שונאת את עצמי, העולם והסביבה
כולם חושבים שזה נגמר כבר מזמן
אבל זה לא
זה רודף
זה כואב
לאפחד לא אכפת.
ולא שרציתי שיהיה אכפת
פשוט רציתי
תחושה של השלמה
עם עצמי, עם המצב
אבל לא
אני שונאת את עצמי
את העולם
ואותן
שנלקחו מהעולם הזה לפניי שהספקתי לומר שלום
אז אני גדולה מהאחיות גדולות שלי
לא הלכתי לעולם לקבר
לא היה לי תאומץ
אני קצת כועסת עליהן
ששינו את הבית
שגרמו שאני יגדל בבית של אובדן ומוות
ולא של ילדות שמחה וחיים
אני מדחיקה אותן
ואמא אותי
היא עסוקה בלספר עליהן ולדבר עליהן
בלדאוג למשפחות שעוברות את מה שהיא עברה
וזה מעולה
רק שזה בא על חשבוני
וזה לא מעולה
זה פוגע
ומכאיב
ומייאש
וגורם לי לשנוא אותי
ואותן
ותעולם
שונאת הכל
פשוט בא לי לעזוב
הכל
עכשיו
פשוט להמשיך לישון לתמיד
לעד
אולי לפגוש אותן?
לא
הן פגעו בי מספיק
שהלכו ולא חזרו
להאשים אותך הקדוש ברוך הוא?
לא יודעת אם זה אתה אשם..
גם הנהג הזה
שעד היום לא בא לבקש סליחה
אין לו לב .
יכול להיות שהוא לא יודע שהוא הרג
ויכול להיות שלא אכפת לו
הכל יכול להיות
רע לי
אין מי שרואה
אין. מי ששומע
אין מי שיודע
זה רק אני
לבד
עם התקוות
המחשבות
האכזבות
מצבי הרוח
וזה פשוט לא אכפת לאפחד
