את עדיין הטאטלע.

אני חושב שלא משנה באיזה גיל(ועל פי התורה בכל זמן שלא יהיה) יש מקום לכיבוד הורים(!!) גם שהדבר שהם דורשים לא יעזור להם ממש.

חוץ מזה, החוצפה וההתפרעות פוגעים בנפש שלך. חבל מאוד.

ככה המעשים שלנו יותר אמיתיים ולא נובעים מהרגל גרידא.

מצד שני, כדאי לפרוץ גבולות רק בשביל לפרוץ גבולות?

ומי שתמיד יקשיב למבוגרים בלי שקצת עצמאות תזרום בעמוד השדרה שלו לא יוכל להתקדם...

איך מישהו ילמד להכין חביתה אם תמיד אמא שלו מכינה לו? מתישהו כדאי שהוא יכין. בהתחלה ישרף לו, יתכווצץ לו, יתקשקש לו, יתפוצץ לו... אבל בסוף תצא לו חביתה...

צריך לדעת
שלכל זמן ועת.

וכמו שיש לנו זמן להתנסות/לטעות  לבד בדברים כדי שתדע לפתח עצמאות ולפרוש כנפיים
ולא לעשות מה שאמרו לנו [כמו למשל- לבחור בגד נחמד שלפי הטעם שלנו וכד]

ככה צריך לדעת שיש לנו את הזמן של להקשיב, ולשמוע, לקבל. 
גם כדי שנלמד לקבל מרות. ולהקשיב להורים.
וגם כדי שמהניסיון שלהם נלמד ובבוא העת נוציא לפועל בעצמינו את הטוב שקיבלנו מהם.


על מנת שההקשבה תיתן לנו כלים טובבים להמשך [מעבר לכיבוד הורין שיש כאן!!]

אני באופן אישי פי שתיים בגיל מפה
ואני עדיין מקשיבה בדברים מסויימים 

ונוכחת לדעת שזה לא יסולא בפז.

נסיים בסיפור אמיתי מ "הזולה של חצרוני"- אני לא מדייקת בפרטים אז מחילה אם פספסתי משהו

נערה ישבה שם כשכולה מלאה טענות כרימון על הוריה. כולה הר געש מתפרץ על הדברים שלדעתה ההורים לא מרק=קשיבים/מנעו/חסכו ממנה שהיה מגיע לה.

אחרי שהיא סיימה לשפוך את כל הקיתונות שלה,
הנער אמר לה "סליחה שאני מתערב...אבל את מבינה מה יש לך ביד? יש לך על מי לכעוס בכלל!!" 
[נער יתום, שכל חייו גדל לבד... ללא הכוונה מתאימה וללא יד הורית תומכת]
והיא הבינה ופתאום קיבלה לעצמה פרופורציות.
 

צריך לדעת מתי להתחיל להיות עמצאי יותר ויותר,

וגם אז אסור להקפיד דווקא "לא להקשיב" להורים.

צריך לדעת מה המינון הנכון...

אתה מתכוון לכך שעל ידי פריצת גבולות אנחנו מעצבים את הגבולות שלנו? כי אנחנו לומדים באמצעות פריצת הגבולות מה נכון ומה כדאי?

הסבירי לה את תחושותייך (למשל: שעות שינה. אמרי לה שאת מרגישה אחראית לקבוע את זמן השינה שלך, ואת גם אחראית לשאת בתוצאות כמו: עייפות)

וביחד אתן תוכלנה להגיע להסכם

אבל כמובן שאסור לפרוץ גבולות ולהתפרע, כלשונך.

אז אני בכלל לא מצליח להקשיב להורים אבל בגדול אני חושב שכן צריך לפחות להקשיב ובאוירה רגועה לנסות לדבר על זה                                          

אבל אם תחשבי על זה בהיגיון... אמא שלך רוצה רק בטובתך ולא עושה את זה בכוונה....

כשאני לא מקשיבה להורים שלי בכאלו דברים יום למחרת רק הפסדתי מזה... (כלומר, קמתי מאוחר והכל...)

אז תודי לה' שיש לך אמא שיכולה להוכיח , לאהוב ולפעמים לעצבן....

וגם אם תלכי לישון בזמן את פשוט תירגעי מכל הכעסים שיש לך...

חוצמזה כששוכבים במיטה צצות המוווון מחשבות על מה היה היום ומה עשיתי טוב ומה אני צריכה לתקן למחר וכך את יותר רגועה מאשר לעשות איזה משו בלי רשות של ההורים ואחר כך להפסיד מזה...

אז

בהצלוחה!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...