בפרשת מסעי מוזכרים מסעות בנ"י במדבר בדרכם אל ארץ הקודש, א"י. מ"ב מסעות במספר.
המסעות במדבר מהווים תהליך הדרגתי של הכנה והטהרות מטומאת מצריים וגילוליהם כדי שנוכל להכנס ל א"י-"ארץ אשר עיני אלוקיך בה",אך השאלה הגדולה היא-היאך המסע,והתורה ומפרשיה מדגישים, המסע דווקא מהווה דרך לעליה והטהרות?
כידוע,חטאו עמ"י בחטא המרגלים,אשר את תוצאותיו אנו מרגישים עד היום, שכן ידועים דברי המדרש מכיוון שבכו בכייה של חינם קבע להם הקב"ה בכייה לדורות.בגלל חטא זה נוספו לעמ"י עוד ארבעים שנים של שהות ונדידה במדבר,לא רק כדי שיכלו כל אנשי הדור ההוא, שהרי יכל לכלותם הקב"ה בין רגע,אלא כדי להמשיך לעורר בעמ"י את החשק למקום קבע ויישוב,את החשק לא"י מבחינת גשמית אך גם רוחנית.
אך אם נעזוב ונניח שלא חטאו ישראל בחטא נוראי זה, נוותר על פרק הזמן העצום הזה של ארבעים שנה-נותרו שנתיים של נדידה במדבר והתקדמות לארץ. למה נצרך כל כך הרבה זמן להגיע לא"י?
אם נניח שמטרת המסע לנסות את עמ"י ולתת להם את כל חלקי התורה לאט לאט כמו שראינו שכתבה התורה "שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו",דהיינו שנתן הקב"ה לעמ"י את מצוות כיבוד הורים שבת ודינין -יכל הקב"ה לתת את כל התורה כולה בבת אחת או בהדרגה מהירה ותוך חודשיים,כמו שכתבו המפרשים [שאם אומה אחרת הייתה עושה את מסעם של ישראל היו עוברים את המרחק תוך חודשיים בלבד] היו עמ"י בארץ ישראל? 
למה נדרשים הפרשים,ימי הפסקה כמו ארבעים הימים שעלה משה להר סיני ומסעות רבים כדי להגיע לארץ? הרי ראינו שהדבר רק מזיק,שכן בעקבות עליית משה ושהייתו שם חטאו בנ"י ישראל בעגל!
כותב הרב חרל"פ בספרו על יסוד התפילה במאמר "ויהי בנסוע הארון וגו'":
"בכל פעם שצריכה הנשמה להתעלות לבחינה גבוהה יותר,זקוקה היא לגוף,שבלא גוף אין לנשמה אפשרות להתעלות."
ומסביר הרב כי בכל התעלות שהנשמה מתעלה הגוף מתעלה לבחינת נשמה ואז אין אפשרות להתקדם עוד הלאה. על כן, נדרשת ירידה מסויימת בשביל הגוף כדי לתת אפשרות להתקדמות והתעלות נוספת.אבל, מזהיר הרב חרל"פ:"צריכים מאד מאד להיות זהירים שלא תהפוך הירידה לנפילה גדולה" ואז תואבד גם ההתקדמות הקודמת.
[יש לקרוא את הפסקא השנייה בדברי הרב חרל"פ במילים:"בעת שבאנו למעמד הר סיני וכו'",עד-"מהר ד'."]
כמו כן כותב הרמח"ל בספרו "דרך ה'" כי הקב"ה העמיס על האדם צורך וטורח גדול מאוד-שמו פרנסה,וציווה עליו לעסוק בה ככול צורכו.ואע"פ שדבר זה הוא קושי וירידה לאדם בעת עוסקו בעסקי פרנסתו ומחייתו-נצרכת היא לו,שמסייעת ומגברת השתוקקותו חזרה לעבודתו ית' ומסייעת להתעלותו להבא.
אם כן,שואל הרמח"ל, מה הדרך להמנע מנפילה והשתקעות גדולה מידי בחומר ובעבודה?
דבר אחד מונה הרמח"ל-תפילה.
כאשר מתפלל אדם אל ה' ומשליך עליו כל יהבו ותולה בו הכול,שהרי הכול ממנו ית'! אז לעולם לא תיהיה ירידתו ירידה גדולה ורבה, שכן לא יקע הוא בחומריות העבודה הגשמית שכן מאמין שממנו ית' היא פרנסתו וכל השתדלות שמשתדל בעבודה ובפרנסה מועילים לו לאחר מכן להתעלות מעלה מעלה ולהתקדם בעבודה העיקרית-הלוא היא עבודת ה' ית'.
לאחר (וגם לפני) קבלת התורה הלכו עמ"י במדבר שלושה ימים עד הגיעם לקצה הארץ,אז שלחו את המרגלים ששהו בארץ בארבעים יום והביאו את דיבת הארץ רעה אל העם. הירידה לאחר קבלת התורה, לדברי הרב חרל"פ, הייתה נכונה,שהרי שלושה כלבוד דמי ורק לאחר שלושה אפשר לרדת לבחינת גוף ולהתעלות התעלות גדולה יותר. כמו כן,כותב הרמח"ל  בדרך ה' כי שלושת הצעדים שעושים אנו לאחר התפילה(שמ"ע) הם כפרידה מהקב"ה וחזרה לארציות ולבחינת הגוף-אך עמ"י שלא הבינו זאת נכשלו ונפלו בחטא המרגלים.
חידוש:
יודעים דברי רבותנו העומדים על יסוד התפילה והתיקונים כי הורדת דמעות הרי היאדבר מעליא בתפילה ומתקנת תיקונים רבים ובעיקר בתיקוני היסוד והזק"ל ר"ל. ורציתי לעמוד על מעלת הדמעות ומהיכן מקורן ותיקונן העצום.
כמו שכתבתי לעיל,כאשר חטאו בנ"י בחטא המרגלים בכו בכיה של חינם והקב"ה קבע להם בכיה לדורות והוא על חורבן שני בתי מקדשנו בע"ה מהרה יבנה השלישי בקרוב מאוד.
הרמח"ל בחיבורו דרך ה' עומד על עניין התפילה ומסביר דכל התעלות שרוצה האדם להתעלות בנשמתו חייבת הנשמה את הגוף על כן מחוייבת ירידה לפני עליהף. והאיך נזהרים שלא תהפך הירידה לנפילה? ע"י התפילה שיסדו לנו אנשי כנסה"ג ובהם נביאים, חסידים ת"ח ואנשי מעשה.
 בחיבורו על התפילה, מסביר הרב חרל"פ במאמר ויהי בנסוע הארון וכו' כי עמ"י לאחר קבלת התורה, כדי להכנס ולהתקדש בקדושתה של ארץ ישראל היו חייבים לרדת מעט לפני העליה אליה, ירידה זו בוטאה בשלושת ימי המסע לארץ-אך, בעוונותנו ובעוונות אבותינו, חטאו ישראל בחטא המרגלים,ומסביר הרב חרל"פ כי יסוד החטא היה שלא הבינו וידעו על עקרון הירידה לפני העליה ועל כן נפלו וחטאו.
חטאם של בני ישראל במרגלים היה שלא הבינו את עניין הירידה והצורל להשמר שלא תהפך היא לנפילה-על כן,בכיה שבוכיה אדם בעת תפילתו לאלוקיו בדמעות של אהבה וקדושה מתקן הוא את אותה הבכייה שנקבעה לדורות ונבעה בעצם אי ההבנה של עניין התפילה, דהיינו הטלת יהבו על ה' כי אין מבטח ומשען בלתו, וגרמה לחטא הנורא אשר החריב את עין עולם וקבע יום בכייה לדורות. 
 

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

תקציר:

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

אשמח לתגובות....

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

תקציר:

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

סתם אני לא אבל משעמם פה רצח!!!!!!!!

יש לי שאלה לכל החברה שהם בתנועת נוער.

ב"ה אני מדריכה בסניף בנ"ע עקיבא נפרד בעירי הנחמדת ובמקביל גם בחבב של הסניף המעורב... השאלה היא האם לעזוב את הסניף המעורב?

רוצה להוסיף שאם אני לא ילך לחבב סביר להניח שלא יהיה לי חברה אחרת...

תודה מראש לכל העונים ברכת ה' עליכם!