היי, אז אקדים ואומר שנכון- "ראש בריא במיטה חולה" וגו'... אך בדיעבד זהו המצב ואני פונה אליכם לעיצה או לחוות דעת מחכימה ובעלת ניסיון.
אני מתנצלת על אריכות דבריי, אני מרגישה שאני צריכה לתת אינפורמציה מלאה בכדי לקבל תשובה שהולמת את המצב.
אני דתיה מבית, עם השנים נהייתי פחות וגיבשתי לעצמי אורח חיים עצמאי. עברתי כל מיני פיתולים מבחינה דתית, כולל (לא בעד שימוש במושג אך נראה שאין ברירה) יציאה בשאלה לתקופה קצרה.
עם הזמן חזרתי לקיים דברים וכשהכרתי את בעלי החילוני, שמחתי שסיפר לי שיש לו זיקה לדת, הוא הולך לבית כנסת מידי פעם בשישי בערב, הוא צם ביום כיפור, שומר כשרות ומאוד אהב את זה שאני באה עם הרקע.
בתקופת היציאות, הייתי מחללת שבת אבל היינו שמים פלטה בשבת ומיחם .
לעיתים רחוקות היינו נוסעים בשבת. אולי 3-4 פעמים נסענו במהלך שנה של תקופה טרום חתונה.
זמן קצר לאחר הכרותנו, כשהבחנתי שההכרות מתקדמת מהר יידעתי אותו בכונתי לחנך את ילדיי העתידיים במסגרת דתית ממלכתית. רציתי שיקבלו את הקרקע והכלים התורניים , המושגים והלך הרוח, ושיבחרו בדרך יבחרו.
הבחור אז עוד לא בעלי אמר שאין לו בעיה עם זה.
יצאנו, הדלקתי נרות שבת והוא לידי, בית כנסת מידי כמה זמן בערב שישי יחד. הכל היה נראה מתואם. שיש סינכרון.
התחתנו, ואז הגיע השינוי מצד שנינו.
אני החלטתי לשמור שבת לגמרי. לא לנסוע, לא לראות טלויזיה, לא לדבר בפלפון. והוא בתחילה הצהיר שיעזור לי ואם אני רוצה שנשמור שבת - אז נשמור. אנו גרים בישוב חילוני עם מעט דתיים אז יש בית כנסת אך ההוי הכללי הוא חילוני .
מאז החלו להתגלע מחלוקות בינינו. הצלחנו להסכים שלעת עתה נישאר בישוב מולדתו,
הסכמנו שילדינו יישלחו בבוא העת לחינוך ממלכתי דתי (כרגע הבנתי שאין, אבל אין לנו ילדים ואני מקווה שעוד -6-7 שנים יהיו התקדמויות) או לפחות קשת שגם זה בסדר מצידי.
הצלחתי גם לוותר שאם הוא ירצה לנסוע בשבת עם הילדים לטייל- לא אמנע זאת ממנו.
אנחנו עם הזמן מצליחים לכבד את הגבולות שנוצרו. אין טלויזיה בבית בשבת, פשוט סגורה. כשאני נחה שנצ בשבת בצהריים הוא צופה אבל בלי קול. הוא עם פלאפון אני בלי. אני יכולה ללכת לבית כנסת אם אני רוצה. נדיר אבל לעיתים הוא מצטרף.. חגים אנחנו חוגגים , שבת פעם בחודש בערך אצל המשפחה שלי שהם דתיים אז ישנים שם והוא מכבד לחלוטין (כיפה, בית כנסת עם אבא שלי, ברכת המזון) הוא באמת מכבד אותי ואת הוריי ואפילו נהנה משבת כזו פעם ב.
כשאנו מדברים על שבת הוא אמר שאם זה היה שבת ככה שבת ככה (שבת כהלכתה ושבת חילונית ) היה לו בסדר אבל עצם זה שכל שבת יהיה מוגבל מטריף את דעתו.
אני יכולה מאוד להבין אותו. ואין לי כלפיו שום ביקורת בעניין. הוא שגה וחשב שיוכל להתמודד אבל לא הבין שזה גדול עליו. ואני התחלתי לשמור יותר עם החתונה.
אני אציין גם, שאעפ"י שאני מציעה לו לנסוע מידי פעם בשבת לחבר או עם חברים , הוא שמח בזה אבל הוא בסופו של דבר לא נוסע ונשאר בשבת איתי.
אני מרגישה שהוא דוקא נהנה משבת מנוחה, מהשקט והשלווה, ואפילו אמר לי פעם אחרי איזו מריבה שהוא דוקא מתגעגע ללכת לבית כנסת , אבל משום מה הוא לא הולך.
אני ממש לא כופה עליו כלום, אם פעם הייתי מבקשת ומעלה הצעות , היום אני ממש לוקחת את כל הנושא של שבת על עצמי. אם הוא עוזר להכין שבת- אדרבה, אבל אם לא אני לא כועסת. אני מרגישה שהוא כן מכיר בזה שנכנסה השבת ושכל אחד משתדל להתחשב באחר . אני מצידי גם הולכת לארוחות שישי אצל הוריו שגרים באיזור אעפ"י שאין הפרדה בכלים (אבל כן מבשלת בשר חלב לחוד וכו') ויש קידוש אצלם, אבל אחרי הארוחה יש טלויזיה ואני נשארת לשבת , לפעמים עם עיתון, לפעמים כן צופה איתם .
עכשיו בשלושת השבועות אני מקפידה לא לשמוע מוזיקה, לא ללבוש בגד חדש ועוד, אני שומעת שיעורים ונהנית מהרעיונות התורניים והנפש שלי צמאה להכניס עוד מעט לבית מההלכה (אפילו שאני ממש לא טיפוס שיש לו רב, והרבה מההלכה אני ממש לא מקיימת לצערי אך לבחירתי) ואני חושבת לי שאני מקווה שאצליח במעט רוחניות שיש לי (כי אני לא ממש שומרת מצוות מלבד שבת כשרות וחגים) להעביר לילדים את היופי שיש בעולם הזה.
בעלי נראה לי , דוקא נמשך לזה קצת אבל נורא מפחד ונזהר מהשינוי ולכן נצמד לכל המוכר לו. אני משתדלת לא להציק כדי שלא ייוצר אנטי כפי שהיה בעבר. היום יש שקט תעשייתי ומצאנו לנו לבנתיים את דרך המלך.
שאלתי היא - מלבד תפילה (אני מתפללת על זה כשאני יכולה ואומרת תהילים- שאפשר יהיה למצוא דרך משותפת ) איך הייתם ממליצים לי לנהוג?
כי אני לא מאוד דתיה, אבל לעומתי הוא רק מתרחק, כאילו הצורך שלו להרגיש חופש הוא להוות לי קונטרה. ואני מכירה את זה, כי כשהייתי בבית שלי (הדתי) הרגשתי שאני הקונטרה לכל הגבולות וההלכות . (מה גם שאצלו כל החברים שלו והמשפחה רובם חילוניים)
רוב תודות לכל העונים 
