אחרי פיגוע כזה ממש לא.

בליל שבת ששמעתי על הפיגוע נכנסתי לחדר וסגרתי את החלון והתריס עד הסוף, משהו שאני לא עושה בדרך כלל. זה טבעי, אבל כדאי שתפרקי את הפחד אצל מישהו.

את בטוחה שהם יגידו לך שאת פחדנית? אין להם לב.

וגם אני כותב כאן בתור סוג של פריקה. בדרך כלל אני לא כותב בנוג"ה

גם אם הם לא ידעו איך לעזור הם בטוח יכוונו אותך למי שיודע. והי, יש גם אותנו! כאילו אני אישית לא כל כך יעזור, אבל יש כאן כאלה שמאוד יעזרו.

פעם, פחדתי שערבים יחדרו לנו לבית ח"ו. אז עודדתי את עצמי (אני נורא מתבייש בזה, באמת) שאין סיבה שערבים יחדרו דווקא אלינו, הרי יש עוד 4 בתים לפנינו, הם בטח יחדרו אליהם....  ה' ירחם עלי...

בהצלחה גדולה. בעז"ה לא נצטרך לפחד מאויבינו לנצח..

גם לי היו תקופות כאלה..באותו זמן שמתי לב שתמיד הדלתות יהיו נעולות.. למרות שדי צחקו עלי..

אני גפ לא ילדה שתשתף את ההורים בדברים אישיים, אבל אפשר לנסות לעשות את זה בקטע ענייני, לספר להורים שאת ממש מפחדת ולא בא לך ללכת לישון.. או משהו בסיגנון.. שהם יבינו שזה יותר רציני. את יכולה לנסות לפנות לאיזה שהוא איש חינוך\יועץ שעונה באתר\וואצאפ.. אני לא בקיעה באנשים כאלה אבל אפשר לברר..

עניתי לך על כל מיני דברים שעוזרים לי, מקווה שהם יעזרו גם לך, את יכולה לנסות ללכת על העקרונות של מה שאמרתי ולתרגם למשהו שמתאים לך..בכל מקרה בהצלחה!!

התלבטתי אם לתייג אותך בתור פסיכולוגית הפורום הבילתי רישמית

יש לי ילד קטן מבר מצווה.

השבת, הכרנו בכך שהטראומה של חטיפת 3 הנערים מלווה אותו בצורה חיה וממשית, אע"פ שהיה אז קטנצ'יק.. (אמנם ראינו עד עכשיו, אבל הפעם - "ירד האסימון").

כהורה - כבר מחר אתחיל בירור איך לעזור לו, כי אי אפשר לחיות חיים בריאים כך.

אז מנקודת מבט של הורה - חשוב מאד לדבר עם ההורים ולבקש עזרה.

את לא צריכה (או יכולה) להמשיך לחיות באופן שיש לפחד השפעה ממשית על חייך. וברור שזה גולש לעוד תחומים, בין אם את מודעת לזה ובין אם לא.

אמנם אם את בטוחה לחלוטין שהורייך לא יבינו שזה רציני, נסי למצוא מי כן יכול לתמוך בך באופן רציני ודיסקרטי. נראה לי שיש קו אנונימי לעזרה וכד', אולי החברות יעזרו. אבל חשוב מישהו מקצועי.

והכי חשוב שתדעי שאת הנורמלית כאן, וממש מצער אותי (אותנו) הפחד שאת חווה!

בנתיים, עד שה' יסלול לך דרך לצאת מזה, תקראי מזמור תהילים "ויהי נועם.. יושב בסתר עליון".

יש בו משהו מאד מאד מרגיע ומכוון.

בהצלחה!!!

@מאוורר לבן אשמח שתבואי לפרטי.

יקרה,

אמנם אני כבר לא נוער (אמא לילדים קטנים, וסטודנטית בתחום טיפולי), ראיתי את הכותרת שלך בעמוד הראשי, אז נכנסתי. 

קודם כל, חשוב שתקבלי את עצמך. הפחד שלך הוא לגיטימי לחלוטין. והתגובה שלך היא נורמלית לחלוטין, למציאות לא-נורמלית.

להרבה אנשים נורמליים יש חרדות (וזו לא מחלת נפש כפי שעזיהו כתב..). 

תקשיבי לרגש שעולה בך, תכילי אותו, את בסדר. אל תפחדי מהפחד.

הפחד הוא רגש אינסטיקטיבי שנועד להגן עלייך.

זה טבעי מאוד שאם שמעת על פיגוע חדירה, ואת גרה באזור קרוב לערבים, אז טבעי שהפחד הזה יעלה.

 חשוב לשתף את ההורים. אין מה להתבייש בזה בכלל.

ובכלל לשתף את מי שאת מרגישה בנוח איתה. לא לשמור בבטן.

דבר שני- שאלה טכנית- האם יש אפשרות להתקין סורגים?

אשתף אותך שיש לי חרדות מאז שחברות שלי נרצחו לפני שנים. אני מתפקדת מצוין בחיים, אבל כן- גם לי יש פחדים בנוגע לפיגועים וערבים. וזה בסדר. 

אם החרדות כבר משפיעות על התפקוד היומיומי אפשר ללכת לטיפול. ישנן גישות שונות. לי אישית עוזר מאוד cbt וגם emdr. 

כמובן שגם לדבר עם ה' זה מאוד עוזר. לספר לו על הפחד, ולבקש ממנו עזרה.

בהצלחה רבה!

כן, כן, צמוד לאיתמר, אלון מורה וכל שאר הישובים שהיו בהם פיגועים בזמן האחרון. ואני מכירה את הנרצחים של הפיגוע האחרון. וזה קשה לי נורא. 

חשוב לי לעדכן- 

את לא היחידה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

המון המון אנשים ובעיקר נוער מפחד, נלחץ, עצוב, כואב והכל ביחד. וזה תחושה איומה. מניסיון.

העצה המרכזית שלי והרבה אנשים אמרו את זה- ההורים הם הכל. דברי איתם. שתפי אותם. תבכי ביחד איתם. תפרקי את זה. אם לא אותם אז תשתפי חברה אחת טובה שלך, עדיף פנים מול פנים ולא דרך הטלפון. זה חשוב.

בהצלחה.

איזה משפטים להגיד, מתי לפנות וכד'? 

או שאת מתכוונת שאין לך מושג איך לפנות אליהם - כי הם לא כאלה שאפשר להתייעץ איתם?

עם ישראל הוא עם גיבור עם שניצח במילחמת העצמאות במילחמת ששת הימיים עם שבסוף מוכיח פעם אחר פעם שהוא יכול נגד כול דבר עם ישראל היה בסכנות קיומיות ערב מילחמת ששת הימים העיתונים פירסמו שכניראה מיליוני ערבים עם סכינים וגרזנים יעברו בית בית ישוב ישוב ועיר ועיר וישחטו אחד אחד ולא לצהל ולא להמישטרה יהיה את היכולת לעצור את את זה ועכשיו זה כולה איזה ערבי מיסכן שגם ככה הלך לו החיים שניכנס בהפתעה לבית דוקר אנשים בני 70 ותוך 2 דקות מנטרלים אותו הם חלשים הם עלובים הם מיסכנים אין להם שם יתרון עלנו לא ביכולות לא לא באמצעים לא בכוח (תיראו תמונות שלו ושל אבא שלו)ולא בנחישות היתרון היחיד שיש להם זה שהם היוזמים והם בעמדת ההתקפה תראי בכל מילחמות ישראל ברגע שאנחנו ניכנסים להתקפה הם נעלמים(אני כותב את זה גם שזה לא ממש קשור לפחד שלך באופן פרטי אבל זה קשור לפחד הלאומי) אנשים לפעמים חשבים שהערבים חזקים ומעריכים בלב את הכאילו מסירות נפש שלהם אבל בא נחשוב איזה מעפנים הם אנחנו ביתקופת המנדט הבריטי עם 700 אנשי אצל 50(במיקרה הטוב) אנשי לחי העפנו מיכאן מעצמה שניצחה את גרמניה בתוך 30 שנה ועכשיו באמת אין לפגועים האלה שמץ של סיכוי אז בואו ניסתכל מה עברנו ולמה אנחנו מסוגלים ושום מחבל מיסכן לא יפחיד אותנו 

הפחדים האלה ממש ממש טבעיים. אבל זה לא אומר שלא צריך לטפל בהם. אם את מרגישה שהפחד משתק אותך כדאי לך לפנות לרופא המשפחה, יש כדורים שממש עוזרים. וכמו שכשיש כאב ראש אף אחד לא מתבייש לקחת אקמול, גם כשיש חרדות אפשר לקחת כדורים מפחיתי חרדה זה לא הופך אותך לפחות טובה או לחולת נפש או משהו כזה

גם אני לא שייכת לפורום וראיתי בראשי.

עברתי בעבר תקופה ארוכה של טראומה בגלל אירוע שהיה ביישוב שגרתי בו.

כל ערב מרגע שהיה חושך לא יכולתי להשאר לבד והייתי חייבת מישהו להיות איתו או לפחות לדבר איתו.

וניסיתי לעזור לעצמי וזה לא היה קל!

מה שהיה הכי עוזר לי זה מחשבות של אמונה, שה' משגיח ועושה הכל לטובה. ובאמת. ומה שהוא יעשה זה באמת טוב, גם אם לי נראה אחרת. ואם זה טוב אז מה אני צריכה לדאוג?

וגם ניסיתי ללכת "עד הקצה". זה נשמע נורא אבל דווקא זה מה ששחרר אותי יחסית. אז מה יקרה? נגיד יבוא מחבל אלינו הביתה ו... אז יקרה הכי גרוע ו...

אם ה' יחליט שזה מה שצריך להיות איתנו אז אני באמת מאמינה שזה טוב לנו. גם אם קשה. יש מצבים שנראים קשים אבל זה לא אומר שזה רע. 

(קשה להכנס לזה בתגובה קצרה בפורום אבל אני באמת בטוחה שמצבים קשים בונים אותנו מאד, למרות שאנחנו ממש לא רוצים להיות בהם ומקוים להבנות בדרכים נעימות)

אני מוכנה לעזוב את ההבנות שלי והשליטה שלי במציאות ולהרשות לעצמי להיות באמת בידיים של ה' ולסמוך עליו שהוא הכי בעולם דואג לי ושומר עלי יותר ממה שאני יכולה לעזור לעצמי.

המחשבות האלו ממש לא קלות ומנסים לברוח מהן, אבל איפהשהו דווקא אחרי שמרשים לעצמנו לחשוב אותן יותר קל להרגע. 

כתבתי ממש ממש בקיצור ואלו דברים שדווקא דורשים הרחבה אבל לא יכולתי יותר עכשיו.

ממש מקוה שמי שקורא יבין אותי כמו שהתכוונתי... 

ואם הפותחת או מישהו אחר רוצים - מוזמנים לשאול בשמחה כאן או בפרטי.

הרי מה מפחיד אותנו באמת? אי-הוודאות.

זה לא המוות שמפחיד, אלא זו אי-הוודאות.

וכשמתעמתים מול פחד מוות, והולכים עם המחשבות עד הקצה, כמו שכתבת. אז דווקא זה יעזור לשחרר. שוב- ממליצה מאוד מאוד לעשות זאת במסגרת טיפול. 

וזה מאוד נכון להסיר את השליטה ולהשליך את עצמי על ה'.

הרי באמת באמת אנחנו יודעים בשכל שאין לנו שליטה על כלום. זה לא באמת יועיל לי לפחד. והחרדה רק גורמת לי להיות במוות כבר בחיים....

אלו דברים שאני אומרת לעצמי בשכל, וזה מאוד עוזר לי.

ברגש, שוב לקבל אותו, הוא הכי לגיטימי וטבעי. לחבק את עצמי עם הפחד שעולה בי.

אני לא מאמין נראה לי שלא הבנתי טוב כי אם הבנתי למה אף אחד לא מציע טיפול פסיכולוגי?ישנו טיפול שנקרא cbt והוא עוזר באופן עצום לי אישית לדוגמא הוא שינה מהקצה אל הקצה ובדיוק בנושאים האלה!!!!!! לאן הגענו?עדיף לסבול כל כך מאשר לומר:אני אלך לפסיכולוג?!בטח את חושבת שאני מגזים כי זה רק  פחד קטן וכו' אבל אני אומר לך מניסיון שאם תלכי זה יחלוף לך כלא היה ואם תסכימי איתי ורק לא תדעי איך לבקש אשמח להציע אבל קודם כל תסבירי לי למה טעיתי...דחוף לי תשובה!

דרך אגב ברור שאם כך זה בדבר זה יש חרדות בעוד נושאים לא מציע לזלזל בדברי  בכלל

"מידת הביטחון בהשם" היא התובנה שהשם הוא שמנהל את העולם שלנו - ומתוך כך צריך שיהיה ברור לך שאם מגיע למשהו למות ח"ו אז גם אם מחבל לא יהרוג אותו אז הוא ימות בתאונה וכדו', ואם לא מגיע למשהו למות אז גם אם יכנס מחבל לביתו והוא יהיה לבד הוא לא ימות! והיו מקרים כאלה.  

 "אל תפחד ללכת אל האופק המתוק על אף כל הצללים האורבים בדרך, לך בידיעה ברורה שאין להם כלל נגיעה בך"..

זה לא היה נחמד בכלל.

אבל היו לי שיטות כדי להירדם בלי לחשוב מחשבות מפחידות ורעות..

למשל - הייתי קוראת ספר עד שהעיניים שלי נסגרו מעצמן (ואז קמתי בבוקר כשהספר זרוק על הרצפה)

או שהייתי שומעת שירים באוזניות,

תמיד תמיד הייתי ישנה עם אור דולק, והשתדלתי לעשות ממש כל דבר שהסיח את דעתי מהמחשבות..

בלילות שהייתי חסרת אונים ושום דבר לא עזר ושעותת שלא הצלחתי להירדם, הייתי פשוט רואה איזה משהו נחמד במחשב, בעיקר דברים מצחיקים. עד שהתעייפתי ומתתי לישון, ופשוט נפלתי על המיטה ונרדמתי..

ולאט לאט זה פחת עד שנעלם כלא היה..

מקווה שהועלתי!

ובעז"ה שייפסקו המחשבות הקשות והמפחידות במהרה

לא כ"כ מזמן היו המון פיגועים אצלנו בירושלים, ככה באמצע הרחוב. ואני מסתובבת עם תינוק בעגלה ובהריון...

ראיתי הרבה אנשים שפחדו. גם לי היה פחד. אבל ידעתי שאני חייבת להתגבר עליו. לפחד צריך רק מה' ולא מבני אדם.

זאת לא אשמה לפחד, אבל כן חשוב להתגבר על הפחד. הפחד יכול לשתק, יכול להתגבר לחרדות. 

מה שעזר לי זה לכוון את עצמי לבטוח בה'. אמרתי לעצמי שכל המציאות היא של השם, כולם פועלים מרצונו יתברך, ואם לא נגזר על הבן אדם למות הוא לא ימות. והמון פעמים קרה שנמנעו פיגועים מכל מיני סיבות. מי שנחתם בראש השנה לחיים לא ימות, יש לו תפקיד בעולם הזה.

כמובן, באותה תקופה השתדלתי להיזהר, לעשות מה שיכולתי. קניתי גז פלפל למקרה חירום, התבוננתי מסביב כשהלכתי ברחובות ירושלים. אבל הלכתי לכל מקום שרציתי, גם לכותל. הרגשתי שאנחנו חייבים לזכור שהארץ הזאת שלנו ואף ערבושקה לא יקבע לי לאן אני אלך, ואם אצא מהבית או לא. 

אני חושבת שיש פה מלחמה פסיכולוגית גם. הם רוצים להחליש אותנו, לערער את הזכות שלנו על הארץ. ואם נהיה חזקים ואמיצים, ונזכור את זכותינו על הארץ הם לא ינצחו אותנו.

באמת כמו שאמרו פה, אין לך במה להתבייש, זה ממש לגיטימי לפחד מכאלו דברים.

ואני יכולה להעיד על עצמי שכששמעתי  על הפיגוע של פוגל גם אני פחדתי ללכת לישון בלילה או להישאר לבד בבית כשאני היחידה שערה, וזה אפילו הגיע למצב כזה שבבית ספר אני הייתי יושבת ליד המורה כי פחדתי שיבוא מחבל לבית ספר! באיזשהו שלב המורה התחרפנה מכך שאני כל הזמן רודפת אחריה ושלחה אותי ליועצת בית הספר....

הפחד עבר לי וחזר אחרי שנה בערך...

וכל פעם שפחדתי חשבתי למה אני לא צריכה לפחד, וזה ממש עוזר...

ואני באמת חושבת שכדאי לך לשפוך להורים את מה שאת מרגישה... זה תמיד עוזר

בהצלחה!!

בלימודי התואר שלי על הפחד שחשוב להתגבר עליו. נכון שאפשר לדבר על זה ולבטא את הפחד, אבל אם לא מתגברים עליו הוא יכול לשתק, או להתחזק ולעבור לחרדות, ואז בן אדם באמת צריך טיפול רפואי רציני.

ובכלל ביהדות אנחנו אומרים "בטח באחד ואל תפחד". זה דומה לרגשות שליליים אחרים כמו כעס וקנאה, שצריך להיות מודעים עליהם, אבל צריך גם לעשות עבודה ולהתגבר עליהם.

לעומת זאת יש פסיכולוגים (אני שמעתי על כאלה) שנותנים לאדם רק לבטא את רגשותיו השליליות, לפתוח ולדבר וכו', אבל לא לפתור אותם. אני מכירה אנשים שעזבו טיפול כזה כי הוא לא עזר להם . אם כבר הולכים לפסיכולוג, טוב ללכת למישהו שמשלב פסיכולוגיה ויהדות, לוקח מפסיכולוגיה רק מה שיכול לעזור ולא סותר יהדות. נדמה לי שרב גינזבורג מתמחה בשיטה כזאת.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....