זה עושה טוב 

זה מוציא ממני לפחות הרבה רגשות שאני שומרת בפנים

כמו לספר למישהו או לכתוב ע״י ניגון ושירה

או לפחות לי

כשאני כועסת מתוסכלת עצבנית עצובה מתגעגעת זה עוזר לי זה עושה טוב

גם כשאני שמחה זה עושה טוב אבל אז זה פשוט פחות חסר לי

אז אני אוהבת את זה 

וזאת לא תלות

זה קשר לחפץ אז יותר קל להכיל אותו

הוא לא מחייב

כי הוא לא בנא 

אבל הוא כן מסוגל לעשות את מה שבני אדם עושים ואת גם יכולה להיות בטוחה שהוא בניגוד לאחרים לא יתקע לך סכין בגב 

אבל לי לפחות זה לא מפריע זה פשוט יוצא ולא אכפת לי איך הכל יוצא דרך השירה והניגון אבל זה יוצא

סתם לא 😁

ומה אני ארויח מזה?

ואני לא מדברת על החודש הראשון שאת עדיין לא נהנית מזה 

אולי נהנית מזה שאת מצליחה לראשונה בחייך לשיר לפי הקצב😁

אבל אחר כשזה כבר זורם לך את יכולה להיות פשוט כי זה עוזר

אולי זאת רק אני ואולי לא אבל אני לפחות מעולם לא התחרטתי שאני יודעת לנגן

לא שווה לנסות?🙂

גם אני ממש לא רציתי בגלל הקטע של הלשיר תוך כדי אבל בכל זאת למדתי

אז כשיש מישו בבית אני לא שרה וכשאין מישו בבית אני שרה

חוץ מזה שהקול של הגיטרה מספיק חזק כדי שהקול שלי יבלע בשיר

גם בכיתה אין לכל הבנות קול יפה אבל הם בכל זאת שרות

אני מעולם לא הבנתי לבקשה המטומטמת הזאת שביקשו ממני המון בנות של״תשירי לי״ 

מה אני נראית לכן!?!?

אני אבקש ממשהי כמו לבקש 

מה הבקשה המטומטמת הזאת!!!!

כן מכירה את זה יותר מידי טוב אבל היום אני לא ממש עובדת

טא דא 

למה?

שבת נכדות לא רשמית וכשיש מי שיעשה לעבודה במקומי...

מי באמת?

בנות דודות שלי הם באמת מתחילות להתעצבן

עכשיו אני מכה לערוך שולחן🙁

ואני יושבת לי מול המזגן ומתכתבת איתך אפילו שאני עושה כמעט כלום ובסך הכל עורכת שולחן😁

סתם כי הם כבר רגילים שכשאני קוראת אני שוקעת אז אני קוראת בחדר שלי ומתעצבנים עלי שאני נעלמת לחדר

כאילו מתפלאת ממש ממש בקול ושואלת את מי שרק נמצא מה אפרת שוב נעלמה להסתגר בחדר שלה

ואם אבא שלי זה מי שלידה הוא מחזיר אפילו יותר בפליאה 

מה לא נמאס לה כבר לקרוא

ואם במקרה אני לא קוראת אני גם מחזירה להם מהחדר שאני לא חרשת ואני בכלל לא קוראת!!!!

החוסר ביטחון הזה.

במי שאני.

שיהיה לי עם מי להיות.

שם זה הכי פוגש אותי.

שם אני כבר אבלע.

שם כבר יראו מי אני באמת

חסרת קיימות.

אני פתאום לא קיימת

כי הקיום שלי זה רק בתנאים מסוימים.

אחכ אני כבר לא.

הן עם עצמן, כל אחת יש מי שמחפשת אותה ואוהבת אותה.

ואני בלי אף אחת. המקום שלי נאבד.

אני כבר לא.

שכחתן אותי

הרגלתן אותי להיבלע בין כולכן

אף פעם לא היה לי מקום אצלכן ולא אהבתן אותי

ואת, את שאמרת לי שנדבר.

איפה את?

שכחת אותי? או פשוט לא רצית?

למה?

למה??

מה נשאר ממני?

אין לי כוח שהיצירה שלי מגדירה אותי

והיא מי שאני

רק אם יצרתי יש אותי.

ואם לא, מה יש בי.

כלומר כלום.

וזה כואב. וזה חותך.

בבשר.

ואני רוצה לברוח, לברוח מהכאב.

אבל הוא פה. לא הולך לשום מקום.

ואני?

אני צריכה לבכות.

לא טוב לי

אני לא רגועה היום

כשהוא לא עונה לי אני לחוצה

ובכללי יום ברוך כזה (ככה כותבים?)

קיצור תתפללו עלי שאקום מהמיטה

למה אני לא יודעת מתי זה יקרה

אולי כשהוא יכתוב לי

עלאק שמרה לי את השעה

את אמיתית?!

בכלל לא קבעתי איתה כלום מה זה החוצפה הזאת

והיא גם לא התקשרה אלי כמו שרציתי ואמרתי לה

גם לא התקשרה כדי שנקבע שעה ואסביר לה

וגם קבעה עם עצמה שאני רציתי את השעה הזאת ואני עוד צריכה לעדכן אותה אם אני מגיעה.. פחחח

יש לה בעיה אני אומרת לכם...

זה הזיה מארץ ההזיות

מזל שניצלתי ממנה

תשאל את המים כמה הייתי שקופה

זה כואב לי לכאוב את לכתך

והרגליים מבקשות מנוחה

הלכתי מספיק בשבילך

הלכתי מספיק בשבילך

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואייי

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לאא

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואיי

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לבוא

לבואאאאאא

לבואאא

כל הלילות שהיו לי איתך

מאירים לי החשיכה

בריח שלך

אני עצבנית עליה

מבואסת

ומאוכזבת.

היא כל פעם אומרת ואז מתחרטת

אי אפשר ככה

קשה לי כל פעם חוסר וודאות

כל פעם אולי

ואז בסוף לא

ואז שניה לפני מבטלים

ואז מתחרטים

תחליטי

כאילו לא יודעת אי אפשר ככה

אז הגבתי לה יבש

ומותר לי.

עכשיו אני צכה לקום..

איך?!

כואב לי הבטן.

התקלחתי, התלבשתי, ציחצחתי.

שטפתי תכלים.

צריכה להתארגן

יאלה קומי יפה שלי קומי..

ואני לא אוהבת את זה!

יש דברים שכן אני מחכה להם אז באלי שיעבור הזמן,

אבל זה גם מעצבן ויש לזה השלכות שלא באלי לשאת.

באלי להישאר ילדה.

לנצל כל יום כל דקה.

לחיות את הרגע.

ולהתקדם!

יצאתי קצת לגינה

איזה כיף לי

נעים פה

יש שמש

שקט

אני לבושה כמו בקיץ

מרגיע

לרוב אני לא באה לכאן ..

לעיתים מתעצלת, לעיתים שוכחת

לעיתים צריכה דירבון.

אבל היום?

היום זה היום לצאת

יש שמש

חם נעים רגוע

אז לא היה לי ספק

היום בחרתי לבוא

ואני שמחה על זה

מבחינתי זה עשייה.

זה לא עוד יום שאני מעבירה

זה דרך

וואלה היה נחמד ב*****

לא ציפיתי!

הצלחתי להשתלב הרגשתי בנוח זקפתי את הגב את הכתפיים

הבאתי את עצמי, דיברתי בשוטף, צחקתי

אני אוהבת אותי ככה!

וגם בסוף הצחוקים עם *****

שלחתי לה עכשיו הודעה בוא נראה מה היא תענה..

באלי 

טוב היא בהתחלה התלהבה ואז פתאום היא לא בטוחה.

וזה קשה לי..

אני צריכה וודאות מותק

ולא כל פעם לחכות למה שהיא מחליטה

תקשיבו יום הזויי מארץ ההזויים

דיברתי איתו שעות ותכלס לא היה לי כוח

ואז דיברתי איתו

ואז נפגשתי איתה

ואז היה דווקא נחמד היום הייתי יותר משוחררת.. לא דפקתי חשבון מה שנקרא.

עד גבול היכולת כן?

ואז התחיל הגלגל..

קרה משהו כזה

וזה ביאס וכזה לקחתי את זה קשה

והלכנו במיוחד ואז גילינו שלא

ואז הגענו

והתבטל..

ואז עוד משהו..

ואז עוד משהו

ואז הוא אמר לי את הבשורה ..

ועכשיו עוד אחת

ואי אפשר ככה אי אפשר

מרגישה יום מעפן עם יותר מידי שיגעונות

לא מתאים לי בכלל!

רציתי רוגע שלווה וזה התהפך בצורה לא נורמלית.

ואני דואגת לה קצת

וגם מפחדת קצת שהיא תכעס

באלי שנהיה בטוב

וגם בכלל לא הייתי אמורה לנסוע היום לרוב אני לא הולכת ופתאום דווקא היום קרה כל מה שקרה...

אוף.. אני מבואסת

משהו אחד חיובי זה שהצלחתי לתקן את מה שרציתי. וגם לנקות. אז לפחות משהו

טוב היו ליד אנשים

אבל לא יודעת מעניין

אוף מי זה?

כאילו היא יותר שווה ממני

יאללה מטומטם אחד

מה אני יורדת לרמה הזאת בכלל

לכו שניכם

מפגרים

שונאת את זה שאתה יוצא עם כל החברות שלי

מטומטם!

אני לא מספיקה לך אתה מוכן לקפוץ!

מטומטם!

חושב שאני כלום!

די כבר להשתמש בי כצעצוע!

אני לא הצעצוע שלך

נמאס לי מהטמטום שלך

שירדתי הכי נמוך

אשכרה להתחנן אליו להיפגש איתי

יאלה. ת***** איתה מצידי

אני כועסת על עצמי

ושונאת את עצמי

ומבולבלת

ולבד

ושונאת את כולם

ואותו

ואותו

נעלבתי נפגעתי ואני לא מאמינה לך.