שזה נכון גם אם קשה להאמין בזה.

אנחנו לא רואים למה זה שאנשים נרצחים זה לטובה אבל אנחנו לא מבינים מה אלוקים רוצה....

אבל אני לא חושבת שאם קורה משהו חמור צריך לחשוב ישר שהכל לטובה.

אם זה משהו כואב וקשה אנחנו צריכים קודם כל לכאוב את הדבר הזה, לבכות אם צריך לצעוק אם זה משחרר ואחרי שכואבים ונרגעים אומרים שהכל לטובה.

אם נגיד רק שהכל לטובה ולא ניתן מקום לכאב זה לא יהיה לטובה של אף אחד.

הכל לטובה זה לא אומר שהכל טוב

יכול להיות דבר רע, עצוב, כואב שאין בו טיפת טוב

אבל מה שיצא ממנו אח"כ זה הטוב, זה ה'לטובה'

עד כמה שנצליח להבין. אבל יותר מעכשיו...

זה רק בעניים שלנו לא טוב.

שעושים לילד זריקה - בעניו זה רע לגמרי! וכל מי שקשור לזה רק רוצה ברעתו!

אבל באמת זה הכי טוב בשבילו !פשוט הוא לא רואה את זה מנקודת מבט שלו... 

שמה שהקבה עושה לנו הכל לטובה למרות שמראייה שלנו זה נראה ממש לא טוב בלשון המעטה כמו שאמרת.

הכל לטובה, חוץ מזה שזה נכון (לא הכל טוב אבל הכל לטובה ) זה גם סוג של משפט עידוד, לדעת שזה היה הדבר הנכון, ושל-ה' יש תוכניות משלו שאחנו לא תמיד יכולים להבין.. אבל בטוח זה הדבר הטוב ביותר שהיה צריך לקרות! מכירה כמה אנשים שזה הגישה שלהם לחיים באמת באמת והגישה הזאת הופכת אותם למדהימים!!

מדבר על האסון שלו

20170723222208.docx

אבל מה שאני חושבת זה שיש בורא לעולם. והוא בעל הבית בבירה.

והוא יודע מה צריך לקרות ולמה ומה מוביל למה....

להגיש שכל מה שקורה בוודאות יתברר לטובה זה שקר. זה לא אמת . 

יש דברים שהם רעים ביסוד. אבל, אנו מאמינים שרבש"ע הוא טוב והוא רוצה לעשות לנו רק טוב והוא מוביל את המציאות לטוב בוודאות. לעיתים בדרך הוא צריך לעשות דברים כואבים וקשים מאוד.......

שמה שבטוח שיש סיבה וזה מכוון וה' רוצה רק בטובתנו.

לדוגמה- להגיד שהחרבת חבל ארץ נפלא כמו גוש קטיף זה לטובה, זה נראה לי שקר.

זה אסון. זה חורבן. אך וודאי הוא שרבש"ע ראה דברים וסיבות וחישובים שאנו לא יודעים.. 

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...