היי
אני בהריון ראשון, אמצע שביעי.
התחילו צרבות לא נעימות אבל זה בקטנה..
כמעט כל יום אני בוכה. קשה לי עם זה שקשה לי כל דבר...כל משימה היא פרוייקט.
אני בקושי עושה משהו בבית. ולא כי קשה לי ככ פיזית, כי קשה לי להניע את עצמי נפשית.
עובדת רק עד 1 בצהריים, חוזרת הביתה ונרדמת מלא שעות.
אני מרגישה מכוערת ומוזנחת. ואין לי כוח לעשות עם זה שום דבר.
בא לי להיעלם..
מרגישה שאני מפילה הכל על בעלי וכבר אין לי כוח לבכות לו..הוא לא פסיכולוג סה"כ
אין לי עם מי לדבר. אין לי חברות איפה שאני גרה, וההורים גרים רחוק.
מנסה לתחזק קשרים עם חברות שלי אבל אני פשוט מרגישה שאף אחת לא מבינה את מצבי ואין לי כוח להתמסכן להן..
מוצאת את עצמי באמת סתם מתחילה לבכות. מרגישה צורך להתנצל על זה שאין לי כוח ואין מצברוח..
בקשר לויטמינים- לוקחת פרינטל.
אני אקדיש את זה רק בשבילך, בעלי היקר !!!
) לזמן הקרוב. והוא ממש התמקצע בזה.
(אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)