על התרבות הפוסט-מודרנית.
התקופה הזו מאופיינת בייאוש גלוי וסמוי.
מהיכן ייאוש מגיע? מהתבוננות במציאות ותחושת חוסר אונים מול הרוע.
ובכן, אם אנשים היו חשים שיש עוד שחולקים איתם את אותו תסכול והיו מתאגדים עמם, סביר להניח שהיו מצליחים להשתחרר מהייאוש ולהתחיל לפעול. היחד נותן את העוצמה שמולידה אמונה ביכולת לשנות.
האדם נותר בודד. למה בודד? כי הוא איבד את האמונה שייתכן אתוס משותף, סיפור השוזר את כל האנושות יחדיו. הרי כל פעם שניסו לחשוף או לייצר אחד כזה, התגלתה מהר מאוד האשליה שבו והוא התרסק בקול רעש גדול.
מסקנתם של רבים היא שכל אדם הוא עולם נפרד ללא ממשק אמיתי ופנימי לזולתו, ולכן האדם הוא בודד ומתוך כך מיואש.
(המסכים מוסיפים שמן למדורה בכך שהם מגדילים את הניתוק והבדידות, אבל אפשר גם לומר שהם בסך הכל רוכבים על גל הבדידות הקיים. הם ביטוי של תנועת נפש פנימית ומהותית)
נראה לי שיום יבוא, בקרוב, והייאוש יוחלף באקסטזה ובעירה. גדולות בהרבה מהכל תקופה אחרת. זה יקרה כשהאנושות תלמד את סוד השותפות והברית, היחד.
כרגע אני מנסה ללמוד אותו. לאט.
התקופה הזו מאופיינת בייאוש גלוי וסמוי.
מהיכן ייאוש מגיע? מהתבוננות במציאות ותחושת חוסר אונים מול הרוע.
ובכן, אם אנשים היו חשים שיש עוד שחולקים איתם את אותו תסכול והיו מתאגדים עמם, סביר להניח שהיו מצליחים להשתחרר מהייאוש ולהתחיל לפעול. היחד נותן את העוצמה שמולידה אמונה ביכולת לשנות.
האדם נותר בודד. למה בודד? כי הוא איבד את האמונה שייתכן אתוס משותף, סיפור השוזר את כל האנושות יחדיו. הרי כל פעם שניסו לחשוף או לייצר אחד כזה, התגלתה מהר מאוד האשליה שבו והוא התרסק בקול רעש גדול.
מסקנתם של רבים היא שכל אדם הוא עולם נפרד ללא ממשק אמיתי ופנימי לזולתו, ולכן האדם הוא בודד ומתוך כך מיואש.
(המסכים מוסיפים שמן למדורה בכך שהם מגדילים את הניתוק והבדידות, אבל אפשר גם לומר שהם בסך הכל רוכבים על גל הבדידות הקיים. הם ביטוי של תנועת נפש פנימית ומהותית)
נראה לי שיום יבוא, בקרוב, והייאוש יוחלף באקסטזה ובעירה. גדולות בהרבה מהכל תקופה אחרת. זה יקרה כשהאנושות תלמד את סוד השותפות והברית, היחד.
כרגע אני מנסה ללמוד אותו. לאט.