רציתי לעשות מפגש עם החברות לבד בבית ובעז"ה הם יסעו היום לטיול ואז הבית יהיה ריק ב"ה

(בתקווה שהן יכולות היום)

אני מבינה אין לאנשים פה השגחה פרטית וכו?!

לצערי 

הסיפור של ההשגחה פרטית שיש לי בראש, זה שהגעתי לישיבה, כנגד רצוני, וכנגד ההגיון, וכנגד הסיכויים, ולבסוף מסתבר, שד' יתברך ממש השגיח עלי, וכל ניסיונותיי לברוח מלהתקבל לישיבה לא צלחו, כי אם ד' רוצה שאני אהיה פה, אז אני אהיה. וברוך ד' ממש, לדעתי, הישיבה שלי זה המקום הכי הכי עליון שיכולתי להיות בו, פשוט גיליתי בו את עצמי ומה תפקידי בעולמו של ד' המשפיע עלי חסד ורחמים עד בלי די ממש. כל רגע ורגע, פשוט כיף לחיות בידיעה שד' ממש מנתב לי כל אפצ'י וצעד. לצערנו הגדול עד לשברון הלב, בית המקדש חרב, ואיתו חרבה ההרגשה הנפלאה של "ושיויתי ד' לנגדי תמיד", ובעזרת האל יתברך שמו, ייבנה בקרוב ממש ממש בית המקדש, ונזכה כולנו לשמוח בבניינו. אמן.

אשריכם ישראל. זיכיתם אותי להתעורר באהבתי אל ד', וזיכיתם ותזכו בעזרתו עוד רבים. עלו והצליחו.

פעם אחת רצתי הביתה, ועל המדרגה האחרונה, הרגל שלי קצת החליקה קדימה, לא קרה כלום ולא היה אמור לקרות כלום, ואולי בכלל לא הייתי שם לב לזה. 

אבל אחרי כמה שניות, חשבתי לעצמי, שח"ו ח"ו (טפו טפו) הייתי יכול להחליק ומי יודע איזה סיפור טרגי נמנע ממני בחסדי ד'!!! מדהים שאנחנו לא שמים לאיזה ניסים מדהימים קורים לנו!! "ועל ניסיך שבכל יום עימנו. ואין בעל הנס מכיר בניסו"... איי לחיות את זה...

מי יודע איזה נס קרה לי כשחציתי כביש היום, או כשגיהצתי חולצה, או כשאכלתי בבוקר, או כשהלכתי בשמש... ד' יודע.

אני יוצאת לריצה בקביעות במסלול לא קצר שהוא בעצם הטיילת ההיקפית של העיר.

שבוע שעבר התכוונתי לצאת בשעה מסוימת ועיכבו אותי בבית איזה 10 דקות והתעצבנתי. ואז כשהגעתי לתחילת הטיילת, ראיתי שהיתה תאונה קטנה בטיילת איפה שהייתי נמצאת אם הייתי יוצאת קודם.. נס

בגלל זה הקפצתי. שאנשים קצת ינסו קצת. ממש קצת לתפוס את הניסים שה' עושה לנו. ואיך אנחנו צריכים להודות לו בכל דקה ודקה... 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....