הוא יצר הרע הוא השטן הוא מלאך המות..

מה שאתה קורא יצה"ר  הוא בעצם אתה אחרת לא היית מרגיש שאתה רוצה בזה

בעצם זה לא עלי זו שיטיה בעמ"י אבל נראה לי שהדבר ברור- אם הרגש הטבעי שלי זה ההפך מרצון ה' ואני צריך לכפות את עצמי לעשות הפוך זה אומר בברור שאני זה החלק הבהמי שבי

משקפת את הרצון האמיתי.

אם הבחירה שלי בטוב היא קשה ולא טבעית לי זה מוכיח שהטוב הוא לא אני אלא משהו שהבנתי והסכמתי איתו 

אבל אכפת לי מגיהינום (אם חשבתי על זה)...

לא יצא לי שרציתי לעשות משהו ואז אמרתי: לא עזבי, את תלכי לגהינום. ממש לא.

אני מקיימת מצוות מתוך אהבה והכרת הטוב לה'.(משתדלת..)

אני שונאת עונשים ואיומים על עונשים. למרות שאני מבינה שיש כאלה שזו הדרך הנכונה להם.

אז ממש לא מתחברת לכפיה של המצוות ניראלי אני מקיימת רק בשביל ההורים שלי ובגלל שאני לא מתה ללכת לגהנו

אני מקווה להבין אם זו הדרך הנכונה ואם כן אז אני ימשיך לישמור

גם אני

אני יותר מתחבר לזה שזה יגיע ממני - ולאט לאט לומדים להתחבר ולמה

בקשר לשמירה בגלל ההורים - כל אחד עובר את הקטע הזה באיזה שהוא שלב זה  כבר ידרוש מעצמו הסברים....

והקע של הגיהנום - יראת הענוש (נראה לי)

אני לא יודע אם זה באמת הדרך הנכונה

אבל את עוד תגלי תדרך שלך ותעשי מה שאת מרגישה נכון.....

בהצלחה!!!!

אם את רוצה עוד אפשר באישי בכיף

אנחנו שומרים מצוות כי אנחנו מאמינים ב-ד' ובזה שהוא ציוה אותנו... אנחנו יודעים שזה הדבר הכי טוב בעולם...

לא נראה לך קצת רדוד לשמור מצוות בשביל ההורים/גיהנום?

לדעתי- תמיד תוכלי להפסיק, בקלות.

להמשיך אחרי שהפסקת הרבה יותר קשה.

ממליצה לך בינתיים להמשיך ולקיים, ועדיין לברר למה וכו. זה חשוב!

רק זה לא אומר שאם את לא מצליחה לגלות אז מתייאשים.

תבררי, תחקרי, תלמדי. ורק אם את מגלה שזו לא הדרך הנכונה- תפסיקי.

ז"א- לדעתי כל עוד לא הוכחת אחרת, תמשיכי בדרך שחונכת עליה שהיא נכונה.

זאת דעתי

וממליצה לך ללמוד חסידות, יכול לעזור..

בהצלחה נשמה, והלווואי שאני אצליח לעמוד במה שכתבתי למעלה(:

אני לא זוכר פעם שאמרתי לעצמי "אבל זה יגרום לי להגיע לגיהנום" ממש לא, מה שכן קרה (וקורה) זה האמירה ש " אני מוכן להישפט על זה"

קצת מסובך להסביר את זה אבל אני כן מאמין שהקב"ה דן דין צדק ושאם אני צריך להגיע לגיהנום בגלל משהו שעשיתי אז אני אגיע לשם וזה יגיע לי. אבל אני גם מאמין שבית המשפט מתחשב בנסיבות, ואני מוכן "לקחת אחריות" על חלק גדול מהטעויות שלי כי אני יודע שאני משתדל לא לוותר לעצמי, ואם נפלתי, כנראה הייתה לזה סיבה. ברור שזה לא בכל המקרים, אבל ככל שאני לומד יותר ומבין יותר אז אני משתדל יותר (ומצליח יותר)

בהצלחה!

ואז הכל ברור.


הצער שנוצר מהריחוק, לא שווה את ההנאה הרגעית בעבירה.

ולפעמים אני אומרת שאני יעשה חטאים כדי שאני ימות מהר..

את הכול הטובים לוקח

|שוויצר|

סתם.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...