את עדיין הטאטלע.

אני חושב שלא משנה באיזה גיל(ועל פי התורה בכל זמן שלא יהיה) יש מקום לכיבוד הורים(!!) גם שהדבר שהם דורשים לא יעזור להם ממש.

חוץ מזה, החוצפה וההתפרעות פוגעים בנפש שלך. חבל מאוד.

ככה המעשים שלנו יותר אמיתיים ולא נובעים מהרגל גרידא.

מצד שני, כדאי לפרוץ גבולות רק בשביל לפרוץ גבולות?

ומי שתמיד יקשיב למבוגרים בלי שקצת עצמאות תזרום בעמוד השדרה שלו לא יוכל להתקדם...

איך מישהו ילמד להכין חביתה אם תמיד אמא שלו מכינה לו? מתישהו כדאי שהוא יכין. בהתחלה ישרף לו, יתכווצץ לו, יתקשקש לו, יתפוצץ לו... אבל בסוף תצא לו חביתה...

צריך לדעת
שלכל זמן ועת.

וכמו שיש לנו זמן להתנסות/לטעות  לבד בדברים כדי שתדע לפתח עצמאות ולפרוש כנפיים
ולא לעשות מה שאמרו לנו [כמו למשל- לבחור בגד נחמד שלפי הטעם שלנו וכד]

ככה צריך לדעת שיש לנו את הזמן של להקשיב, ולשמוע, לקבל. 
גם כדי שנלמד לקבל מרות. ולהקשיב להורים.
וגם כדי שמהניסיון שלהם נלמד ובבוא העת נוציא לפועל בעצמינו את הטוב שקיבלנו מהם.


על מנת שההקשבה תיתן לנו כלים טובבים להמשך [מעבר לכיבוד הורין שיש כאן!!]

אני באופן אישי פי שתיים בגיל מפה
ואני עדיין מקשיבה בדברים מסויימים 

ונוכחת לדעת שזה לא יסולא בפז.

נסיים בסיפור אמיתי מ "הזולה של חצרוני"- אני לא מדייקת בפרטים אז מחילה אם פספסתי משהו

נערה ישבה שם כשכולה מלאה טענות כרימון על הוריה. כולה הר געש מתפרץ על הדברים שלדעתה ההורים לא מרק=קשיבים/מנעו/חסכו ממנה שהיה מגיע לה.

אחרי שהיא סיימה לשפוך את כל הקיתונות שלה,
הנער אמר לה "סליחה שאני מתערב...אבל את מבינה מה יש לך ביד? יש לך על מי לכעוס בכלל!!" 
[נער יתום, שכל חייו גדל לבד... ללא הכוונה מתאימה וללא יד הורית תומכת]
והיא הבינה ופתאום קיבלה לעצמה פרופורציות.
 

צריך לדעת מתי להתחיל להיות עמצאי יותר ויותר,

וגם אז אסור להקפיד דווקא "לא להקשיב" להורים.

צריך לדעת מה המינון הנכון...

אתה מתכוון לכך שעל ידי פריצת גבולות אנחנו מעצבים את הגבולות שלנו? כי אנחנו לומדים באמצעות פריצת הגבולות מה נכון ומה כדאי?

הסבירי לה את תחושותייך (למשל: שעות שינה. אמרי לה שאת מרגישה אחראית לקבוע את זמן השינה שלך, ואת גם אחראית לשאת בתוצאות כמו: עייפות)

וביחד אתן תוכלנה להגיע להסכם

אבל כמובן שאסור לפרוץ גבולות ולהתפרע, כלשונך.

אז אני בכלל לא מצליח להקשיב להורים אבל בגדול אני חושב שכן צריך לפחות להקשיב ובאוירה רגועה לנסות לדבר על זה                                          

אבל אם תחשבי על זה בהיגיון... אמא שלך רוצה רק בטובתך ולא עושה את זה בכוונה....

כשאני לא מקשיבה להורים שלי בכאלו דברים יום למחרת רק הפסדתי מזה... (כלומר, קמתי מאוחר והכל...)

אז תודי לה' שיש לך אמא שיכולה להוכיח , לאהוב ולפעמים לעצבן....

וגם אם תלכי לישון בזמן את פשוט תירגעי מכל הכעסים שיש לך...

חוצמזה כששוכבים במיטה צצות המוווון מחשבות על מה היה היום ומה עשיתי טוב ומה אני צריכה לתקן למחר וכך את יותר רגועה מאשר לעשות איזה משו בלי רשות של ההורים ואחר כך להפסיד מזה...

אז

בהצלוחה!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....