אחרי פיגוע כזה ממש לא.

בליל שבת ששמעתי על הפיגוע נכנסתי לחדר וסגרתי את החלון והתריס עד הסוף, משהו שאני לא עושה בדרך כלל. זה טבעי, אבל כדאי שתפרקי את הפחד אצל מישהו.

את בטוחה שהם יגידו לך שאת פחדנית? אין להם לב.

וגם אני כותב כאן בתור סוג של פריקה. בדרך כלל אני לא כותב בנוג"ה

גם אם הם לא ידעו איך לעזור הם בטוח יכוונו אותך למי שיודע. והי, יש גם אותנו! כאילו אני אישית לא כל כך יעזור, אבל יש כאן כאלה שמאוד יעזרו.

פעם, פחדתי שערבים יחדרו לנו לבית ח"ו. אז עודדתי את עצמי (אני נורא מתבייש בזה, באמת) שאין סיבה שערבים יחדרו דווקא אלינו, הרי יש עוד 4 בתים לפנינו, הם בטח יחדרו אליהם....  ה' ירחם עלי...

בהצלחה גדולה. בעז"ה לא נצטרך לפחד מאויבינו לנצח..

התלבטתי אם לתייג אותך בתור פסיכולוגית הפורום הבילתי רישמית

יש לי ילד קטן מבר מצווה.

השבת, הכרנו בכך שהטראומה של חטיפת 3 הנערים מלווה אותו בצורה חיה וממשית, אע"פ שהיה אז קטנצ'יק.. (אמנם ראינו עד עכשיו, אבל הפעם - "ירד האסימון").

כהורה - כבר מחר אתחיל בירור איך לעזור לו, כי אי אפשר לחיות חיים בריאים כך.

אז מנקודת מבט של הורה - חשוב מאד לדבר עם ההורים ולבקש עזרה.

את לא צריכה (או יכולה) להמשיך לחיות באופן שיש לפחד השפעה ממשית על חייך. וברור שזה גולש לעוד תחומים, בין אם את מודעת לזה ובין אם לא.

אמנם אם את בטוחה לחלוטין שהורייך לא יבינו שזה רציני, נסי למצוא מי כן יכול לתמוך בך באופן רציני ודיסקרטי. נראה לי שיש קו אנונימי לעזרה וכד', אולי החברות יעזרו. אבל חשוב מישהו מקצועי.

והכי חשוב שתדעי שאת הנורמלית כאן, וממש מצער אותי (אותנו) הפחד שאת חווה!

בנתיים, עד שה' יסלול לך דרך לצאת מזה, תקראי מזמור תהילים "ויהי נועם.. יושב בסתר עליון".

יש בו משהו מאד מאד מרגיע ומכוון.

בהצלחה!!!

@מאוורר לבן אשמח שתבואי לפרטי.

יקרה,

אמנם אני כבר לא נוער (אמא לילדים קטנים, וסטודנטית בתחום טיפולי), ראיתי את הכותרת שלך בעמוד הראשי, אז נכנסתי. 

קודם כל, חשוב שתקבלי את עצמך. הפחד שלך הוא לגיטימי לחלוטין. והתגובה שלך היא נורמלית לחלוטין, למציאות לא-נורמלית.

להרבה אנשים נורמליים יש חרדות (וזו לא מחלת נפש כפי שעזיהו כתב..). 

תקשיבי לרגש שעולה בך, תכילי אותו, את בסדר. אל תפחדי מהפחד.

הפחד הוא רגש אינסטיקטיבי שנועד להגן עלייך.

זה טבעי מאוד שאם שמעת על פיגוע חדירה, ואת גרה באזור קרוב לערבים, אז טבעי שהפחד הזה יעלה.

 חשוב לשתף את ההורים. אין מה להתבייש בזה בכלל.

ובכלל לשתף את מי שאת מרגישה בנוח איתה. לא לשמור בבטן.

דבר שני- שאלה טכנית- האם יש אפשרות להתקין סורגים?

אשתף אותך שיש לי חרדות מאז שחברות שלי נרצחו לפני שנים. אני מתפקדת מצוין בחיים, אבל כן- גם לי יש פחדים בנוגע לפיגועים וערבים. וזה בסדר. 

אם החרדות כבר משפיעות על התפקוד היומיומי אפשר ללכת לטיפול. ישנן גישות שונות. לי אישית עוזר מאוד cbt וגם emdr. 

כמובן שגם לדבר עם ה' זה מאוד עוזר. לספר לו על הפחד, ולבקש ממנו עזרה.

בהצלחה רבה!

כן, כן, צמוד לאיתמר, אלון מורה וכל שאר הישובים שהיו בהם פיגועים בזמן האחרון. ואני מכירה את הנרצחים של הפיגוע האחרון. וזה קשה לי נורא. 

חשוב לי לעדכן- 

את לא היחידה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

המון המון אנשים ובעיקר נוער מפחד, נלחץ, עצוב, כואב והכל ביחד. וזה תחושה איומה. מניסיון.

העצה המרכזית שלי והרבה אנשים אמרו את זה- ההורים הם הכל. דברי איתם. שתפי אותם. תבכי ביחד איתם. תפרקי את זה. אם לא אותם אז תשתפי חברה אחת טובה שלך, עדיף פנים מול פנים ולא דרך הטלפון. זה חשוב.

בהצלחה.

איזה משפטים להגיד, מתי לפנות וכד'? 

או שאת מתכוונת שאין לך מושג איך לפנות אליהם - כי הם לא כאלה שאפשר להתייעץ איתם?

עם ישראל הוא עם גיבור עם שניצח במילחמת העצמאות במילחמת ששת הימיים עם שבסוף מוכיח פעם אחר פעם שהוא יכול נגד כול דבר עם ישראל היה בסכנות קיומיות ערב מילחמת ששת הימים העיתונים פירסמו שכניראה מיליוני ערבים עם סכינים וגרזנים יעברו בית בית ישוב ישוב ועיר ועיר וישחטו אחד אחד ולא לצהל ולא להמישטרה יהיה את היכולת לעצור את את זה ועכשיו זה כולה איזה ערבי מיסכן שגם ככה הלך לו החיים שניכנס בהפתעה לבית דוקר אנשים בני 70 ותוך 2 דקות מנטרלים אותו הם חלשים הם עלובים הם מיסכנים אין להם שם יתרון עלנו לא ביכולות לא לא באמצעים לא בכוח (תיראו תמונות שלו ושל אבא שלו)ולא בנחישות היתרון היחיד שיש להם זה שהם היוזמים והם בעמדת ההתקפה תראי בכל מילחמות ישראל ברגע שאנחנו ניכנסים להתקפה הם נעלמים(אני כותב את זה גם שזה לא ממש קשור לפחד שלך באופן פרטי אבל זה קשור לפחד הלאומי) אנשים לפעמים חשבים שהערבים חזקים ומעריכים בלב את הכאילו מסירות נפש שלהם אבל בא נחשוב איזה מעפנים הם אנחנו ביתקופת המנדט הבריטי עם 700 אנשי אצל 50(במיקרה הטוב) אנשי לחי העפנו מיכאן מעצמה שניצחה את גרמניה בתוך 30 שנה ועכשיו באמת אין לפגועים האלה שמץ של סיכוי אז בואו ניסתכל מה עברנו ולמה אנחנו מסוגלים ושום מחבל מיסכן לא יפחיד אותנו 

הפחדים האלה ממש ממש טבעיים. אבל זה לא אומר שלא צריך לטפל בהם. אם את מרגישה שהפחד משתק אותך כדאי לך לפנות לרופא המשפחה, יש כדורים שממש עוזרים. וכמו שכשיש כאב ראש אף אחד לא מתבייש לקחת אקמול, גם כשיש חרדות אפשר לקחת כדורים מפחיתי חרדה זה לא הופך אותך לפחות טובה או לחולת נפש או משהו כזה

גם אני לא שייכת לפורום וראיתי בראשי.

עברתי בעבר תקופה ארוכה של טראומה בגלל אירוע שהיה ביישוב שגרתי בו.

כל ערב מרגע שהיה חושך לא יכולתי להשאר לבד והייתי חייבת מישהו להיות איתו או לפחות לדבר איתו.

וניסיתי לעזור לעצמי וזה לא היה קל!

מה שהיה הכי עוזר לי זה מחשבות של אמונה, שה' משגיח ועושה הכל לטובה. ובאמת. ומה שהוא יעשה זה באמת טוב, גם אם לי נראה אחרת. ואם זה טוב אז מה אני צריכה לדאוג?

וגם ניסיתי ללכת "עד הקצה". זה נשמע נורא אבל דווקא זה מה ששחרר אותי יחסית. אז מה יקרה? נגיד יבוא מחבל אלינו הביתה ו... אז יקרה הכי גרוע ו...

אם ה' יחליט שזה מה שצריך להיות איתנו אז אני באמת מאמינה שזה טוב לנו. גם אם קשה. יש מצבים שנראים קשים אבל זה לא אומר שזה רע. 

(קשה להכנס לזה בתגובה קצרה בפורום אבל אני באמת בטוחה שמצבים קשים בונים אותנו מאד, למרות שאנחנו ממש לא רוצים להיות בהם ומקוים להבנות בדרכים נעימות)

אני מוכנה לעזוב את ההבנות שלי והשליטה שלי במציאות ולהרשות לעצמי להיות באמת בידיים של ה' ולסמוך עליו שהוא הכי בעולם דואג לי ושומר עלי יותר ממה שאני יכולה לעזור לעצמי.

המחשבות האלו ממש לא קלות ומנסים לברוח מהן, אבל איפהשהו דווקא אחרי שמרשים לעצמנו לחשוב אותן יותר קל להרגע. 

כתבתי ממש ממש בקיצור ואלו דברים שדווקא דורשים הרחבה אבל לא יכולתי יותר עכשיו.

ממש מקוה שמי שקורא יבין אותי כמו שהתכוונתי... 

ואם הפותחת או מישהו אחר רוצים - מוזמנים לשאול בשמחה כאן או בפרטי.

הרי מה מפחיד אותנו באמת? אי-הוודאות.

זה לא המוות שמפחיד, אלא זו אי-הוודאות.

וכשמתעמתים מול פחד מוות, והולכים עם המחשבות עד הקצה, כמו שכתבת. אז דווקא זה יעזור לשחרר. שוב- ממליצה מאוד מאוד לעשות זאת במסגרת טיפול. 

וזה מאוד נכון להסיר את השליטה ולהשליך את עצמי על ה'.

הרי באמת באמת אנחנו יודעים בשכל שאין לנו שליטה על כלום. זה לא באמת יועיל לי לפחד. והחרדה רק גורמת לי להיות במוות כבר בחיים....

אלו דברים שאני אומרת לעצמי בשכל, וזה מאוד עוזר לי.

ברגש, שוב לקבל אותו, הוא הכי לגיטימי וטבעי. לחבק את עצמי עם הפחד שעולה בי.

אני לא מאמין נראה לי שלא הבנתי טוב כי אם הבנתי למה אף אחד לא מציע טיפול פסיכולוגי?ישנו טיפול שנקרא cbt והוא עוזר באופן עצום לי אישית לדוגמא הוא שינה מהקצה אל הקצה ובדיוק בנושאים האלה!!!!!! לאן הגענו?עדיף לסבול כל כך מאשר לומר:אני אלך לפסיכולוג?!בטח את חושבת שאני מגזים כי זה רק  פחד קטן וכו' אבל אני אומר לך מניסיון שאם תלכי זה יחלוף לך כלא היה ואם תסכימי איתי ורק לא תדעי איך לבקש אשמח להציע אבל קודם כל תסבירי לי למה טעיתי...דחוף לי תשובה!

דרך אגב ברור שאם כך זה בדבר זה יש חרדות בעוד נושאים לא מציע לזלזל בדברי  בכלל

"מידת הביטחון בהשם" היא התובנה שהשם הוא שמנהל את העולם שלנו - ומתוך כך צריך שיהיה ברור לך שאם מגיע למשהו למות ח"ו אז גם אם מחבל לא יהרוג אותו אז הוא ימות בתאונה וכדו', ואם לא מגיע למשהו למות אז גם אם יכנס מחבל לביתו והוא יהיה לבד הוא לא ימות! והיו מקרים כאלה.  

 "אל תפחד ללכת אל האופק המתוק על אף כל הצללים האורבים בדרך, לך בידיעה ברורה שאין להם כלל נגיעה בך"..

לא כ"כ מזמן היו המון פיגועים אצלנו בירושלים, ככה באמצע הרחוב. ואני מסתובבת עם תינוק בעגלה ובהריון...

ראיתי הרבה אנשים שפחדו. גם לי היה פחד. אבל ידעתי שאני חייבת להתגבר עליו. לפחד צריך רק מה' ולא מבני אדם.

זאת לא אשמה לפחד, אבל כן חשוב להתגבר על הפחד. הפחד יכול לשתק, יכול להתגבר לחרדות. 

מה שעזר לי זה לכוון את עצמי לבטוח בה'. אמרתי לעצמי שכל המציאות היא של השם, כולם פועלים מרצונו יתברך, ואם לא נגזר על הבן אדם למות הוא לא ימות. והמון פעמים קרה שנמנעו פיגועים מכל מיני סיבות. מי שנחתם בראש השנה לחיים לא ימות, יש לו תפקיד בעולם הזה.

כמובן, באותה תקופה השתדלתי להיזהר, לעשות מה שיכולתי. קניתי גז פלפל למקרה חירום, התבוננתי מסביב כשהלכתי ברחובות ירושלים. אבל הלכתי לכל מקום שרציתי, גם לכותל. הרגשתי שאנחנו חייבים לזכור שהארץ הזאת שלנו ואף ערבושקה לא יקבע לי לאן אני אלך, ואם אצא מהבית או לא. 

אני חושבת שיש פה מלחמה פסיכולוגית גם. הם רוצים להחליש אותנו, לערער את הזכות שלנו על הארץ. ואם נהיה חזקים ואמיצים, ונזכור את זכותינו על הארץ הם לא ינצחו אותנו.

בלימודי התואר שלי על הפחד שחשוב להתגבר עליו. נכון שאפשר לדבר על זה ולבטא את הפחד, אבל אם לא מתגברים עליו הוא יכול לשתק, או להתחזק ולעבור לחרדות, ואז בן אדם באמת צריך טיפול רפואי רציני.

ובכלל ביהדות אנחנו אומרים "בטח באחד ואל תפחד". זה דומה לרגשות שליליים אחרים כמו כעס וקנאה, שצריך להיות מודעים עליהם, אבל צריך גם לעשות עבודה ולהתגבר עליהם.

לעומת זאת יש פסיכולוגים (אני שמעתי על כאלה) שנותנים לאדם רק לבטא את רגשותיו השליליות, לפתוח ולדבר וכו', אבל לא לפתור אותם. אני מכירה אנשים שעזבו טיפול כזה כי הוא לא עזר להם . אם כבר הולכים לפסיכולוג, טוב ללכת למישהו שמשלב פסיכולוגיה ויהדות, לוקח מפסיכולוגיה רק מה שיכול לעזור ולא סותר יהדות. נדמה לי שרב גינזבורג מתמחה בשיטה כזאת.

שאני ארצה את הנכון...

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

2 אדר אז לומדים עד שבט כזה חח

ואגב גם מי שעושה 4 יחל עדיין לומד😅😅

אבל רואים תסוף באופק(;

קשוח 5 יחל לא?...

*תגובה לGini פשוט קפץ למטה

המתמטיים ואת רכישת מיומנויות הטכניקה של התמודדות עם השאלות וההגעה לפתרונות.

היופי במתמטיקה שלא צריך לזכור טונות של חומר בע"פ, כמו במקצועות הומניים, אלא לרכוש הבנה ומיומנות באמצעות המון המון תרגול, ואז די מהר מצליחים להתמודד עם כל בעיה שצריך לפתור.

ותודה על איחולי ההצלחה!

מטורף, תגיע רחוק

אני דווקא ההפך- לא אוהבת לחשוב

ומעדיפה לזכור (;

לזכור הרבה בע"פ - שפות זרות

זה ממש קריטי ברכישת שליטה בשפות אחרות מאשר שפת אם

זה היה ככה עוזר באנגליתת

בטח מתישהו ימצאו מכשיר שמחדיר למח שפות

זיכרון חיצוני למוח, כמו למחשב (דיסק און קי)

ואז אפשר יהיה לטעון באותו רכיב המון מידע שיהיה זמין מיידית למוח שלנו.

(כמו שיש כבר פתרונות טכנולוגיים ביו-רפואיים אחרים שמתחברים למערכות ביולוגיות בגוף, למשל קוצב לב, משאבת אינסולין, רשתית מלאכותית, שתל שבלול באוזן)

ואם לא עכשיו, ערב ראש השנה והאיחולים לשנה החדשה, מתי כן מתאים לפנטז על העתיד?

בטח מתישהו אולי בעתיד הקרוב כבר לא יהיה ביס לאידעת בטח יהיה משו אחר

(לפי איך שהטכנולוגיה מתקדמת בטיס)

ואנחנו נהיה הדור הישן😂

אבל זה דיון ארוך מאוד

אני גם הייתי רוצה שיישאר ככה

למרות שנגיד מבחינה רפואית אני הכי רוצה שיתקדם וישתכלל ובעוד תחומים

שיהיה אפשר להכניס את החומר ישר למוח

(כרגע יש מחקרים על זה ששימוש בבינה מלאכותית דווקא מזיק לציונים, מה שהגיוני מאוד)

העולם יותר מורכב מזה, גם אם זה יקרה

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.