איך הגעתם למצב שבו יש הורדת ידיים תמידית? על מה זה יושב?

את מרגישה שאת רוצה אותו? 

כל אחד רואה אחרת בכמה דברים.

לדעתך אינו מדבר לענין ומתקיף על כלום. הוא מן הסתם חושב ההיפך.

אף אחד לא  מרגיש שיכול לוותר.

אולי - בתור מי שכותבת - תעשי צעד ראשון. תגידי הכי בשלוה: שמע, יש לנו אי הבנות, מדברים קצת ב"שפה" שונה, כל אחד חושב שהשני לא מדבר לענין. מתקשים לוותר משני הצדדים.

בוא נשב באיזה מקום בנחת. אתה תאמר כל מה שיש לך לומר. אני אומר. נשתדל לא ב"האשמות" אלא להסביר מה מפריע, וגם לנסות להבין מה מפריע לשני. אח"כ, נציע הצעות. אולי נתקדם קצת כך. זה גם יגרום שנוכל יותר לכבד ולאהוב אחד את השני. ואז, אפשר אחרי כמה זמן לבדוק שוב איפה עומדים ומה כדאי להתקדם. בשביל שנינו, בשביל הילדים.

כעת יותר ברור:

יש לכם ויכוחים מאד ספציפיים. עניינים דתיים/חינוכיים. וזה משליך גם כללית. ה"אוירה הדתית" שאת משדרת, בצדק, היא לצנינים בעיניו. כנראה לא כך רצה לראות את ביתו. וכנראה גם הוא לא בנקל רוצה "לפרק" ח"ו..

ברור שמהותית את צודקת - הן בענין של עקיצות אחרי שאין טלויזיה, והן ברצון לא להציף את הילדים במכשירים הללו, בפרט אם הם ממש צעירים.

אלא שיש כאן גישות שונות בחינוך. לכאורה נראה שעד כה הוא ה"מוותר", מקבל את גישתך הלכה למעשה, אלא שהוא מתוסכל. גם לא מה שהוא רוצה, וגם את בסופו של דבר "קובעת", על אף שהוא אבא לא פחות...

זה לא פשוט.

לדעתי, חייבים בכל זאת לדבר. "מחדש".

ישיבת סיכום ביניים: על מה אנחנו חולקים, ומה רק "תסכול מצטבר" כתוצאה מחילוקי הדעות. בנחת. סה"כ יש גם טוב בינינו.

אח"כ, להסביר למה את חושבת שהדברים הללו זה לא טוב - לבקש שיאזין - ולומר שאת גם את מוכנה להקשיב לדבריו ולנסות להבין את הגישה.

לפחות מבחינת המרכיב של ה"התמכרות" לדברים כאלו, במקום עיסוקים חיים ובריאים, אדם יכול להבין.

אח"כ, לנסות להגיע לקצת פתרונות. אפשר אולי להגיע להבנה שכאשר ילדים צעירים, עדיף להם משחקים "ממשיים".

אם ירצו מעצמם כשיגדלו, ניתן יהיה לחשוב על גבולות נכונים.

במקביל, חשוב לדעתי לנסות למצוא נקודות שבהן את יכולה לכבד אותו. לא קשורות לעניינים הללו. בד"כ, כשאדם מרגיש איזשהו כבוד והערכה, קל יותרלדבר ולהגיע לעמק השווה.

את צודקת אובייקטיבית לחלוטין ברצונותייך.

אבל הוא, שאינו ככה, "מוותר" הרבה.

צריך לשדר הערכה אישית. ובשיחות כאלה, מעבר להסבר בהיר של הראציונאל שגם חשוב, יש מקום להודות על כך שלמרות שאינו מסכים בכל - משתדל. לאיש, זה נוגע..

לדעתי, כנ"ל, לשדר יחס מעריך (ולא כ"כ קשה להעריך גם בנידון זה. נכון שרוטן, אבל למעשה משתדל. תעריכי את זה בלב - זה יקרין. יכול גם לגרום לאהבה, מתוך המחשבה וההבנה שלך, שמבחינתו הוא מקריב, בשבילך כביכול.. בשביל שמירת הבית), ולא דווקא בהקשר זה. לחזק את הבית מעוד כיוונים. ואז הענין הזה יוכל להיות פחות קריטי ליחס ביניכם.

אולי תתכננו ביחד בילוי משפחתי נעים ו"כשר למהדרין" מראש.. וכדומה. שיראה שאפשר לחיות בכיף, גם עם הכללים הללו.

ונכון - תפילה.

הצלחה רבה.

יתכן שחלק ממה שאת מייחסת לו, אלו תכונות שאת "רואה" בגלל הנושאים עליהם אתם לא מסכימים.

אפשר למצוא נושאים ותכונות שלא קשורות למה שחלוק ביניכם.

ואפשר גם במה שנוגע למה שחולקים - כבר אמרנו - להתבונן היטב ובהחלט להעריך שלמעשה מוותר. לא כולם היו עושים כך.

הוא מחפש רב מיקל - כי כל הכיוון שלו בנושא זה אחרת משלך. לא בגלל שהוא "טמבל" שאינו יכול להבין שלא כך פוסקים הלכה. הוא נאלץ לשחק ב"מגרש שלך". ולכן, אם את תשפטי כך, אכן תרגישי שאי אפשר להעריך. זו טעות. אל תחפשי הערכה בכך שמחפש רב מיקל.. תחפשי הערכה בכך שבכלל מוכן ללכת איתך על המישור הזה של "חיפוש הלכה" כשמעצמו אינו בדיוק כך..

אם תעריכי, על זה ועל דברים אחרים שלא קשורים - ויש בכל אדם - אז גם יותר סיכוי שיתפתח פעם שיח רציני יותר בנושאים הללו הקרובים לליבך, בצדק.

את רוצה בעל "גבר" - תעזרי לבנות את זה. 

לא ע"י חיפוש מה שהוא "חלש" בו כי אינו רוצה בו, אלא ע"י הערכה - אמיתית - של נכונותו לוותר, וע"י מציאת נקודות אחרות טובות, ממש התבוננות בהן. תעבדי על זה.

יתכן שאם יחול שינוי אצלך ביחס הפנימי - ללא ויתור בנושא הדתי - גם תגלי אדם אחר. 

קחי דף ועט ותכתבי כל מה שעולה לך בראש על וויתורים שלו

תנסי להכנס לנעליים שלו כאדם פחות דתי שמוותר על דברים שבשבילו זה כל החיים

תחשבי עליו איך לא פשוט לו לוותר על כל דבר, 

וככל שהדף יתמלא את תתמלאי בהערכה כלפיו, וכמים הפנים אל הפנים, כשאת תעריכי אותו בתוך תוכך הוא ירגיש את זה, ואוטומטית תחזור האהבה לבית.

בהצלחה

אצלנו המצב מאוד שונה מאשר אצלכם (מהבחינה הרוחנית) אבל עדיין יש קטע שאני קצת יותר "מחמירה",

ולקחתי לי לאחרונה איזה קו-

יש מצווה בין ההכי הכי חשובות - כבוד לבעל.

אז החלטתי, שזה ה-דבר (היחיד אפילו) שבו אני מחמירה.

האם חומרות אחרות (בכשרויות למשל) יותר חשובות מהחומרה הזאת? אני ממש חושבת שלא.

זה הוריד לי מאז הרבה עול מהראש ומהלב...

כמובן - אני לא מדברת על דברים שהם יותר מהותיים, כמו בריכה נפרדת וכאלה (למרות שמאוד הגיוני שעד גיל מסוים זה כן סוג של חומרה), אבל אולי (אני לא יודעת מה קורה אצלכם אבל אולי) - אם יש גם הרבה דברים כאלה שאת מתעקשת עליהם, ובמקומם תתעקשי על החומרה של הכבוד (שאני בטוחה שה' הכי שמח בה...) - אולי הוא ירגיש פחות חנוק, ואגב - אולי זה גם יעזור לו פחות להתנגד ויותר להתקרב... (מכירה זוג שהאישה היתה חרדית והוא חילוני, והיא מאוד אישה רכה כזאת ומכבדת, ובעלה בגיל בערך 40!!! חזר בתשובה ונהיה ברסלב ממש חזק (כמוה),

בקיצור פחות חיכוכים בנושא יכולים לעשות לכם טוב בכל המובנים...

בהצלחה,

מחזיקה לך ידיים,

ו... אני יודעת שזה מאוד קשה, אבל בטוחה שיש לך כוחות להצליח...

בעל שירגיש אהוב ומכובד ומוערך יכבד יעריך וגם יותר בקלות יקשיב ויתרצה לעשות דברים וויתורים.

ברגע שתתחילי לתת ולהעניק הוא ירצה להחזיר.

אגב מרגיש לי שהוא איש טוב ואבא טוב וכן אוהב תורה (אולי גם קובע עיתים) פשוט צריך את הקצב שלו בלי לחץ.

חבל להרוס בית ובסיס של ילדות טובה לילדים. זה יותר חשוב מכל החמרה שלא תהיה.

הרי ידוע שהקדוש ברוך הוא מוכן למחוק את שמו המפורש בשביל שיהיה שלום בין איש לאשתו.

לפעמים גם האשה צריכה לעשות ויתורים לטובת השלום. והשם רואה את זה ויצליח את דרכך ואת חינוך ילדייך.

אל תוותרי עליו, בהצלחה

זה לא סתם משפט מרשים בשביל דבר תורה בשבת חתן או באירוסין.

יש פירוש שאומר שהנס הגדול יותר בקריעת ים סוף לא היה היפרדות המים אלא דווקא החזרה לקדמותם. לשלמותם.

כך אני רואה את הזוגיות. 

החתונה - קריעת ים סוף.

הקב"ה קורע אותנו לשני צדדים. אחד מול השני.

כל החיים יחד מטרתנו ללמוד לחזור לזרום יחד, להתאחד.

זה הנס. זה מעל הטבע.

מוסיף דעת - מוסיף מכאוב.

עוד אמרת חכמים.

ועוד "פרשנות" שלי -

את יודעת יותר, מחוברת יותר למצוות, ל"רוחניות", זה קשה!!! זה כואב!!!

התחושה יכולה להיות - כמה היה קל יותר ונעים יותר ומפרה יותר

אם בן הזוג היה הולך לצידך בדרך הזו, הייתם יכולים להגיע רחוק.

אבל ה' הוא השדכן.

ו-40 יום קודם יצירת הוולד ה' מכריז בת פלוני לפלוני.

הקב"ה ייעד אותך ממש, דווקא אותך עם "דעת אלוקים" כ"כ בהירה וחזקה,

לעזור לבעלך לעשות את תפקידו בעולם.

ואולי יהיה יותר קל אם נסתכל על הדברים הפוך -

במקום - בעלי מפריע לי לעבוד את ה', לחנך את הילדים וכו'...

נאמר - אני פה כדי לעזור לבעלי לעבוד את ה', לחנך את הילדים וכו'.

ה' איתך!

ולכן את יכולה לפעול מעל הטבע!

לא בכח, עם הרבה מסירות נפש.

גם אם עדיין לא מרגישים אהבה או הערכה,

חשוב לשמור על הרצון לא לוותר! 

להאמין שאפשר להתקדם, אפשר ליצור משהו ביחד, משהו טוב.

תאמרי את זה לעצמך הרבה.

וכשבאמת תרגישי את זה תאמרי לו - אני מאמינה בקשר שלנו, אני מאמינה בך גם אם יש הרבה פערים בינינו.

תשרה השכינה בביתכם!

את גיבורה!

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

 לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?

אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?

ליתר דיוק:

בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.

אבל לזכרוני כתבתי בעבר על זה. שכל ההשקעה במטבעות דיגיטלים זה משהו מאוד ספקולטיבי.

לדעתי רוב מי שמשקיע במטבעות דיגיטליים לא עושה את זה בגלל שהוא מאמין בטכנולוגיה אלא כי הוא רואה שהערך עולה ואז זה השקעה "שווה"

לכן זה מאוד תנודתי.

כי שזה עולה, זה עולה חזק כי עוד אנשים מצטרפים לחגיגה

ושזה יורד, זה יורד חזק מאוד. כי אנשים בורחים מזה.

ואני בכלל חושב שזה הונאת פונזי הגדולה בעולם.

יכול להיות שעוד 20 שנים אני אוכל את כובע בצער.

נכון לכרגע עדיין לא השתכנעתי שזה שווה השקעה.

יש פה משתמש בפורום שקנה דירה  בכסף שהוא הרוויח ממכירת ביטקויין. דעתי על המטבע הזה לא השתנתה מאז.

לא יודע מה יוליד יום, אבל נכון להיום - הביטקוין מנצח בענק... 

רווח הכוונה כסף מזומן ביד.

לא החזקת מטבעות מבלי לממש (כי אם כולם יממשו. זה יפול והאחרון יקבל הרבה פחות מאשר הראשון)

ואני לוקח בחשבון שבלוטו רק מעל זכיה מעל 30+ אלף יש מס.

בשאר השקעות (גם לא קריפטו) יש 25% מס מהשקל הראשון.

ואני לוקח בחשבון שכדי להיות להרוויח הרבה בקריפטו אתה צריך "לסכן" הרבה כסף.

לעומת בלוטו, שמספיק להכנס בסכום זעום כדי שיהיה סיכוי (נמוך מאוד אבל קיים)

לא שאני חושב שכדאי להשקיע בלוטו

אבל גם לא חושב שכדאי בקריפטו

כי כמו בלוטו.

כדי שהמשחק יהיה רווחי. מישהו צריך להפסיד

גם בקריפטו

בניגוד לחברה בורסאית שמייצרת הכנסות ולכן השווי שלה גדל

הקריפטו (וזה לא משנה איזה מטבע) לא מייצר שום הכנסות. לכן אין לו באמת שווי שוק אמיתי.

אלא תופח ויורד בהתאם לגחמות השוק

קשה להאמין. מי שנכנס מוקדם לפני שנים וזכה לראות את הנסיקה לשמיים, זכה.

אבל האם יהיה שוב עליות של אלפי אחוזים? אפילו מאה אחוז נשמע כמו פנטזיה. אפילו 50 אחוז נשמע כמו דמיון. כיום.

ועדיין, 50 או 100 אחוזים, בכלל לא נחשב לדמיוני.

אז אם כך אל תשקיע בשום דבר, שים מזומן מתחת לבלטות וזהו.

אבל אתה כן יודע שאיזהו חכם הרואה את הנולד.

אתה יודע את ההיסטוריה של הטוליפ מאניה למיניה.

אתה מודע לסיכון שלא ישאר כלום מההשקעה הזו ותישאר זקן יסר כל.

אתה יודע מה המשמעות של פיזור.

אתה יודע מה המשמעות של תיק סולידי ומאוזן.

אתה בכל זאת מחליט להמר על הכסף שלך ועל הכסף של המשפחה שלך.

זה כסף שלך זה עניין שלך וזו אחריות שלך.

התלבטתי אם להגיב כיוון שלא נשאלתי ישירות לדעתי אבל עניין הנבואה שהזכרת בבא בתרא יב:  פשוט לא מתאים כאן כשם שאדם לא יצא ביום קיץ עם מעיל ומטריה כי הנבואה ניתנה לשוטים  

אני מבקש שלא תשתמש בגמרא כדי להצדיק את חוסר האחריות שלך.

תודה

אבל לטובת הקוראים. נחשב בגדול.

הסיכוי לפרס נמוך ביותר בלוטו הוא כ3.3%

ולזכרוני הוא מגלם פי  500% מסכום ההימור. 400% רווח נקי. עד 30 אלף בערך.

אז בגדול. 400%×3.3%= 13% לרווח כלשהו

על זה יש גם פרסים גבוהים יותר. של אלפי ומאות אלפי אחוזי רווח.

עם כל הסיכויים לזכיות אחרות × גובה הפרס.

זה מגיע לסביב 20-30% לסיכוי לזכות ברווח כלשהו (תלוי אם זאת הגרלה של 5 מיליון או של 80 מיליון)

זה בגדול...

בקריפטו. יש לך בדיוק 50% לזכות. כי על כל שקל שאתה מרוויח, מישהו אחר מפסיד (זאת מערכת סגורה של היצע וביקוש)

וכל שקל שתרוויח. יקבל אוטומטית מס של 25%

אז בגדול. סיכוי רווח הם 37.5%

אז נכון.

יש יותר סיכוי בקריפטו לזכות

אבל לא בסדרי גודל שאתה חושב.

לא מנצח בענק. מנצח.

ההבדל בינו לבין חברות בורסאיות.

שבחברה בורסאית רגילה ערכה יכול לעלות גם בלי שמכניסים כסף למערכת. אלא על סמך ביצועי החברה (וככה גם יכול לרדת. מבלי שמשכו כסף. אלא על סמך ביצועים שליליים של החברה)

לקריפטו. בגדול.

אין באמת ערך ממשי.

אלא סתם מוסכמה בין הרבה אנשים שהוא שווה משהו. לכן הוא שווה (בניגוד לכסף פיאט של מדינה. שהמדינה עומדת מאחוריו)

א. נניח, רק נניח, שהסיכוי להרוויח מביטקוין הוא 50%.

הוצאות מיסים לא יכולות בשום דרך להוריד את זה, כי המס חל רק על הרווח.

זה מוריד את סכום הרווח ותוחלת הרווח, אבל לא את הסיכוי להרוויח. הרי לא יכול להיות שסיימת עם רווח ברוטו, והמס יגרום לך לעבור מרווח להפסד.

ב. השקעה בביטקוין היא לא משחק סכום 0, זה לא נכון שאם אני מרוויח מישהו אחר מפסיד.

המוכר שמכר לי לא בהכרח הפסיד: יכול להיות שהוא קנה את הנכס נמוך בהרבה, עשה סיבוב רווח יפה, והחליט לפדות אותו. שנינו הרווחנו. 

עובדתית, נכון להיום, רוב מוחלט של משקיעי הביטקוין נמצאים ברווח. אתה יכול לטעון שזה רק על הנייר כי אם כולם יחליטו למכור מחר, אז האחרונים שימכרו יגלו ששווי השוק של ההשקעה שלהם ירד ב99%. אבל אותו הדבר נכון גם לגבי כל מניה של כל חברה בעולם: אם כולם יחליטו למכור בבת אחת, השווי יצנח אפילו אם החברה עצמה ממשיכה להיות רווחית. זה לא רק תיאורטי, זה קרה בכל פעם שהיה משבר גדול בשוק. אנשים משכו בלחץ את כל הכסף שלהם מהבורסה, וגם חברות טובות שממשיכות להרוויח חוו ירידות חדות בשווי המניות שלהן.
 

ג. שער של מניה רגילה לא נקבע לפי כמה כסף נכנס או לא נכנס למערכת, ולא נקבע לפי האם החברה רווחית או לא. מה שחשוב זה כמה אנשים מוכנים לשלם על אותה מניה ובכמה בעלי המניות מסכימים למכור אותן, זה הדבר היחיד שקובע את המחיר שלה.

האמת היא שזה שונה כי במניה אתה מרוויח גם דיבידנדים, אבל לצורך נוחות ופשטות אני מתעלם מזה, מה גם שהרבה חברות לא מחלקות דיבידבדים, והרבה אנשים לא מחפשים להשקיע דווקא בחברות שמחלקות.
 

כלומר לפי שיטתך, גם במניות הרווח שלי הוא הפסד של מישהו אחר, כי אם אני קונה ומרוויח אז מישהו אחר הפסיד מהעסקה הזאת, וזה לא נכון.

אבל כוונתי היתה לתוחלת רווח

ב. לדעתי כן משחק סכום אפס. אשמח להבין למה לדעתך לא.

ג. מניות מחלקות דיבידנדים וגם חברה תחשב מוצלחת יותר אם הצליחה בשוק יותר. ערך החברה עולה  וכך המניה שלה עולה. גם בלי שיש עסקת מכירה/קניה

בנוסף, שיש לך ערך ממשי במניה.

לדוגמה אם תקנה את כל מניות אפל. כל רווחי אפל יהיו שלך.

לעומת זאת. אם תקנה את כל הביטקויין בעולם. לא תמשיך להרוויח כסף 

אין דבר כזה תוחלת רווח של 37%.

וערך של מניה בבורסה לא עולה אם אין עסקת מכירה/קנייה, הערך נקבע רק לפי עסקאות שבוצעו בפועל. כמובן יש גם ערך שלא נקבע בבורסה, אבל פה אנחנו מדברים על נכסים סחירים.

בנוסף, אתה משווה מניה של חברה לנכס שמתיימר להיות מטבע, ולכן ההשוואה אפילו לא מתחילה.

הרי גם אם תחזיק אצלך במזוודה את כל השקלים שיש בעולם, אין לזה ערך פנימי ולא תקבל מזה תזרים מזומנים קבוע, בניגוד למצב שאתה מחזיק בכל מניות חברת אפל.

אז מה הכיף בלהחזיק את כל השקלים בעולם?

שיש אנשים שחושבים ששקל שווה ממתק ושני מיליון שקלים שווים דירת 4 חדרים בחדרה, ולכן אתה תוכל לקנות את הדברים האלה עם השקלים שלך. למה? פשוט כי יש אנשים שנותנים בזה אמון.

אין לכסף פיאט שום ערך פנימי, אלא רק אמון חברתי ואנשים שמוכנים לקבל ממך את הכזף בתמורה למשהו אחר שאתה רוצה.

לא חשבתי שזה יהפוך להיות דיון על ביטקוין, אני באמת לא חסיד גדול של העניין הזה, ולא תשמע אותי משכנע אנשים שזה העתיד של האנושות. אני לא גורו של כלכלה מבוזרת ואני לא מבין מספיק במדעי המחשב בשביל להבין איך הטכנולוגיה בכלל עובדת.

רק רציתי להעלות את המודעות לבקשות החזר מס...

אני אישית משקיע נטו מתוך רצון לגרוף רווחים, במובן הכי לא עמוק של המילה. כן, אני קונה במחיר מסוים מתוך תקווה שבעוד כמה שנים אוכל למכור במחיר גבוה יותר. הנה אמרתי את זה.

אני מבין היטב שביטקוין הוא לא מניה עם ערך פנימי, אבל אני לא מחפש ערך פנימי. אני מחפש נכס שבעתיד יהיה שווה יותר מאשר היום, זה הכל.

אף אחד לא מבטיח לי שזה יצליח לי, אבל אני מקווה ומאמין שכן. 

לכן "לדעתי" זה משחק מסוכן מדי.

כי זה יכול לקרוס בזמן קצר עם סיכוי גדול לאיבוד כולל של הכסף.

ואני נותן את דעת הנגד

כי אנשים (וגם אני) מעריכים את דעתך

ויש סיכוי כלשהו שמישהו ילך לקנות ביטקוין כי אתה קנית. כי סומכים עליך

לכן אני מציב את הדעת הנגד

לא שיש לי משהו ספציפית נגד ביטקוין

(חוץ מזה שאני חושב שזה במקרה הטוב בועה עצומה ובמקרה הפחות טוב, הונאת פונזי)

מכיר אנשים שהרוויחו היטב מזה

ומכיר גם כאלה הפוכים.

מהחישובים שלי זה סיכון גדול מדי

אבל כגודל הסיכון גודל הרווח.

לכן יכול להבין למה אתה משקיע שם מתוך כוונה לרצון לרווח מהיר וגדול.

אתה אדם עם ראש על הכתפיים ואני בטוח שאתה משקיע באחריות

כאמור. הדיון הוא לא מולך.

אלא מול כל הקוראים הסמויים

ולא כל המשקיעים כמוני, יש כאלה שהם באמת חסידים גדולים של מהות הביטקוין.

אם היה חשוב לך להבהיר שזה מסוכן, אני מצטרף אליך בפה מלא. אין לי ויכוח בנושא הזה.

אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד

באופן פרטי, שלא דרך המעסיק - ואז מגיע זיכוי מס של 25% מסכום הפרמיה ששולם, ו 'רק' שכיר יכול להיות זכאי להחזרי מס בזכות תרומות לעמותות מוכרות למס לפי סעיף 46 (החזר של 35% מגובה התרומות, בתנאי שסך התרומות

השנתיות מעל לרף המינימום), להיות שכיר ביותר ממקום עבודה אחד בלי שהתבצע תאום מס בין המעסיקים, וכמו כן 'רק' שכיר יכול להשקיע בשוק ההון ויכולים להיווצר תנאים לזיכוי מס, מהמס במקור ששולם על מכירות ברווחים (דוגמאות - המקרה שהביא פותח השרשור, או שאם משקיעים דרך יותר מגוף השקעות אחד, ומצד אחד נוצרו רווחים ושולם מס רווחי הון, והגוף השקעות אחר היו הפסדים - ואז אפשר לקזז בין הרווחים וההפסדים שהיו לאותו אדם).  

אבל אם אם אין ל 'רק' שכיר שום דבר מאלו שציינתי, אז כנראה שאין מה להתעסק עם דוח שנתי וניסיונות להחזרי מס.  

אישה עם כמות יפה של ילדים צריכה להרוויח יפה בשביל שתעבור את סף המס ובשביל שכל הפרוצדורה תהיה לה משתלמת. ואם היא מתכננת ללדת בקרוב לפעמים עדיף לא להגיש הוצאות מוכרות.

חישוב מס הכנסה הוא בגדול נפרד מבחינה חוקית (לא לגמרי, זה לא מדוייק), גם אם הדו"ח הוא דו"ח לזוג.

ההבדל בין הבעל לאישה בנקודות זיכוי הוא מינורי. למה ההנחה שאישה לא משלמת והגבר כן? 

זה נכון שהיום במידה רבה הושוו נקודות הזיכוי לגבר ולאישה. בממוצע נשים נשואות עם ילדים לא מגיעות לסף המס.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.