אהבה מתבטאת בנתינה, כל אחד יש לו בגיל ההתבגרות כוח של אהבה, אבל הוא לא יכול לממש אותה עדיין כי הוא לא יכול להתחתן , אז את הכוח הזה הוא יכול להפנות ליצירה לעשייה חיובית להתנדבות לחסד לעזרה לזולת לאהוב את הזולת וכך הוא מנצל את כוח האהבה שלו  

אם יחלוף...אז לא אמיתי. אם לא יחלוף אז מצויין!! אל תפחדי להתקדם עם זה...

וזה לא היה אמיתי בכלללללל

ולהבין שכרע את צריכה לחיות..

ושזה לא אמור להעסיק אותך.

תכלס, פשוט להבין אתזה.. כי אחרת זה יכול להתגלגל ולהתגלגל סתם ככה וחבל.. אומרת לך מניסיון.

פשוט עזבי אתזה בצד, שכחי מהעיניין.. תחיי את הרגע.

ושבע'ה יגיע הגיל.. אז את תמצאי בע'ה!!!

מלחמת עשר השנים

(הרב יוני לביא)

"מה אתה רוצה מאיתנו ריבונו של עולם?! שנבלום את עצמנו בכוח עשר שנים?! שנתנהג כאילו כלום לא קורה איתנו?! ובכלל, כל הכוחות, התחושות, המשיכה הזו שאנחנו מרגישים – איך להתייחס אליהם? זה טמא, מלוכלך, מזיק, כמו שאומרים לנו?! האם התורה לא עושקת מאיתנו את הדבר הנפלא ששמו אהבה?!"

המחסום הגדול ביותר אצל צעירים רבים מלהתחבר ולהזדהות עם דרך החיים של התורה נמצא דווקא (ואני לא מפתיע אתכם, נכון?) בתחום שבינו לבינה. אצל בנים ובנות רבים זהו פצע פתוח שמניב  מתחים, כאבים ותסכולים. יש שאוזרים את האומץ לדבר על זה גלויות, אך רבים עוד יותר שומרים הכול בפנים ו'מתבשלים במיץ' של עצמם. לפעמים נדמה שריבונו של עולם מבקש מאיתנו דבר בלתי אפשרי. ובאמת, מתרחש בדור הזה משהו שלא היה כמותו מעולם. תופעה ששוברת את השיאים של כל הזמנים. מעולם לא היה הפער בין ההתבגרות הגופנית ובין היכולת לממש אותה בצורה כשרה במסגרת של נישואין כדת משה וישראל, גדול יותר. כבר בגיל 11 או 12 מתחיל הנער/ה לחוש שמשהו מיוחד קורה איתו. הגוף משתנה, כוחות חדשים מתגלים, ותחושות כלפי המין השני מתחילות להתעורר.

 מה שקרה בדורות עברו בגילאי 15-16, נעשה מוקדם יותר ויותר מדור לדור, והיום עוד לפני הבר/ת מצווה נושא היחס בין המינים הפך להיות מרכזי כל כך. ומצד שני, גיל הנישואין רק הולך ומתאחר. עד שהצעיר/ה מסיים תיכון, צבא/ישיבה/שירות לאומי/מדרשה, מתחיל ללמוד איזה מקצוע שיוכל לפרנס אותו בחיים ומרגיש בשל לנישואין, הוא כבר דורך עמוק בתוך שנות העשרים שלו. אלא שהתסבוכת עוד לא נגמרה - מצד שלישי, לא היה עוד דור בו אנו מופצצים בכל כך הרבה גירויים ופיתויים כמו הדור שלנו. כבר לא תוכל להימלט מן הרחוב אל הבית כי שם הניסיון קשה עוד יותר. שבע מאות ערוצי כבלים שמרתקים אותך בעבותות של ברזל, ועולה על כולם – האִינְטֶרְחֱטְא, שבהקלקת עכבר עשוי לדרדר אותך למקומות האפלים ביותר. וכולם צועקים ומדברים ושוטפים את המוח ואת הלב רק בדבר אחד – אהבה, תשוקה, מין, יחסים. איך נער נורמאלי יוכל לחיות בעולם כזה, כשמצד רביעי הוא לומד  וקורא ושומע ממחנכיו – "אסור, לא טוב, לא כרגע, תתאפק, זה מזיק". קול פנימי זועק מבפנים: "מה לכל הרוחות רוצה מאיתנו ריבונו של עולם?! שנבלום את עצמנו בכוח עשר שנים?! שנתנהג כאילו כלום לא קורה איתנו?! ובכלל, כל הכוחות, התחושות, המשיכה הזו שאנחנו מרגישים – איך להתייחס אליהם? זה טמא, מלוכלך, מזיק, כמו שאומרים לנו?! האם התורה לא עושקת מאיתנו את הדבר הנפלא הזה – אהבה?!"

מן הפנים אל החוץ

בכישרון מיוחד יודע הסיטרא אחרא לנעוץ את ציפורניו הטמאות דווקא בדבר הקדוש בעולם. החטא הגדול ביותר שלוקה בו התרבות המערבית הוא חילול, השחתה ועיוות של המושג הנעלה מכולם. אהבה! היא הפכה גירוי יצרים שטחי וזול לשיטה ולדרך חיים וגרמה לכולנו להקשר של חטא, טומאה וגסות כשעוסקים בקשר שבין המינים. אתם יכולים לצפות במאות סצנות לוהטות בסרטים, לשמוע שירים ולקרוא קטעים מסוימים בספרים ובעיתונים. תמצאו שם הרבה רומנים, התאהבויות, תשוקות ויחסים. דבר אחד קטן לא תראו אפילו לרגע. מה זו באמת אהבה. האש האדירה שבוערת מבפנים, מתוך השתוקקות של שני חלקי הנשמה הפרודים לחזור ולהתאחד ולהיות שוב לאדם שלם. רק מתוך זה היא הולכת ומתגלה גם ברבדים החיצוניים של הנפש והגוף.

כשאלוקים השקיף על העולם שברא בתום ששת ימי בראשית הוא סיכם את המלאכה במילים "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד". אל תתבלבלו - המשיכה המינית, יופי הגוף, התשוקה והרומנטיקה, כולם הם בריאה אלוקית מופלאה שנועדה לבנות את העולם. ובתנאי - שנותנים להם את המקום וההקשר הנכון. הרגישות למין השני היא מתת אלוקים. דבק מיוחד במינו שבבוא היום יוסיף עוצמה וצבע מיוחדים לקשר בין איש לאשתו. לאבד אותם – זו נכות נפשית. לומר שהם שליליים וטמאים – זה בעצמו החטא היותר גדול. התורה לא נגד אהבה. היא בעד. אבל עד הסוף! משחקי האהבה של גיל הנעורים, החברויות, השחנ"שים אל תוככי הלילה, הצחוקים והחלפות המבטים, לא נשקר, יש בהם עונג מיוחד. אבל הם לא הדבר האמיתי. וממילא - הם פוגעים בו. הם מבזבזים כוחות נפשיים חשובים ומקהים את הרגישות הטבעית היקרה שיש בנו למין השני. הם משאירים אנשים שחוקים, מצולקים נפשית שהסיכוי שלהם לפתח אהבה אמיתית בהמשך נעשה קטן יותר ויותר. לוקחים כוח אדיר ומפזרים אותו לרסיסים במקום למקד אותו למטרה האמיתית. יש לכם ספק בזה?! תראו איך נראים אהבה ונישואים בעולם המערבי. על הפנים! גירושין וגירושין אמוציונאליים, בגידות וחוסר אמון בסיסי בתוך הבית, משפחות חד הוריות וזה לא הכול.

כל אחד יודע שבחברה בה נמצאים שני המינים יש מתח מיוחד שמשפיע על האווירה. אנחנו לא לגמרי אנחנו ומשהו בטבעיות הזורמת נפגע בגלל הנוכחות של המין האחר. ההשקעה באיך אני נראה/ית והמחשבות על איך יגיבו למה שאגיד תופסת מקום גדול הרבה יותר מהראוי. החשיפה למודלים של קשר, יחסים ומין שאנו סופגים בתקשורת לכל סוגיה מרעילה אותנו, גורמת לנו לחפש ריגושים, התלהבות, משיכה גופנית, לתת מקום מוגזם לחיצונית.  להתחיל את בניית הקשר מהדברים החיצוניים (היופי, המשיכה הגופנית, הרומנטיקה, הכיף שבביחד) עם סיכוי קלוש להגיע לבפנים, במקום לעשות את זה באופן הנכון. הפוך בדיוק.

לגאול את האהבה         

כולנו נמצאים במלחמה ארוכה וקשה. 'מלחמת עשר השנים'. במלחמה הזו אין צל"שים, עיטורי גבורה וקריאות קרב. היא מתחוללת בשקט ובסתר, בעיקר בתוך הראש והלב של כל אחד ואחת מאיתנו.

איך ייראו בוגרי המלחמה הזו? מה יהיו פניו של הדור שנועד לגאול את האהבה? להכניס חזרה למחוזות הקדושה את הכוח העוצמתי ביותר ביקום? להציל את הדמיון, התשוקה, הרגש והמשיכה המינית מידי הטומאה? איך תיראה הזוגיות העתידית שלהם? איך ייראה כוח האהבה שלהם זה כלפי זו, כלפי הסובבים אותם, וכלפי ריבונו של עולם?

קשה לענות על השאלה הזו. לא נוכל על רגל אחת לתת כלים או להציע כיוונים להתמודדות, אבל ברור שצריכים להתגלות כאן כוחות של גבורה, התאפקות, שליטה, סבלנות ובעיקר מבט עמוק פנימי, אתגר אדיר שלא היו בדורות קודמים. נדרשת התעלות אמיצה מעל שטף החיצוניות במטרה לקדש גם אותה, בסופו של דבר. השאיפה שלנו איננה אהבה ממבט ראשון (שבהכרח מתחילה את הקשר ממקום נמוך), אלא אהבה שתלווה אותנו באש ובמים עד המבט האחרון. עד שהמוות יפריד בינינו. והפעם לא כקלישאה הוליוודית אלא באמת.

פורסם ב"עולם קטן"

כשאבה מתלקחת המוח מתבלבל. וזה תקוע חזק וזה קשה.

אבל קודם כל צריך להתנתק לגמרי. ממש.

יש עוד המוווווון זמן עד שיתחיל להיות משהו אמיתי.

וחבל לכבול את עצמך למישהו חמוד ככול שיהיה.

ולכן קודם כל להחליט בצורה קיצונית לא ליצור קשר.

ואחר כך למצוא משהוא שאת מאוד אוהבת ולהשקיע ולהתפתח בו.

נגינה ציור למודים - חידון תנך העולמי.

ותפילה. כי אין שלם מלב שבור. ואין לב שבור מאהבה שאי אפשר לממש.

3 שנים לא עבר לי אני לא יודעת מה  לעשות ומשגע אותי

גם אני מאוהבת במישהו כבר זמן מה, אחרים אומרים לי שהוא גם מאוהב בי..

אבל בתכל'ס הוא גר בקיבוץ אחד ואני גרה במושב אחר, עד כה נפגשנו רק בבית הספר.

(יש לנו בית ספר מעורב, ו--לא. אני לא חילונית. אני דתייה שומרת מצוות ) 

אני יודעת ששנה הבאה אין לנו סיבה להיפגש סתם בפומבי, כי סיימנו כבר את הביה"ס.

הוא נשאר בביה"ס הזה ואני עברתי לביה"ס אחר. באותו אזור, אבל שונה.

 אני לא יספר כדי  לא להביך את עצמי יותר 

אבל אם הוא גר באותו ישוב שלך, אז זה בסדר איכשהו..

כי את רואה אותו הרבה ואת יודעת אם עדיין שווה לך לאהוב אותו או לא.

אם יש לו כבר חברה ואם לאו.

לי למשל זה יותר קשה.

כי אני לא אמורה לראות אותו, ולכן אני כבר לא יודעת אם לאהוב או לא..

וממש רוצה להכיר יותר ואין לו חברה 

אם את גרה באותו יישוב זה הרבה יותר קשה, כי כאילו כל יום יש לך את האפשרות, וכל יום את צריכה להתגבר מחדש...

אבל כמו שכבר אמרו כאן הפיתרון זה להעסיק את המוח כמה שיותר בדברים אחרים שיביאו לך סיפוק. ברור שזה קשה במיוחד אם זאת באמת אהבה ולא סתם דימיון אבל שווה לחכות שזה יהיה בצורה טהורה יותר כשכל אחד מכם כבר בנה את האישיות שלו

כן אבל אני מעסיקה את עצמי והוא שם אז קשה לא לחשוב עליו כשהוא מול העניים נגיד בסניף או כאלה

כלפעם שאת מרגישה שהתעלית על עצמך תזכרי שהקב"ה אוהב אותך וגאה בך...

לי אישית זה מאוד עוזר כל פעם שאני רואה אותו להגיד לעצמי- "איזהו גיבור- הכובש את יצרו', אסור להכנע ליצר הרע, זה הכל שטות..."

​​​​​​

כשאני רואה אותו לא ממש חושבת על ה ושהוא גאה בי

ממרום היותי איש בעל משפחה ונשוי באושר לאשה שאיננה אחת מחמשת (!) הבנות בהן הייתי מאוהב (בחלקן כמה שנים) בימי בחרותי בלי להביא לידי ביטוי כמעט כלום מתוקף "דוסותי" הרשי לי לעוץ כמה עצות:

1. לא בטוח שזה הוא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

2. אולי כן...

3. אין טעם לפתח את זה, זה לא בריא לא לך, ובטח לא לו. אצל בנים תמיד נוכח מאוד הממד הפיזי.

4. הרגשות האלה הם נפלאים, אמיתיים, סוד החיים נעוץ בהם, חבל שילכו לאיבוד אז: קחי מחברת קטנה ועט ותתחילי לכתוב מכתבי אהבה למי שזה יהיה באמת... ספרי לו על מה שאת עוברת... על מה את חולמת בעתיד... מה את חושבת על אהבה, ועוד ועוד הכל הכל תביעי בלי שום סייג במחברת אבל לא למישהו  מסויים, אלא למי שזה יהיה באמת, הוא או לא הוא, יהיה כיף אחרי  זה לקרוא את זה עם בעלך.

5. תני את ההתגברות קרבן מתנה להשם יתברך.

6. תצעקי להשם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

7. יש לי קובץ של סיפור שכתבתי בעקבות הנסיונות הנ"ל שלי אבל אני לא יודע איך לשלוח את בלי שכל הפורום יראה. אם את רוצה תשלחי מייל ל  asafgurarie@gmail.com   ואני אשלח בלי נדר את הסיפור בקובץ

השם גאה בך ואוהב אותך

עם כל הגועל נפש ששוטף את העולם בכל הקשור למשיכה בין (ובתוך) המינים. הקדוש ברוך הוא מחבק ושומר באהבה את הכאב שלך והרצון שלך לעשות הכל בטוב ונכון ולא להתבזבז לתוך הבור האפל של היצרים

איך אפשר לדעת שזה לא אמתי או כן אמיתי

תודה רבה רבה

ממש תודה לכווווולכם!!

אשמח לשמוע אם למישהו יש עצה, שאם בכל זאת זה מעסיק אותי ואני ממש אוהבת אותו...

מה אפשר לעשות במצב כזה??

ושוב תודה רבה רבה לכולם!

אני מתאר לעצמי שיש הבדל בין בנים לבנות בהרגשה הזאת אני מקווה שאוכל לעזור בכל זאת, 

אני חוויתי זאת גם בגיל הזה, וזה באמת היה קשה אלו מחשבות שהמשיכו איתי כמה שנים קדימה, אך למרות זאת הזמן בכל זאת עושה את שלו וגם תתפלאי או לא שיהיה בעיתו ובזמנו אחרי שתתחתני את בכלל תצחקי על כל הרומנטיקה הזאת 

שנכתב עד עכשיו  לא עוזר. לשתף מישהו קרוב שאפשר ממש לשתף בכל גל...

הוא גר ביישוב שלי ויוצא לי לראות אותו המווווווווווווווון!!

וגם הוא אח של חברה שלי...

אז ככה זה רק יותר מתגבר!!!

מה עושים???

תודה!

אני פשוט לא יודעת איך עושים סימן שאלה 

(לא חריג)

אם את במחשב...

אני רושמת לך בפרטי.... סבבה מבחינתך?? מחכה לתשובה...

ממש מסכימה 

רק להתגבר איזה 10 שנים...

מה הוא חושב

והיא- שהיות וכפי שאמרו פה-

קשה לפעמים בזמן אמת לחשוב- על ה'-

ועל זה שהוא גאה בנו, וכו'.

לפעמים הכוח להתמודד- זה פשוט יראת העונש פשוטה.

[כן, כן, באמת...] להבין שיש משמעות לכל דבר קטן-

שאני עושה, מרגיש וחושב- ושאני עתיד לתת על זה דין וחשבון.

גם אם נמצאים בקטנות המוחין-

ולא מצליחים ברגע הנתון להתחבר לכל האורות-

הדבר הזה יכול להציל.

"וכל מעשייך בספר נכתבים"...

לפעמים כשאתה חושב שכל מחשבה ושכל הסתכלות קטנה נרשמת -זה פשוט מייאש . אני לא חושב שזה  עוזר לסילוק מחשבות כי מחשבות זה מחשבות! ולכן דרך של הסתכלות על הצד החיובי אולי יכולה לעזור יותר

מה זה אהבה אפלטונית.

לי יש הרגשה שזה הסיפור.

מה שאומר שלו יצויר שיציעו לו והוא יסכים לקשר אמיתי, זה יתמוסס תוך זמן קצר...

זה לא אומר שאני ממליצה לנסות בגיל כזה, אבל תקחי בחשבון שזה כנראה הסיפור האמיתי שלך - שהוא בעצם כולו דמיון!!

שנדלקים על מישהי וזה עובר זה בהחלט קורה...

וזה לא הדבר הכי קשה בעולם, אבל זה לא קל בכלל. (ומישהו אמר לי שהגיוני שאצל נשים זה יותר קשה...)

אני בת 12 וקצת, ועדיין אני נלחמת באהבה.

כלומר, אני מנסה שלא להתמכר אליה, למרות שאני כבר מכורה..

בוא נאמר ככה: אני אוהבת מישהו.

הוא לא יודע את זה. כנראה הוא אוהב גם אותי, אבל זה בספק.

זה ממש לא קשור לגיל נראלי.

זה שאני צעירה זה לא אומר שדבר כמו אהבה לא יכול לקרות אצלנו.

"הספורט היחיד שאני עושה הוא נשיאת ארונות הקבורה בהלוויה של חברים שאמרו לי שאני חייב לעשות ספורט" - וינסטון צ'רצ'יל

"אל תיקח ללב, תיקח לריאות- ותיחנק!!"

"עדיף לאבד רגע בחיים- מאשר לאבד חיים ברגע"

"קיצור דרך-קיצור חיים"

ככל שהזמן עובר זה נהיה יותר חזק!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....