ודי.
יום שלם במיטה, וגם אתמול.
זה לא רומז, זה ברור לגמרי.
אז חזרתי לפעם, אז מה.
אז אםילו לא ידעתם כמה ישנתי, וכנראה שטוב שכך.
תנו לי שקט |צורח|
לא! אל תעירו אותי.
אל תדאגו לי, תודה.
כשהייתם צריכים לעזור, כשרציתי אותכם, נעלמתם.
עכשיו אתם פה??
תודה ושלום.
לא, אני לא נחמדה. לא ביומיים האחרונים ולא בכלל.
לא רוצה להיות נחמדה ולא רוצה כלום.
לעזאזל, די לדבר עלי מאחורי הגב ולעשות לי פרצופים מודאגים.
דיברתי איתכם, אמרתי.
לא קיבלתם. אוקי, מה אני אגיד? לא יכולה להכריח אנשים להבין אותי.
אבל למה להעיק? למה לעשות לי מצפון והרגשה רעה בלי סוף?
בואו נעלם מהעולם. בשקט, שאף אחד לא ידע, אף אחד לא יזכור.
היתה נקודונת.
היתה, נעלמה. וזהו.
את סתומה נקודונת, סתומה.
את כן רוצה שיזכרו אותך.
כן, שיזכרו.
אבל היה עדיף להעלם מההתחלה. שלא יהיה מה לזכור.