב (משתדלת..), משפחה טובה, נראית אחלה, לא טיפשה..

זה יפה שאת שמחה בחלקך, אבל..

זה נראה בעיני הסתכלות דרך משקפיים של חיצוניות ותיוגים שהם מאוד מדידים.

מה שבאמת מחבר בין אנשים זה כנות, שיתוף, כימיה ובאופן כללי דברים פנימיים ולא חיצוניים...

אני חושבת שאם תבחרי להסתכל כך על המציאות לא תרגישי שאת צריכה שבחור יגיע לאיזשהו רף חיצוני שהצבת

אני אישית לא כ"כ מתחברת להגדרות האלה..

@Squadron, יש לך הרבה מזל!

@Squadron, זה גם מטבע לשון שטבע אותו הבחור...

אז מה שאני כותב כאן הוא בעיקר לגברים.

בתור מישהו שהנקודה הזאת מפריעה לו גם כן, כדאי קצת להזהר איתה... עוד שניה שבת, אז אין לי יותר מדי זמן להרחיב.

אבל צריך לקחת בחשבון שלפעמים אנשים שכרגע אין להם יותר מדי "מה להגיד", מתקדמים בחיים ולומדים והופכים לאנשים מעניינים.

כדאי יותר לבדוק פוטנציאל לחכמה מאשר הרבה ידיעות (מה גם שאדם שיודע הרבה יכול לטעות...)

לעומת זאת אני פנוי

(לא מנסיוני אבל כך שמעתי מחכמים ממני: )

בסוף אותן תכונות שמוצאות חן אצל השני בשלב הההיכרות, יכולות להיות אלו שהכי "מקפיצות" וקשות להתמודדות מולן אחרי החתונה.

דווקא בגלל שאלו תכונות שלא שלמות אצל האדם ומציבות לו מראה על החוסר שבו.

מתוך זה מגיעה עבודה זוגית.

לומדים לקבל את השוני (שבהתחלה הכי משך) וללמוד ממנו. להרחיב את האישיות.

סוקרנתי

מסקרן למה כל המושגים מקבלים פנים חדשות?

אם לא הצלחה..?

עצם העובדה שהיא יהודיה טובה?

ומה זה להעריך את עצמך באמת?

מנסה לרדת לשורש האמירה שלך כאן...

ולא משנה כמה תהיי טובה, הוא לא ירתע מזה ואדרבה ישמח שזה כך, כי ברור לו שהוא הגבר במשפחה.

ואני מעיד ללא ספק שיש בחורים שובי לב, ויש שיגידו שיש 'הילה' סביבם, שאי אפשר שלא תעריכי אותם. 

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח