יש לי חבר, אנחנו מסתדרים מעולה ביחד הבעיה שלי היא עם המשפחה שלו.. הייתי אצלו פעם אחת בבית והרגשתי שאני לא מצליחה להתחבר למשפחה שלו, הרגשתי שאמא שלו ממש בוחנת כל תזוזה שלי והרגשתי ממש לא בנוח ואפילו די רע.. פעם נוספת שנפגשתי עם המשפחה שלו הרגשתי ממש רע.. הרגשתי כל-כך לא שייכת, הרגשתי שהם לא יצליחו להבין אותי ולקבל אותי כמו שאני.. אחרי הפעם השניה דיברתי עם חבר שלי והוא סיפר לי מה הם אמרו (בעיקר אמא שלו..) נורא לא אהבתי את מה שהיא אמרה, הרגשתי ממש פגועה ושלא הייתי צריכה להגיע לאותו מקום ולהפגש איתם.. מאז אני מרגישה שאני לא מסוגלת בכלל להתקרב למשפחה שלו.. אני ממש לא רוצה לבוא אליו הביתה ובכל הזדמנות אני מתחמקת מזה.. הוא מצידו מבין אותי (אני די ביישנית..) שאלתי אותו אם הוא נפגע מזה שאני לא רוצה לבוא אליו הביתה ומתחמקת בכל מחיר למרות הפצרות חוזרות ונישנות של המשפחה שלו שאני אבוא (את הסיבה לזה עדיין לא סיפרתי לו) הוא אמר שהוא קצת נפגע ושהוא מבין אותי ונותן לי את הזמן שלי.. הבעיה שאני לא צריכה זמן אני פשוט לא רוצה לראות אותם.. נמאס לי להיות כל-כך צבועה ולשחק אותה נחמדה כשבעצם בא לי לבכות..
ואם זה לא מספיק, יש לו אחות(12) שפשוט מעריצה אותי בלי שום סיבה, כל מה שאני אגיד או אעשה יהיה הדבר המושלם (היא חוקרת את חבר שלי עליי המון.. בפעם הראשונה שהגעתי אליהם היא יכלה לספר לי מליון ואחד דברים עליי וזה שיגע אותי..) זה ממש מעיק עליי אני לא מצליחה להתחבר אליה וגם בכלל לא רוצה.. אני פשוט רוצה אותו וזהו.. פשוט? לא. בכלל לא פשוט..
מה עושים?
תודה רבה לעוזרים!
רק בשמחות